עריכת הדף "שערי ישר/א/ו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
והנה לענין ערלה בחו"ל דקיי"ל ספק מותר דלפ"מ דאמרינן בגמ' קידושין ספק לי ואנא איכול ופירש"י לקוט שלא בפני שיהי' ספק אצלי ואנא איכול ובערלה קאי, עכ"ל. וכן מפרש הר"ן הבאנו דברי' לעיל בפ"ב דלפירושם כך נאמרה ההלכה שיהי' דין ערלה תלוי בתנאי של ידיעת האוכל דבשעת העלם ידיעת ודאי, הוי אז כדבר מותר ממש ומהאי טעמא מותר להאכיל לחבירו ערלה ודאית שלא ידע האוכל ולא שייך בזה לפני עור דאינו מכשילו כלום דמאכילו דבר המותר ממש, ולפ"מ שנתבאר בפרק הקודם הטעם שכתבו הרא"ש והריטב"א דלענין מעשר לא מהני רוב, דכל היכא שהדין משתנה בעצם ע"י העלם הידיעה אין מועיל רוב דדין הלך אחר הרוב לא משווי כידיעה ברורה, לפ"ז גם בערלה בחו"ל דג"כ תלוי עצם הדין בידיעת האדם כמש"כ עפ"י שיטת רש"י והר"ן מהראוי ג"כ שלא יועיל בזה דין הלך אחר הרוב ובאמת כן מבואר בר"ן שם דרוב לא מהני אפילו קרוב לודאי וגם בפלוגתא יחיד במקום רבים מקילינן כהיחיד, ולכאורה מוכח מזה דכל היכא דבעינן ודאי לא מהני רוב כלל דלא כמה שרצינו לפרש בפרק הקודם דרוב מעליא שלא מחמת התערובות מהני גם לענין מעשר וחשוב עשירי ודאי, דהרי בר"ן מפורש דגם רוב כגון יחיד במקום רבים לא מהני וכ"כ כתב שם דאפילו קרוב לודאי לא מהני, אבל באמת מדברי הר"ן מוכח שאין הטעם שלא מהני רוב בערלה משום היתירא דמותר לספק לחבירו ודאי ערלה אלא דכך נאמרה הלכה שיהי' מותר לספק ושלא יהני רוב ואין דין אחד יוצא בתולדה מדין השני, באופן דלפי"ז י"ל דלענין מעשר גם להר"ן י"ל דרוב מעליא שלא מחמת תערובות מהני וחשוב עשירי ודאי, וכ"כ בפלוגתא דרבוותא אזלינן בתר רבים כמו בכל התורה ורק בערלה הכי קי"ל לחז"ל, דמותר בחו"ל אף בכה"ג דהרי הר"ן הביא היתירא דמותר לספק לחבירו בסוף דברי'. יעו"ש ואם כל ההיתרים נולדים מדין זה דמותר לספק הי' ראוי להביא דין זה בראשונה ולפרש דמזה נולדים הדינים ההם:

וכ"ז לשיטת הר"ן אבל התוס' ב"ב פ"ב {{ממ|[[תוספות/בבא בתרא/כד/א#לימא|דף כד. ד"ה לימא]]}} כתבו להדיא דהיכא דאיכא הוכחת קרוב גם בערלה בחו"ל חשוב כודאי, דז"ל לימא משום דסבר לה כר' חנינא וליכא למימר דשריא משום דספק ערלה בחו"ל מותרת דהא אי לית לי' כר' חנינא אלא רוב וקרוב אזלינן בתר קרוב א"כ הוי ודאי ערלה. עכ"ל. מבואר בדבריהם דפליגי בזה עם הר"ן ולשיטתם גם רוב מהני בערלה לאסור דמ"ש אם הי' אזלינן בתר קרוב או לדידן דקיי"ל דרוב עדיף מקרוב וכן כתבו להדיא בסוף פ"ק דקדושין [[תוספות/קידושין/לו/ב#כל|ד' ל"ו ע"ב בד"ה כל]] מצו' בתוה"ד וז"ל ומן הירושלמי שהבאתי יש להוכיח דערלה וכלאים נוהגים בשל נכרים וכו' וקשה דהא אמרינן במס' ר"ה לענין ערלה אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב יש בהם משום ערלה וא"כ איך אנו נהנים מן הכרמים שהנכרים מבריכין אותם בכל שנה ואע"פ שאין אנו יודעים ודאי שמבריכין כולם הי' לנו לילך אחר הרוב. עכ"ל. וכן נראה דעת הרמב"ן והנ"י והשו"ע לענין ענבים הנמצאים בפרדיסא דערלה שנקטו דאסורים גם בחו"ל משום כאן נמצאו כאן היו ולשיטת הר"ן גם זה אינו ודאי ערלה, כיון שכתב דגם היכא דקרוב לודאי ג"כ מותר סברת כאן נמצאו לא עדיפא מקרוב לודאי ובע"כ דפליגי בזה:

