עריכת הדף "תורה תמימה/בראשית/ה"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''זה ספר וגו'.''' אמר ריש לקיש, וכי ספר היה לו לאדם הראשון, אלא מלמד שהראה לו הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו {{תוספת|א|וע' באדר"נ פ' ל"א הובא בענין זה הפסוק דתהילים גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו. ונראה דהוצרכו לאותו הפסוק משום דאי רק מפסוק שלפנינו זה ספר, הי' אפשר לומר דרק לספירת דברים בעלמא הוא דאתא וכמ"ש כה"ג בגיטין כ' ב' יעו"ש. וע' באגדה דב"מ פ"ה ב' שאמר אחד מן החכמים לדידי חזי לי ספרא דאדה"ר וכתוב בי' וכו', וכפי הנראה נסמך מאמר זה על אגדה זו שלפנינו אשר כנראה היתה מקובלת לחז"ל ונשתמשו בה ע"ד הציור.}} {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/ה/א|ע"ז ה.]]}}.

'''זה ספר וגו'.''' תניא, רבי עקיבא אומר, ואהבת לרעך כמוך (פ' קדושים) כלל גדול בתורה, בן עזאי אומר, זה ספר תולדות אדם – כלל גדול מזה {{תוספת|ב|ר"ע רומז למ"ש באגדה דשבת ל"א א' בההוא עובד אלילים שבא לפני הלל שילמדנו כל התורה כשהוא עומד על רגל אחת, אמר לו, מה דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה ואידך פירושא היא וכו', והכונה דכמו שעליך שנוא זה שיעבור על דבריך כך לא תעבור אתה על מצות ה' שבאת ללמוד תורתו, וזה הוא יסוד התורה, ואידך פירושא דמילתא לדעת איזה דבר שנוא לפני הקב"ה זיל גמור, וזו היא כונת ר"ע כאן ע"ד הדרש וצחות הלשון. ומה שנראה לו להסמיך זה הדרש על זה הלשון הוא משום דבפשיטות קשה הענין לצוות על אדם שיאהב את חבירו כמו שאוהב את עצמו, מפני שזה דבר הנמנע מצד הטבע, וגם ר"ע בעצמו ס"ל (ב"מ ס"ב א) חייך קודמין לחיי חברך, ולכן דריש שאהבה זו פירושה העדר השנאה והיינו שלא יעשה כנגד רצונו, ואם לאדם כן, מכש"כ להקב"ה. ובן עזאי מוסיף, דמדברי ר"ע שמעינן רק מה דעלך סני לחברך לא תעביד, וא"כ משמע דמי שאינו חושש לכבוד עצמו אינו דרוש לחוש גם על כבוד אחרים, על זה אומר, זה ספר תולדות אדם בדמות אלהים עשה אותו, הנה אין ראוי לאדם להקל בכבוד זולתו לא רק משום דעלך סני אלא גם משום שנברא בדמות אלהים ואם מיקל בכבודו הוי כמיקל בדמות היוצר. ובמק"א הארכנו עוד בענין זה.}} {{ממ|[[ירושלמי/נדרים/ט/ד|ירושלמי נדרים פ"ט ה"ד]]}}.

== ב ==

'''זכר ונקבה בראם.''' רבי אבהו רמי, כתיב זכר ונקבה בראם וכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם, הא כיצד {{תוספת|ג|דהלשון זכר ונקבה בראם משמע דמתחלת ברייתם תרי הוו.}}, בתחלה עלה במחשבה לברוא שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד {{תוספת|ד|בעירובין י"ח ב' הובא בענין זה הפסוק כי בצלם אלהים עשה את האדם (א' כ"ז), ובכתובות ח' א' הובא הפ' ויברא אלהים את האדם בצלמו (שם) ואין נ"מ בציוני המקראות, וע' מש"כ לעיל בפסוק הנזכר.}} {{ממ|[[בבלי/ברכות/סא/א|ברכות סא.]]}}.

'''זכר ונקבה בראם.''' מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והכניסן בע"ב בתים ואמר לכל אחד כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב"ה עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו כולם לדעה אתת וכתבו לו זכר ונקבה בראו {{תוספת|ה|דבראם משמע שני גופין ברא כל אחד זכר ונקבה, וע' בירושלמי מגילה פ"א ה"ט ובפי' קרבן עדה, ודבריו צ"ע. ובדבר תכונת זה המלך תלמי וכונתו בהעתקת התורה בארנו בר"פ בראשית, יעו"ש.}} {{ממ|[[בבלי/מגילה/ט/א|מגילה ט.]]}}.

'''זכר ונקבה בראם.''' תני, בית הלל אוסרים, לא יבטל אדם מפו"ר אלא אם כן יש לו בנים זכר ונקבה, שנאמר זכר ונקבה בראם {{תוספת|ו|ודעת בית שמאי דבעינן שר זכרים דילפינן ממשה דהיו לו שני בנים זכרים, אליעזר וגרשום, ופירש מן האשה, ומפשטות לשון הגמרא משמע דב"ה ס"ל זכר ונקבה דוקא אבל לא שני זכרים וכדמשמע מלשונם ילפי מברייתו של עולם, והיינו משום דמהם תוצאות לתולדות בני אדם, אבל בירושלמי כאן פ"ה ה"ו מבואר דב"ה מקילין דסגי בזכר ונקבה, משמע דכש"כ שדי בשני זכרים. ומה שראה הירושלמי לפרש כן הוא משום דאל"ה הלא הוו ב"ש מקילין, וא"כ הלא הו"ל למתני פלוגתתם זאת במס' עדיות בין קולי ב"ש וחומרי ב"ה. ונראה דזו היא כונת רש"י כאן שכתב בדברי ב"ש שני זכרים, אבל לא זכר ונקבה, עכ"ל, והוא כירושלמי, ומה שתפס לפרש כירושלמי צ"ל משום דבבבלי אין הענין מבורר וסמכינן אירושלמי. ואמנם לדינא כתבו הפוסקים כפי המשמעות מבבלי בדברי ב"ה, וע' באה"ע סי' א' ס"ה וצ"ע.}} {{ממ|[[בבלי/יבמות/סא/ב|יבמות סא:]]}}.

'''ויקרא את שמם אדם.''' א"ר אלעזר, כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם {{תוספת|ז|וגירסא אחרת כל יהודי, והנוסחא שלפנינו נראה עיקר, יען דהענין שייך למין האנושי בכלל.}} (שם ס"ג א').

== ג ==

'''ויולד בדמותו כצלמו.''' א"ר ירמיה בן אלעזר, כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנדוי הוליד רוחין ושדין ולילין, שנאמר ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו, מכלל דעד האידנא לאו כצלמו אוליד {{תוספת|ח|הרמב"ם במורה פ"ז מראשון ביאר ענין אגדה זו דהכונה שהוליד רוחין ושדין ולילין היינו רק גופים הדומים לאנשים אבל בלא הדעת השלמה וכמו הקופים, והוכיח שם, דהלשון צלם ודמות כולל גם שלמות הדעת הראויה לבן אדם, יעו"ש. ונ"ל ראי' לדבריו ממ"ש בסנהדרין ק"ט א' בענין אנשי דור הפלגה שנחלקו לשלש כתות וכו', זו שאמרה נעלה וכו' נעשו קופין ורוחין ושדין ולילין, הרי דכל הני ענין אחד הוא עם קופים. וענין הנדוי הוא משך הזמן שגער בו הקב"ה מחטא אכילתו מעץ הדעת עד שנתפייס לו. וטעם הדיוק בדרשא זו נראה מדלא כתיב ויולד את שת בדמותו כצלמו, דהא מקריאת השם כבר סיפר בפרשה הקודמת, עיין בזה.}} {{ממ|[[בבלי/עירובין/יח/ב|עירובין יח:]]}}.

