עריכת הדף "שיח יצחק/מכות/ג/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
'''גמרא. אילימא דהאי משלם פלגא והאי משלם פלגא תנינא משלשין בממון ואין משלשין במלקות.''' יש לדקדק ל"ל להמקשה להביא הסיום ואין משלשין במלקות הרי הקושיא הוי מהא דתנן משלשין בממון.

ונלע"ד כן דיש לעיין מה מקשינן תנינא משלשין בממון הרי שם הפירוש שמשלשין על העדים כמה שהם שכ"א יתן חלקו המגיע כדי שיגיע להנידון הממון שזממו להפסידו ועתה נחקור מה הדין בב' עדים שהוזמו ואח"כ מת אחד ולא הניח נכסים אם השני החי א"צ לשלם רק חצי הממון שהוא לא נתחייב רק בחצי וחצי השני מפסיד הנידון ואם נאמר כן א"כ דילמא הא קמ"ל רב יהודא אמר רב עד זומם משלם לפי חלקו ולא יותר אף שמת השני ולא הניח כלום מפסיד הנידון וזה לא מוכח ממשנה דמשלשין בממון דשם הפי' שמחלקין ביניהם אבל עכ"פ הנידון מקבל ממונו משלם ומה מקשי' תנינא וזה קושיא גדולה לע"ד.

אשר ע"כ נלע"ד דבכה"ג שמת אחד מהזוממין ולא הניח כלום העד השני משלם הכל דלקמן [[בבלי/מכות/ד/א|דף ד' ע"א]] מקשי' מנ"ל דאין משלשין במלקות אמר רבא בעי' כאשר זמם לעשות וליכא ומקשי' א"ה ממון נמי ומשנינן ממון מצטרף מלקות לא מצטרף פירש"י ז"ל ממון מצטרף והרי קיבל מה שרצו להפסידו בין כולם וא"כ חזי' דבאמת אף בממון הוי מעיקרא דדינא שישלם כ"א כל הממון כמו במלקות שלוקה כ"א כל המלקות לקיים כאשר זמם לעשות לאחיו רק כיון שממון מצטרף והנידון קבל כל ממונו בין כולם סגי, אבל אם מת אחד ולא הניח כלום ואינו מקבל הנידון את כל מה שרצו להפסידו וודאי מחויב השני לשלם הכל משום כאשר זמם לעשות וא"כ מקשה בש"ס שפיר מה קמ"ל רב אי דבגוונא שמת א' ואין לו לשלם מ"מ העד אינו משלם רק לפי חלקו ז"א דתנינא ואין משלשין במלקות והוי הטעם משום כאשר זמם לעשות רק בממון משלשין משום דממון מצטרף וא"כ בגוונא שאין השני מצטרף ע"כ השני משלם הכל כמו במלקות משום כאשר זמם לעשות וע"כ דקמ"ל רב דהאי משלם פלגא והאי משלם פלנא היינו כששניהם משלמין וא"כ תנינא משלשין בממון שמחלקין ביניהן ומש"ה הוצרך המקשה להביא הסיום דאין משלשין במלקות להורות דבגוונא דאין משלם רק אחד ע"כ משלם הכל כמו במלקות ודו"ק בזה היטב:


'''שם. אלא כגון דאיתזם חד מינייהו דמשלם פלגא דידי' ומי משלם.''' יש לעיין לפי הס"ד דהו"א דאם הוזם אחד ג"כ שייך דין הזמה מ"מ יוקשה א"כ אמאי אמר רב דמשלם לפי חלקו הרי כבר כתבנו לעיל דמעיקרא דדינא הי' צריך כל אחד מהעדים לשלם כל הממון כמו במלקות שלוקה כ"א כל המלקות משום כאשר זמם לעשות לאחיו כדאי' [[בבלי/מכות/ה/א|לקמן דף ה' ע"א]] רק דאמרי' ממון מצטרף כמו שפירש"י ז"ל והרי קיבל מה שרצו להפסידו בין כולם ע"ש וא"כ אם לא הוזם אלא אחד א"כ לא יקבל הנדון מחצית השני' א"כ שפיר מעיקרא דדינא מחויב העד הזומם לשלם כל מה שזמם לעשות וא"כ עדיין יוקשה אמאי אמר רב שאינו משלם רק לפי חלקו אמנם י"ל דעדיפא מיני' מקשה דאין נעשה כלל עד זומם עד שיזומו שניהם ואין משלם כלל ודו"ק:


'''שם. והתניא אין עד זומם משלם ממון עד שיזומו שניהם.''' יש לי בזה מקום עיון רב לפ"מ דמבואר בש"ע חו"מ [[שולחן ערוך/חושן משפט/כט#|סי' כ"ט]] ו[[שולחן ערוך/חושן משפט/לח#|סי' ל"ח]] בשם הראשונים דעדים שאמרו שקר העדנו נאמנים לגבי עצמם וחייבין לשלם משום דינא דגרמי שהפסידו ממון חבירו ע"ש א"כ אמאי אין עד זומם משלם אף שלא הוזם אלא אחד נהי מדין הזמה אינו חייב עכ"פ יהי' חייב משום דד"ג שהזיק ממון חבירו וכאן אין לומר כיון דהא דנאמנים המזימים נגד הזוממים חידוש דמאי חזית דסמכת אהני וכיון שלא הוזמו כל העדים הוציאם התורה מדין הזמה ושוב לית גזיה"כ שהאחרונים נאמנים יותר מן הראשונים הדרן לכללא מאי חזית דסמכת אהני וא"כ אמרי' שאין הזומם מעיד שקר כלל ז"א דהרי כאן איירי שלא הזימו רק לאחד וזה ל"ה חידוש וכ"ה בב"ק [[בבלי/בבא קמא/עג/א|דף ע"ג]] וסנהדרין [[בבלי/סנהדרין/כז/א|דף כ"ז]] דהיכא דאסהידו בי' תרי בחד לאו חידוש הוא ע"ש זא"כ עד הזומם זה וודאי שקר העיד ואמאי לא ישלם מדד"ג.

אמנם הדבר נכון בפשוט דד"ג ל"ש רק במקום שהזיק לחבירו וכאן בזומם א"א רק שעוד לא נעשה מעשה וא"כ עוד ל"ה כאן הפסד כלל וגם לא יגיע כלל היזק לנידון שהרי עכ"פ העדות כולו בטל היכא שהוזם א' מהן וא"כ ל"ש כלל דד"ג ודו"ק:

'''אבל''' עדיין יוקשה לשי' הרמב"ם ב[[רמב"ם/עדות/כ#|פ"כ מעדות]] והתוס' בב"ק [[תוספות/בבא קמא/ד/א|דף ד']] דגבי ממון אף שכבר נעשה מעשה מ"מ שייך דין הזמה א"כ משכחת שעד זומם שלא הוזם אלא אחד ג"כ ישלם היכא שכבר שילם הנידון וא"כ גרם הזומם היזק ממש וחייב מדד"ג אולם לק"מ דברייתא דאמרה אין עד זומם משלם עד שיזומו שניהם לא איירי כלל מדד"ג רק מדין הזמה ואיירי במקום שלא נעשה מעשה ול"ה עוד היזק כלל ומ"ה שפיר אין הזומם משלם אמנם קשה מה מקשי' לרב דאמר עד זומם משלם לפי חלקו אי דאיתזום חד מינייהו מי משלם הרי שפיר י"ל דרב איירי בשכבר שילם הנידון ולא איתזום אלא חד נהי דל"ש דין הזמה מ"מ ידעי' ברור דהעיד שקר וא"כ כיון שכבר שילם הנידון וגרם הזומם היזק חייב לשלם מדד"ג ומה מקשי'.

איברא דיש לעיין טובא בעד זומם א' שהוזם אם לוקה על לאו דלא תענה דהרי לקמן {{ממ|[[בבלי/מכות/ד/א|דף ד' ע"א]]}} במשנה אי' מעידים אנו באיש פלוני שחייב ר' זוז והוזמו לוקים ומשלמים לוקים משום לא תענה ומשלמים משום כאשר זמם דברי ר"מ וחכמים אומרים כל המשלם אינו לוקה ומקשי' בכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/לב/א|דף ל"ב]]}} ונימא כל הלוקה אינו משלם דקיי"ל כל היכא דאיכא ממון ומלקות מילקא לקי ואינו משלם ומשני בפי' ריבתה תורה זוממים לתשלומין שנא' ועשיתם לו כאשר זמם וגו' יד ביד דבר הניתן מיד ליד ע"ש והנה זה שייך בב' זוממים דמקיימין כאשר זמם חייבין בתשלומין ופטורין ממלקות אבל בזומם א' דלא עבדי' דין הזמה ופטור מתשלומין א"כ שפיר ילקה משום לאו דלא תענה:

'''ואין''' להקשות דא"כ איך אמרי' [[בבלי/מכות/ה/א|לקמן דף ה']] ואין לוקין עד שיזומו שניהם נהי דאין לוקין משום כאשר זמם ילקו משום לא תענה ז"א דהרי כתבו התוס' [[תוספות/מכות/ד/ב#לאזהרה|לקמן דף ד' ע"ב]] בד"ה לאזהרה לעדים זוממין דהיכא דלוקין משום כאשר זמם אז ל"ה לאו דלא תענה רק לאזהרה ולא למלקות משא"כ בכאשר זמם דממון אז לאו דלא תענה שפיר למלקו' הוי ע"ש. וא"כ הא דאין לוקין עד שיזומו שניהם שפיר דבעדות דמלקות לאו דלא תענה לא אתי' למלקות אבל באין משלם ממון עד שיזומו שניהם ובעדות דממון לאו דלא תענה שפיר למלקות הוי רק כל המשלם אינו לוקה וכיון דבע"א זומם אינו משלם שפיר לוקה ואם נאמר כן א"כ שוב מיושב היטב קושייתנו דילמא מיירי רב היכא שכבר שילם הנידון והוזם חד ומ"ה משלם משום דד"ג שהעיד שקר והזיק להנידון ז"א דכיון דלוקה משום לא תענה א"כ פטור מתשלומין דכאן ל"ש בפי' ריבתה תורה זוממין לתשלומין משום יד ביד דבר הניתן מיד ליד דזה קאי דווקא היכא דמקיימין דין הזמה אבל כשבאנו לדון מדינא דגרמי ולא משום כאשר זמם אז דמי לכה"ת כולה שלוקה ואינו משלם ועיין בקצה"ח [[קצות החושן/חושן משפט/לח#|סי' ל"ח]] שכ"כ להדיא ומ"ה מקשי' בגמ' שפיר ומי משלם והתני' אין זומם משלם עד שיזומו שניהם דאם הי' שייך באחד דין הזמה אז הי' משלם ואינו לוקה אבל כיון דל"ש דין הזמה בע"א אז להיפך לוקה משום לא תענה וא"כ שוב אינו משלם מדד"ג דכל הלוקה אינו משלם ודו"ק בכ"ז היטב:

'''אבל''' אחרי שובי נחמתי דבע"א שהוזם ע"כ לית לי' מלקות דבכתובות [[בבלי/כתובות/לג/א|דף ל"ג]] אמרי' דזוממים א"צ התראה שהם ביקשו להרוג וללקות הנידון בלא התראה מש"ה כי עבדי' בהו כאשר זמם ג"כ א"צ התראה ומקשי' עדי בן גרושה שלוקין משום והי' אם בן הכות הרשע ולא בקשו כלל לחייב הנידון במלקות ליבעי התראה ומשני בש"ס משפט אחד יהיה לכם וכל הזוממין שוין ע"ש היטב. וא"כ זה ניחא בזוממין אבל בע"א שהוזם שהוציאו התורה מכאשר זמם ומדין זוממין א"א ללקות כלל משום לא תענה שהרי ל"ה כאן התראה ובפרט לפמ"ש ב"ה [[שיח יצחק/מכות/ה/א|לקמן דף ה']] לפרש דברי הש"ס שלא כדברי התוס' דעל לאו דלא תענה לעולם אין לוקין ע"ש היטב אף בממון ע"ש א"כ בע"א אין כאן מלקות והדרא קושייתנו לדוכתא דילמא מיירי רב כשכבר שילם הנידון וחייב הע"א שהוזם לשלם מדד"ג וזה קושיא גדולה לע"ד:

'''והנכון''' בזה דבשולחן ערוך חו"מ {{ממ|[[שולחן ערוך/חושן משפט/ת#|סי' ת']]}} איתא דב' שהזיקו אם א"א להשתלם מהאי גובין ההיזק כולו מאחד ע"ש וא"כ אם נאמר דרב איירי שכבר שילם והי' היזק לנידון וחייב הזומם מדד"ג א"כ כיון שלא הוזם אלא אחד וא"א להשתלם מן הב' שהרי לא הוזם הו"ל להעד הזומם לשלם כולו ולא לפי חלקו לבד ואיך אמר רב לשלם לפי חלקו וע"כ דאיירי רב בשלא נעשה מעשה עדיין שלא שילם הנידון ול"ה כאן היזק כלל רק שחייב לשלם משום כאשר זמם ומקשי' שפיר והרי אין עד זומם משלם עד שיזומו שניהם ודו"ק בכ"ז היטב מאד:


'''שם. אמר רבא באומר עדות שקר העדתי כל כמיני' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.''' כבר תמהו כל הראשוני' והאחרונים עיין ב[[ריטב"א/{{כאן}}#|ריטב"א]] ובש"ך חו"מ [[ש"ך/חושן משפט/לח#|סי' ל"ח]] אדרבא כיון שאינו חוזר ומגיד א"כ נפסד הנידון מ"ה יצרך לשלם לו שהזיק לו ע"ש היטב. וגם הקשו איך שייך כאן לומר עד זומם הרי ל"ה כאן הזמה כלל ונלפע"ד פירושא דגמרא הכי דמעיקרא רצינו לומר דאיתזום חד מינייהו ומ"ה משלם והקשו בגמ' ע"ז דהרי אין זומם משלם עד שיזומו שניהם ולכן בא רבא לתרץ דאיירי שאחד אומר עדות שקר העדתי והוי ס"ד דש"ס כיון דסתר עדותו כבר נתבטל ולא נשאר אלא ע"א ואח"כ הוזם השני וא"כ שוב ליכא להקשות אין עד זומם משלם עד שיזומו שניהם דזה שייך היכא דאיכא כאן ב' עדים אבל במקום דליכא אלא ע"א ודאי סגי אם מזימין אותו לחוד וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בה' עדות בעד טומאה שהוזם משלם הכתובה ומ"ה אמר רב בכה"ג עד זומם משלם לפי חלקו ואין להקשות א"כ כיון דלס"ד שעד שאמר שקר העדתי בטל עדותו א"כ לא נשאר אלא ע"א ומה הזמה שייך גבי' דעדותו למאי אהני ז"א דהרי בשעה שהעיד העיד בשנים וזמם להפסיד ממון חבירו מש"ה כשהוזם שפיר משלם ומקשי' הש"ס כל כמיני' כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד ולא בטל עדותו של זה שאמר שקר העדתי ועדיין איכא ב' עדים והדרא הקו' לדוכתא הרי אין עד זומם משלם עד שיזומו שניהם ודוק בזה היטב:

'''אמנם''' עדיין יוקשה לס"ד דרבא דע"א אמר שקר העדתי ומקבלין עדותו והשני הוזם ומ"ה חייב לשלם אמאי אינו משלם רק פלגא ישלם כולו כמש"ל דמעיקרא דדינא הו"ל לכל זומם לשלם כולו כאשר זמם לעשות לאחיו כמו במלקות שכ"א לוקה כל המלקות רק דאמרינן ממון מצטרך והנידון מקבל כל מה שביקשו להפסידו וא"כ כאן הנידון לא יקבל כולו ישלם העד זומם כל הממון ואמאי אמר רב משלם לפי חלקו ולא כולו ע"כ צ"ל דס"ל עכשיו שגם העד שאומר שקר העדתי אך שלא הוזם ג"כ משלם חצי משום שבקש להפסידו ומ"ה גם השני הזומם אינו משלם רק לפי חלקו שכבר קבל הנידון בין שניהם כל מה שבקשו להפסידו ודוק:

'''ובזה''' יתפרשו דברי התוס' בד"ה באומר עדות שקר העדתי ב"ה כמין חומר דדברי התוס' משוללי הבנה עיין [[מהרש"א - חידושי הלכות/{{כאן}}#|מהרש"א]] ובנתה"מ [[נתיבות המשפט – ביאורים/חושן משפט/לח#|סי' ל"ח]] ע"ש היטב וה"פ ושוב הוזם היינו העד השני. ולכאורה משמע עכשיו דכי אמר הכי משלם חלקו היינו שגם העד האומר עדות שקר העדתי ג"כ משלם חלקו דאל"כ לא קיבל הנידון כל הממון והו"ל לזומם לשלם כל הממון וכמש"ל וע"כ שהאומר שקר העדתי ג"כ משלם חלקו אך שלא הפסיד כלל שהרי גם השני הוזם ובטל כל העדות רק מחמת מחשבתו הראשונה שביקש להפסיד חייב לשלם חלקו וע"ז כתבו דלא נראה לחייב מחמת מחשבה רק בהזמה ממש כמ"ש מהרש"א ז"ל אבל לא בענין אחר ודוק בכ"ז היטב מאד:


'''שם. אלא באומר העדנו והוזמנו בב"ד פלוני וחייבנו ממון.''' יש לעיין לפמ"ש לעיל דאם לא קיבל הנידון כל ממון שביקשו להפסידו מחויב האחד לשלם כולו משום כאשר זמם א"כ כאן שהשני מכחיש אמאי משלם רק לפי חלקו ז"א דע"כ לא אמרנו רק במקום שמת אחד ולא הניח נכסי' שאין להנידון ממה לגבות או שלא הוזם אלא אחד אבל כאן לפי דבריו הוזמו שניהם וגם נגמר דינו א"כ איכא עדים וגמר ב"ד וכשיתברר הדבר ישלם חלקו גם השני מ"ה אינו משלם האומר ג"כ רק חלקו ודוק בזה:


'''משנה. מעידין אנו את איש פלוני שגירש את אשתו.''' הנה כאן ודאי מיירי שהאשה אומרת שגירשה וכמ"ש בתוס' בד"ה מעידין. והנה יש להקשות בגוונא שמעשי ידי' שוין יותר מן המזונות שמעלה לה בעלה אמאי לא ישלמו העדים ג"כ מה שרצו להפסידו במעשי ידי'. אך הדבר מיושב בפשיטות דהא בכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/נח/א|דף נ"ח]]}} א"ר מונא יכולה אשה שתאמר איני נזונית ואיני עושה ומעתה כיון שאומרת שבעלה גירשה נהי שאינה נאמנת מ"מ הרי אינה רוצה שתיזון מבעלה ושוב מע"י שלה ולא הפסידוהו כלל במע"י וז"פ ודוק:

'''והנה''' יש לעיין ג"כ הרי כשהעידו שהיא נתגרשה א"כ רצו לאוסרה לכהונה עולמית ובאמת לתי' הב' של התוס' דמיירי שגם היא אומרת שנתגרשה לק"מ שהרי נאמנת על עצמה וכשימות בעלה שויתא לנפשה חתיכה דאיסורא לכהן אך לתירוץ הא' של התוס' דמיירי שגם האשה אינה טוענת שנתגרשה מה נדון בזה.

אמנם נלע"ד אפי' היא עכשיו אשת כהן וא"כ בעדותם תאסור לבעלה והי' צ"ל הדין כשהוזמו יהיו לוקין כמו בעדי בן גרושה מ"מ כיון דחייבין ממון לשלם מה שרצו להפסיד הכתובה והרי אמרי' [[בבלי/מכות/ד/א|לקמן דף ד']] דחכמים אומרים כל המשלם אינו לוקה וא"כ שוב אין חייבין רק הממון ולא שאר עונש כלל ולר"מ דס"ל שם דלוקה ומשלם א"כ בלא"ה במשנה דידן לוקה ומשלם לוקה משום לא תענה ומשלם משום כאשר זמם א"כ אינו מוסיף כלל אף כשבאו לאוסרה על כהן או לבעלה כהן דגם שם לוקה משום והי' אם בן הכות והיינו לאו דלא תענה כמ"ש בתוס' [[תוספות/מכות/ד/ב|לקמן דף ד' ע"ב]] וא"כ שוב ליכא נ"מ כלל מזה ודוק היטב:


'''גמרא. כיצד שמין א"ר חסדא בבעל ר"ג בר' אושעיא אומר באשה.''' עיין ברש"י ותוס' שפירשו אם שמין זכות ספיקו וזה ישלמו לבעל או שמין זכות ספיקה וזה לא ישלמו רק המותר ישלמו. והנה הרמב"ם ז"ל ב[[רמב"ם/עדות/כא#א|פכ"א מה' עדות ה"א]] כתב אומדין כמה אדם רוצה ליתן שתמכור כתובתה בטובת הנאה ומשלמין דמי טובת הנאה זו ושמין באשה ובכתובתה אם חולה היא או בריאה ע"ש הנה פסק כר"נ וגם כרב פפא ששמין באשה אמנם תמה ב[[לחם משנה/עדות/כא#א|לח"מ]] ו[[משנה למלך/עדות/כא#א|מ"ל]] על מש"כ ומשלמין דמי טובת הנאה זו אדרבא דמי טוב"ה אינן משלמים שלא הפסידו רק המותר ע"ש.

ולפע"ד נראה כן דכבר דקדק רש"י ז"ל במה דאי' אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו משמע שזה ישלמו ומכ"ש לר"ח ששמין בבעל ודאי קשה עיין ברש"י ותוס'. לכן נלע"ד שהרמב"ם ז"ל פי' פירוש אחר במשנה דידן דע"כ איירי כאן שגם האשה אומרת לבעלה גרשתני וכמ"ש בתוס' בד"ה מעידין דאל"כ שהיא מודה שלא גירשה א"כ לא תתבע כתובתה ומה הפסידוהו העדים אלא ע"כ שאומרת גרשתני והקשו בתוס' עדיין מה הפסידוהו הרי האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת ותירצו דהיכא דאיכא עדים לא נאמנת כדאמרי' בכתובות דף כ"ב היכא דעדים מסייעין לה מעיזה ע"ש והנה עדיין יוקשה דהתם בכתובות איירי בתרי ותרי שאומרים נתגרשה ולא נתגרשה מ"ה לא מהימנת כשאומרת נתגרשה אבל בנ"ד שהוזמו העדים שאומרים נתגרשה א"כ ליכא כאן עדים כלל שנתגרשה וכשהיא עומדת בטענתה שגירשה נאמנת ומה הפסידוהו ואפשר שהתוס' יסברו כיון כשהתחילה לטעון גירשתני היו עדים מסייעין לה ומעיזה אף שאח"כ בטלו העדים אזלה נאמנות דידה ומחזקת בדיבורה הראשון אבל הרמב"ם אינו סובר כן וכיון שהוזמו העדים א"כ ליכא עדים כלל שוב נאמנת בגירשתני א"כ יוקשה מה הפסידוהו לכן פירש הרמב"ם ז"ל פירוש אחר במשנה דידן שמעידין שגירשה ולא נתן לה כתובתה היינו שאינו מחויב ליתן כתובתה שאומרים שמחלה לו הכתובה והוי ההפסד לדידה והוזמו שלא גירשה כלל והיא ג"כ טוענת שלא נתגרשה ולא מחלה והלא בין היום ומחר סופו ליתן כתובתה וא"כ הפסידו לה כתובתה ומ"מ אין חייבין כל הכתובה שמא לא תגבה שתמות ויירשנה לכן אומדים כמה רוצה ליתן בכתובתה בטוה"נ וזה הטוה"נ ישלמו לה לאשה שרצו להפסידוה וא"כ שפיר אמרי' במשנה אומדין כמה רוצה ליתן וכו' וזה ישלמו לה ולק"מ קו' התוס' הרי באומרת גירשתני נאמנת אדרבא היא טוענת שלא גירשה וע"ז מקשי' כיצד שמין אמר ר"ח בבעל היינו דבב"ק {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/פט/א|דף פ"ט]]}} מקשי' ותזבון לכתובתה בטוה"נ ותשלם החבלה ואמרי' לגבי בעלה מחלה ולכן אר"ח בבעל דשמין שהבעל יזבון הכתובה שהוא ישלם יותר דל"ש בי' מחילה אמנם אמרי' התם דלר"מ דס"ל דאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה א"א למכור לבעל ויסבור ר"ח דמשנה דידן אתיא דלא כר"מ אך כרבנן דמותר ורב נתן אמר באשה היינו שתמכור לכל מי שתרצה וכמש"כ בתוס' [[תוספות/בבא קמא/פט/א|שם בב"ק]] שתקבל בקנין ובשבועה שלא תמחול ע"ש וכיון דקיי"ל כר"מ דאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה לכן פסק הרמב"ם ז"ל אומדין כמה אדם רוצה היינו כל מי שירצה ורב פפא בא להוסיף ששמין באשה ובכתובתה היינו באיזה אשה היינו בחולה או בריאה ובאיזה כתובה אם מרובה או מועטת וכמש"כ שם ברמב"ם ז"ל. זה הנלע"ד ליישב דברי הרמב"ם ז"ל ודוק בכ"ז היטב:


