עריכת הדף "תשובה מיראה/עבדים/ט"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== ו ==

'''האשה קונה שפחות ואינה קונה עבדים אפי' קטנים מפני החשד ואם קנתה אותם ה"ז קנתה גופם כאיש ויראה לי שאינה אסורה לקנות אלא עבד מבן ט' שנים ולמעלה. '''  ולכאורה הוא תמוה מהיכי תיתי נאסור אף פחות מבן ט' כיון דעיקר האיסור משום יחוד, והרי כשאינו ראוי לביאה לא שייך לאיסור וחשד בזה, ובודאי אף איסור יחוד גופיה לא שייך כלל במי שאינו ראוי לביאה אף דבקטנים נמי אסור וזה פשוט, ואולי דבא לשלול דברי הטור דאסור אף בפחות מבן ט' שמא תשהנו אף לאחר שיגדול, וכמובא שם בכ"מ דעתו ז"ל, לכן בא הרמב"ם ז"ל לומר דלא חיישינן כולי האי עיי"ש בטעמו. ודע דבאמת לא נזכר בגמ' תיבות אפי' קטנים שכתב רבינו ז"ל, ועי' במ"מ [[מגיד משנה/איסורי ביאה/כב#טז|פכ"ב מאיסורי ביאה הל' [ט"ז]]] שלפי הנראה היה גירסתו כן בגמרא.<br>'''  וראיתי '''  למרן הגר"א ז"ל בביאוריו ליו"ד [[ביאור הגר"א/יורה דעה/רסז|סי' רס"ז]] שהביא ראיה מהא דס"ד בגמ' ב"מ {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/עא/א|ע"א א']]}}, לומר דמיירי ברייתא דאף קונה את העבדים גם בעבד עברי, וא"כ ה"ה דומיא דשפחות דמיירי שם ושפחות בודאי מיירי בקטנים דהא אין אשה נמכרת בגדלותה כמבואר בגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/סד/א|ס"ד א']]}}, ע"כ דברי קדשו ושפתים ישק, ומצאתי להג"ר יוסף שאול [נתנזון] ז"ל בס' ידות נדרים {{ממ|[[ידות נדרים/יורה דעה/רסז#|שם]]}} העיר על דברי הגר"א ז"ל, דמזה לא מוכח דאף פחות מבן ט' אסורה לקנות דשפחה נמכרת עד שתביא שתי שערות, וגם זה אינו ראיה דלהס"ד באמת מצינן למימר דמיירי אף בעבד כנעני כמו בעבד עברי ורק לפי מה דמחדש התרצן דמיירי רק בכנענים שוב י"ל דקטנים באמת מותרת, אבל יש להביא ראיה דאל"כ איך משכחת ליה עבדי נכסי מלוג שהכניסה להבעל ובעל כרחך מיירי בקטנים פחות מבני ט' דתו לא תמכור כשהגדילו אח"כ, ולשיטת הטור צ"ל דמיירי שעברה ע"ז ויש לפרש מהא דאמר רב יוסף כל דאמור רבנן לא לזבון אם עבר וזבין לא הוי זביניה זביני, אך י"ל דמשכחת ליה בירושה וכו' ע"כ תורף דבריו, ובמחילה מכבודו לא ראה בדברי הרמב"ם ז"ל, דהך אפי' בקטנים הוא לשון הרמב"ם והכונה לשלול דוקא גדולים מבן י"ג כמו בכל התורה כולה, והוא ז"ל פי' דאפילו קטנים דקאמר היינו דבא לשלול דלא נימא רק מבן ט' ולמעלה אלא אפילו פחות מבן ט' נמי לא תקנה, וגם לא זכר ש'ר דברי רבינו ז"ל שכתב בהדיא דאם קנתה אותם ה"ז קנתה גופם כאיש. ובעניותי נ"ל דלא שייך לדון בכאן משום הך דאי עביד לא מהני דמייתי הגאון ז"ל מכתובות, דנ"ל דדמי להא דקיי"ל באו"ח {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/שלט|סי' של"ט]]}} ובחו"מ {{ממ|[[שולחן ערוך/חושן משפט/רח|סי' ר"ח]]}} דאף דאסור במקח וממכר בשבת, מ"מ בדיעבד שפיר דמי, והיינו טעמא דאינו עצם איסור רק יומו גרם ליה וכמש"כ הפוסקים ז"ל ה"נ עצם איסור הקניה בכאן הוא מפני החשד ולא שהמכירה בעצמה אסורה שהרי תוכל להשהותו במקום שאינו אצלה וכדומה.<br>'''  ולולא '''  מסתפינא הייתי אומר דזה שכתב רבינו ז"ל אח"כ '''  וכן אסור לשחרר עבד כנעני וכל המשחררו עובר בעשה ואם שחררו משוחרר, '''  והלשון וכן אין לו שום שייכות לדלעיל עיי"ש בכ"מ, ואולי יתכן דהכוונה על סיום הדברים ואם שחררו משוחרר דאי עביד מהני, כמו הכא דאסור לכתחילה ובדיעבד שפיר דמי, אף דבכל מכירה וקניה אף בדיעבד לא מהני, כהך דכתובות שזכרנו, אלא דלדברינו דהכא מפני החשד לא אתי שפיר הדמיון, ויותר נ"ל באופן אחר ע"פ דברי האחרונים בשם הפנים מאירות, דלא שייך לומר באיסור אי עביד לא מהני רק כשהוא לאחד מהם ולא כשהדבר נוגע למי שלא עשה האיסור, ובזה אתי שפיר גם הכא דאין האיסור רק על האשה שלא תקנה עבדים אבל אין האיסור על המוכר שלא ימכור לה וא"כ לא שייך דלא תהני אף בדיעבד קניתה, וא"כ אתי שפיר גם הא דאם שחררו משוחרר שהקשו דנימא אי עביד לא מהני, ולהאמור אתי שפיר דלא שייך לומר דהעבד יחזור לעבודתו במה שאדונו עשה איסור וא"כ הדברים מתאימים זה לזה ושפיר שייך לשון וכן. ולכאורה סייעתא מזה לדברי רבינו ז"ל דאף קטנים בכלל האיסור דלפ"ז אתי שפיר מש"כ ואין אשה קונה ולא אמרינן אין מוכרין לאשה דכיון דהאיסור שייך רק לגדולים א"כ קאי האיסור לתרווייהו ומהאי טעמא לא אמרינן האיסור על האיש [וכה"ג דקדקו רבותינו האחרונים ז"ל בהא דמעוברת ומינקת חבירו לא תנשא] אבל להאמור אתי שפיר דכיון דהאיסור רק משום יחוד לא שייך כלל האיסור עליו דעדיין קטן הוא ולא שייך בזה משום כפויי איסורא לאסור אף על הגדול המוכרו ומוכח דמיירי בקטנים ג"כ. והראיה מהא דתניא אין אשה וגר קונים עבד עברי דמברייתא דמיירי בעבד כנעני אין לשון זה ראיה דלא שייך להזהיר על עבד כנעני דכשמוכר עצמו עדיין נכרי הוא ולא ישמע לדברי חכמים וזה פשוט.<br>'''  ומהא '''  דתני רב יוסף ארמלתא לא תשרי בר בי רב באושפיזא ולא אמרינן להיפך, י"ל משום דאמר נמי לא (תשרי) [תרבי] כלבא דקאמר דהאיסור עליה נקט נמי בהא עליה, והרמב"ם ז"ל באמת כתב אסור לת"ח לשכון אצל אלמנה נקיט האיסור עליו ולא עליה, וצ"ע בזה לעת הפנאי.<br>'''  ואולם '''  ראיית הגר"א ז"ל לא זכיתי להבין לענ"ד, דאדמדייק מרן ז"ל מברייתא השניה נדייק מברייתא הראשונה לקולא, דהרי תניא אין אשה קונה עבד עברי ואיך יצוייר לקנות ע"ע בקטנותו דהרי מוכר עצמו לא שייך בקטן ולא שייך לומר מעת קנין הפעוטות דהרי אדם דינו כקרקע ואינו מוכר ממכר עד בן עשרים, ואביו אינו יכול למוכרו משום דאינו ברשותו, ובגניבתו א"א דהרי אינו בר עונשין כלל, וא"כ על כרחך מיירי רק בגדול ומנ"ל לדייק מאידך ברייתא דאף בקטנים, ומיהו במש"כ ב[[רמב"ם/עבדים/ט|פ"ט מעבדים]] דשם מיירי בעבד כנעני דמשכחת ליה שפיר במכירת האב הנכרי [ואף שמספקא לן אם לפי דיני בני נח יוכל למכור בנו או גם בתו, ועי' רמב"ן ז"ל פרשת וישלח {{ממ|}} בעובדא דשכם, אבל עכ"פ אם מכרו אולי מכור וצ"ע] והא קמן דרבינו ז"ל ב[[רמב"ם/עבדים/א|פ"א מעבדים]] כשעוסק בדיני עבד עברי לא זכר שם תיבות אפי' קטנים כמו בפ"ט [אף שכתב שם ה"ב ולא, על כרחך זהו שיגרת לישנא וסמך עצמו על עיקר הך דפ"ט ששם מקומם].<br>'''  ובאה"ע '''  {{ממ|[[ביאור הגר"א/אבן העזר/כב#סעיף יט|סי' כ"ב סי"ט]]}} מצאתי בביאורי הגר"א ז"ל שכתב אהא דאפי' קטנים "נלמד מסעיף שקדם", ור"ל מהא דאלמנה לא תגדל את הכלב מפני החשד, דה"נ קטנים באותו חשד כמו כלב ושפתים ישק, אבל לכאורה לפ"ז אף קטנים פחותים מבני ט' נמי בכלל האיסור, ויש ליישב בדוחק.<br>'''  [ודע '''  דתמוה לי כי היכי דאמרו חז"ל אשה לא תקנה עבדים מאי טעמא לא חששו ג"כ לאיש שלא יקנה שפחות, ודוחק לומר דברווק אה"נ דלא ובאשה חששו אפי' לנשואה דלכאורה צדקו דברי הט"ז ביו"ד [[ט"ז/יורה דעה/רסז|סי' רס"ז]] דאשה בעלה משמרה כמו בבעל דאשתו משמרתו ועיי"ש ב[[ש"ך/יורה דעה/רסז|ש"ך]], ואולי י"ל דמזה ראיה למה שחקרתי בחיבורי השיב דוד בס"ד דנשים אינן מוזהרות באיסור יחוד, א"כ יש לחשוש דתתיחדנה ביותר עם העבדים ועל כן תבא לידי חשד משא"כ באיש שישמור עצמו בלא זה מאיסור יחוד שמוזהר עליו, ואולי מזה יש להביא ראיה ג"כ למש"כ הרמב"ם אפי' קטנים, דאל"כ קשה נהי דמשום לתא דידה יש לחוש אבל מ"מ הרי העבד העברי אסור ביחוד מצידו וא"כ לא יתיחד עמה, אלא דזה אינו דהרי בעבד עברי לא משכחת ליה קטנים וכמ"ש לעיל בס"ד שמהאי טעמא לא כתב הרמב"ם בעבד עברי, ובעל כרחך באמת לא נוכל להחמיר עליו מעל האשה אי נימא דאינן מוזהרות על היחוד, ומיהו בלא זה הוא נמי דבר שא"א דהרי מ"מ מדרבנן אסורה ביחוד כמבואר, ואולי י"ל דהיינו טעמא דאין לחוש באיש דיש להביא מזה ראיה להרמב"ן ז"ל דמותר גם הדיוט בפלגש וא"כ לא שייך בזה כלל משום חשד, אך גם זה אינו דהרי לא הותרה לו שפחה לפלגש ועדיין צ"ע ויבואר איה"ש במקום אחר].<br>'''  ומענין '''  לענין ראיתי דבר פלא בסוגיא דב"מ שם שמבואר דאין גר קונה עבד עברי ורמו ברייתות אהדדי ומשני רב נחמן בר יצחק אינו קונה ודינו כישראל אלא כנכרי שעובד את הבן ולא את הבת עיי"ש, והנה לפי המסורה דגמירי דמקני קני ודלא מקני לא קני והיינו טעמא דאין גר קונה עבד עברי עיי"ש היטב, וא"כ לפי שינויא דגמ', והכי קיי"ל, ודאי דהא דאין גר נקנה בע"ע הוא ג"כ שאינו נקנה כישראל אלא כנכרי דאל"כ אין הכלל שוה והרי גמירי הוא הלכה למשה מסיני, וא"כ תמוה על הרמב"ם שסתם דאין גר נקנה בעבד עברי, והיה לו לומר להדיא דאינו נקנה בתורת כישראל אבל נקנה כנכרי וצע"ג.