עריכת הדף "תועפות ראם/רכג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{תועפור|א}} ממשמעות הוכח אין כו' כצ"ל וע"ד הגאון רא"ד שליט"א שכצ"ל ק"פ במשמע הוכח אין לי כו'. ובנדפס חסר משכ"ר ובמקבל תוכחתו כו' עד אמרינן בערכין ובסמ"ק {{ממ|[[סמ"ק/קיב|סי' קי"ב]]}} כתבו ע"ש רבינו ועיין לעיל [[ספר יראים/קצה|סי' קצ"ה]] ומש"ש [[תועפות ראם/קצה#ב|אות ב']] ומשכ"ר כאן אם הוא חברו נ"ל דט"ס הוא וצ"ל אם הוא רבו.

{{תועפור|ב}} דברי היראים כאן משובשים וכצ"ל רב אמר עד הכאה ושמואל אמר עד קללה ור' יוחנן אמר עד נזיפה, אמר רב נחמן ושלשתן מקרא אחד דרשו דכתיב [ש"א כ' ל'] ויחר וגומר וכתיב ויטל שאול את החנית עליו להכותו למ"ד עד הכאה דכתיב להכותו ולמ"ד עד קללה דכתיב לבשתך ולמ"ד עד נזיפה דכתיב ויחר אף שאול ולמ"ד עד נזיפה הא כתיב הכאה וקללה שאני כו' דאמר בביצה פ"א [ד' א'] כו' גבי שמואל דהלכתא כר"י דרב ושמואל הלכתא כרב כו'. וכ' השם חדש דשמואל ור' יוחנן הלכה כר"י גמרא ערוכה היא עירובין מ"ז ב' ואפשר דטעמא דתלמודא הוא ג"כ מה"ט שכ' היראים במקום רב ליתי' במקום ר' יוחנן מיבעי ועיין בס' יד מלאכי סי' תרט"ז וכ' עוד השם חדש בסידורא דהני אמוראי דנקט לה הקל הקל תחילה דהיינו סברת רב דהוא עד הכאה ואח"כ סברת שמואל דחמיר קללה מהכאה ואח"כ סברת ר"י דחמיר נזיפה מכולהו דויחר אף שאול הוא לשון נזיפה כדאשכחן במדבר י"ב ט' עיי"ש ברש"י והאריך לתמוה על הכ"מ בפ"ו מהל' דיעות ה"ז והרמב"ם בסה"מ מ"ע ר"ה שנראה מדבריהם דהכאה חמורה מכולהו. ובמחכ"ת דבריו מוטעין דמה שחשב דעד כדי נזיפה הוא נדוי ומש"ה כתב דנזיפה חמיר מכולהו כדאיתא בפסחים נ"ב א' דשמתא חמורה מהכאה ובאמת נזיפה הוא תרגום של גערה ותל"מ ויגער בו אביו [בראשית ל"ז י'] ת"א ונזף ביה אבוהי וחלילה לומר שיעקב נדה והחרים את יוסף ומבואר ברש"י זבחים ק"ב א' ויחר אף יעקב ברחל התחת אלהים לשון נזיפה הוא וברור הדבר שלא היה שם נדוי וה"נ ויחר אף שאול ביהונתן. ומה שהביא מן ויחר אף ה' בם ופרש"י גזר עליהם נדוי שאני התם דכתיב וילך דהיינו שפירשה שכינה מהם והיו בנזיפה וא"כ ברור הדבר דנזיפה קיל מכולהו וגם לענין הכאה וקללה דבר פשוט הוא דקללה קיל מהכאה דיותר נקל לאדם לקלל חבירו מלהכות אותו באגרוף רשע ועיין בדברי הרמב"ן שמות כ"א ט"ו וא"כ הסדר בגמרא מתפרש שפיר מלמעלה למטה דרב בעי דוקא עד הכאה ושמואל אמר עד קללה נמי סגי ור"י מקיל יותר ואמר עד כדי נזיפה שיגער בהמוכיח וכן הי' בשאול ליהונתן מהקל אל החמור וכן מתבאר מדברי השל"ה בריש ספרו דנזיפה קל מכולהו דמה"ט כתב שם שאין לפסוק כר' יוחנן שהוא יחיד נגד רב ושמואל דתרווייהו סבירא להו מצות תוכחה אף לאחר נזיפה כו' ומאחר שדברי ר' יוחנן בטלים נגד תרווייהו פסק הרמב"ם כרב באיסורי, ובזוהר פ' נח ד' ס"ח א' ועד כמה יזהר לי' עד דימחי ליה הא אוקמוה חברייא ובמדרש תנחומא פ' תזריע סס"ט ולסבול הכאות מישראל והיינו כרב ועיין ביאור הגר"א או"ח {{ממ|[[ביאור הגר"א/אורח חיים/תרח#י|סי' תר"ח סק"י]]}} שכתב שם כדברי השל"ה דלא כר' יוחנן דאין הלכה כמותו במקום שניהם ועיין ריש פכ"ב דשבת עכ"ל ועיין נו"ב {{ממ|[[נודע ביהודה/קמא/יורה דעה/כו|מ"ק חי"ד סי' כ"ו]]}} ודעת היראים לפסוק כר' יוחנן אף לגבי רב ושמואל כהרא"ש. וראיתי להחו"י בהגהותיו לאלפסי ספ"ב דב"מ שכתב לפמ"ש בגמרא דאגב חביבותי' יתירתא דהו"ל ליהונתן בדוד מסר נפשי' צ"ע דא"כ נזיפה גופא מנ"ל עכ"ל ובאמת כבר יישב זה הח"א למהרש"א בערכין שם כיון דיהונתן מסר נפשי' כ"כ עד הכאה מסברא אית לן למימר באיש אחר לכה"פ עד נזיפה.

{{תועפור|ג}} יוכיחו כצ"ל ולשון הנדפס להפרישו מן האיסור אא"כ תביישנו יש לך רשות לביישו ולהוכיחו כו' וכתב השם חדש דהיינו דוקא בדברים שבינו למקום יש לו רשות לביישו ברבים אבל לא בדברים שבין אדם לחבירו וכהרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/דעות/ו#|פ"ו מהל' דיעות]]}} והסמ"ג {{ממ|[[סמ"ג/לאוין/ו|לאוין ו']]}} והחינוך {{ממ|[[ספר החינוך/רמ|מ' ר"מ]]}}.

{{תועפור|ד}} צ"ל צדיקים גמורים [הגרא"ד].

{{תועפור|ה}} בנדפס תיבת לך ליתא אולם הסמ"ג עשין י"א כ' ברור לו למוכיח ועיי"ש שכ' כל מש"כ רבינו כאן עד מעשה דהוכח תוכיח לא מפטרי וכ"כ הגמ"יי {{ממ|[[הגהות מיימוניות/דעות/ו#ז|פ"ו מהל' דעות ה"ז אות ג']]}} ע"ש רבינו וכ"כ הסמ"ק {{ממ|[[סמ"ק/יב|סי' קי"ב]]}} אולם הסמ"ג בעצמו שם השיג ע"ז וס"ל כי אף במזידין צריך לשתוק ואדרבה בשוגגין התלמוד עצה טובה קמ"ל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין ובמזידין חובה לשתוק עיי"ש בביאורי מהרא"ש ומהרש"ל ולפלא על הס' יראים הנדפס שמבואר שם כדברי הסמ"ג להיפך ממה שכחוב כאן וז"ל שם ואם ברור למוכיח שלא יקבלו ממנו טוב לו לשתוק הנח כו' שיהיו חוטאין בלא התראה משיעיזו פניהם ויחטאו בהתראה ויענשו ביותר כדאמרינן בביצה כו' ואל יהיו מזידין אלמא אין להרבות עונשין משוגג למזיד כך אין להרבות עונשין משאינו מותרה למותרה עכ"ל וחידוש על השם חדש שלא הרגיש בדברי היראים שסותר למ"ש הראשונים על שם הרא"ם ומזה רואה אני שהכת"י מתאים עם מ"ש הראשונים בשם רבינו והוא ברור. והנה בתדא"ר פי"ח איתא הוכח תוכיח את עמיתך לעמיתך שהוא אוהבך ושהוא עמך בתורה ובמצות אתה חייב להוכיח אותו אבל לרשע שהוא שונאך אין אתם חייב להוכיח אותו. ובס' חפ"ח כלל י' בבאר מים חיים אות ל' מטי לה בשם אדרת אליהו פ' קדושים ולא הערה מקורו. א"כ אם העוברים מזידים הרי יצאו מכלל עמיתך ואיך אמר רבינו שחייב להוכיחו והיכא שאין ברור לו שלא יקבלו דלכ"ע חייב א"ש שבתוכחה זו יבוא לכלל עמיתך אבל בברור לו שלא יקבלו אמאי חייב להוכיחו וי"ל דבפעם אחת שעבר במזיד לא נקרא רשע, ומה נפלאים דברי הווי העמודים שכתב בסי' ל"ז אות ו' ע"ד הגמ"יי בפ"ו מהל' דיעות הנ"ל וז"ל ולא ראה דברי רבינו דס"ל דאפילו הם מזידים טוב לשתוק שיהיו חוטאים בלא התראה משיחטאו בהתראה כו' והבין הגמי"י דכל מה שכ' הסמ"ג עד ואני אומר כו' הכל הוא מדברי הרא"ם שהזכיר לעיל ואינו כן דהרי רבינו ס"ל דאפילו הם מזידים טוב לשתוק כדי שיהיו חוטאים בלא התראה כו' מיהו משמע דאם רצה לא ישתוק אבל הסמ"ג ס"ל דצריך לשתוק דחובה שלא לומר דבר שלא נשמע כו' עכ"ל ובאמת לא הי' לפניו כת"י שלפנינו ע"כ חשד בכשרים והוא ההגמי"י שטעה בדברי הסמ"ג אבל באמת כל לשון הסמ"ג עד וא"א הוא מדברי יראים כמש"כ ההגמ"יי ובס' שדי חמד {{ממ|אסיפת דינים מערכת ה"א סי' ב' אות ו'}} הביא חבל נביאים בחיבוריהם שהעירו ע"ד ההגמי"י וס' יראים עיי"ש וחדאי נפשאי שזיכני להצדיק את הצדיק ועיי' [[תועפות ראם/קנו#ד|לעיל סי' קנ"ו אות ד']] שהבאתי שם ד' הווי העמודים לדעת רבינו דגם בפעם אחת נקרא רשע וא"כ צ"ע ליישב דעת היראים דכאן ועיין במשנת חכמים יבין שמועה ס"ס ה'.

{{תועפור|ו}} בכל הנשבעין ל"מ אבל הוא בשבועת הדיינין {{ממ|[[בבלי/שבועות/לט/א|ל"ט א']]}}.

{{תועפור|ז}} כ"ה בגיטין ד"ו ב' אבל בשבת שם רבה בר רב הונא:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}