טורי אבן/מגילה/ל/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית (+הכללת אבני מילואים ואבני שהם)) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (+הערה מקונטרס אחרון) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
{{מרכז|'''דף ל' ע"א'''}} | {{מרכז|'''דף ל' ע"א'''}} | ||
'''אלא אמר אביי קרא שית מאתה תצו' עד ועשית.''' וה"נ אמ' אביי בסמוך גבי חל בכי תשא עצמו וחד תני וקרא מכי תשא וכו'. אע"ג דאמ' אביי לקמן כוותי' דר"א מסתברא דתנן לכל מפסיקן וכו' אלמא ס"ל דאינו קירא בע"ד כלל אלא בהני ד' פרשיות לחוד לבתר שנדחה ראיית אביי לקמן הדר בי' אביי וס"ל כמ"ד לסדר הפטרות הוא חוזר ופ' דיומא קרינן. והא דקאמ' חד תני וקרי מכי תשא עד ועשית ק"ל הא דתני לעיל חל בפ' הסמוכה לה בין מלפני' ובין מלאחרי' קורין אותה וכופלין אותה דהיינו בשבתות כדא' לעיל משו' דלאחרי' ע"כ בשבתות איירי ה"ל למימר רבותא יותר אפי' בחל בכי תשא עצמה באותו שבת גופא דקורין וכופלין כ"ש שכופלין בשבתות בחל לפני' ולאחרי'. וי"ל נהי דבחל אחרי' לאביי האי כופלין אותה היינו בשבתות משו' דבע"א לא משכחת לה אפ"ה בחל לפני' דקאמ' נמי כופלין אותה היינו בכל ענין כפילה דמ"ל בחל לפניה דהיינו דכופלין בשבתות וכופלין נמי דתנו וקרי מכי תשא עד ועשית והשת' בחל בכי תשא כ"ש נמי שכופלין לה באותה שבת משום דלמפרע א"א ובע"כ כופלין ק"ו מלפני' וכדפי וה"ה לפי"ז דל"צ למיתני חל לאחרי' דמכ"ש דלפני אתי' אלא איידי דתנ' לפני' תנא נמי לאחרי': | '''{{עוגן1|אלא}} אמר אביי קרא שית מאתה תצו' עד ועשית.''' וה"נ אמ' אביי בסמוך גבי חל בכי תשא עצמו וחד תני וקרא מכי תשא וכו'. אע"ג דאמ' אביי לקמן כוותי' דר"א מסתברא דתנן לכל מפסיקן וכו' אלמא ס"ל דאינו קירא בע"ד כלל אלא בהני ד' פרשיות לחוד לבתר שנדחה ראיית אביי לקמן הדר בי' אביי וס"ל כמ"ד לסדר הפטרות הוא חוזר ופ' דיומא קרינן. והא דקאמ' חד תני וקרי מכי תשא עד ועשית ק"ל הא דתני לעיל חל בפ' הסמוכה לה בין מלפני' ובין מלאחרי' קורין אותה וכופלין אותה דהיינו בשבתות כדא' לעיל משו' דלאחרי' ע"כ בשבתות איירי ה"ל למימר רבותא יותר אפי' בחל בכי תשא עצמה באותו שבת גופא דקורין וכופלין כ"ש שכופלין בשבתות בחל לפני' ולאחרי'. וי"ל נהי דבחל אחרי' לאביי האי כופלין אותה היינו בשבתות משו' דבע"א לא משכחת לה אפ"ה בחל לפני' דקאמ' נמי כופלין אותה היינו בכל ענין כפילה דמ"ל בחל לפניה דהיינו דכופלין בשבתות וכופלין נמי דתנו וקרי מכי תשא עד ועשית והשת' בחל בכי תשא כ"ש נמי שכופלין לה באותה שבת משום דלמפרע א"א ובע"כ כופלין ק"ו מלפני' וכדפי וה"ה לפי"ז דל"צ למיתני חל לאחרי' דמכ"ש דלפני אתי' אלא איידי דתנ' לפני' תנא נמי לאחרי': | ||
'''רב אמר מקדימין דא"כ בצרי להו יומי שולחנות.''' ק"ל הא אפילו אם מאחרין בשבת שלאחר ר"ח שהוא שני בחדש הא אכתי נשתייר עד ט"ו בו שהוא ישיבת השולחנות י"ד יום עם יום המעשה וסגיא הכי לרשב"ג דהא יליף טעמא בפ"ק דפסחים (דף ו) מפסח מדבר שנצטוו עליו בר"ק ניסן והא עד יום י"ד שהוא זמן הקרבות הפסח אינו אלא י"ד יום עם יום המעשה מיהו י"ל דודאי לרשב"ג בעינן י"ד יום מלבד יום המעשה מש"ה מקדימין לרב וגבי פסח שאני כיון דאין זמן הקרבות הפסח מן הבקר עד בין הערבים הרי מקצת י"ד מן הבקר עד בין הערבים שהוא זמנו עולה זה ליום א' מי"ד ימים דקי"ל מקצת היום ככולו בכ"מ וה"ל י"ד יום לבד משעת המעשה אבל בשאר מילי כגון שולחנות שראויי' לישיבתן מתחילת היו' וליכא אפילו מקצת מקודם לזמן המעשה אין יום המעשה מן המנין וצריך י"ד יום מלבד יום המעשה וכ"ת הא טעמא דרבנן דס"ל שואלין ל' יום קודם מפ' התם שהרי משה עומד בפ"ר ומזהיר על פסח שני והתם נמי נימא דאין יום המעשה בכלל הואיל ואין פסח שני קרב עד בה"ע וה"ל ל"א יום ואמאי קורא פ' שקלי' בר"ח אדר שאינו אלא ל' יו' עם יום המעש' שהיא בר"ח ניסן דמן הסתם אדר הסמוך לניסן לעולם חסר י"ל דלענין מעשה של ר"ח ניסן היא הקרבת תמידין ומוספין בו ביום מתרומה חדשה והרי קרבנות אין קריבין בלילה ולילה נמי ה"ל מקצת היו' ככולו לענין זה. וא"כ איכא ל"י שאין ראוין למעשה לפיכך יום המעשה עולה מן החשבון משא"כ ישיבות שולחנות בט"ו דלילה נמי ראוי לזה הילכך ליל ט"ז נמי יום המעשה הוי ואינו עולה מן החשבון. אבל מ"מ קשה מדאמר רב מקדימין משום יומי שולחנות ואפילו שמואל לא פליג עלי' אלא מטעמא דסוף סוף שולחנות כו' משמע דס"ל דשואלין י"ד יום כרשב"ג דאלו לת"ק שלשים יום בעי ואי טעמא דפ' שקלים משום שולחנות ה"ל לאקדומי מט"ו בשבט וכדמוכח לעיל דהא דקאמר דטעמא דפ' שקלים משום ת"ח קאמר כמאן דלא כרשב"ג ומשני אפ"ת רשב"ג וה"ט משום שולחנות שיושבין במדינה בט"ו והשתא למאי דמפ' טעמא דרב ושמוא' משום שולחנות ש"מ כרשב"ג ס"ל. וק"ל דבפ"ק דפסחי' אמר רב המפרש והיוצא בשיירא קודם ל"י אין זקוק לבער תוך ל"י זקוק לבע' ואמרי' ל"י מאי עבידתייהו כדתני' שואלין ודורשין בה"פ קודם לפסח ל"י אלמא רב כת"ק ס"ל. וי"ל דודאי רב כת"ק ס"ל מיהו שמואל דאית לי' מאחרין וע"כ אי טעמא דפ' שקלים משו' ת"ח א"א לאחר דא"כ בצרי לי' ל"י עד ר"ח ניסן וכ"ש דל"ל דטעמא דפ' שקלי' משו' שולחנו' דהא אליב' דת"ק ה"ל לאקדומי מט"ו בשבט אלא ע"כ כרשב"ג ש"ל דסגי בב' שבתות ובע"כ טעמא דפ' שקלים משום שולחנות וכדמסי'. וכיון דאליבא דשמואל בע"כ טעמא דפ' שקלים משום שולחנו' וכרשב"ג ס"ל אין בעל הגמ' מכניס עצמו בהא דרב דס"ל התם כת"ק כיון דמילתא דרב דהכ' א"ש אפי' אליבא דרשב"ג וכדמסי'. אבל לפי האמת דס"ל הת' כת"ק נמי א"ש מה"ט דא"כ בצרי לי' ל"י לת"ח: | '''{{עוגן1|השתא}} אמרי למפרע הוא דקרא.''' נ"ל דהאי אמרי ל"ד דהא ודאי ממש הוא קורא למפרע אלא איידי דקאמר לעיל בחל באתה תצוה אמרי אוקמא הוא דקא מוקמא התם דהתם מדינא סגי כדר"י בדקרו שית מאתה תצוה עד כי תשא וחד מכי תשא ועד ועשית דהא פ' כי תשא אין לו ענין לא ואתה תצוה אלא משום דהרואין דאמר אוקמא פי' ואין הדבר נכר שקורין כי תשא לשם פ"ש נקט נמי הכא כהאי לישנ' אמרי למפרע הא דקרו: | ||
'''{{עוגן1|רב}} אמר מקדימין דא"כ בצרי להו יומי שולחנות.''' ק"ל הא אפילו אם מאחרין בשבת שלאחר ר"ח שהוא שני בחדש הא אכתי נשתייר עד ט"ו בו שהוא ישיבת השולחנות י"ד יום עם יום המעשה וסגיא הכי לרשב"ג דהא יליף טעמא בפ"ק דפסחים (דף ו) מפסח מדבר שנצטוו עליו בר"ק ניסן והא עד יום י"ד שהוא זמן הקרבות הפסח אינו אלא י"ד יום עם יום המעשה מיהו י"ל דודאי לרשב"ג בעינן י"ד יום מלבד יום המעשה מש"ה מקדימין לרב וגבי פסח שאני כיון דאין זמן הקרבות הפסח מן הבקר עד בין הערבים הרי מקצת י"ד מן הבקר עד בין הערבים שהוא זמנו עולה זה ליום א' מי"ד ימים דקי"ל מקצת היום ככולו בכ"מ וה"ל י"ד יום לבד משעת המעשה אבל בשאר מילי כגון שולחנות שראויי' לישיבתן מתחילת היו' וליכא אפילו מקצת מקודם לזמן המעשה אין יום המעשה מן המנין וצריך י"ד יום מלבד יום המעשה וכ"ת הא טעמא דרבנן דס"ל שואלין ל' יום קודם מפ' התם שהרי משה עומד בפ"ר ומזהיר על פסח שני והתם נמי נימא דאין יום המעשה בכלל הואיל ואין פסח שני קרב עד בה"ע וה"ל ל"א יום ואמאי קורא פ' שקלי' בר"ח אדר שאינו אלא ל' יו' עם יום המעש' שהיא בר"ח ניסן דמן הסתם אדר הסמוך לניסן לעולם חסר י"ל דלענין מעשה של ר"ח ניסן היא הקרבת תמידין ומוספין בו ביום מתרומה חדשה והרי קרבנות אין קריבין בלילה ולילה נמי ה"ל מקצת היו' ככולו לענין זה. וא"כ איכא ל"י שאין ראוין למעשה לפיכך יום המעשה עולה מן החשבון משא"כ ישיבות שולחנות בט"ו דלילה נמי ראוי לזה הילכך ליל ט"ז נמי יום המעשה הוי ואינו עולה מן החשבון. אבל מ"מ קשה מדאמר רב מקדימין משום יומי שולחנות ואפילו שמואל לא פליג עלי' אלא מטעמא דסוף סוף שולחנות כו' משמע דס"ל דשואלין י"ד יום כרשב"ג דאלו לת"ק שלשים יום בעי ואי טעמא דפ' שקלים משום שולחנות ה"ל לאקדומי מט"ו בשבט וכדמוכח לעיל דהא דקאמר דטעמא דפ' שקלים משום ת"ח קאמר כמאן דלא כרשב"ג ומשני אפ"ת רשב"ג וה"ט משום שולחנות שיושבין במדינה בט"ו והשתא למאי דמפ' טעמא דרב ושמוא' משום שולחנות ש"מ כרשב"ג ס"ל. וק"ל דבפ"ק דפסחי' אמר רב המפרש והיוצא בשיירא קודם ל"י אין זקוק לבער תוך ל"י זקוק לבע' ואמרי' ל"י מאי עבידתייהו כדתני' שואלין ודורשין בה"פ קודם לפסח ל"י אלמא רב כת"ק ס"ל. וי"ל דודאי רב כת"ק ס"ל מיהו שמואל דאית לי' מאחרין וע"כ אי טעמא דפ' שקלים משו' ת"ח א"א לאחר דא"כ בצרי לי' ל"י עד ר"ח ניסן וכ"ש דל"ל דטעמא דפ' שקלי' משו' שולחנו' דהא אליב' דת"ק ה"ל לאקדומי מט"ו בשבט אלא ע"כ כרשב"ג ש"ל דסגי בב' שבתות ובע"כ טעמא דפ' שקלים משום שולחנות וכדמסי'. וכיון דאליבא דשמואל בע"כ טעמא דפ' שקלים משום שולחנו' וכרשב"ג ס"ל אין בעל הגמ' מכניס עצמו בהא דרב דס"ל התם כת"ק כיון דמילתא דרב דהכ' א"ש אפי' אליבא דרשב"ג וכדמסי'. אבל לפי האמת דס"ל הת' כת"ק נמי א"ש מה"ט דא"כ בצרי לי' ל"י לת"ח: | |||
מ"מ אכתי ק"ל כיון דמילתא דשמואל בע"כ לא אתיא כת"ק ל"ל להגמ' לעשות פלוגתא חדשה ולומר דפליגי אליבא דרשב"ג אלא דשמואל ס"ל סוף סוף שולחנות כו' ורב ל"ל להאי טעמ' לימא דכ"ע אית להו לה"ט אלא דרב לטעמי' דס"ל כת"ק ובע"כ ה"ט דפ"ש משום ת"ח וא"א לאחר דא"כ בצרי ל"י דת"ח. ועק"ל הא דמסיק כתנאי נימא כ"ע כדשמואל דלטעמ' דשולחנות מאחרין וה"ט דר"י הנשיא משום דס"ל דטעמא דפ' שקלים משום ת"ח וס"ל כת"ק. ורשב"א ס"ל דטעמא דפ' שקלי משום שולחנות וס"ל כרשב"ג דאמר ב"ש וסוף סוף חמיסר כו' כטעמא דשמואל. ואי הוי טעמא משום שולחנות אפי' ר"י הי' מודה דמאחרין כשמואל והא דאמ' מקדימין משום דטע' אחר הוא וכדפי' מיהו בהא י"נ דלא מסתברא להגמרא דלפליגו תנאי בעיקר טעמא דתיקנו לפ' שקלים. א"ו כ"ע ס"ל משום שולחנות ופליגא בה"ט דקאמר אליבא דרב ושמוא' וכיון דתנאי בה"ט פליגא חלי' נמי הגמ' פלוגתא דאמוראי נמי בה"ט. מיהו אכתי ק"ל כיון דכ"ע חיישי לשולחנו' א"כ רב דס"ל כת"ק דרשב"ג כדא' בפ"ק דפסחי' גבי היוצא בשיירא אמאי א' ר"ח אדר שחל בע"ש מקדימין הא לדידי' צריך לעולם להקדים מט"ו בשבט שהוא