עריכת הדף "שערי תשובה/ג/מה"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
מה)	ויש באזהרות התלויות בלשון שלוקין עליהן, כי כן אמרו רז"ל {{ממ|[[בבלי/מכות/טז/א|מכות טז.]]}} כל האזהרות שבתורה לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומקלל את חבירו בשם, והשבועה לשוא אע"פ שאין בה מיתת בית דין ענשה חמור בידי שמים יותר מהרבה עבירות שיש בהן מיתות בית דין, כי הנשבע לשקר מחלל את השם, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יט#יב|ויקרא יט יב]]}} ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך, וחלול השם ענשו למעלה מכל העבירות, ולא נכתב כן על אחת מן העבירות אלא על השבועה לשקר ועל עבודה זרה, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כ#ג|שם כ ג]]}} כי מזרעו נתן למולך למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי, ונאמר באזהרות עבודה זרה {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#ה|שמות כ ה]]}} לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלהיך אל קנא, ר"ל כי לא יסלח עון ע"ז על דרך סליחתו לשאר עבירות, כענין שכתוב {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ה#ז|ירמיה ה ז]]}} אי לזאת אסלח לך בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים, וכן כתוב באזהרות השבועה לשקר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#ז|שמות כ ז]]}} כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא, ונכתבה אזהרת השבועה לשקר אחר אזהרת עבודה זרה יען וביען כי השבועה לשקר נמצא בכנפיה עון חלול השם יתברך, ואמרו רז"ל בענין מה שכתוב {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ל#ח|משלי ל ח]]}} ראש ועושר אל תתן לי וגו' פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי, השניה קשה מן הראשונה שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/כ#לט|יחזקאל כ לט]]}} ואתם בית ישראל וגו' איש גלוליו לכו עבודו ואחר אם אינכם שומעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו עוד, ר"ל כי עון הנשבע לשקר בבית דין חמור מעונש העובד עבודה זרה בסתר מפני חלול השם, ואמרו ז"ל {{ממ|[[בבלי/שבועות/לט/א|שבועות לט.]]}} על כל עבירות בתורה נפרעין ממנו וממשפחתו וכאן ממנו ומכל העולם.

ואם חייבו בית דין את האדם להשבע שבועה והוא יודע אשר פיו דבר שוא, אסור לקבל עליו השבועה לאמר אנכי אשבע למען הפחיד את חבירו, אע"פ שאין בלבבו להשבע, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#ז|שמות כ ז]]}} לא תשא, ויש בכלל משמעו לא תקבל להשבע לשוא, וכן אמרו ז"ל במכילתא, ותרגום לא תשא שמע שוא {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כג#א|שם כג א]]}} לא תקבל.

ואסור להשבע חנם אע"פ שהוא נשבע על אמת, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כ#ז|שמות כ ז]]}} לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא ותרגומו למגנא, וכן המסבב להשביע את חברו חנם גדול עונו, כגון שהיה חברו חייב לו מנה ויכפול על תביעתו למען יצא קו הדין על הודאתו למקצת להשבע שבועת התורה, או שתובע את חברו על חנם אשר לא ידע ישאלהו ומשביעו שבועת היסת, ואמרו רבותינו כי זה האיש נקרא גנב שגונב דעת הבריות, ועליו נאמר {{ממ|[[תנ"ך/זכריה/ה#ד|זכריה ה ד]]}} הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו, ומי שהוא יודע שאם ישבע יחשדוהו בני אדם על שבועתו יש לו להמנע ולחשוך נפשו מן השבועה לכבוד שמים גם כי האמת אתו.

{{ניווט כללי תחתון}}
{{שולי הגליון}}