והנה לפ"מ שכתבו הרא"ש והריטב"א דרוב ג"כ ספק מיקרי לענין עשירי ודאי מהראוי להיות גם בערלה כן אם נאמר דגם בערלה תלוי עיקר האיסור בתנאי דידיעה, אבל ענין זה דבערלה יהי' היתר גמור כשלא ידוע להאוכל אינו מוכרח רק לשיטת רש"י והר"ן דמפרשי דספק לי ואנא איכול הוא שיתן לו ודאי ערלה דמזה מוכח דהוי להאוכל דבר המותר לגמרי, אבל באמת יש מפרשים פי' אחר בלשון הש"ס דבתוס' ר"י הזקן מצאתי שכתב בזה"ל ספק לי כלומר תן לי מספק ערלה ואוכל ואית דמפרשי תן לי מודאי ערלה דס"ל ללוי ולרבה ולרב אויא כמ"ד אין ערלה בחו"ל ור"ש פי' לקוט שלא בפני כדי שיהי' ספק אצלי עכ"ל לפ"ז י"ל דכל הני הראשונים דפליגי על הר"ן הם מפרשים דלא כפי' רש"י ולא נאמר חידוש זה בערלה שיהי' מותר לגמרי ע"י העלם הידיעה ולא נתחדש בדין ערלה בחו"ל רק ספק אבל כל היכא דלא חשיב כספק אסור, וכמו ספק טומאה ברה"ר דאי איכא רוב לטמא הוי ודאי טומאה, ובאמת דין זה דמותר לספק ודאי ערלה לא הובא להלכה בפוסקים ואינו נמצא ברא"ש בהל' ערלה ולא בטור ולא ברמב"ם, ובב"י סי' רצ"ד העיר בזה וכתב די"ל דסברי הני אמוראי שהתירו לספק ודאי ערלה סוברים דערלה הוא מדרבנן כמ"ד הילכתא מדינה, אבל לדידן דקי"ל כר"י דס"ל הלכה למשה מסיני אסור לספק יעו"ש, ולפ"מ שהבאנו דברי תוס' ר"י הזקן י"ל בפשטות דכל הפוסקים מפרשים כאינך פירושים ובאמת קשה קצת לחלק בדין זה להאכיל לחבירו ודאי ערלה בין אם ערלה בחו"ל מדרבנן או מה"ת דהרי גם באיסור דרבנן לא מצינו דוגמא כזאת שיהי' מותר להאכיל לחבירו ולא יעבור על לפני עור, ואדרבה בכה"ג עדיף יותר שיאכל בעצמו דאז אינו עובר רק איסור דרבנן וכשמכשילן לחבירו באיסור דרבנן הוא עובר בלאו, דמ"מ מכשילו, וכן מוכח מתוס' ע"ז ד' ט"ו {{ממ|[[תוספות/עבודה זרה/טו/ב#מי|ע"ב ד"ה מי]]}} ובע"כ עלינו לומר דכאן בערלה הכי קים להו להני אמוראי דמותר ולפי"ז גם אם נאמר דהוא מה"ת י"ל דהכי קים להו ואדרבה דלמ"ד הללמ"ס מוכרח הדבר שהי' חדוש בהלכה דאל"ה גם ספק אסור א"כ יש מקום לומר דחדוש התורה הי' גם על אופן זה, אבל למ"ד ערלה בחו"ל מדרבנן משמע בגמ' דמישך שייך לכל איסורי דרבנן ולתירוץ הב"י עלינו לומר דגם למ"ד מדרבנן איסור זה משונה מכל איסורי דרבנן, וע"כ נלענ"ד דיותר מסתבר דפליגי בפי' של האי לישנא כמש"כ:

ואמנם לפ"מ שכתבנו לעיל דגם לענין מעשר י"ל דרוב מעליא גם הרא"ש והריטב"א יודו דמהני ורק בתערובות לא מהני רוב, לפ"ז י"ל דגם אם נאמר כפי' רש"י דמותר להאכיל ודאי ערלה דלפי"ז הרי דומה למעשר מ"מ ברוב לאיסורא לא חשוב ספק ערלה אלא ודאי ערלה, ולענין תערובות פירות ערלה בשאר פירות אפשר דבאמת כל הפירות מותרים ודין זה אינו מפורש בפוסקים האחרונים, ומדברי ה[[ש"ך/יורה דעה/צח#כז|ש"ך יו"ד סי' צ"ח סקכ"ז]] משמע דגם בחו"ל ערלה צריכה מאתים יעו"ש ובהגהת מלואים שם הביא דברי המרדכי ספ"ק דקידושין שכתב דאם איכא בכרם ד' או ה' נטיעות ולא נודעו מקומם דמותר הכל אפילו לאכול מן המחובר, אף דליכא דין ביטול דנטיעה מחוברת אף באלף אינה בטלה הכא מותר כל הכרם מדין ספק ערלה בחו"ל יעו"ש. אמנם ב[[שולחן ערוך/רצד|שו"ע סי' רצ"ד]] לא הובא דעת המרדכי להתיר בכה"ג. ונראה לע"ד דזה תלוי בשיטת הר"ן ורש"י והחולקים עמהם. דלשיטת הר"ן דמותר להאכיל לחבירו ודאי ערלה דכ"ז שאינו ברוב להאוכל שזה ודאי ערלה עצם האיסור משתנה להיתר אז גם בתערובות אף אם יתירו את כולם הלא יאכל ערלה בודאי ג"כ מותר דמ"מ כל חד וחד דאכיל היתרא קאכיל ולא שייך ע"ז ענין ממ"נ, דכ"ז שלא נתודע לי' הפרי בפרט התירה התורה, אבל להפוסקים שלא פסקו כהר"ן ורש"י ואסור להאכיל ודאי ערלה ועובר בלפני עור ככל איסורין ולא הותר רק ספק ערלה כספק טומאה ברה"ר וכספק ממזר אבל בתערובות דאם נתיר כל התערובות יבא לידי איסור ודאי לא שרינן בכה"ג אם לא שיש בזה דין ביטול ובערלה צריך מאתים, והמרדכי לשיטתו שהביא הך היתרא דמותר לספק לחבירו אף לר"י דהוי הלל"מ. יעו"ש:

ולמעשה נראה דאין להתיר בתערובות בלא ביטול ומכש"כ להאכיל ודאי ערלה דאסור דאף דמצינו דמקלינן לענין ערלה כמ"ד אף דלא קי"ל כוותי' בשאר דוכתא כגון לענין קפריסין הצלף ולענין נטע רבעי והרכבת הגפנים יעו' בשו"ע יו"ד סי' רצ"ד נראה לענ"ד דאין הטעם דלענין ערלה בחו"ל מקילינן בקולא כל דהוא דהרי לשיטת תוס' דוקא ספק ערלה מותר אבל כל היכא דקרוב לודאי או אם איכא רובא הוי כודאי, כ"כ לשיטתם אי אפשר להקל כיחיד נגד רבים דהר"ן לשיטתו כתב כן דעבדינן כיחיד במקום רבים דנקט דבערלה בחו"ל לא מהני רוב ואפילו קרוב לודאי, אבל לשיטת תוס' א"א לומר כן וכמו ברוב המציאות אמרינן אחרי רבים להטות כ"כ בפלוגתא דדינא דע"ז אמרה תורה אחרי רבים להטות, והא דכתבו תוס' בקידושין פ"ק ד' ג' דנטע רבעי מותר בחו"ל עפ"י הכלל דכל המקיל בארץ הלכה כמותו בחו"ל דלכאורה כלל זה רק בדינים שבחו"ל הוא מדרבנן הקילו רבנן, אבל בערלה בחו"ל שהוא מה"ת וכן כרם רבעי איך מקילינן לעשות כמ"ד דלית הילכתא כוותי' דהרי בא"י עבדינן מטעם ודאי ולא מטעם ספק דכללי ההלכות עפ"י רוב הם מטעם ודאי ולא משום חומרא, ובע"כ עלינו לומר דכן קבלו חז"ל דכל המיקל בארץ עבדינן כוותי' בחו"ל בכל מצוות התלויות בארץ שיש בהם התחלקות מא"י לחו"ל בכל אלה המצוות עבדינן כוותי' בחו"ל, ובכלל זה גם ערלה בחו"ל שמצו' ג"כ חלוקה מא"י לחו"ל לענין ספק וכמו שנאמרה ההלכה להתיר ספק, כ"כ נאמרה לענין זה להקל בחו"ל כמ"ד המיקל בא"י אף ביחיד נגד רבים אף דבספק המציאות אזלינן בתר רובא, אף שראיתי בצל"ח במס' ברכות ד' ל"ו שרצה לומר דלמ"ד ערלה הילכתא מדינה ובכל הלכות דבחו"ל מדרבנן לא מקילינן כיחיד במקום רבים יעו"ש, ולא אבין דברי', דלפי"ז כלל זה כל המיקל בא"י לא ידענו מה נדון בי' דהלא בכל הלכות שקבעו כמו הלכה כסתם משנה או הלכה כר"ע מחבירו מטעם ודאי קבעו ולא מטעם ספק ולמה נקיל בחו"ל אלא ודאי שכן קבלו חז"ל ולא מטעם ספק דרבנן לקולא וזה ברור. ולפי"ז י"ל דגם למ"ד ערלה בחו"ל הלל"מ, נקטינן כלל זה בלא פלוג דכן קבלו חז"ל כמו שקבלו להקל בספק. וע"פ מש"כ יובן דברי הרא"ש בהלכות קטנות בה' ערלה שכתב להתיר בחו"ל הכרמים שמבריכים בכל שנה משום דראב"י סובר דמרכיב ומבריך אינו בכלל כרם אף דלא קיי"ל כוותי' מ"מ לענין ערלה בחו"ל עבדינן כוותי' דפסק ר"י דאין נטע רבעי נוהג בחו"ל דקיי"ל כל המקיל בארץ הלכה כמותו בחו"ל וא"כ לענין ערלה נמי בחו"ל וכו' עכ"ל. וב[[שער המלך/מעשר שני/ט|שער המלך ה' מע"ש פ"ט]] הקשה דהלא כלל זה מפורש בגמ' בברכות פ' כיצד מברכין ובפ' חולין ולמה הביא דברי הר"י שפסק כן לענין נטע רבעי יעו"ש שפי' דברי' נגד ר"י הזקן שהובא בר"י בברכות, ולפמש"כ ניחא דמדברי הש"ס הי' מקום לומר דרך בדינים שבחו"ל הוא מדרבנן נאמר כלל זה כל המיקל בארץ וכו' דהא דאיתא בגמ' לענין צלף דקפריסין מותרים משום ערלה מטעם דכל המיקל בארץ י"ל דמ"ד זה סובר דערלה בחו"ל הילכתא מדינה דבעלי מימרות אלו בפ' כיצד מברכין אמרו בגמ' בקידושין כן, דלפי"ז י"ל דלדידן דקיי"ל כר' יוחנן דהלכה למשה מסיני י"ל דליתא להאי כללא משו"ה נסתייע מפסק הר"י דפסק עפ"י כלל זה גם לענין נטע רבעי בחו"ל דגם זה מה"ת בחו"ל אלא ודאי דכלל זה נקטינן גם למ"ד ערלה בחו"ל הלל כן נראה לי בכוונת הרא"ש ונכון הוא:

ולפ"ז לא נאמר האי כללא אלא כל המיקל בארץ בעיקר דין ערלה עבדינן כוותי' בחו"ל, אבל במה דפליגי, רק לענין חו"ל לחוד דאין זה דין בעיקר ערלה י"ל דלא שייך כלל זה, ופלוגתא דרבוותא שהבאנו מה דפליגי הר"ן והמרדכי עם התוס' והרמב"ן הרי"ף והרמב"ם והרא"ש אם ערלה בחו"ל הותרה לגמרי בשעת הספק לא שייך להכלל דכל המיקל בארץ כנ"ל. וכן נ"ל אם יהי' לנו ספק בדין ספק ערלה על איזה ספק הותר ע"ז לא נאמרה הלכה ספק ערלה בחו"ל מותר ורק אם ספק לנו במציאות דין ערלה וכה"ג אם ספק לנו אם חל בזה דין ערלה נאמרה הלכה דספק מותר, אבל אם יולד לנו ספיקא בדינא באופנים המותרים מכח הלכה זו אז הדרינן לכללא ספיקא דאורייתא לחומרא עי' מש"כ לעיל בפ"א לענין ספק ממזר עפ"י סברת הרמב"ם יעו"ש. ולפי"ז נראה דאסור לסמוך למעשה בשום פנים על דברי הגהת בעל המלואים בס' צ"ח שהבאנו ומה שהביא שם שהצל"ח כתב כן אינו אמת דבצל"ח לא נזכר שם שום רמז לענין תערובות. כנלענ"ד:
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>