'''ויולד בדמותו כצלמו.''' מלמד שנולד שת מהול {{תוספת|ט|ואדה"ר נולד מהול כמבואר לעיל א' כ"ז}} [אדר"נ פ"ב]

== כט ==

'''זה ינחמנו.''' תניא, צדיק בא לעולם טובה באה לעולם, שנאמר זה ינחמני ממעשנו ומעצבון ידינו {{תוספת|י|מבואר במדרש רבה ובפירש"י ענין העצבון מן האדמה, שעד נח היתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים וכשנולד נח נחה הארץ. ומה שמדייק רש"י להכריח פירושו בזה ינחמנו דאל"כ הו"ל לקרא אותו מנחם [אז נחם], אפשר לומר דאמנם כן הוא שכונת הקריאה היתה לשם מנחם או נחם, אך מצינו בשמות שהברתם מתקצרת, כמו ותקרא את שמו ראובן כי ראה ה' בעניי, וכ"כ רש"י ביומא י' א דבשמות הוי גם אות אחת שורש בתיבה, וכן מצינו בקדושין נ"ו ב' דרשו הפ' דפ' תצא פן תקדש – פן תוקד אש, הרי דדריש באות שי"ן לבדו שם אש, ועוד כהנה.}} {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/קיג/ב|סנהדרין קיג:]]}}.

== לב ==

'''את שם וגו'.''' תניא, שם קטן שבכולם היה אלא דרך חכמתם חשיב להו. תדע, דכתיב ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם את חם ואת יפת, כמה שם גדול מחם שנה וחם גדול מיפת שנה, נמצא שם גדול מיפת שתי שנים וכתיב (פ' נח) ונח בן שש מאות שנה והמבול היה מים על הארץ וכתיב (שם) ואלה תולדות שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול, וכי בן מאת שנה והלא בר מאה ותרתין שנין הוי אלא דרך חכמתם חשיב להו {{תוספת|יא|וכן מבואר דשם הי' קטן מיפת לקמן בפ' נח (י' כ"א) ולשם יולד גם הוא אחי יפת הגדול, ומה שלא יליף מאותו הפסוק עיין מש"כ שם. וענין החכמה יתרה שהיתה בשם הוא ע"פ המבואר במדרשים שנולד מהול ושייחד הקב"ה את שמו עליו דכתיב ר"פ תולדות ויאמר ה' לה ודרשינן ע"י שם, ושאברהם עתיד לצאת ממנו ושימש בכהונה גדולה כדכתיב בי' והוא כהן לאל עליון וביהמ"ק נבנה בתחומו כדכתיב וישכן באהלי שם, והחזיק ישיבות והרביץ תורה לדעת את דרכי ה' ומצותיו [ע' רמב"ם פ"ד מעבודת כוכבים]. וקצת צ"ע דמאידך גיסא יש ראי' לכאורה דשם הי' גדול בשנים מיפת, והוא לפי מה דאיתא בכ"מ שהי' כהן וכמש"כ בפ' לך והוא כהן וגו', ואיתא בזבחים קי"ב ב' עד שלא הוקם המשכן היתה העבודה של כהנים בבכורים, וא"כ הלא הי' בכור, ואולי מפני רוב מעלותיו שהיו בו כמש"כ הכריע את יחס הבכורה של אחיו ושמש הוא בכהונה, וצ"ע. – ויש להעיר מה שהקדים חם ליפת, דאם דרך חכמתם חשיב להו הלא הי' חם גרוע מכולם כמבואר ס"פ נח, ואולי הקדים רק את שם לכולם מפני חכמתו המופלגה כמש"כ, משא"כ ערך חכמתו של יפת לגבי חם לא היתה די עד שתכריע מעלת הבכורה של חם.}} (שם ס"ט כ').

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{הערות תורה תמימה}}

{{שולי הגליון}}