עריכת הדף "שומר ציון הנאמן/לב/חדושים וביאורים"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{-}}
{{מרכז|{{גופן|5||'''חדושים וביאורים'''}}}}
----

{{מרכז|{{גופן|4||'''ביאור מאמר חז"ל ארבעה הקב"ה מתחרט עליהם כל יום שבראם, כשדים וישמעאלים, גלות ויצר הרע'''}} {{ממ|[[בבלי/סוכה/נב/ב|סוכה דף נ"ב]]}}}}
{{מרכז|מהרב מ"ה '''חיים יוסף פאללאק''' נ"י אב"ד דק"ק '''טרעביטש''' יע"א}}
{{מרכז|(סוף מ[[שומר ציון הנאמן/לא/חדושים וביאורים|מכתב ל"א]])}}
ומעתה הבין בעצמך קורא נחמד דברי חז"ל שהקדמנו, כי הכשדים והישמעאלים ושאר האומות אשר בתוכם הגלה ה' את אבותינו נועדו מאתו ית' לייסר אותם רק במשפט להרע למו רק כפי גמולם ורוע מעשיהם כמאמר הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/י#|ישעי' י']]}} הוי אשור שבט אפי וכו' ולולי עברו חוק וגבול בזה ולא הפליגו להרע להם יותר מהראוי עפ"י משפט צדק, והיו מוסכים תמיד בכוס התרעלה אשר השקום איזה נטפי רחמים וחמלה על חלושי המזג ורכי הטבע כזקנים ועוללים אשר לא יוכלו סבול עולם הקשה. היו משלימים בזה רצון וחפץ הי"ת אשר נתנם למטה זעמו לייסר במשפט כל המכעיסים אותו אפס בהפליגם להרע עמהם לשחת רחמם גם עם זקן ועולל כמאמר הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מז#|ישעיה מ"ז]]}} מיושבי בבל וכשדים ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עולך מאוד, ואמר {{ממ|[[תנ"ך/זכריה/א#|זכרי' א']]}} אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה, הנה בזה עשו נגד רצון בוראם ולא השלימו משמרת פקודתם אשר הושמה להם כמאמר הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/זכריה/א#|שם]]}} וקצף גדל אני קוצף וכו', כי בעברם על מצותו העירו חמתו עליהם, וכן היצה"ר בלב כל אדם אשר תעודתו רק כפי מה שאמרנו להרהיב עוז בנפשם להשתדל ולבקש למלאות רק מחסוריהם הגופניים ההכרחיים, ולעשות כל המצטרך לתקון וקיום העולם. אחרי כי בכל יום יעברו רוב בני אדם החוק הזה, בתת יד ליצרם זה לפרוץ גדר ולסור אחרי המותרות אשר אך להרע ולמחסור תהיינה, יתנגדו בזה לרצון בוראם. ולהורות על כל זה אחז"ל ד"מ ארבעה הקב"ה מתתרט עליהם בכל יום כשדים וישמעאלים גלות ויצה"ר. ומליצתם זאת דומה בענינה למליצת המשנה בחגיגה {{ממ|[[משנה/חגיגה/ב|ריש פ"ב]]}} וכל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא נברא.

'''אפס''' מאמרם זה נאמר רק דרך העברה והשקפה ראשונה אל בחינת עושי רשעה אלו הפרטית, כי בבחינת עצמותם הפרטית (אין זוביעקטיפער הינזיכט) נראית היותם עלי ארץ ללא הועיל אשר ע"ז יורה ג"כ המאמר "הקב"ה מתחרט עליהם שבראם" אבל בבחינה כללית האמיתית ותכלית הבריאה כולה, יסבב הי"ת בחכמתו הנשגבה מעין כל חי קצר ראות שתהיינה ג"כ כל פעולותיהם הרעות מגיעות לאחרונה לתכלית ואחרית טובה כמאה"כ {{ממ|[[תנ"ך/משלי/טז|משלי ט"ז]]}} כל פעל ד' למענהו וגם רשע ליום רעה, כמו שביארתי כבר במקום אחר, כי להורות לנו העיקר היקר והנכבד הזה, כי אף שרק בעבור הישרים והתמימים אשר יצאו מחלצי האדם עד סוף כל הדורות היתה עיקר כונת הי"ת לברוא את התבל, ורק עליהם כונן בכל מפעליו מבלי השקיף על הרשעים אשר גם המה יהיו בתוכם, בכל זאת גם המה יוכרחו עפ"י הי"ת לשחר גם ברשעתם הפרטית את הטוב הכללי ככל אשר יסדה חכמתו העליונה, אמרו דרך משל ומליצה כפי דרכם בבראשית רבה {{ממ|פ"ז}} "בשעה שבא לברוא את אדם הראשון נמלך במלאכי השרת ואמר להם נעשה אדם וכו' אמרו לו אדם זה מה טיבו, אמר להם צדיקים עומדי ממנו, הה"ד כי יודע ד' דרך צדיקים, כי הודיע ד' דרך צדיקים למלאכי השרת, ודרך רשעים תאבד אבדה מהם, גלה להם שהצדיקים עומדים הימנו, שאלו גלה להם שהרשעים עומדים הימנו לא היתה מדת הדין נותנת שיברא עכ"ל. הורו בזה כי אף שרק הישרים והתמימים שבכל דור ודור היו עיקר ותכלית הבריאה בראשונה בכל זאת גם פעולות הרשעים תסובינה תחת מסיבות מתהפכות בפעלו ית' לטוב ואושר הכללי על שרשעתם הפרטית תאבד ברוב הטוב הכללי, ותכין גם היא באחריתה לבצע מחשבת הי"ת הטובה ולהוציאה אל הפועל כפי משפט והנהגת חכמתו העליונה, כי גם את הרע לעומת הטוב עשה אלקים, ורק מחיבור שתי אלה ימלא ויושלם חפצו ורצונו ית', וסמכו זאת אקרא כי יודע דרך צדיקים (עשו מלת יודע שהוא בינוני מהקל לפעל יוצא, כמו הודיע, כעין מה שפי' הראב"ע {{ממ|[[אבן עזרא/בראשית/כב#יב|בראשי' כ"ב י"ב]]}} כי ידעת "כמו הודעת") ודרך רשעים תאבד ר"ל ברבות הימים תלך פעולת רשעתם לאבדון, מבלי השאיר אחרי' רושם נזק והפסד לכלל המציאות.

'''ועתה''' קורא נעים, הנה הואלתי לבאר פה ובעלים הקודמים קצת מאחז"ל הנראים בהשקפה ראשונה בלתי מובנים וסותרים משפט השכל, אשר רק בשאט בנפש יעבור מבלי עין חודרת על דבריהם היקרים ז"ל, והראיתיך בזה איך במשכיות אמריהם צפונים ונסתרים רעיונים יקרים אמיתיים ונשגבים, וכי מרוח אלקים המרחפת במקראי קודש רוח חכמה ותבונה אמיתית הנוססה בקרבם נאצל גם על דברי חז"ל, אשר ממקורם שאבו וממימיהם יצאו, לא כדעת המכחישים והמתעקשים הרוצים להבדיל בינותם, כי רק מהעדר השגתם אופן מליצת חז"ל ונועם חין ערך משלם להלביש רעיונים יקרים במעטה סיפורים מליצים כמשפט כל בני קדם אשר אחריהם נמשכו לפעמים גם קצת מחכמי כל דור ודור כמעט בכל העמים והלשונות. ישימו המה הפונים עורף, ומבזים ליקהת אמותם, תפלה בדברי התלמוד והמדרש כאלה, תחת כי כל משכיל אמיתי רק אל תוך מליצתם ישקוף, ומעטהו החיצוני רק לקליפת הפרי ידמהו, אשר רק לשמרו נועדה. אך אין כל חדש תתת השמש, וגם זה היה כבר לעולמים, כאשר כתוב בספר החיים מהרה"ג מו"ה חיים ברבי בצלאל שחי זה יותר ממאתים שנה וז"ל {{ממ|[[ספר החיים/א/ב|ח"א פ"ב]]}}: כבר שמעתי מזקני ארץ כי בימים שעברו עמדו איזה רשעי בני עמנו ושלחו ידם ולשונם בכלי חמדה זה (ר"ל התלמוד) וחשבו לתת אותו לשריפת אש מפני לעג הדברים התמוהים שנמצאו בו לפי מיעוט שכלם, וכמעט שגמרו מזימתם הרעה. עד שהעיר ד' רוח חכם נוצרי אחד (רייכלינוס) שעמד בפני העמים והשרים, ולמד זכות על הספר הקדוש הזה. ועוד שם, וז"ל: "המלעיגים מצאו להם מקום להלעיג על הספר הקדוש הזה בשביל האגדות התמוהות הנמצאות בו, שלכאורה נראה שלא די שלא יועילו רק יזיקו, אבל כבר המשילו חז"ל בשבת {{ממ|[[בבלי/שבת/לא/א|דף ל"א]]}} הדבר הזה לאדם שצוה לשלוחו לערב חומטין בכור חיטין ע"ש וחומטין הוא עפר מקולל ואפ"ה אין החטים נשמרים אלא על ידו ה"נ תבואתה של תורה אינה נשמרת רק ע"י אותן האגדות התמוהות שעל ידי כן הסתירו בהן את חכמתם. שאלמלא כן כבר שלח האויב ידו ולשונו בדחז"ל להפוך דבריהם למינות וכו' עכ"ל. וכעין זה דבר גם החכם הנוצרי בוקסטארף טובה עליהם באמרו בלשון רומי אצל הסכלים הן מהיהודים בזמנינו אלה, הן מהנוצרים אשר לא ידעו דרך החכמים הקדמונים בחקירותיהם האלקיות והתפלספם, יהפכו דבריהם אשר לא יבינו ללעג ולדברי שוא ולשטי כזב, ותחת כי ישתדלו לעיין בם היטב, ולקראותם בבחינת השכל ומשפט התבונה יעזבום ויבזום מבלי דעת והשכל עכ"ל ואחריו מלא החכם דרעזדע בספרו שנת יהודים אשר חבר בלשון רומי וז"ל: אם ישאל איש איזה התועלת היוצא מלימוד התלמוד ללומדיו (אשר לא מישראל המה)? אשיב לו, כי ע"י הלימוד הזה יגיע לשלימות ידיעת לשון עברית בהבנתה ושימושה גם יוכל לשאוב ידיעת קדמוניות היהודים ממקורם הראשון. ויבין יותר היטב פסוקי וסיפורי מקראי קודש על אמתתן ותיקונן, גם יתפלא על דקדוקיהם בשמירתם מעשות הרע ובחרם בטוב לעשותו (ולפעמים יעור רוחו להדמות להם בזה להזהר מאוד ג"כ בפעולותיו בעשיית הטוב והרחקת הרע) גם יועיל מאוד הלימוד הזה לחדד השכל ולשונו בכל אופני השימוש, עכ"ל וכמוהם חשבו גם הרבה משאר חכמיהם. ועתה ראה מה בין חכמי עמים אלה, לקצת מבני עמנו עתה החכמים בעיניהם, החושבים להתכבד ולהתנשאות בעיני ההמון בבזותם ד' חז"ל ובשומם קיקלון על כבודם. אך ת"ל כבר נפקחו עיני העם לבלתי התפתות עוד לדבריהם אחרי הודעם, כי עירומים הם מדעת ויראה אמיתית ורק להתפאר כל מגמתם.

----
{{מרכז|{{גופן|4||* * *}}}}


{{מרכז|{{גופן|4||'''מכתב בענין החקירה על שיעור הדם'''}}}}
{{מרכז|מאת התורני מ"ה}}
{{מרכז|'''עזריאל הילדעסהיימער''' נ"י מק"ק '''האלבערשטאדט''' יע"א}}
בא לידי [[שומר ציון הנאמן/כג|דף כ"ג ממכתב שומר ציון הנאמן]] ובתוכו אמרותיו הטהורים והנכוחם משמחים אלקים ואנשים, אך חלקי אמרה נפשי לערוך לפני אדמ"ו מה שנראה לענ"ד בזה.

הנה אדמ"ו נסתפק כמה יאכל מן הדם ויהא חייב, כי לכאורה משמע בכ"מ דשיעורא בכזית, אכן ב[[בבלי/יבמות/קיד/א|יבמות קי"ד]] משמע דשיעורא ברביעית<ref>כך בנוסח הדפוס שם, אבל בכתה"י כזית.</ref>. זה תוכן חקירתו: ואני דעתי השפלה אציעה לפניו ואם שגיתי אתי תלין משוגתי:

זה ודאי דמוכח מכל הפוסקים דשיעור אכילת דם בכזית והיינו משום דכתיב לא יאכל וסתם אכילה בכזית כמבואר בכמה דוכתא ולולי דברי מהרש"א גם סוגיא דיבמות אפשר ליישבה בדוחק דלאו דווקא רביעית דאף אי נאמר דשיעורא בכזית עכ"ז חלוק משקצים דשיעורן במשהו. אכן לדברי מהרש"א וודאי מוכח דבצלול שיעורא ברביעית מטעם שבטבע מעורבים חלקי הדם המים וכשהוא נקרש נפרדים חלקי המים כפי סברת אדמ"ו הברורה. אכן מה שכתב שאינו נראה לו מדלא חלקו הפוסקים בין קרוש לצלול, תמיה לי דהר"ן פרק גיד הנשה {{ממ|}} בדין ירק שנתבשל בו גיד הנשה בד"ה אמר רבי חנינא באמת חילק כן בשם רא"ה אכן לא נראה לו לדינא לחלק בין עב לצלול, ולעונש באמת אפשר שנאמר כן. וגם מה שהשיג על דברי עצמו מסוגיא {{ממ|חולין פ"ז}} לא נראה לענ"ד להסיר מזה חילוק זה הברור כשמש דמשם נראה דבקרוש בעי כזית והא קמ"ל דאעפ"י דנקרש ונפרש המים מן הדם עכ"ז בעינן כזית, וכ"ה בתוספות, ואם נקרש המים והדם סגי בכזית והיינו משום דדיינינן ליה כאכילה ובצלול אפשר לומר דבעינן רביעית משום שאם יקרש יעמוד על כזית ואף אם בטומאה אינה כן הא כדינה והא כדינה. ולפי זה הסברא במקומה עומדת דבצלול משערין ברביעית ובקרוש עם המים סגי בכזית. והיינו משום שבתורה נאמר לא יאכל ומשערין בכ"מ שיעור אכילה דהיינו כזית. וכעין זו מצאתי ברמב"ם הלכות נזירות {{ממ|[[רמב"ם/נזירות/ה#ד|פרק ה' הלכה ד']]}} וז"ל וכן אם שתה רביעית יין או אכל כזית מיין קרוש ה"ז לוקה והוא מנזיר פרק ג' מינין דאקשינן לפי משנה אחרונה שתייה לאכילה.

ימחול אדמו"ר לכתוב לי דעתו הרחבה בזה.

{{יישור לשמאל|(הסוף יבא במכתב הבא){{הערה|ותשובת רבי יעקב עטטלינגער [[שומר ציון הנאמן/לב/שאלות ותשובות|גליון זה, חלק "שאלות ותשובות"]].}}}}


<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>