עריכת הדף "שיח יצחק/מכות/ד/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

'''גמרא. וכן ג' לוגין חסר קורטוב שנפל לתוכו קורטוב חלב.''' תמה ברש"י לפ"מ דרבא תני ברישא גבי קורטוב יין ג"כ חסר קורטוב אמאי לא כלל המשנה כא' יין או חלב ע"ש. ולפע"ד נראה דבאמת יוקשה לרבא ל"ל כלל הרישא דנפל קורטוב יין לא פסלוהו השתא בקורטוב חלב שנפל שהמראה כמראה מים מ"מ כיון דבצרי שיעור ג' לוגין לא פסלוהו מכ"ש בנפל קורטוב יין דנשתנה למראה יין וליכא ג' לוגין מים ודאי לא פסלוהו. וע"כ צ"ל דרישא עיקרא לדיוקא אתי' דוקא בג' לוגין חסר קורטוב לא פסלוהו אבל בג' לוגין שלימים אך דהוי מראה יין פסלוהו משא"כ סיפא אתי לעיקרא אף דמראה' מים מ"מ כיון דבציר שיעורא לא פסלוהו וא"כ ב' הבבות לעניינים פרטים באו מש"ה לא כללינהו בחדא ודוק:

'''והנה''' יש לומר דעכשיו דאמר רבא דרבנן ס"ל דהכל תלוי בשיעור ולא בחזותא א"כ שוב נוכל לומר דר' יוסי דסבר דמי צבע פוסלין בג' לוגין אצ"ל משום דמיא דצבעא מיקרי רק דסבר כרבנן וכיון דאית בהו ג' לוגין אף שא"ל מראה מים פוסלין והדר בו עכשיו רבא מתירוצו הראשון ובזה מיושב מה דק"ל טובא אהא דאמר רבא לעיל משום דאיקרי מיא דצבעא פוסלים וא"כ בבבא דסיפא בקורטוב של חלב ומראהו מים וא"כ ודאי איקרי מים ואמאי אינו פוסלין כמו במי צבע שאין מראה מים משום דאיקרי מים גזרו שפוסלין מכ"ש בג' לוגין חסר קורטוב שנפל קורטוב חלב. אמנם לפי הנ"ל דר' יוסי לאו משום גזירה פוסל רק מדינא כיון דאיכא שיעורא אף שא"ל מראה מים פסול כרבנן ור' חייא ודוק היטב:


'''שם. אמר לי' אביי את אמרת לן ניהלן דרב לא תני חסר קורטוב ברישא ור"י אסיפא פליג ורב דאמר כד"ה.''' תמה בריטב"א א"כ ר' חייא דאמר לעיל הורידו את המקוה בג' לוגין שנפל לתוכן קורטוב של יין ומראיהן יין דלא כמאן ע"ש. ולפע"ד נראה דרש"י ז"ל פירש הורידו את המקוה היינו מהכשר לפסול וק"ל טובא א"כ משמע שהמקוה כבר היתה כשירה והרי קיי"ל ב[[משנה/מקואות/ז#|פ"ז דמקואות]] מקוה שהי' בה מ' סאה ממלא והולך כל היום כולו ואין מים שאובין פוסלין בה יותר וא"כ מה הוי דעדיין הם ג' לוגין שאובין ולכן נלע"ד דאיירי שהמקוה נשתנה מראיתה מחמת הג' לוגין מים שאובין דמראה יין ומ"ה המקוה נפסלה מהכשרה ואי דא"כ מה מקשינן לעיל מר' חייא אדרב דאמר דלא פסלו המקוה היינו שאינם מים שאובין רק מי פירות א"כ אדרבא מש"ה פסלו המקוה בשינוי מראה נלפע"ד דהכי מקשי' כיון דמתרצים דמי צבע מיא דצבעא מיקרי והכא חמרא מזיגא מיקרי א"כ הכי מקשי' בשלמא אם נאמר דג' לוגין מים שנפל קורטוב יין ומראיהן יין מיקרי שאובין א"כ דינם כמים ומים אינם פוסלין המקוה בשינוי מראה כמו מי צבע שאינן פוסלין בשינוי מראה א"כ אשמעינן ר' חייא כיון שנפל קורטוב יין והשינוי נעשה מחמת יין מש"ה פוסל בשינוי מראה ושפיר הוי רבותא אבל כיון דאמרת חמרא מזיגא מיקרי ודינו כיין ממש שאינו פוסל המקוה ג"כ א"כ פשיטא שפוסל בשינוי מראה ומאי אשמעי' ר' חייא והוצרך רבא לומר דר' חייא שפיר סובר דדינו כמים כיון דאיכא בהו שיעור מים ומ"מ פוסלין המקוה שהשינוי בא מחמת היין ודוק:

'''והנה''' לעיל הקשינו לרבא דאמר מש"ה מי צבע פוסל בשאובין משום דמיקרי מיא דצבעא א"כ אמאי בסיפא בג' לוגין חסר קורטוב שנפל חלב ומראיהן מים לא פסלו הרי הכי ודאי מים מיקרי וכתבנו דרבא באמת הדר בי' מתירוצא הנ"ל ור' יוסי ס"ל כרבנן דג' לוגין אף שנשתנו מראיהן כיון דאית בהן שיעורא פוסלין ע"ש וא"כ יוקשה עכשיו דס"ל לרבנן דתרתי בעי שיעורא וחזותא א"כ אמאי פוסל ר' יוסי במי צבע בג' לוגין ע"כ צ"ל כתי' הנ"ל דמיקרי מי צבע א"כ הדרא הקושיא אמאי בסיפא בחלב שמראיהן מים לא פסלו הא ודאי מיא איקרי וע"כ צ"ל תירוץ אחר דבשלמא ג' לוגין שנפל לתוכן יין ומראיהן יין א"כ נשתנו מראיהן מחמת מי פירות ממש שאינן פוסלין המקוה בשאובין מש"ה ג"כ אינן פוסלין משא"כ צבע ל"ה מי פירות וא"כ אף שנשתנו מראית המים מ"מ כיון שלא נשתנו מחמת המי פירות מים הוי כמעיקרא אבל בג' לוגין חסר קורטוב שנפל חלב דבאמת ל"ל שיעורא דמים אף דמיקרי מים לא פסלו ודוק:

'''ומעתה''' כיון שאין אנו צ"ל דג' לוגין שנפל לתוכן יין מיקרי חמרא מזיגא לק"מ מר' חייא דאמר הורידו המקוה שנשתנה מראיה מה קמ"ל פשיטא שיין פוסל המקוה דהרי עכשיו אין אנו אומרין כלל שג' לוגין שנפל לתוכן יין יין מיקרי אך אינן פוסלין משום שנשתנו מחמת היין אבל באמת מים מיקרי והו"א שאינן פוסלין המקוה בשינוי מראה שמים אינן פוסלין בשינוי מראה וקמ"ל ר' חייא כיון דהשינוי מראה של המקוה עיקרא הוי מחמת הקורטוב של יין מש"ה פסולה ודוק היטב:

'''והרמב"ם''' ז"ל פסק דתרתי בעי, שיעורא וחזותא, ואף דרבא תני חסר קורטוב ברישא מ"מ כיון דלרב פפא מיבעי לי' ורב יוסף להדיא אמר לאביי דלא תני חסר קורטוב ברישא מ"ה פסק דג' לוגין שנפל יין ומראיהן יין לא פסלו המקוה ומסיים בה הרמב"ם אא"כ שינו מראה המקוה היינו הא דר' חייא דאמר הורידו את המקוה כמו שפירשנו לעיל וכן בג' לוגין חסר קורטוב שנפל חלב ומראיהן מים ג"כ אין פוסלין ודוק בכ"ז היטב:


'''שם. אמר רב יודא אמר רב חביות מליאה מים שנפל לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה חיישינן לג' לוגין שלא יהו במקום אחד.''' ופירש"י ז"ל דטמא מחמת בא ראשו ורובו במים שאובין והיינו ג' לוגין כדאי' בשבת אמנם יוקשה טובא א"כ ל"ל למימר הטובל לא עלתה לו טבילה תיפוק אפי' טהור שטבל שם יטמא לתרומה שבא ראשו ורובי במים שאובין ועיין ב[[ריטב"א/{{כאן}}#|ריטב"א]] ז"ל שהעיר בזה.

ונלפע"ד כן דרש"י כתב בעצמו דל"ה אלא ספק שמא יש ג' לוגין במקום א' וא"כ יוקשה אמאי לא מוקמי' לי' לגברא בחזקת טהרה ובפרט דל"ה אלא טומאה דרבנן לכן אמרי' בגמ' דלא עלתה לו טבילה היינו שהי' טמא מעיקרא מטומאה דאורייתא והי"ל חזקת טומאה אף דמטומאה זו כבר יצא בודאי מ"מ ס"ל כיון דעכ"פ הי' טמא מקודם הו"ל חזקת טומאה ומש"ה טמא עכשיו מספק עכ"פ טומאה דרבנן ומוכח מזה דרש"י לא ס"ל כמ"ש הר"ש ז"ל ב[[ר"ש/מקואות/ב#ב|פ"ב דמקואות מ"ב]] דמטומאה דאורייתא לטומאה דרבנן לא מחזקי' רק ס"ל דשפיר מחזקינן מטומאה דאורייתא לדרבנן ודוק ועיין ביו"ד סי' ס"ט בט"ז [[ט"ז/יורה דעה/סט#כד|ס"ק כ"ד]] ע"ש ודוק:

'''והנה''' בתוס' כאן הקשו לרש"י ז"ל דגרס חביות מים ואמאי הא נטהרו בהשקה במים טמאים ממש ומכ"ש דל"ה שאובין. ונראה דרש"י ז"ל ס"ל אף אם המים טמאין נטהרו בהשקה היינו כיון דטומאה דאורייתא השקה מועלת בהו אבל איסור שאובין דהוי מדרבנן אף בהשקה גזרו עלי' וכ"כ ב[[ריטב"א/{{כאן}}#|ריטב"א]] דלענין שאובין לא מהני השקה ע"ש. ומיושב בזה ג"כ הא דמייתי להא דרב יודא הכי משום דדמי ממש להני דלעיל דגזי' מדרבנן חמור יותר מאיסור תורה וכמו שכתבנו לעיל בארוכה ודוק היטב :


'''שם. וכן ככר של תרומה. מאי וכן מהו דתימא התם אוקי גברא אחזקיה הכא אוקי תרומה אחזקה קמ"ל.''' ויש לעיין אדרבא למה לא נימא באמת כן דמוקי תרומה אחזקתה. ונראה כיון דע"כ אתה מטמא לטובל שם משום דהו"ל חזקת טומאה ואמרי' דיש כאן שאובין א"כ ע"כ צריך לטמא לככר ג"כ וכעין דאמרי' {{ממ|[[בבלי/כתובות/יג/א|כתובות י"ג]]}} המכשיר בה מכשיר בבתה דחזקה דאם מהני גם לבתה אף דל"ל חזקת כשרות ע"ש היטב ודוק בזה:


'''תוס' בד"ה תניא נמי הכי. בסופו. מ"מ אינה מקבלת טומאה דטהרו בהשקה והכי תנן בביצה מטבילין כלי ע"ג מימיו לטהרו.''' עיין [[מהרש"א - חידושי הלכות/{{כאן}}#|מהרש"א]] שתמה הרי לרש"י ל"ל ראי' זו מביצה כמ"ש לעיל דהרי בראשונה גריס חביות מים ולא יצאו בהשקה משאובין אמנם דברי התוס' נכונים מאד נהי דל"ל לרש"י דשאובין נתכשרו ע"י השקה אמנם מטומאתן ודאי גם רש"י מודה דנטהרו בהשקה וכמ"ש לעיל ושפיר כתבו בתוס' דכאן דתרומה נטמאת משום שנפלה לשם ע"כ איירי ביין ולא במים שהמים אינם טמאים ודוק:

