שו"ת חתם סופר/ד/צח
שו"ת חתם סופר 
ד צח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שלום וישע רב יבוא מקרב לאור נערב העוסק בחוקי חורב וידיו רב ה"ה הרבני המופלג המפורסם כש"ת מה' שלמה נ"י דושנית וכאל"ש:
נועם מכתבו כלו מחמדים הגיעני ביום שמחה וששון ליהודי' ואמרתי להשיב תחלה על דברי תורה שהקשה מעלתו על דברי הר"ן שלהי נדרים אמשנה אחרונה באומרת טמאה אני לך אינה נאמנת שמא עיניה נתנה באחר והק' הר"ן כיון דמן התורה נאמנת איך מתירי' אותה משום שמא עיני' נתנה וכו' והבי' תי' א' עקרו רבנן לקידושין מיני' וה"ל פנוי' מעיקרא ולא נאסרה על בעלה לעולם ולפ"ז באומרת נבעלה לפסול לה אסורה לבעלה כהן אלא שסיים ואינו במשמע ומסיק שם תי' אחר והוק' למעלתו איך אפשר לומר כן הא לקמן בעובדא דאהלוי' אר"נ שמא עיני' נתנה באחר כ' תוס' ור"ן דמיירי באשת כהן דאל"ה אין לך אונס גדול מזה ששמשה עם הנכרי וסבורה שהוא בעלה וא"כ איך אר"נ שמא עיני' נתנה באחר הלא נכרי פסלה מהכהונה אלו דבריו וצל"ע לכאורה:
ובהיותי פה במסיבו' שמחת היום הרב הגדול מ' מרדכי טאסק רב"ד דקהלתינו נ"י אמר לתרץ דהרי בלא"ה אין האשה נאמנת לאסור עצמה על בעלה דע"א אינו נאמן באיסורי' אם אין מאמין לה וא"כ עיקור קו' הר"ן מטעם דשוי' נפשה חתיכא דאיסורא וע"ז מסיים הר"ן שפיר דאם אמרה נבעלה לפסול לה אסורה משא"כ בהני עובדא דאהלוי' ודנפטויי' לא שוי' נפשה חתיכא דאי' דהיא לא החליטה שנבעלה לפסול כלל כי תלתה בבעלה והוא לא האמין שנבעלה כלל ולזה לא צריכא לדברי הר"ן כלל שעקרוהו רבנן לקידושי' מינה א"ד הרב הנ"ל ודפח"ח:
אלא דקשה לי ע"ז א"כ מ"ט אר"נ שמא עיני' נתנה באחר ר"ל דמדינא איני נאמנת ואיכא נפקותא רבא לדינא דאי מהימנת מדינא רק משום נתנה עיני' באחר אפקוה רבנן לקידושי' מינה וה"ל פנוי' למפרע ואי מדינא לא מהימנת לא עבדי רבנן תקנתא כלל והיא א"א גמורה עד השתא וא"כ איך לא נשמר ר"נ בדבריו אע"כ יודע הי' ר"נ דעובדא הכי הוה שהיא האמינה לבעלה שלא בא עלי' כלל ומ"ש דלמא חד מהנהו אהלוי' לאו בלשון ס' אמרה אלא בלשון תמי' קיימת כי הגות הוא בלשון לומר כן כמובן וא"כ תיהדר ק' לדוכתי' וקמה ניצבה:
והנלע"ד עפ"י מה דאמר ר' יוסף בגטין כ"ג וסתמא דתלמודא בחולין צ"ו איך סומא מותר באשתו ובני אדם מותרי' בנשותיהם בלילה אלא בט"ע דקלא וע"כ ה"ה בהיפוך שהאשה לא הותר לבעלה אלא ע"י ט"ע דקלא ומכ"ש בשיש באותו חדר נכרי' לני' שם פשיטא שיש לחוש אם לא ע"י בדיקת ט"ע דקלא וא"כ קשה מאי פסקא דהתוס' והר"ן שהי' באשת כהן דאי באשת ישראל אין לך אונס גדול מזה שסבורה שהי' בעלה ולדבריהם מיירי בשבדקה בט"ע דקלא והשוו שאז היתה אנוסה מאן לימא לן דילמא לא בדקה כלל ואי בדקה הי' מכרת שאינו בעלה ומדלא עבדה מאי דה"ל למיעבד ה"ל רצון ונאסרה על בעלה ישראל וצ"ל דס"ל להר"ן לאו כ"ע דינא גמירא ואי לא ידעה הדין שצריכה לבדוק בט"ע ה"ל נמי שוגגת ואע"ג דמהרי"ק שורש קי"ז מוכחי בראיות ברורות דשוגגת דאומרת מותרת לזנות נאסרה על בעלה משום נהי דלא מעלה מעל בה' מ"מ מעלה מעל באישה היינו דוקא שהזנות הי' ברצונה אבל הכא שטעתה בדין שצריכה לבדוק ולא בדקה אפי' מעל באישה לא מיקרי ומשו"ה מוקי לי' תוס' והר"ן באשת כהן כנ"ל וכ"ז למסקנת הר"ן אבל לפי הס"ד דעקרוהו רבנן לקידושי' מיני' תאומן בנבעלה לפסול מוקמי' ההיא דאהלוי' באשת ישראל ובלא בדקה בט"ע דקלא ונימא דהוה קרוב למזיד בכה"ג והרי באמת מסיים הר"ן שאינו במשמע כנלע"ד נכון:
ואין מצאתי לי בחי' רשב"א שלהי נדרים שכ' דבכהן איירי א"נ בישראל ולמי שרוצה להחמיר על עצמו שאין אשה נאסרת אלא בעדים או בקינוי וסתירה מבואר מדבריו דס"ל דלא מיחשיב אונס דאי ס"ד דמיחשב אונס אין לומר שיהי' ראוי להחמיר על עצמו אע"כ מיחשב רצון אלא מ"מ הואיל וליכא עדים וקינוי וסתירה הי' מותרת מן התורה אפי' הוא והיא יודעי' שזינתה ועמ"ש התוס' כתובות ט' ע"א ובזה ראוי להחמיר על עצמו זהו כוונת רשב"א ומבואר מדבריו דלא הוה אונס ומטעם שכתבתי לעיל ועיי' יש"ש פג"ה מ"ש בההיא דט"ע דקלא ומ"מ בכי האי גוני דהי' גוים אהלויי בחדרם ה"ל למיחש ולמיבדק בט"ע דקלא: פ"ב כאור בקר ליום ה' ט"ז אדר תקע"ג לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |