עריכת הדף "תורת נתנאל/כו"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

'''השגות על דברי הגאון אב"ד דק"ק פראג בקצרה''' 

{{עוגןד|א. מה שמתמה|'''א.''' מה שמתמה}} על הרא"ש שלא הביא הך ברייתא דמצאו קשור בכיס כו' ש"מ דס"ל אפילו בדבר שאינו דרכו להשאיל חיישינן לשאלה, זה אינו, כאשר ביארתי בתשובתי <small>(לעיל סימן כד עמוד פו ד"ה ובהרי"ף והרא"ש)</small> דבפרק קמא דבבא מציעא אינו ליישב הסוגיא למאן דחיישינן לשאלה, ותדע דהא לא אמר למאי דקיימא לן דחיישינן לשאלה. ועוד איכא למימר היינו טעמא דהרא"ש דס"ל סימנין דרבנן, ואם כן על כרחך הך ברייתא איירי בעצמו מצאו, והך דינא כבר ביאר בפרק כל הגט סימן ג' מצא בחפיסה או בדלוסקמא.

{{עוגןד|ב. ומה שרוצה|'''ב.''' ומה שרוצה}} לתרץ קושייתי <small>(לעיל עמוד צא ד"ה אלא שכתב)</small> דפריך הש"ס למ"ד סימנין דאורייתא ומאי שנא דהחמירו לשאלה ולא החמירו בסימנין כו', אומר אני לדבריו עדיין הקושיא במקומו עומדת. גם למאי דקי"ל סימנים דרבנן דניחוש לשאלה אמאי לא החמירו בסימנין, דהא סימני מובהקים אפילו למאן דאמר סימנים דרבנן מהני, וק"ל.

{{עוגןד|ג. תו מה|'''ג.''' תו מה}} שהקשה דחזקה אלימתא כל מה שנמצא אצל אדם הוא שלו, כמבואר בחושן משפט סימן צ"ט סעיף א' בהגה. לדעתי אין הנדון דומה, דהתם כיון דהוא לפנינו ואין יכול לברר של מי הוא חיישינן לקנוניא אבל הכא חיישינן לשאלה.

{{עוגןד|ד. ועוד הקשה|'''ד.''' ועוד הקשה}} מאי מקשה הגמ' מחמור בסימני אוכף, דלמא שאני הכא דסמוך מיעוטא דשאלה לחזקת אשת איש, משא"כ בחמור לא שייך שום חזקה דהמוצא אבידה לא מקרי מוחזק במבואר בתוס' כתובות סוף פ"ק בד"ה להחזיר לו אבידה, עכ"ל.

{{עוגןד|כי נביאהו בכור|'''כי''' נביאהו בכור}} הבחינה וודאי יש שהמוצא חמור שאין בו סימן חזקה דהתורה זכתה לו מהפקר, כדיליף בבבא מציעא מהקרא אשר תאבד ממנו ומצאתה, ובסימני אוכף לא יכול להוציא מחזקתו דחיישינן לשאלה. ובזה ניחא דפריך מחמור בסימני אוכף ולא פריך מכל אבידה שיש בו סימן היאך מהדרינן ניחוש לשאלה. ומה שכתבו תוס' בסוף פ"ק דכתובות, אין ראיה כלל, דה"פ שבהיתר בא המעות לידו ומדעתו נתנם לו הלוקח, כיון דיש לו חזקת ממון אומר לו שהוא מן המיעוט, מדלא אמר הלוקח לרדיא אני קונה ולא איכפת ליה ולשחיטה לקח, אבל הכא מודה דאזלינן בתר רובא דלא שייך טעמא דה"ל להתנות. ועוד, דעיקר רבותא דתני להחזיר לו אבידה ולא אמר להחיותו, דאפילו אם הוא רוצה להחזיר לו אבידה, שגברא יקירנא הוא, מ"מ הוה אמינא דלא להחזירו לו דעובר על לאו לא יאבה ה' לסלוח לו, וקמ"ל דסמכינן על הרוב.

{{עוגןד|ה. ומה שכתב|'''ה.''' ומה שכתב}} על שינוי הנוסחאות בבבא מציעא ויבמות הוא דבר נאה ומתקבל.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}