עריכת הדף "תוספות יום טוב/סוכה/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{מרכז|'''הקדמה למסכת סוכה'''}}

כתב הרמב"ם בא לסיים דבריו בשלש רגלים. וקודם זה דבר על פסחים. ונשאר לו לדבר על ענין סכות. ושבועות. ולא נמצא לו מה שידבר בשבועות, אלא דברים מיוחדים בכל יו"ט. והיא מסכת ביצה. והקדים סוכה על ביצה. לרוב המצות שיש בסוכות. ע"כ: ר"ל סוכה. ונטילת הד' מינים{{הערה|בפירוש קול הרמ"ז הוסיף שדברים אלו יש להכינם קודם יום טוב, ולכך ראוי להקדים הלכותיהם קודם הלכות יום טוב. ועוד ביאר טעם אחר בהקדמת מסכת סוכה למסכת ביצה, כדי לסומכה למסכת יומא, רמז למנהג הותיקין העוסקים מיד במוצאי יום הכיפורים בבנין הסוכה.}}. וניסוך המים. ומ"ש שלא נמצא לשבועות דברים מיוחדים. ואע"פ שיש להם הבכורים. וזבחי שלמים. איידי דזוטרן לא חיבר מהם מסכת מיוחדת. והניחם במקומם שבסדר קדשים. ומפני כן חיבר גם שמה דיני העומר שבפסחים.

ובספר יוחסין בשם רב שרירא [גאון], בתר סדר יומא תנינן מסכת סוכה, דבתר יוה"כ הוה וחג גדול הוא. ובתריה יו"ט{{הערה|רצ"ל מס' יו"ט, דהיינו מס' ביצה (שנקראת בפי הראשונים מס' יו"ט).}} דחד ענינא הוא: 

== א ==

'''למעלה מעשרים אמה פסולה.''' כתב ה[[רע"ב/סוכה/א#א|ר"ב]] דסוכה דירת עראי כו'. ולמעלה מכ' אין אדם עושה כו' שצריך לעשות יתידותיה ומחיצותיה קבועין וא"ל דבבנין קבוע קפיד [*שלא לעשותו אפילו בלמטה מכ'] דודאי דלא אתא רחמנא לצוות מה שאי אפשר לעמוד עליו דבאיזה דבר נשער אם הבנין ראוי לשבעה בלבד או ליותר מיכן. אלא בשעור שאפשר שיעשה בו דירת עראי תליא מלתא. הר"ן: 

'''עשרים אמה.''' עיין בפירוש הר"ב רפ"ק דערובין {{ממ|[[רע"ב/עירובין/א#א|מ"א]]}}: 

'''פסולה.''' בגמ' פריך דבמבוי רפ"ק דערובין {{ממ|[[משנה/עירובין/א#א|מ"א]]}} תני בכה"ג דהכא ותנן ימעט. ומ"ש דהכא תני פסולה. ומשני סוכה דאורייתא תני פסולה. דכל כמה דלא מתקנה הויא פסולה מימות משה רבינו ע"ה שנתן מדתה אבל מבוי דרבנן ועכשיו מתחילין להראות'{{הערה|'''להראותך''' {{ממ|תוס' יו"ט המבואר}}.}} שיעורו מאי פסלות שייך למימר הלכך תני ימעט. כ"פ רש"י. ובתוס' מפרש בע"א. א"נ סוכה נפישי מיליה לענין גובה ולענין דפנות ולענין סכך וכי הוה תני בחדא תקנתא. מיבעי למתני' בכולהו הלכך כללינהו לכולהו בלישנא דפסולה דלעולם ילמד אדם לתלמידיו בלשון קצרה: 

'''ושאינה גבוהה עשרה.''' פירש ה[[רע"ב/סוכה/א#א|ר"ב]] דדירה סרוחה [היא] כו'. הלכך אפילו היא גבוהה מי' אלא שהוצין יורדין לתוך י'. אע"ג דחמתן של ההוצין מרובה מצלתן ואימא דלא למעטו קמ"ל דמשום דירה סרוחה פסולה. כדאיתא להאי דינא בגמרא דף ד'. אבל לענין שעור גובה י' עצמו הא מסקינן בגמרא [[בבלי/סוכה/ה/ב|דף ה' ע"ב]] דלרבי מאיר [[משנה/כלים/יז#י|משנה (ו') [י'] פרק י"ז]] דכלים דהלכה כמותו. דכל אמה אפילו דכלים באמה בת ו' וילפינן לה מכרובים שבמשכן דכתיב גבייהו {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כה#כ|שמות כ"ה כ']]}} סוככים בכנפיהם [על הכפורת ולעיל מיניה כתיב פורשי כנפים] למעלה משמע למעלה מראשיהם. ועל כפורת הארון היו עומדים שגובהו דארון אמה ומחצה שהן ט' טפחים והכפורת עוביו טפח דיליף ממסגרת דשלחן. וכמו דבמקדש דשלמה היו מגיעים הכרובים עד שליש גובה הבית ה"נ במשכן. וגובהו במשכן י' אמות שהן ס' טפחים שהשליש ך' טפחים נמצאו הכרובים פורשי כנפים על הארון בי' טפחים חלל וקרי להו סכך. ולר"י דמשנת כלים דלא הוו אלא באמה בת ה' אמרינן דהלכתא גמירי לה מהלכה למשה מסיני: 

'''ושאין לה ג' דפנות.''' מ"ש ה[[רע"ב/סוכה/א #א|ר"ב]] צורת הפתח פירושו כמ"ש בערובין רפ"ק{{הערה|עי' שם ב[[רע"ב/עירובין/א#א|רע"ב מ"א]] {{ממ|ד"ה ואם יש לו}}.}}. וגבי פס ד' לא כתב הר"ב צורת הפתח ואפשר דסובר דכשעושה בפס ד' ועשהו בסמוך לא בעינן צורת הפתח הואיל ויש בו הכשר סוכה כשאתה מעמידו בפחות מג' אבל ה[[פירוש המשנה לרמב"ם/סוכה/א#א|רמב"ם]] כתב שזו ג"כ צריכה צורת הפתח. והרא"ש והר"ן כתבו שיש בזה מחלוקת בין הפוסקים. ומ"ש הר"ב ו' על ו' לראשו ורובו. לשון הירושלמי דגברא באמתא יתיב. ועיין [[משנה/סוכה/ב#ז|משנה ז' פ"ב]]: 

'''ושחמתה מרובה מצילתה.''' פי' למטה וא"כ הן שוים למעלה ואפי' הכי פסולה משום דמיעוט הצל דלמטה בטלה לגבי חמתה שהיא מרובה ממנה הר"ן ע"פ פירש"י ז"ל ועיין לקמן [[משנה/סוכה/א#ח|משנה ח']] ואסתירא שכתב הר"ב פירשו הרא"ש ז"ל, מטבע נחושת ורחב יותר מזוזא: 

'''בית שמאי פוסלין.''' פי' ה[[רע"ב/סוכה/א#א|ר"ב]] דבעו סוכה לשמה דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טז#יג|דברים ט"ז י"ג]]}} חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה העשוי לשם חג בעינן [סוכות תעשה לחג סרס המקרא ודרשהו]. וב"ה מבעי להו לעושין סוכה בחולו של מועד אם לא עשאה מתחלה. וב"ש סברי דאין עושין. גמרא:

== ב ==

'''כאילו עשאה בתוך הבית.''' מבסכת חסר כתיב. ולא תחת הבית ולא תחת האילן במשמע. כמו לקמן בסמוך בענין סוכה תחת סוכה. והא דתלי לה בתוך הבית והל"ל פסולה דהא מחד קרא נפקא. אלא לאשמועינן דדוקא כשהאילן דומיא דבית מה בית צילתו מרובה מחמתו אף אילן כן. אבל כשחמתו מרובה מצילתו [[תוספות רבי עקיבא איגר/{{כאן}}|°]]וחבטן ועירבן עם הסכך הכשר כשר כמו ב[[משנה/סוכה/א#ד|משנה ד']] ואי מהתם ה"א ה"מ בדיעבד אבל לכתחלה לא קמ"ל. גמרא: 

'''ותחתונה פסולה.''' דכתיב בסכת תשבו. וכתיב חסר לומר דתרי סוכות היינו סוכה תחת סוכה פסולה. וכתבו התוספות אפי' למ"ד יש אם למקרא [כמו שכתב ה[[רע"ב/תרומות/ח#ח|ר"ב במשנה ח' פ"ח]] דתרומות] מודה דלא לחנם נכתב המסורת וכי פליגי במלתא דמכחשי אהדדי. עיין רפ"ג{{הערה|עי' שם ב[[תוספות יום טוב/סוכה/ג#א|תוס' יום טוב מ"א]] {{ממ|ד"ה לולב}}.}} ועיין ב[[תוספות/סוכה/ו/ב|ד"ו ע"ב בתוספות]] בד"ה ורבי שמעון סבר כו': 

'''רבי יהודה אומר אם אין דיורין כו'.''' פירש ה[[רע"ב/סוכה/א#ב|ר"ב]] דכי פליגי כשיכולה לקבל על ידי הדחק כו' דתנא קמא סבר כו'. בגמרא. וכתב הר"ן דתנא קמא לטעמיה אזיל דסבירא ליה לעיל דירת עראי בעינן. ור"י לטעמיה אזיל דסבירא ליה דירת קבע בעינן: 

== ג ==

'''מפני החמה.''' או תחתיה מפני הנשר. פירש ה[[רע"ב/סוכה/א#ג|ר"ב]] שלא יהו עלין וכו' על השלחן כפרש"י ולפי זה מפני החמה להגין על האדם מפני החמה. וכן מבואר בתוס' וכתב המרדכי דלא דמי לנאותה דכשרה [כמ"ש הר"ב] דשאני התם דהוי צורך סוכה ובטל לגבה ע"כ. ופ"א שכתב הר"ב שלא ינשרו כו'. כלומר שהסדין מופרש סמוך ודבוק לתחתיה ומונע בזה העלין שלא יוכלו ליפול. ולפי זה מפני החמה שמיבשת הסכך ומתוך זה נעשה חמתה מרובה. [[תוספות רבי עקיבא איגר/{{כאן}}|°]]כך כתוב בתוספות: 

'''קינוף.''' ויטו לאבשלום האהל על הגג {{ממ|[[תנ"ך/שמואל ב/טז#כב|שמואל ב' טז כב]]}} מתורגם קינופין על איגרא. וזה שכתב ה[[רע"ב/סוכה/א#ג|ר"ב]] שהן גבוהין נראה דרוצה לומר גבוהין עשרה דאל"כ מאי למימרא שהן גבוהין. ודאי שאין פורסין סדין על כלונסות שאינן גבוהין. דהיאך ישכב אדם שם אלא רוצה לומר שהן גבוהין כשעור והיינו עשרה טפחים. והוא כשיטת רי"ף ו[[רמב"ם/סוכה/ה|רמב"ם פרק ה']] דסברי דלא חשיב אהל לבטל אהל דסוכה אלא בגובה עשרה ויש לה גג. ועיין בסמוך: 

'''נקליטי.''' בפסוק חור כרפס {{ממ|[[תנ"ך/אסתר/א#ו|אסתר א' ו']]}} [[תרגום/אסתר/א#ו|תרגום]] על דרגשין דנקליטהון דדהבא. ומה שכתב ה[[רע"ב/סוכה/א#ג|ר"ב]] משום דאין לה גג הוא הדבר אשר כתבתי לעיל דהר"ב ס"ל דתרתי בעינן גובה עשרה וגג טפח כיון דהכשיר סתם כל שאין לה גג ש"מ דאפילו בגבוה עשרה כמו שדקדק הר"ן מלשון הרי"ף. אע"פ שבעקרי הדינים חולק. ועיין בבית יוסף סוף [[בית יוסף/אורח חיים/תרכז|סימן תרכ"ז]]: 

== ד ==

'''הדלה.''' פירש ה[[רע"ב/סוכה/א#ד|ר"ב]] הגביה. והרבה במסכת כלאים: 

'''וסיכך על גבה.''' ונ"א על גבן ונראה שזוהי גירסת הר"ן שכתב דר"ת מוכיח מדלא קתני סיכך ואח"כ הדלה דכבר נעשה בכשרות ואפילו הכי מפסלה. וכ"ש הדלה ואח"כ סיכך. אלא ודאי לא פסלה אלא כדקתני הדלה וסיכך דתחילתו בפיסול נעשית. ולאו ראייה היא דמתניתין תרתי קתני הדלה וכו' או סיכך. כלומר בין שקדם הסיכוך כדקתני הדלה עליה. בין שקדם האילן וסיכך עליו. ומיהו על גבה נמי ניחא וקאי אדלעת וקיסום: 

'''פסולה.''' פירש ה[[רע"ב/סוכה/א#ד|ר"ב]] לפי שאין מסככין במחובר. דאמר מר באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. רש"י: 

'''ואם היה סכוך הרבה מהן.''' פירש ה[[רע"ב/סוכה/א#ד|ר"ב]] והוא שחבטן. כל לשון חבטה שבגמרא לשון השפלה. והמפרש חבטה תלישה, או שליפה, טועה. דאי מחובר הוא מאי אהני ואי תלוש הא קתני או שקצצן. מכלל דרישא מחוברין וכו'. [[רש"י/סוכה/ט/ב|רש"י דף ט' ע"ב]]. ולפי מה שכתבתי במשנה ב' הא דאמרן הכא דמהני ערוב דוקא כשהמודלה חמתו מרובה מצלתו. וי"א דאם הסוכה צלתה מרובה מחמתה בלא המודלה אין צריך לערוב. והכא כשהסוכה אין צלתה מרובה אלא על ידי המודלה. וי"א דאם ענפי האילן מכוונים כנגד סכך הכשר אפי' צל הסוכה מרובה בלא המודלה בעי ערוב. ועיין עליהם בטור [[טור/אורח חיים/תרכו|סימן תרכ"ו]]. ומ"ש הר"ב דסכך כשר רבה ומבטלן דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא ומהיכי תיתי למפסלא לא משום שני סככים איכא דהא חד סכך הוא. ולאו משום מחובר איכא דהא בטיל ליה. לשון רש"י שם: 

'''כל שהוא מקבל טומאה.''' נפקא לן בגמרא מהך דבאספך דלקמן בפירוש ה[[רע"ב/סוכה/א#ד|ר"ב]]: 

'''ואין גידולו מן הארץ.''' כגון עורות בהמה ואפילו לא מקבלי טומאה כגון שמחוסרין מלאכה. רש"י. ובגמרא פירש עוד דאע"ג שהארץ מגדלתן במרעה ופרנסה [ונקראו גדולי הארץ לענין מעשר שני ב[[משנה/מעשר שני/א#ג|משנה ג' פ"ק]] דמ"ש] גדולו מן הארץ לא קרי אלא מה שצומח מן הקרקע. ועיין בפרק ז' דב"מ [[משנה/בבא מציעא/ז#ב|משנה ב']]{{הערה|עי' שם ב[[תוספות יום טוב/בבא מציעא/ז#ב|תוס' יום טוב]] {{ממ|ד"ה ובתלוש}}.}}: 

'''וגדולו מן הארץ.''' כתב ה[[רע"ב/סוכה/א#ד|ר"ב]] דכתיב באספך מגרנך ומיקבך כו'. כלומר מן הנשאר וכו' דמגורן ולא גורן עצמו מיקב ולא יקב עצמו. דאילו גורן קשין עם התבואה, ויקב האשכולות עם הענבים ה"ל דבר המקבל טומאה ואהא אמרינן הך דרשא בגמרא. והר"ב אסמכיה לגדולו מן הארץ. דממילא נמי ילפינן לה מיניה:

== ה ==

'''וחבילי זרדים.''' כתב ה[[רע"ב/סוכה/א#ה|ר"ב]] מין קנים. זה לשון [[רש"י/סוכה/יב/א#וחבילי|רש"י]] מין קנים הן שעושין זרדים טויל"ש{{הערה|טויל"ש באסט עיין ב[[רש"י/סוכה/יב/א#וחבילי|רש"י סוכה י"ב ע"א]] שפירש על חבילי זרדים מין קנים שעושין זרדין וכוונתו היא מין קנים שעושין מהן כעין צמר גפן ועושין מהן בגדים ונקראו בל"א באסט. אבל ה[[מהרש"ל/סוכה/יב/א|רש"ל]] רצה לפרשו בענין אחר ע"ש.}} בלע"ז [ואוגדין{{הערה|בתוי"ט בדפוסים הישנים '''ומזרדין''' וכן היתה לפניו הלשון ברש"י. וע"פ ה[[מהרש"ל/סוכה/יב/א|מהרש"ל]] הוגה ברש"י '''ואוגדין'''.}}] אותם ובעודם לחים וכו'. ע"כ. ועיין [[משנה/שביעית/ב#ג|משנה ג' פרק ב']] דשביעית{{הערה|עי' שם ב[[רע"ב/שביעית/ב#ג|רע"ב]].}}: 

'''אין מסככים בהם.''' פירש ה[[רע"ב/סוכה/א#ה|ר"ב]] דפעמים שאדם בא וכו' והוי עשוי בפסול. מסיים רש"י הלכך גזור רבנן שלא יסככו בחבילים אפילו הוא מטילן עליהם לשם סוכת החג גזירה משום חבילין דכל השנה דאיכא פסול דאורייתא ע"כ. ומ"ש הר"ב וזה לא נעשה אפילו לצל. דאע"ג דלא בעו סוכה לשם חג [כב"ה דריש פרקין{{הערה|[[משנה/סוכה/א#א|מ"א]] גבי סוכה ישנה, עי' שם ב[[רע"ב/סוכה/א#א|רע"ב]] {{ממ|ד"ה וב"ה}}.}}] לשם סוכה בעינן ולצל הוא דמקריא סוכה שסוככת מן החורב. [[רש"י/סוכה/ח/ב|רש"י דף ח' ע"ב]]: 

'''וכולן כשרות לדפנות.''' כתב ה[[רע"ב/סוכה/א#ה|ר"ב]] דסכה סכך משמע ולא דפנות. מסיים רש"י ודנפקא לן דפנות, מבסכת בסכת בסכות, [כדפירש הר"ב בר"פ {{ממ|[[רע"ב/סוכה/א#א|מ"א]] ד"ה ושאין לה}}] מייתורא דקראי ילפינן ולא ממשמעותא. הלכך תעשה באספך מגרנך, אסככה הוא דקאי:

== ו ==

'''ורבי מאיר אוסר.''' פירש ה[[רע"ב/סוכה/א#ו|ר"ב]] כיון דנפקי מתורת לבוד ופירש"י שאם היה אויר במקום אחד מהן לא מצי למימר לבוד חשיבי להיות דומה לתקרה וגזרינן: 

'''נתן עליה נסר כו'.''' לדברי הכל. וסוכה כשרה וכגון דיהבינן אצל הדופן. דסכך פסול אינו פוסל מן הצד אלא בד' אמות דאמרינן דופן עקומה [ב[[משנה/סוכה/א#י|משנה י']]{{הערה|עי' שם ב[[רע"ב/סוכה/א#י|רע"ב]] {{ממ|ד"ה אם יש}}.}}] רש"י: 

'''ובלבד שלא יישן תחתיו.''' להכי נקט שינה דאפילו עראי אסור. דתנן ב[[משנה/סוכה/ב#ד|משנה ד' פרק ב']] דאוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה ותני עלה [דף כ"ו {{ממ|[[בבלי/סוכה/כו/א|ע"א]]}}] ואין ישנים עראי חוץ לסוכה. משום דאין קבע לשינה שאין אדם קובע עצמו לשינה שפעמים שאינו אלא מנמנם מעט ודיו בכך: 

== ז ==

'''שאין עליה מעזיבה.''' שאם היה בה מעזיבה לא הוי סגי במפקפק. דמעזיבה ועפר סכך פסול נינהו דלאו גידולי קרקע הן. הר"ן: 

'''מעזיבה.''' פי' ה[[רע"ב/סוכה/א#ז|ר"ב]] הטיט או הסיד וכו'. ודומה לו במקרא ויעזבו את{{הערה|'''ויעזבו ירושלם''' עד החומה.}} ירושלים עד החומה, בספר עזרא{{הערה|ספר נחמיה נקרא עזרא ב', עי' [[תוספות יום טוב/שקלים/ב#ד|תוס' יום טוב שקלים פ"ב מ"ד]] {{ממ|ד"ה היו}}, ושניהם נחשבים לספר אחד מכ"ד כתבי הקודש.}} [נחמיה ג' {{ממ|[[תנ"ך/נחמיה/ג#ח|פסוק ח]]}}], מלאוה עפר להחזיק החומה. רש"י {{ממ|[[רש"י/סוכה/טו/א#מעזיבה|טו. ד"ה מעזיבה]]}}: 

'''מפקפק ונוטל כו'.''' ה"ק אע"פ שמפקפק אי נוטל אחת מבינתים אין. אי לא, לא. גמרא: 

'''ונוטל אחת מבינתים.''' לשון הטור [[טור/אורח חיים/תרלא|סימן תרל"א]] שיטול מבין כל שני נסרים אחד. ועיין במשנה דלקמן: 

'''מפקפק או נוטל כו'.''' כתב ה[[רע"ב/סוכה/א#ז|ר"ב]] ורבי יהודה לטעמיה דמכשיר לסכך בנסרים. פירוש שהן מג' עד ד' אלא דמתוך שהתקרה היתה עשויה בהן כבר שייכא בהו גזירת תקרה בר מפסולא דאורייתא דאית בהו תעשה ולא מן העשוי. ומיהו במפקפק או נוטל אחת מבינתים, בחד מהני סגי לבית הלל משום דכי היכי דמפיק לה בהכי משום תעשה ולא מן העשוי מפיק לה נמי מגזירת תקרה. ובית שמאי ס"ל דנהי דמפקפק מפיק ליה מתעשה ולא מן העשוי לא מפיק לה מגזירת תקרה. וכן לרבי מאיר אליבא דכולי עלמא. זו היא שיטת הרי"ף כמ"ש הר"ן וניחא לי לפרש דברי הר"ב בהכי שדבריו סובלין זה הפירוש יותר מפירושו של רש"י ז"ל:

== ח ==

'''המקרה סוכתו בשפודין.''' כמו שאנו עושין שמסדרים כלונסות תחלה בסכך ונותנין פסל עליהן. רש"י: 

'''{{עוגן1|בארוכות}} המטה.''' ולשון ה[[רע"ב/סוכה/א#ח|ר"ב]]{{הערה|כצ"ל וכ"ה בתוי"ט דפוס פראג וקראקא הראשונים. ובדפוסים החדשים שהגיהו '''ולשון הרמב"ם''' לא יפה עשו כי לא נמצא זה ברמב"ם לא בפירושו ולא בחיבורו.}} בארובות בבי"ת. וכן לשון הר"ן גם המגיד. אבל מלשון המשנה דפי"ח דכלים {{ממ|[[משנה/כלים/יח#ה|מ"ה]]}} ומייתי לה הכא בגמרא {{ממ|[[בבלי/סוכה/טז/א|טז.]]}} נראה ודאי הגירסא בכ"ף דקרי לשכנגדה קצרה. ומיהו מצינו בי"ת במקום כ"ף כיוצא בזה ב[[משנה/כלים/טו#ב|משנה ב' פט"ו]] דכלים. ומ"ש הר"ב דמקבלים טומאה [[תוספות רבי עקיבא איגר/{{כאן}}|°]]מוקי לה בגמרא בארוכה וב' כרעים. עיין משנה ה' פי"ח דכלים{{הערה|עי' שם ב[[תוספות יום טוב/כלים/יח#ה|תוס' יום טוב]].}}: 

'''{{עוגן1|אם יש ריוח}} ביניהן כמותן.''' כתב ה[[רע"ב/סוכה/א#ח|ר"ב]] לאו דוקא כמותן ממש וכו' דהוי פרוץ כעומד ופסול וכו'. וכן כתב ה[[פירוש המשנה לרמב"ם/סוכה/א#ח|רמב"ם]]. ותימה דב[[משנה/עירובין/א#ח|משנה ח' פ"ק]] דערובין כתבו דפרוץ כעומד מותר. ושם כתב ה[[פירוש המשנה לרמב"ם/עירובין/א#ח|רמב"ם]] שכן בכל התורה. ותירץ המגיד [[מגיד משנה/סוכה/ה|פ"ה]] דכיון דסכך פסול כפרוץ נחשב [כדמוכח בגמרא] הלכך גבי סוכה בעינן שיהא סכך כשר טפי פורתא. דאי לא מאחר דכפרוץ הוא הויא לה למטה חמתה מרובה מצלתה [כמ"ש הר"ב בריש פירקין {{ממ|[[רע"ב/סוכה/א#א|מ"א]] ד"ה ושחמתה}}] דזוזא מלעיל וכו' עכ"ד. ובית יוסף [[בית יוסף/אורח חיים/תרלא|סימן תרל"א]] אמר שזהו דוחק ומיישב דהיינו טעמא דלא סגי בכמותן ממש משום שהרי גם מהסכך עצמו נכנסת חמה על כל פנים שהרי אינה מעובה כמין בית. [דהא דתנן ב[[משנה/סוכה/ב#ב|משנה ב' פרק ב']] דמעובה כמין בית כשרה. היינו בדיעבד כדאיתא בטור [[טור/אורח חיים/תרלא|סימן תרל"א]]]. ומצטרף מקום הסכך הפסול שהוא נחשב כפרוץ עם האוירים של הסכך עצמו כדאמרן והוי פרוץ מרובה על העומד הלכך צריך שירבה הסכך הכשר על הפסול עכ"ד. ואם שפירושו זה עולה יפה בלשון הרמב"ם שבחבורו {{ממ|[[רמב"ם/סוכה/ה#טז|פ"ה הט"ז]]}} שכ"כ ואם היה זה כמו זה בצמצום כו' פסולה. מפני שסכך פסול כפרוץ נחשב עכ"ל. מיהו לשונו שבפירושו סובל יותר פירוש המגיד שכתב כי כשהסוכה פרוץ כעומד פסולה וכו'. ולפיכך צריך כו'. ואז תהיה כשרה מפני שהעומד מרובה על הפרוץ עכ"ל. ולהב"י א"צ שיהא העומד מרובה. אלא שלא יהא הפרוץ מרובה ושוב מצאתי שכדברי המגיד כתב הר"ן במשנה ב' דפרק דלקמן: 

'''כשרה.''' וכשאין בהן בסכך הפסול כשעור הנזכר בפירוש ה[[רע"ב/סוכה/א#י|ר"ב במשנה י']] דפסלי בכך: 

'''החוטט בגדיש כו'.''' כתב ה[[רע"ב/סוכה/א#ח|ר"ב]] אבל אם היה חלל טפח דאהל הוא [ועיין בסוף פירקין] וכשעשאה לשם סוכה או צל. הר"ן. וכך כתב הרמב"ם ב[[רמב"ם/סוכה/ה|פ"ה]]. ומ"ש הר"ב וחטט בו עד שהגביה את החלל לשיעור גובה י' וכו'. וז"ל רש"י. וכשחוטט בו מלמטה למעלה עד שיגביה כו'. ע"כ. ואין להקשות דהרי הסכך דמעיקרא ניטל וליתיה. וסכך דהשתא אית ביה תעשה ולא מן העשוי. דכל דבהדי סככה אפילו סמיך טובא סככה הוי. אלא דהשתא קליש ליה מלמטה הלכך שפיר דמי כמ"ש הר"ן. אלא שהוא תלה זה בדעת אחרים ושרש"י פירש דוקא מלמעלה למטה. ובודאי שלשון אחר נזדמן לו. ואי משום שהביא ראיה מההיא דחקק כו'. והלכך על כרחין צריך להגיה בלשונו מלמעלה למטה. דומיא דחקק. לאו כלום הוא דשאני התם במימרא דחקק שאין הסכך מעובה ואי אפשר להשלים אלא ע"י החקק. אבל הכא דאפשר אה"נ. ועל הב"י אני תמה שהביא לשון רש"י ב[[בית יוסף/אורח חיים/תרלה|סימן תרל"ה]] כלשונו שלפנינו וכתב עליהם דברי הר"ן. ומ"ש הר"ב והרי היא כסוכה כו'. כ"כ רש"י. ומימרא היא בגמרא דף ד':

== ט ==

'''[*שלשה טפחים פסולה.''' [כתב ה[[רע"ב/סוכה/א#ט|ר"ב]]] היינו שעור שיזדקר כו'. פירש"י בפ' כיצד הרגל [[רש"י/בבא קמא/כב/א|ד' כ"ב ע"א]] זקירה קפיצה]:

== י ==

'''ארבע אמות פסולה.''' כתב ה[[רע"ב/סוכה/א#י|ר"ב]] פחות מכאן כשרה וכו'. ורואין תקרת הבית כאילו נעקם ראש הדופן. וז"ל רש"י רואין תקרת הבית כאילו היא הדופן שנעקם למעלה כו'. וכתב עוד ואיני מפרש רואין את הדופן כאילו הוא עקום והולך תחת הסכך פסול, ומגיע לסכך כשר ומוציא את הפסול מן הסוכה, דא"כ באויר נמי נימא הכי. ולעיל תנן הרחיק הסכוך מן הדפנות שלשה טפחים פסולה ע"כ. ומ"ש הר"ב ולא יישן תחתיו, כ"כ רש"י ולאו למימרא דאפילו במשהו לא ישן תחתיו אלא או בד' טפחים, כדעת הטור [[טור/אורח חיים/תרלב|סימן תרל"ב]], או בג' טפחים כדעת הראב"ד ב[[בית יוסף/אורח חיים/תרלב|ב"י שם]]:

'''וכן חצר שהיא מוקפת אכסדרה.''' כתב ה[[רע"ב/סוכה/א#י|ר"ב]] ואכסדרה היא מקום מוקף מג' מחיצות. וז"ל רש"י כל חצר שבגמרא לפני הבתים והבתים פתוחים לו. וחצר זו מוקפת בתים מתוכה ופתוחין לה סביב מג' רוחות ולפני הבתים עשוי אכסדראות סביב לג' רוחותיה והאכסדרה פתוחה היא ואין לה דופן לצד החצר ויש עליה תקרה וזה סיכך על גבי כל אוירה של כל חצר שבאמצע היקף אכסדראות ואין דופן לסוכה זו אלא מחיצות הבתים המפסיקות בין בתים לאכסדרה ונמצאת תקרת האכסדרה מפסקת סביב בין סכך לדפנות:

'''סוכה גדולה.''' כתב ה[[רע"ב/סוכה/א#י|ר"ב]] כל שאילו ינטל כו', ישאר בה שבעה על שבעה וכן לשון ה[[פירוש המשנה לרמב"ם/סוכה/א#י|רמב"ם]]. וכתב הכסף משנה ב[[כסף משנה/סוכה/ה|פ"ה]], יש להסתפק בלשון זה אי ס"ל דז' טפחים על ז' טפחים מצטרפין, כלומר שאם סכך פסול מתחיל מהדופן שמהצד ואינו מגיע עד הדופן האחר ואם נצרף סכך שאצל דופן האמצעי וסכך שאצל הפתח ע"י הצד שאין מגיע לו סכך פסול יש בסוכה זו שבעה על שבעה ונכשיר, או נימא דאין מצרפין וצ"ע. ע"כ: 

'''שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו.''' וצריכא דאי אשמועינן בית שנפחת דמחיצות לבית עבידן להיות דופן לבית והרי הבית נעשה סוכה הלכך שדינן מחיצות בתר סוכה ע"י עקום, אבל חצר המוקפת אכסדרה דמחיצתה לאו לאכסדרה עבידי אלא לביתא, הלכך ליכא למימר תקרת אכסדרה עקימת דפנות הללו היא ולא נשדינהו לדפנות הכא לצד סוכה צריכה. ואי אשמועינן הני תרתי משום דסככן סכך כשר הוא כלומר ממין סכך כשר הוא ופסולו משום תעשה ולא מן העשוי. אבל סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו דסככה סכך פסול הוא, אימא לא לכשרה על ידי עקום צריכא. גמרא. ומ"ש ה[[רע"ב/סוכה/א#י|ר"ב]] ואויר שאין שם סכך כו'. בין בגדולה בין בקטנה קאמר דמדתנן הרחיק וכו' לעיל [*מייתינן לה]. ומתניתין משמע דבין בגדולה בין בקטנה מיירי. בית יוסף [[בית יוסף/אורח חיים/תרלב|סימן תרל"ב]]:

== יא ==

'''מפני שאין לה גג.''' וכתב ה[[רע"ב/סוכה/א#יא|ר"ב]] אלא א"כ יש לה גג טפח דהיינו שהגביה מן הקרקע טפח. דכיון שיש שעור אהל בזקיפה הוי אהל. אי נמי ההיא דסמכה לכותל שהרחיק ראש הסמוך לכותל טפח מהכותל. ולתוספות אותה טפח שהגביה צריך שיהא עשוי בבנין ולרש"י אפילו אויר כגון שהעמידו על יתדות ומטעם לבוד. וכן בטפח דהרחקה נמי. לתוספות צריך שימלאנה בסכך שאין אויר חשוב גג. ולרש"י אין צריך מטעם לבוד. וכתב הר"ן ומיהו דוקא כגון שיש לה ששה עשר טפחים שהם שבעה עשר בהדי האי טפח כי היכי דלהוו שבעה מינייהו לסכך. ועשרה למחיצה. ושעשה השעור הצריך לסכך מדפנות אלו מדבר שמסככים בו. שהרי שיעור זה מדפנות אלו עולה הוא לסכך עד כאן לשונו. ובשם הרב ר' אליהו מזרחי כתב הבית יוסף דאלו שבעה טפחים דסכך יותר משבעה הם כתוספת האלכסון על הצלע לא שבעה טפחים בלבד כדברי הר"ן. עד כאן. ואיני יודע למה ביאר זה בשבעה טפחים דסכך. דנראה דהנהו עשרה דמחיצות נמי צריכים שיהיו יותר מעשרה כתוספת האלכסון על הצלע. ומה שכתב הר"ב והלכה כרבי אליעזר משום דמסקי בגמרא דמתניתין יחידאה היא דרבי נתן שנאה כך ואיפכא הויא דר"א מכשיר. וחכמים פוסלים. וקיימא לן כחכמים: 

'''מחצלת של קנים כו'.''' פירש ה[[רע"ב/סוכה/א#יא|ר"ב]] בקטנה כולי עלמא לא פליגי דסתמא לשכיבה. ופירש הר"ן כדי שכיבה: 

'''ואינה מקבלת טומאה.''' כיון דלסיכוך עבידא אינה מקבלת טומאה אפילו ישכב בה הזב. כן פי' הר"ן ונימוקו עמו דכל שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו אינו מקבל טומאת משכב. כמפורש ב[[משנה/כלים/כ#ג|משנה ג' פרק כ']] דכלים. ואין נראה פי' התוספות שכתבו הטעם משום דכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן, כדתנן ב[[משנה/שבת/ב#ג|משנה ג' פרק ב']] דשבת ע"כ. דהכא לא בעינן דווקא טומאת אהלים אלא כל קבלת טומאה מפסלה לסכך. ועוד דהא פשטא דמתניתין משמע ודאי דבטומאת משכב איירינן:

{{שולי הגליון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:תוספות יום טוב: סוכה]]