'''משנה. מעידין אנו בפלוני שחייב לחבירו אלף זוז ליתנו לו מכאן ועד ל' יום והוא אומר מכאן ועד עשר שנים אומדים וכו'.''' יש לעיין לפום מאי דאיתא בשולחן ערוך חושן משפט {{ממ|[[שולחן ערוך/חושן משפט/עג#|סי' ע"ג]]}} בטוען לחבירו שמגיע לו לה' ימים והלוה אומר לי' ימים חייב הלוה לישבע שעל יו"ד ימים הלוהו א"כ בנ"ד ודאי יהי' הלוה מחויב שבועה שלוה לעשר שנים וא"כ הרי בשבועות {{ממ|[[בבלי/שבועות/לב/א|דף ל"ב]]}} איתא המשביע ע"א פטור דהו"ל גל"מ ומשביע ע"א בשכנגדו חשוד חייב דהו"ל ממון ממש שאם הי' מעיד הע"א הי' תובע נשבע ונוטל ומקשינן ולימא ליה מי יימר דמשתבעת וכ' רש"י ול"ה רק גורם לממון ומשני בשניהם חשודין דנוטל בלא שבועה ע"ש. וא"כ מוכח משם היכא דעדיין צריך שבועה לא מיקרי עוד ממון ממש רק גל"מ שמא לא ישבע וא"כ במשנתנו אמאי חייבין הזוממין לשלם מה שרצו להפסיד ללוה שהעידו שחייב לל' יום הרי כתב הריטב"א ריש מכלתין דגל"מ אין עדים זוממין חייבין לשלם והרי במשנתנו יכולין לומר מה הפסדנו לך הרי גם בלא עדותנו אתה מחויב שבועה שלוית ליו"ד שנים ומי יימר דמשתבעת ועדיין היית משלמת וא"כ ל"ה רק כגל"מ ואמאי חייבין. והנה במשנה עוד לא ידעי' מהיסת אבל להרמב"ם ז"ל לדינא קשה.

והנה י"ל בפשיטות לפ"מ דאי' {{ממ|[[בבלי/שבועות/מא/א|שבועות דף מ"א]]}} דבשבועה דרבנן לא נחתינן לנכסיו וא"כ כאן שהלוה מחויב היסת גם אם לא ירצה לישבע לא יכופו לשלם א"כ לא שייך מי יימר דמשתבעת משא"כ התם בשכנגדו חשוד הי' התובע נשבע ונוטל ואם לא ישבע לא יטול מקשי' שפיר מי יימר דמשתבעת ול"ה ממון ממש ודוק:

'''עכ"פ''' יהי' מוכח ממשנתנו שאין הלוה חייב שבועת מודה מקצת דלא כמ"ש בתומים {{ממ|[[תומים/חושן משפט/עג#|ריש סי' ע"ג]]}} בחולקים בזמן דדמי לתובעו ק' והלוה מודה בצ' שהרי יו"ד זוז שוה הזמן ע"ש דאם נאמר שהלוה חייב שבועה דאורייתא כממ"ק הרי בשבועה דאי' נחתי' לנכסיו ואם לא ישבע ישלם תיכף ונחתי' לנכסיו וא"כ יאמרו העדים מה הפסדנו לך מי יימר דמשתבעת ודוק:

'''אמנם''' יותר נראה דמשנה דידן איירי שהמלוה א"י על איזה זמן הלוהו וא"כ אין נשבעין על הספק ואין כאן שבועה כלל ושפיר רצו העדים שהעידו על ל' יום להפסיד הלוה ממון ממש שלא יצטרך לישבע כלל ודוק:

'''ובזה''' מיושב מה דתמיהא טובא לפום מאי דאמרי' [[בבלי/מכות/ג/ב|לקמן ע"ב]] דמשנה דידן איירי במוסר שטרותיו לב"ד וא"כ ע"כ איירי במלוה בשטר ואיירי ע"כ שלא נכתב זמן בשטר דאל"כ ניחזי מה דכתיב בי' והרי בחו"מ [[שולחן ערוך/חושן משפט/עג#|סי' ע"ג]] וכן ברמב"ם [[רמב"ם/מלווה ולווה/יג#|פי"ג מה' מלוה]] אי' דבשטר שלא נכתב זמן ומחולקים על הזמנים המלוה נשבע היסת ונוטל כדבריו א"כ מה הפסידו הזוממים ללוה הרי גם עתה יטול המלוה לל' ימים כדבריו וזה קושיא גדולה:

'''אמנם''' לפי הנ"ל נכון מאד כיון דאיירי שהמלוה אינו יודע והלוה טוען ודאי שלעשר שנים הלוהו אין המלוה נוטל כמבואר בח"מ [[שולחן ערוך/חושן משפט/פב#|סי' פ"ב]] דאף בשטר אם המלוה א"י והלוה ברי אין המלוה נוטל ודוק בכ"ז היטב מאד:


'''שם. אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיה בידו אלף זוז וכו'.''' ראיתי בתשו' מיימוני לספר משפטים [[תשובות מיימוניות/משפטים/טו|סי' ט"ו]] ומובא גם במל"מ [[משנה למלך/מלווה ולווה/ז#|פ"ז ממלוה]] שהקשה רבינו אליעזר מטולא איך אומדים כמה רוצה ליתן הרי שום אדם לא יתן כלום עבור אלף זוז שיהיו בידו עשר שנים דהא הוי רבית ע"ש דמוקי למשנתנו בשכירות.

ולפע"ד אפשר לומר לפמש"כ רש"י ז"ל בתשובה מובאה ברמ"א {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/קס#|יו"ד סי' ק"ס]]}} דע"י שליח מותר להתנות וליטול רבית ע"ש א"כ שפיר אומדין כיון דאפשר לקבל ע"י שליח א"כ שפיר ביקשו להפסידו ועמ"ש לקמן ב"ה בזה ודוק:


'''שם. תוס' בד"ה באומר עדות שקר העדתי.''' עמ"ש בגמרא לפרש דברי התוס' בעזה"י:


'''שם. בד"ה מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו. וא"ת נחייבו שאר כסות וכו'.''' יש לעיין למה סידרו התוס' דיבור זה עכשיו בתר הדיבור כיצד שמין דמובא אח"כ בגמ'.

ונלע"ד דכבר הבאתי בגמ' דהרמב"ם כתב דטוה"נ זו שתמכור האשה משלמין העדים ותמה בלח"מ אדרבה טוה"נ זו לא ישלמו והמותר ישלמו ותי' בלח"מ דמ"ה אין משלמין כל המותר להבעל שמרויח שאר וכסות והיא מרווחת שיפרע לה הכתובה תיכף ע"ש. וא"כ לפ"ז לק"מ קו' התוס'. אמנם התוס' בד"ה לעיל לא כתבו כן וכתבו באמת שכל המותר משלמין העדים הקשו בתוס' ויחייבו ש"ו ותי' דמע"י בידה שוה כמו כן ודוק:


'''שם. בא"ד. וי"ל דמע"י בידה שוה כמו שאר וכסות.''' לפי תי' תוס' זה משמע דהיא אינה טוענת גרשתני דמחלה וע"כ אינה טוענת שלא גירשה דא"כ מה הפסידו לבעל הרי האשה אינה תובעת כתובתה ומודית שאינה מגיע לה כתובה וע"כ באומרת שא"י אם נתגרשה אם לאו ובאמת במשנה פ"ו דתרומות מובא ב[[תוספות יום טוב/תרומות/ו#|תוי"ט]] דברי הירושלמי {{ממ|}} באשת כהן שא"ל גירשך בעלך ה"ד גירשך שהיא לא תדע ולא משכח גוונא ובתשו' הארכתי בזה ב"ה:


'''שם. בא"ד. ועוד י"ל שאומרת גירשתני ואע"ג דאשה שאמרה גירשתני נאמנת וכו'.''' עיין [[מהרש"א - חידושי הלכות/{{כאן}}#|מהרש"א]] ובמש"כ ע"ז בגמרא והנה במל"מ [[משנה למלך/אישות/ד#יג|פ"ד הי"ג]] מה' אישות הביא חבל תשובות הפוסקים באשה שאומרת גירשתני דנאמנת דוקא בנשואה אבל בארוסה אינה נאמנת דל"ש חזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה ע"ש וא"כ יוקשה לכאורה מה הקשו בתוספות נוקי משנתינו בארוסה אמנם ז"א דארוסה ל"ל כתובה ואי בכתב לה זה דוחק ודוק:

<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>