ל"י קודם ישיבות השולחנות: | מ"מ אכתי ק"ל כיון דמילתא דשמואל בע"כ לא אתיא כת"ק ל"ל להגמ' לעשות פלוגתא חדשה ולומר דפליגי אליבא דרשב"ג אלא דשמואל ס"ל סוף סוף שולחנות כו' ורב ל"ל להאי טעמ' לימא דכ"ע אית להו לה"ט אלא דרב לטעמי' דס"ל כת"ק ובע"כ ה"ט דפ"ש משום ת"ח וא"א לאחר דא"כ בצרי ל"י דת"ח. ועק"ל הא דמסיק כתנאי נימא כ"ע כדשמואל דלטעמ' דשולחנות מאחרין וה"ט דר"י הנשיא משום דס"ל דטעמא דפ' שקלים משום ת"ח וס"ל כת"ק. ורשב"א ס"ל דטעמא דפ' שקלי משום שולחנות וס"ל כרשב"ג דאמר ב"ש וסוף סוף חמיסר כו' כטעמא דשמואל. ואי הוי טעמא משום שולחנות אפי' ר"י הי' מודה דמאחרין כשמואל והא דאמ' מקדימין משום דטע' אחר הוא וכדפי' מיהו בהא י"נ דלא מסתברא להגמרא דלפליגו תנאי בעיקר טעמא דתיקנו לפ' שקלים. א"ו כ"ע ס"ל משום שולחנות ופליגא בה"ט דקאמר אליבא דרב ושמוא' וכיון דתנאי בה"ט פליגא חלי' נמי הגמ' פלוגתא דאמוראי נמי בה"ט. מיהו אכתי ק"ל כיון דכ"ע חיישי לשולחנו' א"כ רב דס"ל כת"ק דרשב"ג כדא' בפ"ק דפסחי' גבי היוצא בשיירא אמאי א' ר"ח אדר שחל בע"ש מקדימין הא לדידי' צריך לעולם להקדים מט"ו בשבט שהוא ל"י קודם ישיבות השולחנות: | ||
| שורה 12: | שורה 14: | ||
הילכך נ"ל לפרש אע"ג דלמאי דרצה לומר לעיל כמאן דלא כרשב"ג דקא ס"ד דה"ט דמקדימין באדר משום ת"ח ל"י קודם לו ומדמי לי' לזמן שאלה דה"פ דבעינן ל"י. מ"מ למאי דמשני אפ"ת רשב"ג ומשום שולחנות לאו למימרא דאכתי ס"ל דדמי לזמן שאלה דה' פסח ולפ"ז למאי דס"ל משום שולחנו' לה"ט מתניתן דוקא רשב"ג היא ולא כת"ק. א"ו הא דקאמר אפ"ת רשב"ג היינו לומר אף דכוותי' נמי אתיא ולעולם לת"ק נמי ניחא. דוודאי אי למאי דס"ד דה"ט דפ' שקלים הוא משום ת"ח א"כ ליכא למיתלי טעמא דל"י קודם אלא משום דדמי לה"פ ששואלין ל"י ומהשתא בע"כ ל"א כרשב"ג. אבל לבתר דמשני דה"ט משום שולחנות א"ל דת"ק נמי מודה בהא דאע"ג גבי ה"פ בעינן דווקא ל"י קודם הא ודאי ל"ד דה"פ הלכותיו מרובים הן כדאמ' בפ"ק דע"ז (דף ו) לדידן דאפי' דוקין שבעין פוסלין בעי ל"י אבל הכא מאי הלכות מרובות יש כאן מש"ה אפילו לת"ק לא בעי ל"י. ומיהו ט"ו יום מיהת בעי לכ"ע מט"א. ונ"ל דה"ט משום דתנן בפ"ק דתענית (דף י) בג' במרחשוון שואלין את הגשמים ר"ג אומר בז' בו ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת שהוא סוף גבול ארץ ישראל אלמא מסוף גבול א"י עד ירושלים הוי מהלך ט"ו יום והרי הא דתנן בט"ו בו שולחנות יושבי' במדינה פי' הר"עב במדינה בירושלי' והי' מחליפין מחצית השקל לאנשי' שמביאים כ"א ממטבע מדינתו ואינן יודעין כמה מהן יוצאין למחצית השקל מש"ה משום שולחנות שבירושלים קורין פ"ש ט"ו יום קודם לו כדי שיגי' האחרון ליו' ישיבו' השולחנות לירו'. ורש"י לפי שפי' במדינה בכל עיר ועיר מש"ה פי' דלפי המסקנא הא דקורין פ"ש בר"ח אתיא כרשב"ג דווקא דאל"כ הני ט"ו יום דמקדימין מאי עבידתייהו ומיהו גם לפירש"י דבמדינה היינו בכל עיר ועיר אינו מוכרח לפרש דאתיא כרשב"ג מה"ט דשואל יום קוד' אלא אפי' לת"ק נמי ניחא דהא לא שייך כאן הלכו' מרובו': | הילכך נ"ל לפרש אע"ג דלמאי דרצה לומר לעיל כמאן דלא כרשב"ג דקא ס"ד דה"ט דמקדימין באדר משום ת"ח ל"י קודם לו ומדמי לי' לזמן שאלה דה"פ דבעינן ל"י. מ"מ למאי דמשני אפ"ת רשב"ג ומשום שולחנות לאו למימרא דאכתי ס"ל דדמי לזמן שאלה דה' פסח ולפ"ז למאי דס"ל משום שולחנו' לה"ט מתניתן דוקא רשב"ג היא ולא כת"ק. א"ו הא דקאמר אפ"ת רשב"ג היינו לומר אף דכוותי' נמי אתיא ולעולם לת"ק נמי ניחא. דוודאי אי למאי דס"ד דה"ט דפ' שקלים הוא משום ת"ח א"כ ליכא למיתלי טעמא דל"י קודם אלא משום דדמי לה"פ ששואלין ל"י ומהשתא בע"כ ל"א כרשב"ג. אבל לבתר דמשני דה"ט משום שולחנות א"ל דת"ק נמי מודה בהא דאע"ג גבי ה"פ בעינן דווקא ל"י קודם הא ודאי ל"ד דה"פ הלכותיו מרובים הן כדאמ' בפ"ק דע"ז (דף ו) לדידן דאפי' דוקין שבעין פוסלין בעי ל"י אבל הכא מאי הלכות מרובות יש כאן מש"ה אפילו לת"ק לא בעי ל"י. ומיהו ט"ו יום מיהת בעי לכ"ע מט"א. ונ"ל דה"ט משום דתנן בפ"ק דתענית (דף י) בג' במרחשוון שואלין את הגשמים ר"ג אומר בז' בו ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת שהוא סוף גבול ארץ ישראל אלמא מסוף גבול א"י עד ירושלים הוי מהלך ט"ו יום והרי הא דתנן בט"ו בו שולחנות יושבי' במדינה פי' הר"עב במדינה בירושלי' והי' מחליפין מחצית השקל לאנשי' שמביאים כ"א ממטבע מדינתו ואינן יודעין כמה מהן יוצאין למחצית השקל מש"ה משום שולחנות שבירושלים קורין פ"ש ט"ו יום קודם לו כדי שיגי' האחרון ליו' ישיבו' השולחנות לירו'. ורש"י לפי שפי' במדינה בכל עיר ועיר מש"ה פי' דלפי המסקנא הא דקורין פ"ש בר"ח אתיא כרשב"ג דווקא דאל"כ הני ט"ו יום דמקדימין מאי עבידתייהו ומיהו גם לפירש"י דבמדינה היינו בכל עיר ועיר אינו מוכרח לפרש דאתיא כרשב"ג מה"ט דשואל יום קוד' אלא אפי' לת"ק נמי ניחא דהא לא שייך כאן הלכו' מרובו': | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | '''{{עוגן1|כיון}} דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר כו'.''' ק"ל דהא האי עשייה היינו לעשות משתה ושמח' דזה קרא עשיי' בכולו מכילתין דאלו למקר' מגילה זכירה קרי לי' כדאמר לעיל רפ"ק ורפ"ב והימים האלה נזכרים ונעשים איתקש זכירה לעשיי'. ועוד דהא א"ק את המגילה בשבת כדאמר בפ"ק ובע"כ האי עשיי' היינו משתה והשתא תקשה הא אמרו בירו' בפ"ק סעודת פורים שחל בשבת מאחרין אבל ל"מ מטעמא דמשת' ושמחה כתיב את ששמחתו תלוי בב"ד יצא זה פי' שבת ששמחתו תלוי בידי שמים וא"כ האיך קא' עשיי' בהדי הדדי קא אתי הא קדים זכירה דפ' זכו' דאיירינן מיני' בשמעתין לעשיי' משתה דכיון דט"ו של מוקפין שחל בשבת עשיי' משת' דידהו למחר בא' בשבת לפי הירוש' זה ויש ליישב{{הערה|הא עשיה וזכירה בהדי הדדי קא אתיין כו'. עיין מ"ש המג"א בהלכות מגילה ע"ז בשם הרלב"ח ועיין מ"ש בזה בנו"ב מהדורה תניינא סוף חלק או"ח ליישב קו' הר"ן על הירושלמי שש שסובר דסעודת פורים שחל בשבת מאחרין ולא מקדימין. והקשה הר"ן אמאי לא מקדימין. ותי' בנו"ב דהירושלמי מיירי בזה"ז שהכל מסתכלין בה בקריאת המגילה לעשות לאחר ל' יום פסח מש"ה עבדו הכירא שלא לעשות הסעודה בע"ש בזמן הקריא' כדי שידעו שהקריא' בע"ש אינו כ"א לתשלומין ולא חובה בו ביום יעו"ש. ונראה שא"נ לומר כן שהרי הירושלמי מפיק לה מקרא דלהיות עושי' יום משתה ושמחה והיינו היכי שתלוי בעשיית ב"ד אבל בשבת שהוא בידי שמים לא. והרי אמרינן להדיא לעיל (דף ה) והא שבת זמנה הוא ופירש"י שבזמן אנשי כנה"ג קראו המגילה בשבת אלא שחכמים האחרונים תקנו להקדים משום גזירה דרבה א"כ ע"כ קרא דלהיות עושי' מיירי מזמן אנשי כנה"ג. ונראה דה"ט דתקנו לאחר דאי היו מקדימין הסעודה בע"ש א"כ קדמה עשיה לזכירה כיון שהי' קורין המגילה בשבת וע"כ אחרוהו לא' בשבת וקרא דלא יעבור לא קאי כ"א אקריאה וכמ"ש הר"ן וע' מ"ש רבינו בפ"ק ד"ה ע"ש זמנם: {{צבע גופן|אפור|'''{{עוגן1|קונטרס אחרון}}'''}}}}: | ||
<noinclude>{{שולי הגליון}} | |||
{{דיקטה}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||
גרסה אחרונה מ־01:48, 26 במאי 2024
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א ריטב"א חידושי הר"ן חי' הלכות מהרש"א פני יהושע טורי אבן מהר"צ חיות רש"ש |
אלא אמר אביי קרא שית מאתה תצו' עד ועשית. וה"נ אמ' אביי בסמוך גבי חל בכי תשא עצמו וחד תני וקרא מכי תשא וכו'. אע"ג דאמ' אביי לקמן כוותי' דר"א מסתברא דתנן לכל מפסיקן וכו' אלמא ס"ל דאינו קירא בע"ד כלל אלא בהני ד' פרשיות לחוד לבתר שנדחה ראיית אביי לקמן הדר בי' אביי וס"ל כמ"ד לסדר הפטרות הוא חוזר ופ' דיומא קרינן. והא דקאמ' חד תני וקרי מכי תשא עד ועשית ק"ל הא דתני לעיל חל בפ' הסמוכה לה בין מלפני' ובין מלאחרי' קורין אותה וכופלין אותה דהיינו בשבתות כדא' לעיל משו' דלאחרי' ע"כ בשבתות איירי ה"ל למימר רבותא יותר אפי' בחל בכי תשא עצמה באותו שבת גופא דקורין וכופלין כ"ש שכופלין בשבתות בחל לפני' ולאחרי'. וי"ל נהי דבחל אחרי' לאביי האי כופלין אותה היינו בשבתות משו' דבע"א לא משכחת לה אפ"ה בחל לפני' דקאמ' נמי כופלין אותה היינו בכל ענין כפילה דמ"ל בחל לפניה דהיינו דכופלין בשבתות וכופלין נמי דתנו וקרי מכי תשא עד ועשית והשת' בחל בכי תשא כ"ש נמי שכופלין לה באותה שבת משום דלמפרע א"א ובע"כ כופלין ק"ו מלפני' וכדפי וה"ה לפי"ז דל"צ למיתני חל לאחרי' דמכ"ש דלפני אתי' אלא איידי דתנ' לפני' תנא נמי לאחרי':
השתא אמרי למפרע הוא דקרא. נ"ל דהאי אמרי ל"ד דהא ודאי ממש הוא קורא למפרע אלא איידי דקאמר לעיל בחל באתה תצוה אמרי אוקמא הוא דקא מוקמא התם דהתם מדינא סגי כדר"י בדקרו שית מאתה תצוה עד כי תשא וחד מכי תשא ועד ועשית דהא פ' כי תשא אין לו ענין לא ואתה תצוה אלא משום דהרואין דאמר אוקמא פי' ואין הדבר נכר שקורין כי תשא לשם פ"ש נקט נמי הכא כהאי לישנ' אמרי למפרע הא דקרו:
רב אמר מקדימין דא"כ בצרי להו יומי שולחנות. ק"ל הא אפילו אם מאחרין בשבת שלאחר ר"ח שהוא שני בחדש הא אכתי נשתייר עד ט"ו בו שהוא ישיבת השולחנות י"ד יום עם יום המעשה וסגיא הכי לרשב"ג דהא יליף טעמא בפ"ק דפסחים (דף ו) מפסח מדבר שנצטוו עליו בר"ק ניסן והא עד יום י"ד שהוא זמן הקרבות הפסח אינו אלא י"ד יום עם יום המעשה מיהו י"ל דודאי לרשב"ג בעינן י"ד יום מלבד יום המעשה מש"ה מקדימין לרב וגבי פסח שאני כיון דאין זמן הקרבות הפסח מן הבקר עד בין הערבים הרי מקצת י"ד מן הבקר עד בין הערבים שהוא זמנו עולה זה ליום א' מי"ד ימים דקי"ל מקצת היום ככולו בכ"מ וה"ל י"ד יום לבד משעת המעשה אבל בשאר מילי כגון שולחנות שראויי' לישיבתן מתחילת היו' וליכא אפילו מקצת מקודם לזמן המעשה אין יום המעשה מן המנין וצריך י"ד יום מלבד יום המעשה וכ"ת הא טעמא דרבנן דס"ל שואלין ל' יום קודם מפ' התם שהרי משה עומד בפ"ר ומזהיר על פסח שני והתם נמי נימא דאין יום המעשה בכלל הואיל ואין פסח שני קרב עד בה"ע וה"ל ל"א יום ואמאי קורא פ' שקלי' בר"ח אדר שאינו אלא ל' יו' עם יום המעש' שהיא