'''והנה''' הרמב"ם ז"ל ב[[רמב"ם/מקואות/ו#|פ"ו ממקואות]] כתב חביות מים שנפלה לים הטובל לא עלתה לו טבילה וככר תרומה שנפל לשם נטמא ממים השאובין א"כ גרם גם עכשיו חביות מים וכבר תמה ב[[משנה למלך/מקואות/ו#|מלמ"ל]] הרי המים נטהרו בהשקה ואיך יטמאו הככר ע"ש. ולע"ד נראה דאי' פסחים [[בבלי/פסחים/לד/א|דף ל"ד]] דמי החג שקידשו ונטמאו ל"מ השקה לקודש ומסקי' שם וכן אין מועיל זריעה לתרומה ע"ש מ"ה אפשר ס"ל לרמב"ם ז"ל דמים טמאים שנטהרו בהשקה לגבי תרומה בטומאתם קיימו. ובזה מיושב דתני תרומה והרי משקים לעולם נעשין ראשון ומטמאין אוכלין להיות שני וזה גם בחולין משכחת ולמה אמרינן דוקא ככר של תרומה א"ו דלגבי חולין נטהרו המים בהשקה ולגבי תרומה לא מהני השקה ודוק בכ"ז היטב מאד:


'''משנה. לוקין ומשלמין שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין.''' הנה כבר תמהו בתוס' כאן מה זה הלשון שלא השם משמע דמשם אחד ל"ה לוקין ומשלמין והרי בחוסם פי פרה לוקין ומשלמין ועיין בתוס' כתובות {{ממ|[[תוספות/כתובות/לב/ב#|דף ל"ב ע"ב]]}} שרצו לומר שאם היו מחייבין מחמת הזמה מלקות וממון משום כאשר זמם ל"ה לוקין ומשלמים וכתב דלא מסתבר ע"ש ובפרט קשה כיון דס"ל לר"מ דכדי רשעתו לא קאי לממון ומלקות א"כ ל"ל בזה טעם אחר שיהיו חייבין מלקות וממון הרי כיון דליכא קרא למעט מ"ט לא ילקו ומשלמין.

וע"כ נלע"ד בזה דר"מ שפיר ס"ל כדי רשעתו 
רשעה אחת אחה מחייבו ולא ב' רשעיות לא קאי כלל אממון ומלקות מ"ה שפיר לוקין ומשלמין. רק דקשה קושיא אחרת, איך אפשר בזוממין מלקות וממון הרי בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/מא/א|דף מ"א ע"א]]}} אמרי' לר' יוסי בר"י דס"ל אשת חבר א"צ התראה איך אפשר נערה בתולה מאורסה דמיקטלא הא הו"ל עדות שאאילה"ז דיכולין העדים כשהוזמו לומר אנו לא באנו לחייבה מיתה רק לאוסרה על בעלה באנו ולא מיקטלי אינהו דל"ש בהו ועשיתם כאשר זמם לעשות דיכולין לומר שלא זממו כלל להורגה וכיון דאינהו לא מיקטלי איהי נמי לא מיקטלא ע"ש דבשלמא בהתראה שמעידין שהתרו בה וקיבלה התראה א"כ רואין שבאו להורגה משא"כ בלא התראה לא. ומעתה כיון שנודע ועיין כתובות [[בבלי/כתובות/לג/א|דף ל"ג ע"א]] דעדים זוממין לאו בני התראה נינהו וא"צ התראה ע"ש א"כ איך אפשר שיהיו חייבין מלקות וממון והרי הו"ל עדות שאאילה"ז ואינו בזוממי זוממין שאם יוזמו המזימין יכולין לומר אנן לא באנו לחייב הזוממין מלקות רק ממון ולא יהיו הם לוקין וכיון דאינהו אינן לוקין גם הזוממין לא ילקו ואיך אפשר שיהיו הזוממין חייבין מלקות וממון בשלמא בחוסם פי פרה ודש בה דע"כ הוי התראה למלקות א"כ אם יוזמו לא יוכלו לומר לחייבו ממון באנו שהרי התרו בו ואם שלא יאמרו להלקותו באנו ולא לחייבו ממון מלבד שמלקות חמור ול"ש שיחייבו עצמן בחמור הרי בלא"ה רבו הפוסקים, עיין בש"ך [[ש"ך/חושן משפט/לג#|חו"מ סי' ל"ג]], דבד"מ א"צ עדות שאילה"ז אבל בזוממין שילקו וישלמו שפיר קשה הרי מלקות ודאי צריך לעדות שאילה"ז ואיך אפשר שילקו וישלמו. לכן אמר ר' מאיר שלא השם המביאן לידי מכות מביאן לידי תשלומין היינו שאם היו לוקין ומשלמין הזוממין משום כאשר זמם שפיר הי' קשה הרי הו"ל עדות שאאילה"ז אבל כיון שהן לוקין מחמת קרא דלא תענה א"כ אם יוזמו המזימין ע"כ ג"כ לוקין משום דעברי על לא תענה ולא משום כאשר זמם לחוד א"כ סוף סוף ילקו א"כ שפיר עבדי' להו ממש כאשר זמם ומ"ה הוי שפיר עדות שילה"ז ומש"ה גם הזוממין הראשונים לוקין ומ"ה הוצרך ר"מ לומר דוקא הכא גבי זוממין דלית בהו התראה שלא השם המביאן וכו' ודוק בזה היטב:

