עריכת הדף "שיח יצחק/מכות/ה/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
'''גמרא. להכרזה.''' פירש"י ז"ל שלאחר שנענשין צריכין ב"ד להכריז פלוני נהרג בב"ד על עבירה פלונית משמע מדבריו דדוקא בזוממין שנהרגין צריכין הכרזה כמו שאר שצריכין הכרזה היינו מסית ובן סו"מ וזקן ממרא שכולן חייבי מיתות אבל בזוממי מלקות וממון א"צ הכרזה. אמנם הרמב"ם ז"ל ב[[רמב"ם/עדות/יח#|פח"י מה' עדות]] כ' דכל הזוממין כין של מימה ומלקות וממון כולן צריכין הכרזה ע"ש ובאמת יש לעיין לרש"י ז"ל א"כ לר"מ כיון דקרא והנשארים ישמעו וייראו ע"כ בזוממין שנהרגין קאי א"כ ע"כ הלאו דלא יוסיפו הוי רק אזהרה למיתה של זוממין אבל במלקות שלוקין משום כאשר זמם ליכא אזהרה ועיין בריטב"א ז"ל לעיל דאמרי' דלא תענה לאזהרה אתי פירש אליבא דרש"י ז"ל דהכונה דהוי אזהרת מיתת ב"ד ומש"ה אין לוקין ע"ז ע"ש ואם כן לפי זה שוב שפיר כיון דלר"מ איכא אזהרה למיתה מולא יוסיפו שוב שפיר לוקין מלא תענה ודוק היטב:


'''משנה. משלשין בממון ואין משלשין במכות.''' עיין ברש"י לעיל {{ממ|[[רש"י/מכות/ג/א|דף ג' ע"א]]}} שכבר עמד בזה על האי לשון דמשלשין ובפי' ראשון פי' שב"ד נעשין שליש ביניהן להשוותן בפירעון ועוד פי' דמשלשין היינו אם יש שלשה עדים ובארבעה מרבעין ע"ש ויש לעיין לפי' הב' אמאי לא תפס התנא בשנים נותנין מחצה כ"א. והנלע"ד בזה דהתנא תפס לשון משלשין משום מכות ולא משום ממון דאנן קיי"ל לקמן {{ממ|[[בבלי/מכות/כב/א|דף כ"ב ע"א]]}} במשנה כרבנן דמלקות הוי מ' חסר אחת היינו ל"ט וגם אין לוקין רק מלקות הראויות להשתלש א"כ בשני עדים א"א כלל לחלק דמה נעביד נלקה כ"א כ' א"כ יהי' בהצטרף מ' ול"ה כאשר זמם רק טפי מכאשר זמם ואם נעביד לכ"א י"ט א"כ בהצטרף הוי ל"ח ואנן בעי' כאשר זמם לעשות וליכא כדאי' לעיל דף ב' וא"כ בכה"ג שא"א כלל לעשות כאשר זמם אז הוי כמו עדי ב"ג וגלות דלוקין משום והי' אם בן הכות הרשע והיינו משום לא תענה ולא משום כאשר זמם כלל וא"כ ע"כ כ"א מן העדים לוקה ארבעים חסר א' וא"כ בב' או ביותר מג' לא נסתפק כלל שבודאי לוקין כ"א מ' דממנ"פ אם ל"ה זה כאשר זמם רק כשמחלקין ביניהם א"כ ל"ש בהני עדים כאשר זמם ושוב לוקין משום והי' אם בן וגו' ולוקין כ"א מלקות שלימה ועיקר החקירה הוי רק בג' עדים דאפשר לחלק המלקות ביניהן ומש"ה שנה התנא ואין משלשין במכות דאף בג' עדים ג"כ כ"א לוקה מ' ודוק בזה היטב:


'''שם. כיצד העידוהו שחייב לחבירו ר' זוז ונמצאו זוממין משלשין ביניהן.''' ויש לעיין היכי שב' עדים מעידין על פרוטה או ג' עדים על ב' פרוטות וכאשר משלשין יגיע לכ"א פחות משו"פ מה נידון בזה ועיין [[שיח יצחק/מכות/ד/א|לעיל דף ד' ע"א]] במשנה דכל המשלם אינו לוקה שביארתי בעז"ה דבר זה בארוכה:


'''גמרא. אמר אביי נאמר רשע במלקות ורשע במיתה מה להלן אין מיתה למחצה אף כאן אין מלקות למחצה.''' כבר תמהו בתוס' ובכל הראשונים איך דנין אפשר משאי אפשר ולפמש"כ במשנה דבב' עדים ודאי לית דין ולית דיין שלוקין כ"א מלקות שלימה והעיקר החקירה רק בג' עדים נלע"ד דה"פ הגמרא מה במיתה אין מיתה למחצה ואין חילוק בין ב' או ג' עדים אף במלקות אין מלקות למחצה ואין חילוק בין ב' או ג' עדים וכמו שבב' ודאי לוקין מלקות שלימה כך בג' ג"כ כן ודוק בזה:


'''שם. ממון מצטרף.''' פירש"י '''והרי קיבל מה שרצו להפסידו בין כולן.''' ועדיין אין הדבר מיושב כל צורכו ס"ס נעביד לכ"א מהעדים כאשר זמם לעשות ואולי י"ל כיון דאמרי' [[בבלי/מכות/ו/א|לקמן דף ו']] עפ"י שנים או שלשה עדים דלכל דברים ב' דמי לג' ומעתה אם נאמר דכ"א מהעדים ישלם כולו א"כ יהי' חילוק בין ב' לג' עדים או יותר דבב' עדים יגיע להנידון כפלים שרצו להפסיד ובג' שלש פעמים וא"כ לא דמי ב' לג' וזה כוונת הגמ' ממון מצטרף היינו ביד הנידון וא"כ לא יהי' הדין שוה בב' וג' עדים משא"כ מלקות אין מצטרף אצל שום אדם וא"כ הדין שוה דלעולם כ"א מהעדים לוקה מ' ודוק בזה:

'''והנה''' במקום שאין לעד אחד מהזוממים אם השאר מחויבין לשלם גם חלקו עיין [[שיח יצחק/מכות/ג/א#|לעיל דף ג' ע"א]] שהעליתי ב"ה דביד הנידון לגבות מהשאר מה שביקשו להפסידו משלם ע"ש ודוק:


'''משנה. אין העדים נעשין זוממין עד שיזימו את עצמן כיצד אמרו מעידין אנו באיש פלוני שהרג את הנפש א"ל היאך אתם מעידים שהרי ההורג זה או הנהרג זה הי' עמנו אותו היום אין אלו זוממין אבל א"ל היאך אתם מעידין שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהם.''' יש לדקדק בלשון המשנה, להיפך הו"ל למיתני, דהרי התנא בא לאשמעי' כיצד דין הזמה של הזוממין והכי הו"ל למיתני א"ל אתם הייתם עמנו הרי אלו זוממין אבל ההורג או הנהרג הי' עמנו אין אלו זוממין.

והנה לפי שיטת הרמב"ם ב[[רמב"ם/עדות/יח#|פח"י מה' עדות]] דהזמה הוי רק במקום שאפשר שהמעשה שמעידין הזוממין היא אמת רק שמזימין את העדים בעמנו הייתם שהם לא ראו אם המעשה אבל במקום שמעידין שע"כ המעשה ג"כ שקר שוב אין זה הזמה ומש"ה פסק הרמב"ם ז"ל כשאמרו להם הרי אתם עמנו הייתם וגם ההורג אין זה הזמה ע"ש היטב, א"כ י"ל דהמשנה ידעה מכבר דהזמה היינו שאומרין להעדים עמנו הייתם דק דאשמעי' במשנה דין זה אין העדים נעשין זוממין היינו אף בעמנו הייתם עד שיזומו את עצמן היינו את עצמן לחוד אבל עמנו הייתם וגם ההורג אינו הזמה. וכן נראה פירש"י ז"ל שיזימו אותן בעסקי גופו ולא בעסקי ההורג והרוג והיינו שמעסקי ההורג וההרוג אין להם להזכיר כלל אף כשאומרים עמנו הייתם. וא"כ לפ"ז כונת המשנה להודיענו שבעמנו הייתם אם מוסיפין שגם ההורג או ההרוג עמנו הי' אינו הזמה וזה כונת המשנה כיצד וכו' א"ל היאך אתם מעידין שהרי ההורג או הנהרג הי' עמנו היינו חוץ הזמה שאומרין עמנו הייתם לעדים ג"כ שזה ידוע מ"מ אין אלו זוממין אבל א"ל הרי אתם הייתם עמנו ולא אמרו יותר על ההורג והנהרג הרי אלו זוממין ולפי"ז לשון המשנה מדויק שפיר.

אבל לפי שיטת הטור בחושן משפט {{ממ|[[טור/חושן משפט/לח|סי' ל"ח]]}} דאף בכה"ג בעמנו הייתם וגם ההורג מ"מ כיון שמעידים על העדים ג"כ הוי הזמה ועיין בלח"מ ב[[לחם משנה/עדות/יח#|פי"ח מעדות]] ע"ש וא"כ הוי כונת המשנה כיצד הוא דין הזמה. וזה נלפע"ד כונת התוס' בד"ה אין העדים פי' שיאמרו להם אתם עמנו הייתם ולא שיזימו שיאמרו ההורג או הנהרג עמנו הי' דקשה הרי דבריהם ממש דברי רש"י ז"ל ומה הוסיפו בזה אמנם נראה דהתוס' ס"ל כפ"ד הטור דאם אמרו עמנו הייתם אף שאומרים ג"כ הורג או הרוג עמנו הי' מ"מ הוי הזמה רק שלא יזימו בהורג או הרוג לחוד ולא בהעדים כלל מ"ה כתבו בתוס' ולא שיזימו שיאמרו ההורג וכו' היינו שזה לא תהי' עיקר ההזמה א"כ הדרא הקושיא איפכא הו"ל למיתני במשנה דבעמנו הייתם הרי אלו זוממין אבל א"ל ההורג או ההרוג הי' עמנו אין אלו זוממין:

'''ונלפענ"ד''' בזה דהמפרשים התעוררו הרי זוממים א"צ התראה א"כ היאך נהרגין הרי ליתא בזוממי זוממין שאם יוזמו המזימין יכולין לומר אנחנו לא באנו להרוג העדים רק לפטור הנידון שהעדים באו לחייבו מיתה הזמנו אותם כדי לפטור הנידון ולא זממו כלל להרוג שום אדם ואינו מן הדין שיהרגו והו"ל עדות שאאילה"ז. ותי' בזה דע"כ באו המזימין להרוג הזוממין שאם לפטור הנידון הו"ל להעיד בהכחשה שההורג עמנו הי' והוי בטל העדות ושוב ל"ה הנידון מיקטל ולמה העידו בל' הזמה עמנו הייתם ע"כ שבאו להרוג העדים שע"י הכחשה ל"ה העדים נהרגים ומעתה שוב מ"ה הקדימה המשנה מקודם דבלשון ההורג או הנהרג עמנו הי' אין אלו זוממין ואין נהרגין העדים ומ"מ הנידון נפטר אבל כשמעידין בל' עמנו הייתם הרי אלו זוממין וגם נהרגין דע"כ באו להורגן שאם לפטור הנידון הי' סגי בל' הכחשה של"ה העדים נהרגין והנידון הי' נפטר וע"כ הצריכה המשנה להקדים הדין שבל' הכחשה אין העדים נהרגין מש"ה בל' הזמה נהרגי' דהו"ל יכול להזימה שא"י לפטור א"ע לומר לפטור הנידון באנו ודוק בכ"ז היטב מאד:


'''גמרא. מנה"מ א"ר יודא דאמר קרא והנה עד שקר העד עד שתשקר גופה של עדיות דבי ר"י תנא לענות בו סרה עד שתסרה גופה של עדות.''' יש לעיין מאי בינייהו בין רב יודא ובין תנא דבי ר' ישמעאל. ולפע"ד נראה דקיי"ל כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים וא"כ לרב יודא דאתי מעד שקר העד ע"כ אייתי קרא בב' עדים אבל בע"א כגון בע"א דטומאת סוטה שנאמן ע"א ומפסידה כתובתה ל"ש דין הזמה שיתחייב על מחשבה לחוד לשלם משא"כ לתנא דר"י דאתי מלענות בו סרה דכתיב בקרא בו ל' יחיד ואפי' בע"א במקום שמועיל ג"כ שייך דין הזמה וכ"פ באמת הרמב"ם ז"ל ב[[רמב"ם/עדות/כא#ד|פכ"א מה' עדות ה"ד]] דע"א דטומאה שהוזם משלם הכתובה ע"ש והיינו ע"כ כתנא דבי ר' ישמעאל.

ומדוקדק בזה היטב ל' הש"ס{{הערה|לשון עד'''י'''ות נמצא רק בש"ס דפוס ונציה, שנראה שבו למד רבנו המחבר, אבל אינו בשאר דפוסים ובכתה"י.}} דבר' יודא איתא עד שתשקר גופה של עדיות ובתנא דר"י עד שתסרה גופה של עדות דבר' יודא איירי בב' עדים לכן או' גופה של עדיות ובתנא דר"י איירי אף בע"א לכן או' גופה של עדות היאך שהעדות מתקיימת אף ע"י ע"א ודוק היטב בכ"ז:


'''שם. חזי' אי כדקיימי במערב בירה מיחזא חזי למזרח בירה אין אלו זוממין.''' נראה דהכא וגם לקמן דרבא שהיו בצפרא בסורא ובפניא בנהרדעא ומצי אזול מצפרא לפניא דאיתא ג"כ אין אלו זוממין הוי הדין שהנידון נהרג כיון שלא הוזמו וגם לא הוכחשו הראשונים הרי הם בחזקתן ונאמנים ומ"מ בהא דקיימי במערב בירה וחזי למזרח יש לחקור הרי ע"כ איירי שהראשונים מעידים שהתרו בו בהורג וקבל התראה וא"כ נהי דהאחרונים אומרים שהיו במערב בירה ולא ראו ההריגה מ"מ יש לומר שהם לא ראו והראשונים ראו אבל היאך שמעו הראשונים שהי' התראה וקבל הרוצח ההתראה והאחרונים לא שמעו כלל ואם יכחישו האחרונים את הראשונים א"כ נהי דהזמה אין כאן הכחשה יש כאן ועכ"פ אין הרוצח נהרג. לכך נראה סתמה הגמ' אין אלו זוממין שאם הכחישום אין כאן כלל לא הרוצח נהרג ולא העדים ובלא הכחשה אז אף שרוצח נהרג מ"מ העדים אינן זוממין ולא נהרגין ודוק:


'''שם. מהו דתימא ליחוש לגמלא פרחא קמ"ל.''' הקשו בתוס' יבמות {{ממ|[[תוספות/יבמות/קטז/א|דף קט"ז]]}} ובריטב"א בשם כל הראשונים הרי ביבמות אי' דפסלי' לגיטא דחיישי' דאתי ע"י גמלא פרחא ולמה כאן הורגין העדים ולא ניחוש לגמלא פרחא. ותי' שם בתוס' לחד תירוצא דבגט שנמצא חיישי' אף לגמלא פרחא אבל כאן אי ס"ד שבאו ע"י גמלא פרחא הז"ל לומר בהדיא כן ומדלא אמרו כן לא ניחוש להא. וק"ל טובא א"כ איך נהרגין והרי הו"ל עדות שאאילה"ז דאם יוזמו המזימין יאמרו אנחנו לא באנו להורגן שהרי הי' בידן לפטור את עצמן ולומר שבאו ע"י גמלא פרחא והן הרגו את עצמן שלא טענו כך אמנם נראה דרבא ס"ל בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/עט/א|דף ע"ט]]}} בעדי טריפה שהוזמו נהרגין וכ' רש"י ז"ל דבזוממין לא משגיחין  על יכול להזימה וכאן הוא רבא לכן נהרגין העדים אף שיכולין לפטור א"ע בטענת גמלא פרחא ול"ה יכול להזימה ודוק היטב:


'''שם. ואמר רבא באו ב' ואמרו בחד בשבת הרג פלוני את הנפש ובאו ב' ואמרו עמנו הייתם אלא בתרי בשבתא הרג פלוני את הנפש ולא עוד וכו' נהרגין דבעידנא דמסהדי גברא לאו בר קטלא הוא.''' יש לעיין לשיטת הרמב"ם ב[[רמב"ם/עדות/יח#|פי"ח מה' עדות]] שהבאתי במשנה שאם אמרו עמנו הייתם וגם ההורג או ההרוג דהוי הזמה והכחשה בבת אחת ל"ה הזמה א"כ ג"כ כאן שמזימים העדים בעמנו הייתם אלא בב' בשבת או בע"ש הרג הנפש א"כ חוץ ההזמה ג"כ מכחישין העדים א"כ אמאי נהרגין הא ל"ה הזמה אך הדבר מיושב בפשוט שהאחרונים אין אומרים שאותו הנפש שאמרתם שהרג בחד בשבת ראינו שהרג בשני דזה הוי שפיר הכחשה דא"כ אין המעשה שמעידין הראשונים י"ל אמת שהרי ראו שהרגו בשני א"כ ע"כ לא נהרג בא' בשבת רק העדים א"ל שראינו בב' בשבת שהרג נפש אחר א"כ אין מכחישין לראשונים שאפשר שבאמת בחד בשבת ג"כ הרג נפש רק שמזימין לעדים לחוד וא"ל עמנו הייתם ובכה"ג הוי שפיר הזמה ודוק:


'''שם. מאי קמ"ל תנינא לפיכך נמצאת א' מהן זוממת הוא והן נהרגין והשני' פטורה.''' יש לדקדק ל"ל להמקשה להביא הסיום והשני' פטורה הרי הקושיא הוי מהוא והן נהרגין ולא אמרי' דגברא קטילא בעי למיקטלא וסגי בזה.

ונלפע"ד כן, דהנה בריטב"א לקמן בקנס דאמרי' ג"כ בעידנא דמסהדי לאו בר תשלומין כתב משמע אף שלאח"כ נגמר דינו לקנס מ"מ ל"א למפרע דגברא בר תשלומין דקנס הוא ותמה הרי בב"ק אמרי' בח"נ קנס אם הקדישו ניזק קודם שנגמר דינו לכשנגמר הדין אח"כ הוי שור של הניזק וקדוש א"כ חזי' דלמפרע בקנס ממון של ניזק מיקרי אף קודם גמ"ד וחילק בין הקדש ושאר דברים ע"ש. והנה גם בנ"ד לא מיבעי אם נגמר דינן של הזוממים קודם שנהרג הרוצח שהרי הרוצח חייב מיתה מחמת עדות האחרונים ודאי נהרגין אך אפי' שנגמר דינו של הרוצח ונהרג קודם שנגמר דינן של הזוממים א"כ לכאורה י"ל דהרי חזינן למפרע דגברא בר קטלא וא"כ לא נגמור דינן של הזוממים למיתה מ"מ אמרי' כיון דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר קטלא הוא נהרגין אף דלמפרע נמצא דגברא קטלא הוא.

ולפ"ז קשה לי טובא מה מקשי' מה קמ"ל תנינא הוא והן נהרגין דלמא לקמן במשנה דהוא והן נהרגין איירי' שנגמר דינן של הראשונים שהוזמו למיתה קודם שנגמר דין הרוצח מש"ה שפיר נהרגין שבגמר דינן של זוממין עדיין גברא חייא הוא אבל בגוונא שנהרג הרוצח קודם באמת הי' אפשר לומר דלמפרע שוב גברא קטילא ואין ממרין דינן של הזוממין למיתה וקמ"ל רבא דאף בכה"ג שנהרג הרוצח קודם גמ"ד של הזוממין מ"מ נהרגין הזוממין משום דבעידנא דמסהדי גברא לאו בר קטלא הוא ורבותא טובא קמ"ל רבא ומה מקשי' בגמ' תנינא וזה לע"ד קושיא גדולה:

'''אמנם''' הדבר נכון דלקמן אמרי' במשנה הוא והן נהרגין והשני' פטורה והנה הלשון והשני' פטורה אינו מובן כלל השתא סהדותייהו מקבלים והורגין הרוצח בעדותן מה קמ"ל דשני' פטורה הרי לא הוזמו כלל ופי' הר"ן ז"ל על הרי"ף דה"ק אם הוזמו גם הכת השני' אחר שנהרג הנידון פטורה דהרגו אין נהרגין ע"ש.

והנה גם זה יפלא פשיטא דהרגו אין נהרגין וגם למה משמיענו המשנה דין זה התם דוקא בב' רואין מחלון זה וב' מחלון זה.