<br>'''  ולכאורה '''  ה"נ דהיה לו לרבינו ז"ל, מקור דאפי' כנכרי אינו נקנה מהא דהקשו תוס' בגיטין {{ממ|[[תוספות/גיטין/מא/א|מ"א א']]}}, ובכמה מקומות מ"ט אמרו שישחררנו והלא משכחת ליה שימכור א"ע בעבד עברי ומותר בשפחה, ותירצו דא"א משום כי לי בני ישראל עבדים הם, וגם דאין גר ומשוחרר נקנים בע"ע, והנה תירוץ הראשון דחה הטורי אבן בריש חגיגה דהא גם עתה עושה הרב איסור בשחרורו ומה בכך דעשה העבד עצמו איסור קל ממנו למכור את עצמו בעבד עברי, ולכאורה ה"נ דשם י"ל כדברי הרמב"ן ז"ל, המובא בהר"ן פ"ד דגיטין, דאיסור לעולם בהם תעבודו הוא משום מתנת חנם וא"כ כה"ג משום מצות פריה ורביה לא שייך איסור זה כנודע בזה, אבל בעניותי נראה דגם איסור כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם דאסור למכור את עצמו, הוא ג"כ רק כשמוכר עצמו לרצונו ולא כשמוכר עצמו משום מצות פו"ר שא"א לו בתקנה אחרת, ובודאי כה"ג עדיף טפי דהעבד עצמו יעשה מה שהוא לתקנתו ולא הרב עבורו, דכבר הקשו תוס' שם דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך, ולא שייך כאן תירוצם דמצות פריה ורביה שאני דהא אפשר לקיימה כשהעבד ימכור את עצמו, ועי' רמב"ם ריש פ"א מעבדים דאסור למכור את עצמו רק כשאין לו מה לאכול, ומשמע קצת דאף בכה"ג נמי אסור, אך י"ל דכיון דקיי"ל דבמצוה עוברת צריך לבזבז שליש ממונו וי"ל דמצות פו"ר שגדולה מאד כמש"כ התוס' וכמו שאמרו חז"ל ביבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/סג/ב|ס"ג ב']], [[בבלי/יבמות/סד/א|ס"ד א']]}}, ודאי הו"ל כל"ת שצריך ליתן כל ממונו ולא יעבור עליה וא"כ הו"ל כאין לו מה לאכול דמותר, והך דקדושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/סט/א|ס"ט א']]}}, דלא אסר ליה ר' שמלאי לאושפיזיכניה למכור את עצמו בע"ע משום תקנת הולד, י"ל משום דזה אינו שייך למצות פריה ורביה דהרי אף ממזר קיים פו"ר כשבניו ממזרים, ועי' בירושלמי [[ירושלמי/יבמות/ב/|פ"ב דיבמות]] ובאה"ע {{ממ|[[שולחן ערוך/אבן העזר/סא|סי' ס"א]]}}, דאף בישראל כשר והבן ממזר קיים עמו פריה ורביה ק"ו כשההוא ממזר ונושא ממזרת שהוא לו בהכשר, אבל בכה"ג דגיטין י"ל דמהאי טעמא הו"ל כמו שאין לו מה לאכול, ולכן לא נשאר בזה רק תירוצם השני משום דאין גר נקנה בעבד עברי, וא"כ מוכח דלא כסוגיא דב"מ דאל"כ הדרא קושיא לדוכתא ימכור את עצמו בע"ע, ולפ"ז תקשה טובא ע"ד התוס' מסוגיא דב"מ שזכרנו, ובזה יש ליישב הערת הגרעק"א ז"ל בתוס' ב"ב {{ממ|[[תוספות/בבא בתרא/יג/א|י"ג א']]}}, שלא תירצו כמו בגיטין דא"א למכור את עצמו בע"ע, דשפיר הקשו תוס' עדיין לסוגיא דב"מ.<br>'''  אבל '''  כד דייקינן אין ראיה כלל, דנראה בפשיטות דהיינו טעמא דאין נמכר לנכרי עובד את הבן ולא את הבת משום דאין לו בו קנין הגוף רק קנין ממון [ועל כרחך אינו עובד בניו] וכמו שאמרו ביבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/מו/א|מ"ו א']]}}, וגיטין {{ממ|[[בבלי/יבמות/לח/א|ל"ח א']]}}, דנכרי אינו קונה לישראל רק למעשה ידיו ועל כרחך אינו עובד לבנו העכו"ם, וא"כ פשוט הדבר שלא הותרה לו כלל שפחה כנענית וכמש"כ הראשונים ז"ל שלא הותרה שפחה כנענית רק שיהיו הוולדות להאדון ובודאי לא התירה התורה בעבד העכו"ם, וביותר נ"ל עוד דכיון דאינו עובד הבנים ממילא אין לו בו קנין הגוף רק קנין ממון בלבד, ועל כן לא הותרה לו שפחה כנענית, ומכ"ש להרמב"ם ז"ל דפוסק כמ"ד דמוכר עצמו אסור בשפחה כנענית וא"כ לא יצוייר בנמכר לנכרי שיהא מותר בשפחה כנענית, ומינה דגם גר הנמכר אם דינו כנמכר לנכרי אסור בשפחה כנענית וא"כ שפיר תירצו התוס' דא"א בתקנה זו כלל, וכמובן, ואף דהגמ' כללו לנמכר לנכרי עם נרצע וכמבואר שם ובכמה מקומות, והרי נרצע אינו עובד את הבן ומותר בשפחה כמ"ש בב"ק {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/כח/א|כ"ח א']]}}, וברמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/עבדים/ג|פ"ג מעבדים]]}}, אפשר שאני נרצע דמתחילה הותר לו איסור זה ודמי קצת לסברת הואיל וא"א, משא"כ לנמכר לנכרי וגר. שוב בא לידי שו"ת שאגת אריה החדשות {{ממ|}}, וראיתי שם מפלפל בענין אם יובל נוהג בזה"ז, ומסיק במאי דתנן וחזרו בהו להורות כדברי בית שמאי דהיינו טעמא דהודו לדבריהם רק בזה"ז דא"א במכירה אבל בזמן שהיובל נוהג באמת משכחת ליה במכירה, והשיג ע"ד התוס' דגר א"א במכירה דבאמת אפשר במכירה ורק דינו כנכרי, עיי"ש, ולענ"ד דברינו נכונים דמ"מ בשפחה אסור ושפיר תירצו, אולם על הרמב"ם קשה טובא, שלא נתבאר בדבריו היטב דגר דינו כנכרי לענין שנקנה ג"כ כנכרי דאל"כ הך גמירי דקאמר לא אתי שפיר וצע"ג.<br>'''  [ואגב '''  אורחא הנני להעיר במה שמצאתי בבאור מהרמ"ל מלבי"ם זצ"ל בפירוש התורה פרשת משפטים מ"ש שם ליישב דברי המכילתא דגר נקנה בעבד עברי דמשכחת ליה גר באופן שישראל קידש חציה שפחה וחציה בת חורין דגם הולד חציו עבד וחציו בן חורין, א"כ משכחת ליה שנמכר וצריך גירות ומ"מ קרינן ביה ושב אל משפחתו עיי"ש, ואם שדבר חכמה הוא אבל שם במכילתא אמר זה ר' ישמעאל ואיהו ס"ל דשפחה חרופה היא מאורסת לעבד כנעני ולא חציה שפחה וחציה בת חורין שהיא דעת ר' עקיבא בכריתות {{ממ|[[בבלי/כריתות/יא/א|י"א א']]}}, וגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/מג/א|מ"ג א']]}}, דמבואר כן להדיא. גם מש"כ דיש לפרש כפשוטו משום דמ"מ נמכר כנכרי, גם זה אינו לפי מה דס"ל לר"י בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/מה/ב|מ"ה ב']]}}, דבעי קרא דכתיב, אך מ"ש שם דיסבור דכל עבד עברי אינו עובד את הבן אתי שפיר ואכמ"ל יותר]:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}