תורת נתנאל/כו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

תורת נתנאל TriangleArrow-Left.png כו

השגות על דברי הגאון אב"ד דק"ק פראג בקצרה

א. מה שמתמה על הרא"ש שלא הביא הך ברייתא דמצאו קשור בכיס כו' ש"מ דס"ל אפילו בדבר שאינו דרכו להשאיל חיישינן לשאלה, זה אינו, כאשר ביארתי בתשובתי (לעיל סימן כד עמוד פו ד"ה ובהרי"ף והרא"ש) דבפרק קמא דבבא מציעא אינו ליישב הסוגיא למאן דחיישינן לשאלה, ותדע דהא לא אמר למאי דקיימא לן דחיישינן לשאלה. ועוד איכא למימר היינו טעמא דהרא"ש דס"ל סימנין דרבנן, ואם כן על כרחך הך ברייתא איירי בעצמו מצאו, והך דינא כבר ביאר בפרק כל הגט סימן ג' מצא בחפיסה או בדלוסקמא.

ב. ומה שרוצה לתרץ קושייתי (לעיל עמוד צא ד"ה אלא שכתב) דפריך הש"ס למ"ד סימנין דאורייתא ומאי שנא דהחמירו לשאלה ולא החמירו בסימנין כו', אומר אני לדבריו עדיין הקושיא במקומו עומדת. גם למאי דקי"ל סימנים דרבנן דניחוש לשאלה אמאי לא החמירו בסימנין, דהא סימני מובהקים אפילו למאן דאמר סימנים דרבנן מהני, וק"ל.

ג. תו מה שהקשה דחזקה אלימתא כל מה שנמצא אצל אדם הוא שלו, כמבואר בחושן משפט סימן צ"ט סעיף א' בהגה. לדעתי אין הנדון דומה, דהתם כיון דהוא לפנינו ואין יכול לברר של מי הוא חיישינן לקנוניא אבל הכא חיישינן לשאלה.

ד. ועוד הקשה מאי מקשה הגמ' מחמור בסימני אוכף, דלמא שאני הכא דסמוך מיעוטא דשאלה לחזקת אשת איש, משא"כ בחמור לא שייך שום חזקה דהמוצא אבידה לא מקרי מוחזק במבואר בתוס' כתובות סוף פ"ק בד"ה להחזיר לו אבידה, עכ"ל.

כי נביאהו בכור הבחינה וודאי יש שהמוצא חמור שאין בו סימן חזקה דהתורה זכתה לו מהפקר, כדיליף בבבא מציעא מהקרא אשר תאבד ממנו ומצאתה, ובסימני אוכף לא יכול להוציא מחזקתו דחיישינן לשאלה. ובזה ניחא דפריך מחמור בסימני אוכף ולא פריך מכל אבידה שיש בו סימן היאך מהדרינן ניחוש לשאלה. ומה שכתבו תוס' בסוף פ"ק דכתובות, אין ראיה כלל, דה"פ שבהיתר בא המעות לידו ומדעתו נתנם לו הלוקח, כיון דיש לו חזקת ממון אומר לו שהוא מן המיעוט, מדלא אמר הלוקח לרדיא אני קונה ולא איכפת ליה ולשחיטה לקח, אבל הכא מודה דאזלינן בתר רובא דלא שייך טעמא דה"ל להתנות. ועוד, דעיקר רבותא דתני להחזיר לו אבידה ולא אמר להחיותו, דאפילו אם הוא רוצה להחזיר לו אבידה, שגברא יקירנא הוא, מ"מ הוה אמינא דלא להחזירו לו דעובר על לאו לא יאבה ה' לסלוח לו, וקמ"ל דסמכינן על הרוב.

ה. ומה שכתב על שינוי הנוסחאות בבבא מציעא ויבמות הוא דבר נאה ומתקבל.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.