הון עשיר/קידושין/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (הסרת רווחים, תגי <br> ותגי <small> באמצעות AWB) |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
שורה 8: | שורה 6: | ||
קדושין | קדושין | ||
קדושין יש בו ד' פרקים, כנגד חתן וכלה ושני עדים הנמצאים בעת הקדושין. ועוד כנגד ד' נשים, שעד מנין זה הוא שדרך בני אדם לקדש שיהיו נשיו כלם כאחת, ותו לא, כדאיתא ביבמות {{ממ|דף מד.}}. וע"ד הנסתר ע"י הקדושין מיחד ארבע אותיות של הויה כמפורש בשני לוחות הברית {{ממ|שער האותיות אות ק}}, כי הטבעת הוא צורת י', ויד החתן שבה ה' אצבעות הה, ואצבע האשה המקבלת הטבעת הוא צורת ו', והיד עצמה שלה הה' אחרת: | |||
קדושין נקראים הקונה האשה באחת משלשה דרכים, על כי על ידה הוא מתגדר מערוה כמשאז"ל {{ממ|יבמות סג:}} שמצילתו מן החטא, וכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה שם אתה מוצא קדושה {{ממ|ויק"ר פכ"ד, ו. הו"ד רש"י ויקרא יט, ב}}, נלע"ד. והתי"ט בריש פ"ב כתב טעמים אחרים: | |||
''' | '''האשה נקנית בג' דרכים'''. שנא הענין ברישא, אע"ג דמנינא אצטריך כמ"ש התי"ט, כדי שלא לשנות מכל הדברים הדומים לה השנויים בפרקין, דלא שייכא בהו מניינא דמשום הכי פתח בהו בעניינא. ועוד י"ל דלא רצה לפתוח במניינא, משום דלא נכון הוא שתהיה נקנית בכל אחד מאלו הדרכים שלשה, כי למקדש בביאה שהוא באחת מג' דרכים אלו מכין אותו מכת מרדות כמ"ש הר"ב, ועיין מ"ש בריש יומא: | ||
'''בגט ובמיתת הבעל''' . זו ואצ"ל זו הוא, אלא דסדרא דקרא נקט דכתיב | '''ובביאה'''. אע"ג דאקרא קאי כמ"ש התוספות בריש כתובות {{ממ|ב. ד"ה בתולה}}, והביאה מפורשת בו יותר מכלם, שנאה בסוף לאשמועינן דלא שכיחא, מן הטעם שכתבתי בדבור הנ"ל בשם הר"ב: | ||
'''בגט ובמיתת הבעל'''. זו ואצ"ל זו הוא, אלא דסדרא דקרא נקט דכתיב {{ממ|דברים כד, ג}} ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות או כי ימות האיש האחרון. דמשם ילפי דמיתה מתירתה בש"ס {{ממ|דף יג:}}: | |||
== ב == | == ב == | ||
'''ובגרעון כסף''' . כתב התי"ט בשם התוספות | '''ובגרעון כסף'''. כתב התי"ט בשם התוספות {{ממ|דף טז. ד"ה אמר רבא}} דהא דשייר שטר, הוא משום דאין השטר אלא לרצונו של האדון משא"כ אלו שהם בעל כרחו, ע"כ. וקשה דמ"ש מאשה, דתני גט שהוא לרצונו של בעל כדתנן {{ממ|עי' יבמות פי"ד מ"א}} שהאיש אינו מגרש אלא לרצונו, אצל מיתת הבעל שהוא בעל כרחו. וי"ל דמשום דממיתה הכתובה אצל הגט ילפינן דמיתת הבעל מתירתה כמ"ש לעיל משמא דגמרא, משום הכי לא רצה התנא להשמיט הגט לרמוז לנו זה: | ||