'''ולפי"ז''' נ"ל שאם יוזמו המזימים שלוקין ומשלמין מ"מ אין לוקין רק ארבעים ולא שמנים משום כאשר זמם שזממו להלקות ושישלמו וגם משום לא תענה שעברו כמו דאר"מ לקמן במשנה שלוקין שמנים, דוקא התם שבאו לחייב הנידון מלקות ומעידים דהוי בהתראה ושפיר לוקין משום כאשר זמם אבל בזוממי זוממין דמלקות וממון אין לוקין רק משום לא תענה אבל משום כאשר זמם לא שיכולין לומר לחייבו ממון באנו ולא להלקותו ודוק בכ"ז היטב מאד:


'''שם. וחכמים אומרים כל המשלם אינו לוקה.''' והנה בסיפא אמרו חכמים אינו לוקה אלא ארבעים ואמרי' בגמרא לקמן וחכמים האי לא תענה מה עבדי בי' ואמרי' האי לאזהרה לזוממין אתי והקשו בתוס' [[תוספות/מכות/ד/ב#|לקמן עמוד ב']] א"כ ל"ל לחכמים לומר כל המשלם אינו לוקה תיפוק לי' דלא תענה לא אתי למלקות כלל ע"ש.

ולפע"ד נראה דמ"ה אמרו חכמים כל המשלם אינו לוקה דנ"מ אף בגוונא שהעידו למשל על כהן שהוא ב"ג וקבל עכשיו מתנות כהונה שחייב להחזיר והוזמו שעתה ודאי חייבין מלקות על עדות דב"ג וממון שהעידו שחייב להחזיר מתנות כהונה ושם ל"ש לומר דלא תענה לא אתי למלקות דעדות ב"ג קרא להדיא איתא והי' אם בן הכות הרשע מ"מ כל המשלם אינו לוקה ואין חייבין רק ממון ולא מלקות משום כדי רשעתו ודוק:

'''ובזה''' מיושב מה שיש לדקדק טובא למה לא אמר ר"מ להדיא מלקות משום לא תענה וממון משום כאשר זמם כמו שאר"מ בסיפא להדיא לוקה פ' משום ל"ת ומשום כאשר זמם ולמה ברישא אמר סתם שלא השם המביאן וכו' ולפי הנ"ל ניחא דר"מ איירי בכל גוונא בין שהעידו סתם שחייב ר' זוז ובין שהעידו שהוא ב"ג וחייב ר' ז' מתנות כהונה בכ"ז לוקה ומשלם או משום לא תענה או משום והי' אם בן הכות הרשע וע"ז אמרו חכמים כל המשלם אינו לוקה דלעולם אינו לוקה היכא דאיכא תשלומין ודוק בכ"ז היטב:


'''שם. כל המשלם אינו לוקה.''' יש לי בזה מקום עיון רב דלקמן במשנה ב[[בבלי/מכות/ה/א|דף ה' ע"א]] איתא משלשין בממון היינו שבממון משלמים הזוממין כל אחד לפי חלקו ויש לעיין בב' עדים שהעידו על א' שחייב פרוטה ואח"כ הוזמו וא"כ חייבין כ"א חצי פרוטה איך נידון אותם הרי קיי"ל דאין ב"ד נזקקין לפחות משו"פ וא"כ כאן כ"א ואחד לא ישלם רק פחות משו"פ איברא לפ"מ דא"ר קטינא בב"מ [[בבלי/בבא מציעא/נה/א|דף נ"ה]] אם הוזקקו לשו"פ גומרין אפי' פחות משו"פ שפיר וכ"פ הרמב"ם {{ממ|}} וש"ע חו"מ {{ממ|[[שולחן ערוך/חושן משפט/ו|סי' ו']]}} אבל להרא"ש {{ממ|}} דלא פסק כן רק לעולם אין גומרין על פחות משו"פ א"כ שוב הוי פרוטה עדות שלא יכולין להזימה שאם יוזמו לא יוכל הב"ד לחייב כ"א פחות משו"פ.

אכן נלפענ"ד דגבי זוממין שפיר מחייבין ב"ד לכ"א חצי פרוטה דנהי דפחות מפרוטה ל"ה ממון מ"מ מדין כאשר זמם מחייבין אותם דהרי כאשר זמם שייך בכל מה דאפשר מיתה ומלקות וגם אפי' שיהיו נעשין ב"ג ושיגלו ושימכרו בע"ע היינו מחייבין אותם אי לאו מיעוטא דקרא כדלעיל [[בבלי/מכות/ב/א|דף ב']] א"כ ה"ה הכא נהי של"ה תשלומין מ"מ לקיים בהו כאשר זמם מחייבין לכ"א מהעדים חצי פרוטה ודוק היטב:

'''אמנם''' לפי"ז שאמרנו שכ"א מהעדים משלם חצי פרוטה לאו משום תשלומין רק לקיים כאשר זמם א"כ שוב לפי"ז יהיו העדים לוקין משום לא תענה ואי דכל המשלם אינו לוקה הרי כאן בפחות משו"פ ל"ה תשלומין ול"ש בזה ב' רשעיות וכהא דאמרי' לקמן [[בבלי/מכות/ט/א|דף ט']] הכאו הכאה שאין בה שו"פ לוקה כיון דל"ש תשלומין. וא"כ בנ"ד נמי כיון שכ"א מהזוממין אינו משלם רק פחות משו"פ לוקין משום לא תענה ויוקשה לפי"ז קושיא גדולה דבכתובות [[בבלי/כתובות/לב/א|דף ל"ב]] אמרי' דר' יוחנן ס"ל בכ"מ מלקות וממון מילקא ולא משלם חוץ מזוממין וחובל דבפירוש ריבתה תורה יד ביד דבר הניתן מיד ליד שמשלם ואינו לוקה ומקשי' א"כ בחובל בטלת לאו דלא יוסיף שלעולם אינו לוקה ומשני בהכאה שאין בה שו"פ ומקשי' זוממים בטלת לאו דלא תענה ומשני בעדי בן גרושה שהוזמו שלוקין ע"ש ומעתה כמו דמשני בחובל בהכאה בפחות משו"פ כן ה"נ יש לומר בזוממים של ממון שאינו מגיע לכל אחד רק פחות משו"פ מש"ה שפיר לוקין דל"ש בזה כל המשלם אינו לוקה ואמאי צריכין בגמ' ליישב לאו בזוממי' בגוונא אחרינא ולא בגוונא ממש שמוקי בחובל וזה קושיא גדולה:

'''אכן''' לפ"מ שאמרנו לעיל דלחכמים על לאו דלא תענה ודאי אינו לוקה דאתי לאזהרה ולא למלקות כמו שהקשו בתוס' לקמן והא דאמרו חכמים הטעם כל המשלם אינו לוקה היינו אפי' במקום דלוקה על ל"ת כגון בעדי ב"ג וגם העידו שקבל מתנות כהונה שחייב להחזיר שהוזמו שאז ודאי חייבין מלקות משום שהוזמו על ב"ג ואתי מקרא והי' אם בן הכות מ"מ כיון דחייבין לשלם שוב כל המשלם אינו לוקה וא"כ שוב מש"ה ע"כ לא מוקמי' בגמרא לאו דלא תענה רק בעדי ב"ג דבגוונא אחרינא בפחות משו"פ בלא"ה אינן לוקין דלאו דל"ת לאזהרה ניתן ולא למלקות ודוק בכ"ז היטב מאד:


'''תוס' בד"ה לוקין ומשלמין. באמצעו. לכך פי' הר' מאיר מבורגינו דתשלומין לא בעי אזהרה דאי בעי אזהרה ודאי לא לקי דלא למלקות אתא וכו'.''' דברי התוס' כפשטן אין להן הבנה ד[[בבלי/מכות/ד/ב|לקמן עמוד ב']] אמרי' לר"מ דאזהרה דעדים זוממים אתי מלא יוסיפו עוד א"כ אפי' אי הוי בעי תשלומין אזהרה ג"כ הי' שייך מלקות מלא תענה דאזהרה להזמה מולא יוסיפו נפקא וע"כ צ"ל דהפי' בתוס' שאם הי' תשלומין בעי אזהרה וגם דאתי אזהרה מלא תענה ל"ה לוקין דלא למלקות אתא אך לתשלומין אבל כיון דתשלומין לא בעי אזהרה וגם האזהרה אינו מלא תענה רק מולא יוסיפו א"כ לא השם המביאן לידי מכות מביאן לתשלומין מ"ה לוקין ומשלמין וכן כתבו התוס' להדיא בכתובות {{ממ|[[תוספות/כתובות/לב/ב#|דף ל"ב ע"ב]]}} ע"ש היטב ודוק:


'''שם בסופו. דליכא למימר דלא תחסום אתא לממון ולא למלקות דא"כ לכתוב קרא בלשון עשה האכיל שור בדישו וכו'.''' יש לעיין לפמש"כ הראב"ד והרשב"א מובאים בש"ע או"ח {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/תרנו#|סי' תרנ"ו]]}} ברמ"א דעל לא תעשה מחויב אדם ליתן כל ממונו שלא יעבור משא"כ בעשה אינו חייב רק עד שליש ממונו ע"ש וא"כ איך נאמר דלכתוב קרא בלשון עשה דמש"ה הוציא קרא בלא תעשה שיהי' מחויב ליתן כל ממונו. אבל הדבר נכון בפשוט כיון דאמרי' עכשיו שאין הלאו אתי למלקות רק לממון א"כ אין זה כלל בכלל לא תעשה שיהי' מחויב ליתן כל ממונו שלא יעבור.

ויש לעיין עוד לפמש"כ בשו"ת חות יאיר {{ממ|[[חות יאיר/סז#|סי' ס"ז]]}} גבי שילוח קן ציפור אם רואה קן מחויב לקיים מצות שילוח שלח תשלח את האם ע"ש שחקר בזה וא"כ עכשיו דכתיב בלשון לא תחסום ודאי אינו מחויב לחזור אחר זה רק אם דש בשור א"י לחוסמו משא"כ אם הי' כתוב בל' עשה האכיל שור בדישו ודאי יהי' מחויב לחזור להאכיל שור בדישו לקיים מ"ע. וכן במסכת בבא מציעא {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/צ/א|דף צ']]}} בעיא דלא איפשטא בישב לה קוץ בפיה אם מחויב להסיר הקוץ ושאר ענינים המונעים בהעמיד בנה בחוץ ע"ש ואם הי' בלשון עשה האכיל ודאי מחויב להסיר הדברים המונעים לקיים עשה דהאכיל.

ואולי י"ל כיון דאמרינן עכשיו דאם הי' כחוב בלשון עשה הוי אתי רק לממון להורות שמחויב להאכילו ואם לא האכילו חייב ד' קבין וכו' א"כ אין זה כלל בעשה ואינו מחויב לחזור אח"ז וגם אם דבר מונע אינו מחייב לסלק דזה הוי גורם והוא ל"ה גורם בדבר זה שאינה אוכלת ודוק היטב בכ"ז:
<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>