בר"ח ניסן דמן הסתם אדר הסמוך לניסן לעולם חסר י"ל דלענין מעשה של ר"ח ניסן היא הקרבת תמידין ומוספין בו ביום מתרומה חדשה והרי קרבנות אין קריבין בלילה ולילה נמי ה"ל מקצת היו' ככולו לענין זה. וא"כ איכא ל"י שאין ראוין למעשה לפיכך יום המעשה עולה מן החשבון משא"כ ישיבות שולחנות בט"ו דלילה נמי ראוי לזה הילכך ליל ט"ז נמי יום המעשה הוי ואינו עולה מן החשבון. אבל מ"מ קשה מדאמר רב מקדימין משום יומי שולחנות ואפילו שמואל לא פליג עלי' אלא מטעמא דסוף סוף שולחנות כו' משמע דס"ל דשואלין י"ד יום כרשב"ג דאלו לת"ק שלשים יום בעי ואי טעמא דפ' שקלים משום שולחנות ה"ל לאקדומי מט"ו בשבט וכדמוכח לעיל דהא דקאמר דטעמא דפ' שקלים משום ת"ח קאמר כמאן דלא כרשב"ג ומשני אפ"ת רשב"ג וה"ט משום שולחנות שיושבין במדינה בט"ו והשתא למאי דמפ' טעמא דרב ושמוא' משום שולחנות ש"מ כרשב"ג ס"ל. וק"ל דבפ"ק דפסחי' אמר רב המפרש והיוצא בשיירא קודם ל"י אין זקוק לבער תוך ל"י זקוק לבע' ואמרי' ל"י מאי עבידתייהו כדתני' שואלין ודורשין בה"פ קודם לפסח ל"י אלמא רב כת"ק ס"ל. וי"ל דודאי רב כת"ק ס"ל מיהו שמואל דאית לי' מאחרין וע"כ אי טעמא דפ' שקלים משו' ת"ח א"א לאחר דא"כ בצרי לי' ל"י עד ר"ח ניסן וכ"ש דל"ל דטעמא דפ' שקלי' משו' שולחנו' דהא אליב' דת"ק ה"ל לאקדומי מט"ו בשבט אלא ע"כ כרשב"ג ש"ל דסגי בב' שבתות ובע"כ טעמא דפ' שקלים משום שולחנות וכדמסי'. וכיון דאליבא דשמואל בע"כ טעמא דפ' שקלים משום שולחנו' וכרשב"ג ס"ל אין בעל הגמ' מכניס עצמו בהא דרב דס"ל התם כת"ק כיון דמילתא דרב דהכ' א"ש אפי' אליבא דרשב"ג וכדמסי'. אבל לפי האמת דס"ל הת' כת"ק נמי א"ש מה"ט דא"כ בצרי לי' ל"י לת"ח:
מ"מ אכתי ק"ל כיון דמילתא דשמואל בע"כ לא אתיא כת"ק ל"ל להגמ' לעשות פלוגתא חדשה ולומר דפליגי אליבא דרשב"ג אלא דשמואל ס"ל סוף סוף שולחנות כו' ורב ל"ל להאי טעמ' לימא דכ"ע אית להו לה"ט אלא דרב לטעמי' דס"ל כת"ק ובע"כ ה"ט דפ"ש משום ת"ח וא"א לאחר דא"כ בצרי ל"י דת"ח. ועק"ל הא דמסיק כתנאי נימא כ"ע כדשמואל דלטעמ' דשולחנות מאחרין וה"ט דר"י הנשיא משום דס"ל דטעמא דפ' שקלים משום ת"ח וס"ל כת"ק. ורשב"א ס"ל דטעמא דפ' שקלי משום שולחנות וס"ל כרשב"ג דאמר ב"ש וסוף סוף חמיסר כו' כטעמא דשמואל. ואי הוי טעמא משום שולחנות אפי' ר"י הי' מודה דמאחרין כשמואל והא דאמ' מקדימין משום דטע' אחר הוא וכדפי' מיהו בהא י"נ דלא מסתברא להגמרא דלפליגו תנאי בעיקר טעמא דתיקנו לפ' שקלים. א"ו כ"ע ס"ל משום שולחנות ופליגא בה"ט דקאמר אליבא דרב ושמוא' וכיון דתנאי בה"ט פליגא חלי' נמי הגמ' פלוגתא דאמוראי נמי בה"ט. מיהו אכתי ק"ל כיון דכ"ע חיישי לשולחנו' א"כ רב דס"ל כת"ק דרשב"ג כדא' בפ"ק דפסחי' גבי היוצא בשיירא אמאי א' ר"ח אדר שחל בע"ש מקדימין הא לדידי' צריך לעולם להקדים מט"ו בשבט שהוא ל"י קודם ישיבות השולחנות:
הילכך נ"ל לפרש אע"ג דלמאי דרצה לומר לעיל כמאן דלא כרשב"ג דקא ס"ד דה"ט דמקדימין באדר משום ת"ח ל"י קודם לו ומדמי לי' לזמן שאלה דה"פ דבעינן ל"י. מ"מ למאי דמשני אפ"ת רשב"ג ומשום שולחנות לאו למימרא דאכתי ס"ל דדמי לזמן שאלה דה' פסח ולפ"ז למאי דס"ל משום שולחנו' לה"ט מתניתן דוקא רשב"ג היא ולא כת"ק. א"ו הא דקאמר אפ"ת רשב"ג היינו לומר אף דכוותי' נמי אתיא ולעולם לת"ק נמי ניחא. דוודאי אי למאי דס"ד דה"ט דפ' שקלים הוא משום ת"ח א"כ ליכא למיתלי טעמא דל"י קודם אלא משום דדמי לה"פ ששואלין ל"י ומהשתא בע"כ ל"א כרשב"ג. אבל לבתר דמשני דה"ט משום שולחנות א"ל דת"ק נמי מודה בהא דאע"ג גבי ה"פ בעינן דווקא ל"י קודם הא ודאי ל"ד דה"פ הלכותיו מרובים הן כדאמ' בפ"ק דע"ז (דף ו) לדידן דאפי' דוקין שבעין פוסלין בעי ל"י אבל הכא מאי הלכות מרובות יש כאן מש"ה אפילו לת"ק לא בעי ל"י. ומיהו ט"ו יום מיהת בעי לכ"ע מט"א. ונ"ל דה"ט משום דתנן בפ"ק דתענית (דף י) בג' במרחשוון שואלין את הגשמים ר"ג אומר בז' בו ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת שהוא סוף גבול ארץ ישראל אלמא מסוף גבול א"י עד ירושלים הוי מהלך ט"ו יום והרי הא דתנן בט"ו בו שולחנות יושבי' במדינה פי' הר"עב במדינה בירושלי' והי' מחליפין מחצית השקל לאנשי' שמביאים כ"א ממטבע מדינתו ואינן יודעין כמה מהן יוצאין למחצית השקל מש"ה משום שולחנות שבירושלים קורין פ"ש ט"ו יום קודם לו כדי שיגי' האחרון ליו' ישיבו' השולחנות לירו'. ורש"י לפי שפי' במדינה בכל עיר ועיר מש"ה פי' דלפי המסקנא הא דקורין פ"ש בר"ח אתיא כרשב"ג דווקא דאל"כ הני ט"ו יום דמקדימין מאי עבידתייהו ומיהו גם לפירש"י דבמדינה היינו בכל עיר ועיר אינו מוכרח לפרש דאתיא כרשב"ג מה"ט דשואל יום קוד' אלא אפי' לת"ק נמי ניחא דהא לא שייך כאן הלכו' מרובו':
כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר כו'. ק"ל דהא האי עשייה היינו לעשות משתה ושמח' דזה קרא עשיי' בכולו מכילתין דאלו למקר' מגילה זכירה קרי לי' כדאמר לעיל רפ"ק ורפ"ב והימים האלה נזכרים ונעשים איתקש זכירה לעשיי'. ועוד דהא א"ק את המגילה בשבת כדאמר בפ"ק ובע"כ האי עשיי' היינו משתה והשתא תקשה הא אמרו בירו' בפ"ק סעודת פורים שחל בשבת מאחרין אבל ל"מ מטעמא דמשת' ושמחה כתיב את ששמחתו תלוי בב"ד יצא זה פי' שבת ששמחתו תלוי בידי שמים וא"כ האיך קא' עשיי' בהדי הדדי קא אתי הא קדים זכירה דפ' זכו' דאיירינן מיני' בשמעתין לעשיי' משתה דכיון דט"ו של מוקפין שחל בשבת עשיי' משת' דידהו למחר בא' בשבת לפי הירוש' זה ויש ליישב[1]:
- ↑ הא עשיה וזכירה בהדי הדדי קא אתיין כו'. עיין מ"ש המג"א בהלכות מגילה ע"ז בשם הרלב"ח ועיין מ"ש בזה בנו"ב מהדורה תניינא סוף חלק או"ח ליישב קו' הר"ן על הירושלמי שש שסובר דסעודת פורים שחל בשבת מאחרין ולא מקדימין. והקשה הר"ן אמאי לא מקדימין. ותי' בנו"ב דהירושלמי מיירי בזה"ז שהכל מסתכלין בה בקריאת המגילה לעשות לאחר ל' יום פסח מש"ה עבדו הכירא שלא לעשות הסעודה בע"ש בזמן הקריא' כדי שידעו שהקריא' בע"ש אינו כ"א לתשלומין ולא חובה בו ביום יעו"ש. ונראה שא"נ לומר כן שהרי הירושלמי מפיק לה מקרא דלהיות עושי' יום משתה ושמחה והיינו היכי שתלוי בעשיית ב"ד אבל בשבת שהוא בידי שמים לא. והרי אמרינן להדיא לעיל (דף ה) והא שבת זמנה הוא ופירש"י שבזמן אנשי כנה"ג קראו המגילה בשבת אלא שחכמים האחרונים תקנו להקדים משום גזירה דרבה א"כ ע"כ קרא דלהיות עושי' מיירי מזמן אנשי כנה"ג. ונראה דה"ט דתקנו לאחר דאי היו מקדימין הסעודה בע"ש א"כ קדמה עשיה לזכירה כיון שהי' קורין המגילה בשבת וע"כ אחרוהו לא' בשבת וקרא דלא יעבור לא קאי כ"א אקריאה וכמ"ש הר"ן וע' מ"ש רבינו בפ"ק ד"ה ע"ש זמנם: קונטרס אחרון
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |