עריכת הדף "שיחה:תוספות/שבת/כא/ב"

== ואין יכול להדליק בשבת ==
לכאורה צריך ביאור מדוע הוסיפו התוס' תיבות אלו, לא היה להם להקשות אלא דילמא הא דקאמר אין מדליקין משום דסבר כבתה זקוק לה, ודי בכך, שהרי בחול יכול להדליק ואעפ"כ קאמר רבא שמשום טעם זה ד'כבתה זקוק לה' קאמר רב הונא דאסור להדליק בשמנים אלו.

והנה ברש"ש {{ממ|[[רש"ש/שבת/כא/א|כא. ברד"ה זקוק]]}} כתב שרש"י הוצרך לפרש שהחשש של רבא במדליק בימות החול הוא שמא יכבה הנר ויפשע ולא ידליקו, לפי שהוקשה לו קושיית התוס' מדוע לא נפרש חששו של רב הונא בשבת כבחול, ועל זה פירש רש"י שהחשש בימות החול הוא משום פשיעה דווקא ולכן בשבת שלעולם לא יפשע שהרי אנוס הוא מלהדליק הנר בשנית בשבת, שוב לא שייך טעם זה ועל כרחך בעינן לטעם אחר דמותר להשתמש לאורה.

ולכאורה היה נראה להפך, שהתוס' סבירא להו נמי כדעת רש"י שבלא חשש פשיעה לא היו מתקנים משום חשש שכחה בלחוד (וכמו שביאר שם הרש"ש הטעם שפשטות לשון הגמרא מורה שאף אם אין לו אלא שמנים ופתילות אלו אעפ"כ יבטל ולא ידליק, ולא מסתבר שיגזרו חכמים לבטל בידיים המצוה שמא ישכח ולא יקיימה), ולכן בימות החול החשש הוא שמא יפשע. אלא שעדיין הוקשה לתוס' שאפשר היה לפרש אף בשבת שהחשש הוא כיון דסבר כבתה אין זקוק לה, ואע"ג שאין החשש שמא יפשע שהרי אנוס הוא, מכל מקום אדרבה הא גופא שמדליק הנר באופן שיתכן מאד שיכבה הנר בזמן שכבר לא יהיה יכול להדליקו בשנית כיון ש'אין יכול להדליק בשבת', הרי אין לך פשיעה גדולה מזו, ולכן תקנו חכמים שלא ידליק כלל מטעם זה. ולכך הוצרכו התוס' להוסיף תיבות אלו, כי רק מחמת שאין יכול להדליק בשבת לכן יגזרו אף בשבת שאין חשש פשיעה. [[משתמש:שואלין ודורשין|שואלין ודורשין]] ([[שיחת משתמש:שואלין ודורשין|שיחה]]) 11:08, 28 בנובמבר 2019 (UTC)

== הערה בדברי התוספות ==
תוספות: "נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימי אלא אנר איש וביתו שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים."

קשה, הרי גם אם ידליק את הנרות כמניין הימים לא ידעו אם כנגד הימים או כנגד בני הבית (ועיין שרביט הזהב [בירדוגו] שכתב בתו"ד דמסתמא כך מנהג העיר שם לא כן יש בזה קצת לא תתגודדו, וצ"ע). {{ממ|מ[[משתמש:עמנואל בן חיים]]}} [[משתמש:מצולות ים|מצולות ים]] ([[שיחת משתמש:מצולות ים|שיחה]]) 21:53, 25 בנובמבר 2020 (IST)

== שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ==
"אם כבר גזרו על הנכרים להיות כזבים (נדה פ"ד דף לד.) צ"ל שהיה מונח בחותם בקרקע שלא הסיטו הכלי."

וכתב במר דרור שצ"ל גם שהיה פיו רחב שאל"כ אף בלא חתום בקרקע אינו מטמא בהיסט כדאיתא בשבת פד, ב. ולפ"ד צ"ע מדוע התוס' לא תרצו שהיה פיו צר. אולם רבו, מהר"ש עמאר זצ"ל (ב"טעמי הלכות" כת"י ע"ס תרע), ביאר שגם אם היה פיו צר צריך לומר שהיה חתום בקרקע, כי אם היה ניתן להטיף מן השמן בפתיחת החותם ולטמאו ולהחזירו, חשוב השמן בא לכלל מגע ונטמא בהיסט.

ואולם מה קשה על דברי התוס' זה שאז עדיין לא גזרו על הגויים להיות כזבים, אלא מאוחר יותר, בזמן תלמידי הלל ושמאי שגזרו "י"ח דבר" (שבת יז, ב), ובע"ז (ט, א) אמרו שבית חשמונאי קג שנים ובית הורדוס קג שנים, וע' בשבת (טו) שהלל נהג נשיאותו מאה שנה בפני הבית (ולפי האמור מסתבר שהיה זה לפחות כמאה שנים אחרי שנוסדה מלכות בית חשמונאי). (רא"ם על סמ"ג, מהרש"א, פר"ח תרע, טעמי הלכות שם, ועוד). וע"ש בפר"ח שתירץ (כתירוצי התלמוד בפ"ק שבת לעניין גזירות טומאה אחרות מהי"ח דבר) שבתחילה גזרו לתלות ואח"כ גזרו ב"ש וב"ה לשרוף, או שבתחילה לקדשים ואח"כ לתרומה. וצ"ע. ומהרש"א כתב שגזרו עליהם טומאת זיבה כשראו, זיבה ואח"כ גזרו שיהיו כזבים. וקשה, מנ"ל שהיו בכלל זבים במקדש ואם היו מניין שטמאו. (עוד כתב הפר"ח שלא כתוס', שטמאו את השמנים בטומאת ע"ז.) {{ממ|מ[[משתמש:עמנואל בן חיים]]}} [[משתמש:מצולות ים|מצולות ים]] ([[שיחת משתמש:מצולות ים|שיחה]]) 21:53, 25 בנובמבר 2020 (IST)