'''יתרה עליו אמה העבריה שקונה וכו'''' . האי יתרה אף אנקנה קאי, דיתרה עליו אמה העבריה בדרכים שזכרנו בנקנה וקונה, שקונה את עצמה. ומהאי טעמא לא קתני לה בתר הנרצע לכלול בה אף מיתת האדון דיוצאת בה כמ"ש הר"ב, משום דבלשון זה היה נכלל אף דרך אחר בנקנית דהיינו הרציעה, וזה הדרך איננו באמה: | '''יתרה עליו אמה העבריה שקונה וכו''''. האי יתרה אף אנקנה קאי, דיתרה עליו אמה העבריה בדרכים שזכרנו בנקנה וקונה, שקונה את עצמה. ומהאי טעמא לא קתני לה בתר הנרצע לכלול בה אף מיתת האדון דיוצאת בה כמ"ש הר"ב, משום דבלשון זה היה נכלל אף דרך אחר בנקנית דהיינו הרציעה, וזה הדרך איננו באמה: | ||
== ו == | == ו == | ||
'''החליף שור בפרה''' . העושה פירות. או חמור בשור. הראוי לעבודת קרקע יותר מן החמור, כדכתיב | '''החליף שור בפרה'''. העושה פירות. או חמור בשור. הראוי לעבודת קרקע יותר מן החמור, כדכתיב {{ממ|משלי יד, ד}} ור{{ממ|ו}}ב תבואות בכח שור. ועצה טובה קמ"לן דחליפין כאלו ישתדל האדם לעשות אבל לא איפכא, אלא בתוספת דמים: | ||
== ז == | == ז == | ||
'''כל מצות הבן על האב וכו'''' . ואחד מהם הוא להשיאו אשה כמ"ש הר"ב, ה"ט דנשנית משנה זו הכא: | '''כל מצות הבן על האב וכו''''. ואחד מהם הוא להשיאו אשה כמ"ש הר"ב, ה"ט דנשנית משנה זו הכא: | ||
'''חוץ מבל תשחית''' . דאינם בכלל השחתה שאין להם זקן, ומשום הכי אינם נמי בבל תקיף, כ"כ הר"ב. ה"ט דהיפך התנא סידרא דקרא, והקדים השחתה להקפה: | '''חוץ מבל תשחית'''. דאינם בכלל השחתה שאין להם זקן, ומשום הכי אינם נמי בבל תקיף, כ"כ הר"ב. ה"ט דהיפך התנא סידרא דקרא, והקדים השחתה להקפה: | ||
== ט == | == ט == | ||
'''כל מצוה וכו' נוהגת וכו'''' . אגב נוהגין דמתניתין דלעיל נקט ליה: | '''כל מצוה וכו' נוהגת וכו''''. אגב נוהגין דמתניתין דלעיל נקט ליה: | ||
'''חוץ מן הערלה וכו'''' . כתב התי"ט בסוף ד"ה חוץ מן וכו', בשם התוספות | '''חוץ מן הערלה וכו''''. כתב התי"ט בסוף ד"ה חוץ מן וכו', בשם התוספות {{ממ|דף לו: ד"ה כל מצוה}} דלא גזרו חכמים בחוצה לארץ על המעשרות שלא נתחייבו בהם אלא בעלי קרקעות, והתי"ט הרגיש דהלא הלוקח טבל ודאי מתחייב במעשר, ותירץ מה שתירץ. ולע"ד אין זה קושיא כלל, דהלוקח פטור מדאורייתא, נמצא דמדאורייתא לא נתחייבו במעשרות אלא בעלי קרקעות דווקא, משא"כ החלה דראשית עריסותיכם כתיב {{ממ|במדבר טו, כ}} וע"י גלגול העיסה שלו אע"פ שאינה משדותיו מתחייב בחלה בא"י מדאורייתא: | ||
== י == | == י == | ||
'''כל העושה מצוה אחת וכו' ונוחל את הארץ''' . אגב תלויה בארץ דלעיל נקט ליה | '''כל העושה מצוה אחת וכו' ונוחל את הארץ'''. אגב תלויה בארץ דלעיל נקט ליה: | ||
''' | '''מטיבין לו'''. מפני זכיותיו המרובין: | ||
''' | '''ומאריכין ימיו'''. בעה"ז, כדי שיקבל עונש עוונותיו המועטים מעט מעט באורך הזמן ויהיה רוב ימיו בטוב, ולא יצטרכו להענישו עונש גדול בבת אחת לכפר לו על עונותיו מחמת קוצר ימיו: | ||
''' | '''ונוחל את הארץ'''. ארץ החיים שהיא העולם הבא, ע"י אריכות ימים האמור נוחלו מיד, כי הולך שם נקי מכל חטא. והרב פירש בענין אחר: | ||
''' | '''וכל שאינו עושה מצוה אחת'''. מדלא קתני כל שאינו עושה אותה, דהוה משמע דקאי ארישא, אלא פירט פעם אחרת מצוה אחת, ש"מ דבענין אחר דלא איירי ביה רישא קאי וכמ"ש הרב. אין מטיבין לו. מחמת עונותיו המרובין: | ||
''' | '''ואין מאריכין ימיו'''. שיוכל לקבל ענשם בעוה"ז מעט מעט, ואפילו בבת אחת מחמת רוב העונות וקוצר זמן ימי חייו א"א לו לנקות מהם בעוה"ז: | ||
'''ואינו נוחל את הארץ'''. מיד במותו כדפרשתי, מפני שעדיין אינו מנוקה מהעבירות: | |||
'''וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה'''. סידרא דרישא נקט, דהא אינו במשנה שלא במקרא, וסימניך ראש המשנה, דאקרא קאי, כמו שרמזתי שם ע"ש: | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} |
גרסה מ־01:29, 9 ביוני 2020
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מפרשי הפרק רע"ב מפרשי המשנה פירוש המשנה לרמב"ם |
א
קדושין
קדושין יש בו ד' פרקים, כנגד חתן וכלה ושני עדים הנמצאים בעת הקדושין. ועוד כנגד ד' נשים, שעד מנין זה הוא שדרך בני אדם לקדש שיהיו נשיו כלם כאחת, ותו לא, כדאיתא ביבמות (דף מד.). וע"ד הנסתר ע"י הקדושין מיחד ארבע אותיות של הויה כמפורש בשני לוחות הברית (שער האותיות אות ק), כי הטבעת הוא צורת י', ויד החתן שבה ה' אצבעות הה, ואצבע האשה המקבלת הטבעת הוא צורת ו', והיד עצמה שלה הה' אחרת:
קדושין נקראים הקונה האשה באחת משלשה דרכים, על כי על ידה הוא מתגדר מערוה כמשאז"ל (יבמות סג:) שמצילתו מן החטא, וכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה שם אתה מוצא קדושה (ויק"ר פכ"ד, ו. הו"ד רש"י ויקרא יט, ב), נלע"ד. והתי"ט בריש פ"ב כתב טעמים אחרים:
האשה נקנית בג' דרכים. שנא הענין ברישא, אע"ג דמנינא אצטריך כמ"ש התי"ט, כדי שלא לשנות מכל הדברים הדומים לה השנויים בפרקין, דלא שייכא בהו מניינא דמשום הכי פתח בהו בעניינא. ועוד י"ל דלא רצה לפתוח במניינא, משום דלא נכון הוא שתהיה נקנית בכל אחד מאלו הדרכים שלשה, כי למקדש בביאה שהוא באחת מג' דרכים אלו מכין אותו מכת מרדות כמ"ש הר"ב, ועיין מ"ש בריש יומא:
ובביאה. אע"ג דאקרא קאי כמ"ש התוספות בריש כתובות (ב. ד"ה בתולה), והביאה מפורשת בו יותר מכלם, שנאה בסוף לאשמועינן דלא שכיחא, מן הטעם שכתבתי בדבור הנ"ל בשם הר"ב:
בגט ובמיתת הבעל. זו ואצ"ל זו הוא, אלא דסדרא דקרא נקט דכתיב (דברים כד, ג) ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות או כי ימות האיש האחרון. דמשם ילפי דמיתה מתירתה בש"ס (דף יג:):
ב
ובגרעון כסף. כתב התי"ט בשם התוספות (דף טז. ד"ה אמר רבא) דהא דשייר שטר, הוא משום דאין השטר אלא לרצונו של האדון משא"כ אלו שהם בעל כרחו, ע"כ. וקשה דמ"ש מאשה, דתני גט שהוא לרצונו של בעל כדתנן (עי' יבמות פי"ד מ"א) שהאיש אינו מגרש אלא לרצונו, אצל מיתת הבעל שהוא בעל כרחו. וי"ל דמשום דממיתה הכתובה אצל הגט ילפינן דמיתת הבעל מתירתה כמ"ש לעיל משמא דגמרא, משום הכי לא רצה התנא להשמיט הגט לרמוז לנו זה:
יתרה עליו אמה העבריה שקונה וכו'. האי יתרה אף אנקנה קאי, דיתרה עליו אמה העבריה בדרכים שזכרנו בנקנה וקונה, שקונה את עצמה. ומהאי טעמא לא קתני לה בתר הנרצע לכלול בה אף מיתת האדון דיוצאת בה כמ"ש הר"ב, משום דבלשון זה היה נכלל אף דרך אחר בנקנית דהיינו הרציעה, וזה הדרך איננו באמה:
ו
החליף שור בפרה. העושה פירות. או חמור בשור. הראוי לעבודת קרקע יותר מן החמור, כדכתיב (משלי יד, ד) ור(ו)ב תבואות בכח שור. ועצה טובה קמ"לן דחליפין כאלו ישתדל האדם לעשות אבל לא איפכא, אלא בתוספת דמים:
ז
כל מצות הבן על האב וכו'. ואחד מהם הוא להשיאו אשה כמ"ש הר"ב, ה"ט דנשנית משנה זו הכא:
חוץ מבל תשחית. דאינם בכלל השחתה שאין להם זקן, ומשום הכי אינם נמי בבל תקיף, כ"כ הר"ב. ה"ט דהיפך התנא סידרא דקרא, והקדים השחתה להקפה:
ט
כל מצוה וכו' נוהגת וכו'. אגב נוהגין דמתניתין דלעיל נקט ליה:
חוץ מן הערלה וכו'. כתב התי"ט בסוף ד"ה חוץ מן וכו', בשם התוספות (דף לו: ד"ה כל מצוה) דלא גזרו חכמים בחוצה לארץ על המעשרות שלא נתחייבו בהם אלא בעלי קרקעות, והתי"ט הרגיש דהלא הלוקח טבל ודאי מתחייב במעשר, ותירץ מה שתירץ. ולע"ד אין זה קושיא כלל, דהלוקח פטור מדאורייתא, נמצא דמדאורייתא לא נתחייבו במעשרות אלא בעלי קרקעות דווקא, משא"כ החלה דראשית עריסותיכם כתיב (במדבר טו, כ) וע"י גלגול העיסה שלו אע"פ שאינה משדותיו מתחייב בחלה בא"י מדאורייתא:
י
כל העושה מצוה אחת וכו' ונוחל את הארץ. אגב תלויה בארץ דלעיל נקט ליה:
מטיבין לו. מפני זכיותיו המרובין:
ומאריכין ימיו. בעה"ז, כדי שיקבל עונש עוונותיו המועטים מעט מעט באורך הזמן ויהיה רוב ימיו בטוב, ולא יצטרכו להענישו עונש גדול בבת אחת לכפר לו על עונותיו מחמת קוצר ימיו:
ונוחל את הארץ. ארץ החיים שהיא העולם הבא, ע"י אריכות ימים האמור נוחלו מיד, כי הולך שם נקי מכל חטא. והרב פירש בענין אחר:
וכל שאינו עושה מצוה אחת. מדלא קתני כל שאינו עושה אותה, דהוה משמע דקאי ארישא, אלא פירט פעם אחרת מצוה אחת, ש"מ דבענין אחר דלא איירי ביה רישא קאי וכמ"ש הרב. אין מטיבין לו. מחמת עונותיו המרובין:
ואין מאריכין ימיו. שיוכל לקבל ענשם בעוה"ז מעט מעט, ואפילו בבת אחת מחמת רוב העונות וקוצר זמן ימי חייו א"א לו לנקות מהם בעוה"ז:
ואינו נוחל את הארץ. מיד במותו כדפרשתי, מפני שעדיין אינו מנוקה מהעבירות:
וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה. סידרא דרישא נקט, דהא אינו במשנה שלא במקרא, וסימניך ראש המשנה, דאקרא קאי, כמו שרמזתי שם ע"ש:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |