עריכת הדף "תוספות/כתובות/צח/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|שיהו}} בתוליה קיימין בין כדרכה בין שלא כדרכה.''' פירוש בעינן שאותן מקצת בתולים יהו קיימים בכל מקום ולא מצי למימר שלא כדרכה לא דלשתוק קרא מיניה:

'''{{עוגן1|מוכרת}} שלא בבית דין צריכה שבועה כו'.''' ואם תאמר מתני' היא בפרק השולח {{ממ|גיטין לד: ושם}} דתנן אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה ואיכא למימר ההיא באלמנה מן האירוסין כרבי שמעון דאמר כל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בבית דין ונראה לרבי דוחק ועוד קשיא לי דלפום סוגיא דשמעתא לא פשט ליה רב יוסף מידי ואמאי תפשוט ליה דעל כרחך באלמנה מן הנשואין היא מדקתני סיפא נמנעו מלהשביעה וא"ר זירא אמר שמואל לא שנו אלא באלמנה אבל גרושה משביעין אותה וטעמא דאלמנה שאני בההיא הנאה דקא טרחא קמי יתמי אתיא ומוריא התירא אלמא הוה מצי למפשט ממילתיה דשמואל דבאלמנה מן הנשואין מיירי דאי מן האירוסין מיירי לא שייך למימר קא טרחא קמי יתמי שהיא עומדת בבית אביה אלא אומר רבי דהך שבועה לא משום צררי אלא כדפי' בקונטרס שלא גבתה יותר ולא מיבעיא ליה במכרה למזונות שלא בב"ד דהא לקמן פסיק הלכתא צריכה שבועה ואנן קיימא לן שני דברים שאמר חנן הלכה כמותו דתנן לקמן {{ממ|כתובות דף קה.}} מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה וההוא בסוף היינו בשעת גביית כתובה דהא לעיל בשילהי הכותב {{ממ|כתובות דף פח:}} מוקי רבי ירמיה חנן כרבי שמעון דאמר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה אינה תובעת כתובתה אין יורשין משביעין אותה משמע דשום שבועה אין מזקיקין אותה עד זמן תביעת כתובתה אלא נראה לרבי דבמוכרת לכתובה מיבעיא ליה דתחלה קודם גביית כתובתה משביעין אותה שלא עכבה משל בעלה כלום ולאחר שמכרה נכסים שלא בבית דין ליגבות מהן כתובתה מיבעיא ליה אם חוזרין ומשביעין אותה שלא גבתה יותר ועוד אומר רבי דהך שבועה דמיבעיא ליה לא כפ"ה שלא גבתה יותר אלא מיבעיא ליה אי משביעין אותה שלא זלזלה בנכסים וכן מוכח מדקאמר תיבעי לך הכרזה דהוי נמי שלא תזלזל וכן פי' ר"ת. מ"ר:

'''{{עוגן1|ותיבעי}} לך הכרזה.''' דמדמבעיא לך שבועה מכלל דפשיטא לך דלא בעי הכרזה דאי הוה בעי הכרזה כ"ש דצריכה שבועה:

'''{{עוגן1|אמר}} ליה הכרזה לא קא מיבעיא לי.''' דפשיטא שאינה צריכה הכרזה וא"ת הא אמרינן לעיל {{ממ|כתובות דף פז.}} לכרגא למזוני ולקבורה מזבנינן בלא אכרזתא משמע הא לשאר מילי בעינן הכרזה ועוד תנן בערכין {{ממ|דף כא:}} שום היתומים ל' יום ואומר רבי הני מילי כשבית דין מוכרין דאי טעו בפחות משתות מכרן קיים הלכך צריכי הכרזה שלא להפסיד נכסי יתומים אבל אלמנה אפילו מכרה שוה מנה ודינר במנה תנן דמכרה בטל ואין יכול לבא לידי הפסד מוכרת שלא בהכרזה והא דאמרינן לקמן {{ממ|כתובות דף ק:}} ב"ד שמכרו שלא בהכרזה נעשו כמי שטעו בדבר משנה וחוזרין מאי קא משמע לן תנינא שום היתומין כו' ומסיק הני מילי שליח אלמא דבשליח גופיה צריך הכרזה אע"ג דאי מוזיל חוזר לא קשה מידי חדא דהא בשליח ב"ד מוקמינן לה כמו שפי' רבינו תם ועוד אפי' שליח דעלמא לא קשה מידי דלא אלמוה רבנן לשליח שימכור בלא הכרזה כמו אלמנה:

'''{{עוגן1|אלא}} לאו דלא אכרוז כו'.''' תימה לי אכתי היכי פשיט מהכא דלמא הא דקאמר רב נחמן אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום הא לאחר עשתה במכרה למזונות דאינה צריכה שבועה כדפי' לעיל והואיל וכן אינה צריכה הכרזה ואמר לי רבי דלא מפליג רב נחמן בין מוכרת למזונות למוכרת לכתובה:

'''{{עוגן1|דאמרי}} לה מאן שם ליך.''' כלומר מי החזיקך באלו הנכסים שאין לך אדם שיכול לזכות בקרקע חבירו אם לא יחזיקוהו בה ב"ד אבל הא לא קאמר שומא ממש דאע"ג דליכא ב"ד מומחין ב"ד הדיוטות מיהא איכא כדאיתא בהדיא באלו מציאות {{ממ|ב"מ לב. ושם}} ומה שמחזיקין אותה אותם ב"ד הדיוטות לא חשיבא חזקה דיושבי קרנות הם ואינן אלא בקיאי בשומא בעלמא ותימה לרבי דהכא משמע דאם החזיקוה ב"ד היתה יכולה לעכב הקרקע לעצמה ובהמפקיד {{ממ|שם לח.}} תניא המפקיד אצל חבירו יין והחמיץ דבש והדביש{{הערה|יצא טעם דובשנו והחמיץ {{ממ|[[רש"י/בבא מציעא/לח/א|רש"י ב"מ]]}}.}} עושה להם תקנה{{הערה|לקמיה מפרש מאי תקנה יש עוד הלא כל קילקול העתיד לבא כבר בא הוא {{ממ|[[רש"י/בבא מציעא/לח/א|רש"י ב"מ]]}}.}} ומוכרן בב"ד וכשהוא מוכרן מוכרן לאחרים ואינו מוכרן לעצמו כיוצא בו כו' והא לא מצינו למימר דהא דקאמר בב"ד היינו ברשות ב"ד אבל אם ידעו ב"ד השומא יכול לעכבם לעצמו דבירושלמי מסיק על ההוא מעשה דיוחנן חקוקאה דמייתינן בפ"ק דפסחים {{ממ|דף יג. ושם}} א"ל צא ומוכרן בב"ד אלמא אע"ג דהוה רבי קא יהיב ליה רשותא ליוחנן חקוקאה הוה מצריך ליה מכירה בב"ד ואומר רבי דהתם הוי טעמא משום חשדא והלכך קאמר שלא יעכב לעצמו ודוקא בדבר הנפקד כי התם שייך חשדא דכולי עלמא לא ידעי שב"ד ידעו בשומא אבל הכא אלו הנכסים ידעו העולם שעל ידי ב"ד באו לידה וגבי כיסתא דיתמי נמי כמו כן ידעו וליכא חשדא אי נמי הכא הבית דין עצמם הם המפקידים הלכך יש לה לעכב על ידם אבל התם שהפקיד אחר אצלו לא יעכבנו לעצמו ומיהו אההיא דירושלמי מתמה רבי אמאי לא מועיל בפקדון רשות בית דין לעשות הנפקד שליח למכור שלא בב"ד לתקנת המפקיד דקא בעי התם מכירה בבית דין הלא גבי מכירת קרקעות לצורך האלמנה תקנו שליח ואיכא נמי למ"ד דהוה כדיינין ושמא התם בירושלמי בב"ד הדיוטות קאי ואין לתמוה{{הערה|ז"ל [[תוספות הרא"ש/{{כאן}}|תוס' הרא"ש]]: "ואין לתמוה אמאי קרי התם לב"ד הדיוטות ב"ד סתם והכא קרי להו שלא בב"ד, ויש לומר משום דאלמנה כל ענינא בב"ד גמור היכא דליכא ב"ד גמור קרינן ליה שלא בב"ד אבל אין ענין פקדון ע"י ב"ד גמור הילכך אפי' לב"ד הדיוטות קרי ב"ד סתם."}} אי קרי ליה בית דין הואיל ולא קתני גבייהו ב"ד גמור דהא קרי מכירת אלמנה שלא בב"ד אע"ג דאיכא הדיוטות כדפרישית לעיל היינו משום דקתני גבייהו ב"ד גמור:

'''{{עוגן1|אלמנה}} שמכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתים במנה כו'.''' בירושלמי פריך ויחזור המקח{{הערה|עי' אמרי בינה {{ממ|לרבי שמואל גארמיזאן זצוק"ל}} שהקשה דמאי פריך, הא השתא לא נחית מתני' להכי, ומיירי דקביל עליה הלוקח, או מת, וכיוצא, ולא נחית אלא לאשמועינן דנתקבלה כתובתה. ונשאר בצ"ע.}} ומוקי לה רבי יוחנן כשהוזל המקח כשהוקיר המקח וריש לקיש אומר אין אונאה לקרקעות אמר רבי יוחנן אם היה דבר מופלג יש לו אונאה מתניתין פליגא אר' יוחנן אלו דברים שאין להם אונאה הקרקעות פתר ליה בדבר שאינו מופלג פי' ר"ח שלא הגיע אונאה עד כדי דמי החפץ מכלל דבטול מקח לרבי יוחנן הוי בכדי דמיהן וכי האי גוונא מפרש ר"ת הא דאמר רב נחמן בהזהב {{ממ|ב"מ דף נז. ושם}} הדא אמרה{{הערה|הדר אמר אונאה אין להם כו' כצ"ל {{ממ|[[רש"ש/כתובות/צח/ב|רש"ש]]. ועי' תוס' הרשב"א משאנץ}}.}} אונאה אין להן ביטול מקח יש להן לאו דומיא דמטלטלין ביתר משתות אלא בחצי כגון שוה מאתים במנה אבל פחות אפילו שוה פרוטה המקח קיים והא דפסקינן בהמקבל {{ממ|שם קח.}} זבן במאתים ושוה מנה אמרי נהרדעי משמיה דרב נחמן אין אונאה לקרקעות{{הערה|עי' אמרי בינה {{ממ|לרבי שמואל גארמיזאן זצוק"ל}} שיש מקשין למה לא הוכיחו התוס' מהא דהמקבל דלאו דומיא דמטלטלין קאמר. ותירץ האמרי בינה דהיינו הך כוונתם, שמש"כ התוס' והא דפסקינן בהמקבל וכו' רצ"ל שבמה שפי' דלאו דומיא דמטלטלין קאמר ניחא דהא דפסקינן וכו' נוכל לתרץ דלאו דוקא מאתים וכו'. אבל אם היינו אומרים דומיא דמטלטלין ביתר משתות, א"כ הי' קשה מהא דהמקבל, דשם אפי' דין אונאה אין להם, והכא קאמר דביתר משתות יש להם בטול מקח. ולא הוה מצינן לתרץ דל"ד מאתים אלא רצ"ל פחות מעט מיתר משתות, דמה ענין מאתים לפחות מיתר שתות.}} לאו דוקא מאתים אלא מעט פחות דבמאתים הוי ביטול מקח לרב נחמן כדפרישית ומאי דגריס ר"ת בריש האיש מקדש {{ממ|[[בבלי/קידושין/מב/ב|קדושין דף מב:]] ו[[תוספות/קידושין/מב/ב#ה"ג|שם]]}} כמו שאפרש לקמן{{הערה|הוא בד' ק' ב[[תוספות/כתובות/ק/א#אמר|ד"ה אר"נ]] {{ממ|[[רש"ש/כתובות/צח/ב|רש"ש]]}}.}} והא דקאמרת יתר משתות בטל מקח לא אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות אפילו ביתר משתות עד החצי כדפרישית והא דקא"ר יוחנן בירושלמי אם היה דבר מופלג יש לו אונאה לאו דוקא{{הערה|לאו דוקא אונאה אלא ביטול מקח {{ממ|[[תוספות הרא"ש/{{כאן}}|תוס' הרא"ש]]}}.}} דהוא הדין ביטול מקח כדפרישית וטעמא דנתקבלה כתובתה גבי מכרה שוה מאתים במנה תימה קצת אע"ג דהוזיל המקח מ"מ{{הערה|ז"ל [[תוספות הרא"ש/{{כאן}}|תוס' הרא"ש]]: "מ"מ בשעת המכר היה שוה מאתים והיה מקח טעות ולא יצא הקרקע מחזקת היתומים הילכך היא תחזיר הקרקע ליתומים ותגבה מהם מאתים, וי"ל הואיל ובשעה שקבלה הקרקע מיד היתומים להכניסו ברשות הלוקח היה שוה מאתים הוי כמו נתכוונה לקנות הקרקע ונתקבלה כתובתה ושוב אינו חוזר ליתומים."}} תחזור בה לגבי הלקוחות שהרי המכר לא היה כלום ותחזיר הקרקע ליתומים ויש לומר דהואיל ובשעה שקבלה הקרקע היה שוה מאתים מיד רצתה להוציא הקרקע מרשות היתומים ולהכניסה לרשות הלוקח והרי היא כמו שנתכוונה לקנות הקרקע בכתובה באותה שעה:

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>