ונלע"ד דקמ"ל אם נהרג הנידון מקודם ועדיין כת הראשונה קיימת ואח"כ הוזמה כת הב' והו"א ממנ"פ או שנהרוג ב' הכתות או שנאמין להזוממין ושני הכתות לא יהרגו קמ"ל במשנה דמ"מ הראשונה כיון שהוזמה קודם שנהרג הנידון והו"ל כאשר זמם נהרגת וכת השני' שהוזמה לאחר שנהרג הנידון והו"ל כאשר עשה אינה נהרגת ופטורה זזה שוב הוי חידוש גדול:

'''ומעתה''' איירי גם המשנה דהוא והן נהרגין שנהרג הנידון קודם שנהרגו הזוממין ומ"מ לא אמרי' דגברא בר קטלא הוי ונהרגין וא"כ מקשה בגמ' שפיר על רבא מה קמ"ל תנינא דאף שנהרג הנידון קודם ג"כ נהרגין הזוממין וא"כ עיקר הקושיא הוי מהא דאמרי' והשני' פטורה ומוכח דמקודם נהרג הנידון ועדיין ב' הכתות קיימים וכמש"ל מש"ה ע"כ הוכרח המקשה להביא סיום והשני' פטורה ודוק בכ"ז היטב:


'''שם. באו שנים ואמרו בא' בשבת נגמר דינו של פלוני ובאו ב' ואמרו בא' בשבת עמנו הייתם אלא בב' בשבת נגמר דינו ולא עוד וכו' אין אלו נהרגין.''' לשיטת הרמב"ם ז"ל דהיכא דהוי הזמה והכחשה בב"א לא מיקרי הזמה ע"כ צ"ל דגם כאן לא הכחישו העדים הראשונים דבא' בשבת לא נגמר דינו דיכול להיות שבא' בשבת נגמר דינו בב"ד למיתה ובב' בשבת נגמר דינו בב"ד אחר שלא ידעו שכבר נגמר דינו למיתה וגם בב"ד אחד משכחת לפמש"כ הרמב"ם ב[[רמב"ם/סנהדרין/יד#|פי"ד מה' סנהדרין]] כשנגמר דינו למיתה ואח"כ עבר עבירה חמורה גומרין דינו למיתה חמורה כדי שיהרג בחמורה ע"ש וא"כ אין כאן הכחשה כלל אלא הזמה ומ"מ אין נהרגין דגברא קטילא בעי למיקטל ודוק היטב:


'''שם. אין אלו נהרגין דבעידנא דקא מסהדי גברא בר קטלא הוא.''' יש לי בזה מקום עיון רב, הנה הא דגברא בר קטלא הוא ע"כ מחמת עדות האחרונים שמעידים שנגמר דינו למיתה ונהרוג אותו מחמת עדותם. וקשה לי מאד איך נהרוג הנידון מחמת עדות האחרונים הא הו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה דבב"ב דף ל"א אי' זה אייתי סהדי דאבותיו היו ואכלה שני חזקה וזה אייתי סהדי דאכלה שני חזקה אר"נ אוקי אכילה בהדי אכילה ומוקי לקרקע בחזקת אבהתי' א"ל רבא והא עדות מוכחשת הוא וגם עדות של אבותיו בטל ע"ש א"כ מוכח דס"ל לרבא דעדים המעידים ב' דברים ואיתכחיש לגבי חדא גם השני בטל אף שאמרו מקודם כמו התם דשל אבותיו מקודם העידו ואיתכחיש על אכילת שני חזקה שהעידו אח"כ גם של אבותיו בטל א"כ בנ"ד אם יבאו העדים ויזימו אותן האחרונים ע"ז שאמרו דבב' בשבת או בע"ש נגמר דינו של פלוני ממילא יתבטל גם העדות שאמרו להראשונים עמנו הייתם בא' בשבת ונשאר עדות הראשונה קיימת וגם הגמר דין של הרוצח שע"כ כבר נגמר דינו למיתה מחמת עדות הראשונים דאל"כ אין כאן הזמה כלל ועדיין הרוצח בר קטלא הוא וא"כ גברא קטילא בעי למיקטיל ואין נהרגין האחרונים א"כ הו"ל אין יכול להזימה ואין הורגין לרוצח בעדותן א"כ גברא לאו בר קטלא הוא דממנ"פ אם יזימו האחרונים אין נהרגין אם יזימום אהא דאמרו בא' בשבת עמנו הייתם אין נהרגין דהרי גם הראשונים אין נהרגין ואם יוזמו אהא דאמרו בע"ש או בב' בשבת נגמר דינו של פלוני למיתה ג"כ אין נהרגין דהרי בטל גם ההזמה שהזימו לראשונים ונשאר עדות הראשונים קיימת שבא' בשבת נגמר דינו של הרוצח למיתה וגברא קטילא בעי למיקטל וג"כ אין נהרגין וכיון דאין נהרגין אין מקבלים עדותן שמעידין דבב' בשבת נגמר דינו וגברא לאו בר קטלא הוא א"כ הראשונים גברא חייא בעי למיקטל וא"כ אמאי אין אלו נהרגין וזה קושיא גדולה:

'''וליישב''' א"ז נראה דכתבו בתוס' בבא קמא {{ממ|[[תוספות/בבא קמא/עב/ב|דף ע"ב ע"ב]]}} דלרבא דס"ל דעד זומם חידוש הוא ומכאן ולהבא הוא נפסל דאין לך בו אלא חידושו. לא אמרי' מה שהעיד מקודם לזה שהוזם עליו דיהי' בטל חוץ אם הוא עדות א' ממש ע"ש וא"כ שוב הדבר מיושב שפיר דרבא הוא האומר כאן שאין נהרגין דגברא בר קטלא הוא היינו מחמת עדות האחרונים שהעידו שנגמר דינו ביום ב' או בע"ש ואי דל"ה יכול להזימה ז"א שאם יוזמו ע"ז שהעידו דביום ב' נגמר דינו מ"מ עדותן שהזימו לראשונים ממנו הייתם ביום א' לא נתבטל וא"כ שפיר יהרגו דגברא לאו בר קטלא הוא שעדות הראשונים ג"כ בטל מחמת שהוזמו מן האחרונים ודוק היטב:

'''אכן''' עדיין יוקשה להרמב"ם ז"ל שפסק כאביי דעד זומם למפרע נפסל א"כ העדות שהעידו הזוממים ביחד עם זה העדות שהוזמו עלי' בטל ג"כ א"כ איך פסק בפי"ט כרבא דכאן דבהזימו אותם ביום א' עמנו הייתם וביום ב' נגמר דינו למיתה אין נהרגין דגברא בר קטלא ואמאי הוי בר קטלא הוא הא לא יהרג עפ"י עדותן שביום ב' נגמר דינו דהו"ל אין יכול להזימה שאם יוזמו א"כ בטל עדותן שהזימו לראשונים ויהרג מחמת הראשונים וגברא בר קטלא הוי וכמ"ש למעלה. וע"כ צ"ל דאיירי שמקודם הזימו לראשונים וא"ל עמנו הייתם ביום א' ולאחר כדי דיבור מזה העידו שביום ב' נגמר דינו ואז שפיר הוי יכול להזימה שאם יוזמו האחרונים ע"ז שהעידו שביום ב' נגמר דינו לא יהרג הנידון מחמת הראשונים דעדות הראשונים הוזמה וא"ל דגם הזמה בטלה שהרי הי' קודם כדי דיבור ועדות שהזימו לראשונים קיימת וא"כ גברא לאו בר קטלא הוא אם יוזמו ונהרגין שפיר וכ"ז שלא הוזמו מקבלין עדותן וגברא בר קטלא הוא ומשום הכא עדים הראשונים אין נהרגין ודוק בכ"ז היטב מאד:


'''שם. וכן לענין תשלומי קנס באו ב' ואמרו בחד בשבת גנב וטו"מ ובאו ב' ואמרו בא' בשבת עמנו הייתם אלא בב' בשבת גנב טבח ומכר ולא עוד וכו' הרי אלו משלמין דבעידנא דקמסהדי גברא לאו בר תשלומין הוא.''' יש לעיין היכא מיירי' כאן אי שאמרו האחרונים בב' בשבת גנב טבח ומכר פלוני שורו של פלוני ולא אמרו שזה השור בעצמו שמעידין הראשונים בב' בשבת גנבו וטבחו ומכרו רק סתם שהעידו שראו שבב' בשבת גנב טו"מ שור של פלוני א"כ מה ס"ד שלא ישלמו הראשונים ומה שייך לומר גברא לאו בר תשלומין או גברא בר תשלומין הוא והרי אפשר שב' העדות יכולין להיות אמת א"כ מה מועיל שמחייבין האחרונים הנידון בד' וה' על גניבה טו"מ של יום ב' מ"מ על עדות של הראשונים שהעידו שביום א' גנבו טו"מ שפיר זממו להפסידו ממון שבאם לא הוזמו הראשונים ע"כ ישלם הנידון ב' פעמים ד' וה' על טו"מ של יום א' ועל טו"מ של יום ב' וכן בסיפא שמעידין על גמר דין אמאי אין משלמין הראשונים הרי אם לא היו מוזמין הי' הנידון משלם ב' פעמים על גמ"ד של יום א' שטו"מ השור ועל גמ"ד של יום הב' שטו"מ השור דנאמר שגנב טו"מ ב' שורים וא"כ ע"כ צ"ל שמעידין האחרונים שאותו שור בעצמו שאמרו הראשונים שביום א' גנב טו"מ לא ביום א' הי' המעשה רק ביום ב' ומש"ה הו"א שלא ישלמו דגברא חייבא בעי לחיובי קמ"ל דמשלמין דבעידנא דמסהדי גברא לאו בר תשלומין שהי' יכול להודות ולפטור ובסיפא בגמ"ד פטורין מלשלם דגברא בר תשלומין הוי א"כ לפ"ז יוקשה טובא לשי' הרמב"ם ב[[רמב"ם/עדות/יח#|פי"ח מעדות]] שהבאתי לעיל שבהזמה והכחשה בבת אחת אין כאן הזמה שהזמה שייך דוקא במקום שהמעשה שמעידין הזוממים יכול להיות אמת ובנ"ד מכחישין האחרונים גם המעשה שמעידין הראשונים שהרי אומרין שזה השור שמעידין שביום א' גנבו וטו"מ ביום ב' גנבו וטו"מ וא"כ אין כאן הזמה כלל וזה קושיא גדולה:

'''והנה''' אפשר לומר דאיירי שהאחרונים אין מעידין על זה השור ממש שמעידין הראשונים רק שמעידין סתם שביום ב' גנב טבח ומכר שור של פלוני וזה הפלוני מודה בעצמו של"ה לו רק שור אחד שנגנב וא"כ ע"כ לא יתחייב הנידון רק ד' וה' פעם אחת ולא ב' פעמים מש"ה ברישא מ"מ משלמין דגברא עדיין לאו בר תשלומין הוי ובסיפא בגמ"ד אין משלמין דגברא בר תשלומין הוי אבל המזימין עצמם אין מכחישין עדות הראשונים רק מזימין אותם ולא יותר ושייך שפיר הזמה ודוק היטב:

'''אמנם''' יותר נראה דגם כאן בסיפא בגמ"ד יוקשה אמאי אין משלמין דגברא בר תשלומין הוי וע"כ מחמת עדות האחרונים שביום ב' נגמר דינו לשלם והרי בקנס כ"ע מודו דבעי' עדות שילה"ז וכאן אם יוזמו ע"ז שמעידין שנגמר דינו ביום ב' לשלם ממילא יתבטל העדות שהזימו לראשונים ביום א' עמנו הייתם ונשאר עדות הראשונה קיימת וחייב הנידון לשלם משום עדות הראשונים וגברא בר תשלומין הוי ולא ישלמו האחרונים לנידון שלא הפסידוהו וא"כ אין עדותן עדות וכמ"ש למטלה הכל כמבואר לעיל וע"כ צ"ל דלא איירי שהכל העידו תכ"ד ובבת אחת רק שמקודם הזימו לראשונים עמנו הייתם ביום א' ואחר שעה העידו שביום ב' נגמר דינו לשלם ד' וה' ומש"ה אפי' אם יוזמו האחרונים ע"ז שהעידו שביום ב' נגמר דינו מ"מ זה שהעידו שביום א' עמנו הייתם נשאר קיים וא"כ שפיר הפסידו לנידון וכמ"ש למעלה ושפיר הוי פדות שילה"ז:

'''והנה''' זה נראה פשוט דדברי הרמב"ם ז"ל שכ' שהזמה והכחשה בבת אחת ל"ה הזמה זה דוקא שהזמה והכחשה הוי תכ"ד בעדות אחת כמש"כ שאמרו להם עמנו הייתם וגם ההורג אבל בגוונא שאמרו להם עמנו הייתם ולאחר שעה העידו מעשה שמכחיש גם המעשה שמעידין הראשונים ודאי הזמה הראשונה קיימת ובפרט לפ"מ שהסביר בנתיבות {{ממ|[[נתיבות המשפט - ביאורים/חושן משפט/לח#|סי' ל"ח]]}} טעם של הרמב"ם ז"ל דהיכא דהוי הזמה והכחשה א"כ מחמת ההכחשה בטל עדות שניהם של המזימים ג"כ דהכי קיי"ל דעדות מוכחשת עדות שניהם בטל ומש"ה בטלה גם ההזמה ע"ש והנה זה שייך באם הוי בב"א אבל כשהזימו מקודם ולא יותר ולאחר שעה הכחישו אותם פשיטא דההזמה קיימת והכל מיושב ודוק היטב בכ"ז:


'''שם. באו ב' ואמרו בא' בשבת גנב טו"מ ונגמר דינו ובאו ב' ואמרו בא' בשבת עמנו הייתם אלא רק בערב שבת גנב טו"מ ונגמר דינו.''' יש לדקדק דלעיל בסיפא גבי נגמר דינו למיתה ליתא בגמ' שהרג הנפש רק ברישא אבל בסיפא בגמ"ד איתא שב' מעידין בא' בשבת נגמר דינו למיתה וב' מעידין בע"ש נגמר דינו וזה באמת שפיר בשלמא ברישא שלא העידו שנגמר דינו למיתה רק שעשה מעשה שחייב ע"ז מיתה ע"כ צריכין להעיד שהרג הנפש אכן בסיפא שהעידו שנגמר דינו למיתה א"צ להעיד כלל האיסור שעשה ס"ס אם הרג הנפש או חילל שבת גברא בר קטלא הוא וא"כ גם כאן בסיפא ל"ל שמעידין שגנב מו"מ ונגמר דינו סגי אם מעידין שנגמר דינו לד' וה' וב' האחרונים מעידין שביום ב' נגמר דינו לד' וה' ול"ל להגמ' להביא בעדותן שמעידין שגנב מו"מ והלא דבר הוא:

'''ולפמ"ש''' למעלה דע"כ איירי כאן כשמעידין על אותו השור שמעידין הראשונים שביום א' גנבו טו"מ מעידין האחרונים שזה השור ביום ב' גנבו טו"מ ולא ביום א' דאל"כ הוי כאן ב' עדיות שאם לא הוזמו הראשונים נאמר שהנידון משלם ב' פעמים ד' וה' ששני העדיות אמת ומש"ה ע"כ בסיפא בגמר דין ע"כ ג"כ איירי שהאחרונים מעידים שעל אותו השור שמעידין הראשונים שביום א' נגמר דינו לד' וה' אותו השור בב' נגמר דינו לד' וה' שאל"כ הוי כאן ב' עדות שביום א' נגמר דינו לד' וה' וכן ביום ב' ומש"ה ע"כ מעידין העדים שביום א' גנב טו"מ ונגמר דינו והב' האחרונים שזה השור גופי' ביום ב' גנב טבח ומכר ונגמר דינו ודוק בכ"ז היטב מאד:


'''שם. ובאו ב' ואמרו עמנו הייתם רק בערב שבת גנב טו"מ ונגמר דינו.''' יש לי בזה מקום עיון רב לפמש"כ הירושלמי מובא ברי"ף וברא"ש פ"ג דסנהדרין {{ממ|}} וברמב"ם ו[[טור/חושן משפט/ה|טור]] ושולחן ערוך ח"מ [[שולחן ערוך/חושן משפט/ה#|סי' ה']] דאין דנין בע"ש א"כ איך נגמר דינו בערב שבת והלא קנס אין דנין אלא בב"ד סמוכין ואיך יעברו וידינו בע"ש ואולי י"ל לפ"מ דאי' סנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/לב/א|דף ל"ב]]}} דבד"מ אף דאין דנין בלילה מ"מ אם התחילו גומרין בלילה וא"כ י"ל שהתחילו לדון ביום ה' וגמרו הדין בלילה השייכה ליום ע"ש ואז מותר לדון דהטעם הוא משום דטרודין בע"ש וזה שייך ביום וא"ו אבל לא בליל וא"ו ואף דאי' אלא בע"ש גנב טו"מ ונגמר דינו משמע דעיקר גניבה וטו"מ הוי בע"ש וא"כ ע"כ א"א בלילה דא"כ הוי תחלת דין בלילה ע"כ צ"ל דבערב שבת קאי אנגמר דינו אבל גנב טו"מ הוי עוד מקודם ודוק:

'''אמנם''' קשה הא דלעיל דבע"ש נגמר דינו למיתה הרי אי' להדיא במשנה דד"נ אין דנין לא בע"ש ובעיו"ט בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/לב/א|דף ל"ב]]}} ובלילה א"א שבד"נ אך גמ"ד צ"ל ביום ומכאן ראי' גדולה לדברי האו"ת שכ' באורים ב[[אורים/חושן משפט/ה#|סי' ה']] דבד"נ כיון שצריך להלין דין אין מתחילין ביום וא"ו אבל אם התחילו ביום ה' והלינו הדין גומרין בע"ש והורגין אותו בו ביום ול"ש בזה דטרודים ולא יהיו מתונים בדין כיון שכבר הלינו הדין ע"ש וא"כ מיירי כאן שהתחילו ביום ה' והלינו הדין ובע"ש גמרו דינו וע"כ איירי כן דבד"נ ע"כ צריך להלין הדין ותימא בעיני שלא ראיתי לאחד שהעיר מגמרא דידן על דין זה דאין דנין בע"ש ודוק בזה היטב:


'''שם. ולא עוד אלא אפי' אמרו בחד בשבת גנב טו"מ ובשני בשבת נגמר דינו אין משלמין.''' עיין ב[[מהרש"א - חידושי הלכות/{{כאן}}#|מהרש"א]] שגורס בשני בשבת גנב טו"מ ונגמר דינו אמנם הרמב"ם ז"ל ב[[רמב"ם/עדות/יט#|פי"ט]] כ' להדיא כגי' הגמרא בא' בשבת גנב טו"מ ובב' בשבת נגמר דינו ע"ש ובאמת כ' ה[[כסף משנה/עדות/יט#|כ"מ]] דלאו דווקא אמנם מה ראו על ככה דבע"ש אי' דגנב טו"מ ונגמר דינו ובב' בשבת צ"ל דבא' בשבת גנב ובב' נגמר דינו ולא דבר ריק הוא ח"ו.

ונלע"ד דע"כ צ"ל כן דווקא כגירסתינו בגמרא וכמ"ש הרמב"ם ז"ל דזה נלע"ד ברור בעדים שמעידים על א' שפסול לעדות והוזמו דדמי לעדי בן גרושה שבאו לפסול ואם הוזמו לוקין ואי דעבדי' בהו כאשר זמם שהם נפסלו לעדות מ"מ זה שפסולין לעדות לא משום כאשר זמם רק כל זומם פסול. ומעתה בעדים שמעידים על א' שגנב וא"כ פסלוהו לעדות והוזמו מ"מ אין לוקין שחייבין לשלם ממון וקי"ל בזוממין דמשלם ואינו לוקה כדאי' לעיל {{ממ|[[בבלי/מכות/ד/א|דף ד' ע"א]]}} וא"כ בנ"ד שהעידו ע"ז שגנב ביום א' והוזמו א"כ פסלו אותו לעדות מיום א' וכל השטרות שחתם מיום א' עד יום ב' רצו לפסול ובאמת אם נגרוס כגי' מהרש"א לא גנב רק ביום ב' וכאן אין משלמין ע"כ ילקו משום והי' אם בן הכות הרשע והנה אנן קי"ל כר' יוחנן בכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/לב/א|דף ל"ב]]}} דמלקות וממון מלקות חמור ולוקה ואין משלם חוץ מזוממים גזיה"כ שמשלם ואינו לוקה ע"ש וא"כ קשה אהא דאמרי' וכן לענין תשלומי קנס דדמי לנגמר דינו למיתה הלא בשלמא בהעידו שביום א' נגמר דינו והוזמו אלא ביום ב' נגמר דינו אף שי"ל שלוקין שפסלוהו מעדות בין יום א' לב' ולוקין מ"מ שפיר אשמעי' שאין נהרגין ומקילינן לגבייהו משא"כ בתשלומי קנס בסיפא בגמ"ד אם אין משלמין ע"ז שהעידו שביום א' נגמר דינו מ"מ ילקו ע"ז שרצו לפסלו לעדות מיום א' עד יום ב' וא"כ החמירו בעונשן דמלקות חמור מממון ואם הי' משלם הי' פטור ממלקות. וא"כ איך דמי לנגמר דינו למיתה ששם מקילינן גבייהו וכאן מחמירין לכן אמרי' בש"ס דהמזימים מודים שביום א' גנב טו"מ וא"כ לא הוזמו ע"ז שפסלו עדותן מיום א' ולהלאה שגם המזימין מודין בזה והוזמו רק אגמ"ד ומש"ה שפיר מקילינן גבייהו שאין משלמין ומלקות ג"כ ליכא גבייהו מש"ה גרסי' שפיר בש"ס דווקא בא' גנב טו"מ ובב'
נגמר דינו ודו"ק בכ"ז היטב מאד:


'''תוס' בד"ה אין העדים נעשין זוממין. פי' עצמן של עדים.''' מה שחידשו בתוס' יותר מפירש"י ז"ל עמש"כ במשנה ב"ה ע"ז:

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>