עריכת הדף "שולחן של ארבע/ד"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{מרכז|{{גופן|10||'''השער הראשון'''}}{{ש}}{{גופן|5||'''בביאור הסעודה המתוקנת לצדיקים לעתיד לבא:'''}}}}


'''סעודות'''  המתוקנות גופניות ושכליות, אלו ואלו בגוף ובנפש, ויש סעודות שכליות לנפשות הנצבות לבדנה מבלעדי הגוף ומתענגות בהם בקיום נצחי בעולמות שבהם כל אחת ואחת לפי מדרגתם. הסעודות הגופניות הן מעותדות להם מבראשית מהמאכלים הדקים והזכים שנבראו מן האור העליון בסבה אחר סבה והם לויתן בדגים ובר יוכני בעופות שנבראו ביום חמישי, ונקרא לויתן על שם שהוא מזומן לצדיקים, וכן בהמות בהררי אלף שנבראו ביום ששי עם בריאת האדם וקודם לו. ומעלת המאכלים האלה עצומה מאד לחדד השכל ולזכך הלב כענין המן שזכו בו דור המדבר שהוא כצפיחית בדבש, והיה מתולדת האור העליון שכתוב עליו {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/יא|קהלת יא]]}} ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש, ואפשר שתהיה מעלתם גדולה על מעלת אוכלי המן, כי כפי שתהיה ההשגה באחרית הימים גדולה ומעולה יותר מכל הזמנים כן יהיו הלבבות רחבים להכיל ידיעת הש"י על השלמות, וזהו לשון ויורהו ה' ולא אמר ויראהו, כי הוצרך בזה ללמדו ולמדו בזה חכמתו ית' בצמחים שברא שיש בטבעם להחיות ולהמית לרפאות ולהחליא להמתיק ולמרר, וזה לשון חק ומשפט חק הוא הסגולה שאין טעמו נודע, ומשפט אמרו ז"ל {{ממ|[[תנ"ך/שמות/טו|שמות טו]]}} ויורהו ה' עץ הוא הטבע שמשפטו להיות כן בטבעו וסמיך ליה מיד אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, הזהירו הכתוב שלא ישים עיקר בטחונו בכח הצמחים אלא בשמירת המצות כי הם העיקר ועם שמירת המצות ינצור להם הבריאות לא יביאם לידי מחלה, והוצרך לומר זה לפי שאפשר שיהיו הבריות טועים ונכשלים בידיעת כחות הצמחים ההם וישימו עיקר בטחונם בהם ויתיאשו מלבקש רחמים מבעל הרחמים ית' אשר בידו נפש כל חי. ומטעם זה גנז חזקיה המלך ספר הרפואות כדי שלא יכשלו בו בני אדם והודו לו חכמים ז"ל: 

'''ואחר'''  שבארתי לך את כל זה ראוי שתתבונן כי אם בעולם הזה תמצא בדרך הטבע או בסגולה על אחת כמה וכמה בסוף הזמן שיתחדש הטבע וישתנה לטוב לצורך הנבראים כלם ומעלותם. ואין צריך לומר למעלתם של ישראל ולצדיקים שבהם שיחדש הקב"ה מיני התענוגים וסעודות כשם שיחדש אותם בריאה חדשה בהתגברות שפע השכל ומעלות הנבואה. ואם יסבור לב איש מתחכם ולהקשות על דבר זה ויאמר כי דברי חכמים ז"ל מיוסדים על אדני החכמה ועל זיו השכל כלם נכוחים למבין, והם לא דברו ולא אמרו דבר זה אלא דרך משל וסעודת לויתן אינה גופנית אלא דרך משל על מעלה השכלית וצרור החיים, נשיב ונאמר כי יש עלינו בהכרח להאמין כי כפשוטן הדברים בסעודה גופנית מלבד מעלה השכלית שהרי אמרו בפרק הספינה {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/עה/א|ב"ב ע"ה]]}} אמר ר' יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של ליתן שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/איוב/מ|איוב מ]]}} יכרו עליו חברים ואין כירה אלא סעודה שנא' {{ממ|[[תנ"ך/מלכים ב/ו#כג|מלכים ב ו]]}} ויכרה להם כרה גדולה, ואין חברים אלא ת"ח שנא' {{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/ח#יג|שיר השירים ח]]}} חברים מקשיבים לקולך השמיעני והשאר אוצרים אותו ועושים בו סחורה בשוקי ירושלים שנא' {{ממ|[[תנ"ך/איוב/מ|איוב מ]]}} יחצוהו בין כנענים: 

'''כבר'''  ידעת לדברי רז"ל שהולכים בלשונם אחר לשון התורה וכשם שיש בתורה מאכלים המותרים והאסורים, את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו וכתיב מבשרם לא תאכלו ואין לומר שהוא משל ח"ו אלא כפשוטו ממש כן כשאמרו בכאן בבשרו של לויתן יש לנו לומר בודאי שאינו מכל אלא כפשוטו ממש, וכן אמרו עוד {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/עה/א|ב"ב שם]]}} עתיד הקדוש ב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/איוב/מ|איוב מ]]}} התמלא בשכות עורו, זכה עושין לו סוכה לא זכה עושין לו צל שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/איוב/מ|שם]]}} ובצלצל דגים ראשו והשאר פורשו הקב"ה בחומות ירושנים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ס|ישעיה ס]]}} והלכו גוים לאורך, מכל זה יתבאר בפירוש כי הדברים כפשוטן בבשרו ממש ובעורו ממש בבשרו ממש למאכלם של צדיקים שהטריחו עצמם בתורה ובמצות ועורו ממש להבהיק דירתם כדי שתתפרסם מעלתם בעמים איך עבדו להקב"ה והחזיקו בתורתו ובמדותיו, כענין שכתוב {{ממ|[[תנ"ך/מלאכי/ג|מלאכי ג]]}} ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו. וכן כתיב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/סה|ישעיה סה]]}} הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ירונו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו, ומצורף לזה תמצא בפ' חלק מפורש שהקומות יחזרו לעתיד למאתים אמה והוא שדרשו שם ג"כ בפרק הספינה {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/עה/א|ע"ה]]}} ואולך אתכם קוממיות {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כו|ויקרא כו]]}} שתי קומות של אדם הראשון דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר מאה אמה כקומת ההיכל שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/קמד|תהלים קמד]]}} מחוטבות תבנית היכל. ומה שאמר עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות וחוקק בהם עשר ברום עשרים ומעמידן בשערי ירושלים שנא' {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נד|ישעיה נד]]}} ושעריך לאבני אקדח, שנראה מזה שיהיו הקומות כ' אמה לא יותר לכך הוצרכו לומר שאין זה נאמר בשערי הבתים כי מאין יכנסו אותם הקומות אלא בודאי בשערי החלונות נאמר. וכבר ידעת כי פרשת אם בחקותי הבטחה הוא לעתיד לבא לא נתקיימה מעולם בשני המקדשים לא בבית ראשון ולא בבית שני, והיעודים שבתורה בהבטחות אינן על השלמות אלא לעתיד בהתכשר החטא הקדמוני מה שלא היה בשום זמן מהזמנים, וזהו שדרשו חז"ל {{ממ|[[בבלי/מועד קטן/טז/א|מ"ק טז.]]}} שיצא דוד על שמונה מאות חלל בכעס אחת והיה מצטער על המאתים לקיים מה שנא' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לב|דברים לב]]}} איכה ירדוף אחד אלף יצאה בת קול ואמרה רק בדבר אוריה החתי: 

'''וראוי'''  שתשכיל אחר שידוע כי לפי שבחטא אדה"ר נתמעטה קומתו, כמו שדרשו רז"ל {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/לה/א|סנהדרין לה]]}} כיון שחטא נתן הקב"ה עיניו עליו ומעטו והעמידו על אלף אמה שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/קלט|תהלים קלט]]}} אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה, אין לתמוה בהתכפר החטא ובהתבטל הגזירה אם יחזרו הקומות לשיעורן שהרי הקומות לא נתמעטו אלא בשביל החטא שבסבתו נתקלקל האויר ובזמו ההוא ישתנה כל מעשה בראשית לטוב וישוב לשלמותו וזכותו כמו שהיה בזמנו של אדם הראשון קודם החטא, ואז יגדלו הקומות ויחזרו לשיעורם וכל ישראל יתעלו ויתענגו במלכות שדי ויהיה שפע ההשגה ותענוג לגוף ולנפש רב כיד המלך ית'. ואחר שביארתי לך את כל זה אין שום משכיל ראוי שיסתפק מעתה בסעודה המתוקנת הגופנית כי נבראו מאז לכונה זו להיות מהם שכר לצדיקים לעתיד יתעדנו בסעודות אלו בגופותם. וכבר אמרו חז"ל כי משה רבינו ע"ה יהיה עמהם משמש באותן סעודות. והענין הזה תמצאנו רמז בתורה בברכות יעקב ע"ה באמרו {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מט|בראשית מט]]}} עד כי יבוא שילה, כלו' עד כי יבוא משה, ורצה לרמז ביאת הגואל הא' הקרוב שעל ידו נגאלו ישראל ממצרים, והגואל הרחוק האחרון נכלל בו שיהיה גם כן בגאולה העתידה, וזהו עד כי יבא שילה והלשון ישמש לשתי הגאולות הראשונה הקרובה והאחרונה הרחוקה, וכן אמרו במדרש על משה רבינו ע"ה שחולא קרדונא לתקוני סעודתא פירוש שחולה משה תרגום משיתיהו שחלתיה וקרדונא לתקוני סעודתא הוא קפילא. והנה תכלית הכונה בסעודות הגופניות האלה להיותם תכונה לזכך הגוף והחומר ולחדד השכל כדי שישיג ידיעת הבורא יתב' ויתבונן במושכלות ואז תהיינה הנפשות בהסתלקות הגופות ראויות אל הסעודה השכלית שהמלאכים המשרתים עצמם הקרובים לשכינה אוכלים ממנה כי אז תשיג הנפש האור הבהיר מה שאין לה יכולת להשיגו בעוד שהיא שרויה בחומר: 

'''והענין'''  הזה שאל משה כשאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לג|שמות לג]]}} הראני נא את כבודך, ויש כאן מקום שאלה מה ששאל משה בזה באפשר או בנמנע, אם באפשר למה מנעו ואמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לג|שם]]}} לא תוכל לראות פני ואם בנמנע למה בקש. ותשובת הדבר דבור על אופניו כי משה בקש להשיג בעודו בחומר מה שישיג אחר הפרדו מן החומר, והטעם לו בזה מפני שראה שעמד כבר בהר מ' יום וכחש כח הבשר ונתדלדל חומרו מן צד עפריותו בהתגבר עליו האור שבו קרן עור פניו שאל שיהיו חומרו כמי שאינו ושלא יעכבנו מלהשיג מה שישיג אחר הפרידה והקב"ה השיבו {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לג|שם]]}} כי לא יראני האדם וחי, כלו' מכל מקום עדיין אתה אדם וא"א שתשיג בעודך בחומר מה שתשיג אח"כ, וכן אמרו במדרש כי לא יראני האדם וחי בחייהם אינם רואים אבל במיתתם רואים וזהו לאחר הפרד הנפש מן החומר, ואפשר לפרש עוד במיתתם סמוך למיתתם כענין שדרשו באלה הדברים רבה והיה עקב וכו' {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/לז|תהלים לז]]}} מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. מעשה בר' אבהו שנטה למות וראה מתן שכרו מה שעתיד ליתן לו הקב"ה לע"ל וכל הטוב המתוקן להם לצדיקים לע"ל. וכיון שראה כל אותן הנחמות המתוקנות אמר כל אלין לאבהו מיד נתאוה למות והתחיל קורא מה רב טובך אשר צפנת ליראיך: 

'''וצריך'''  אתה לדעת כי כשם שישראל זכו על הים לשתי מעלות מופלאות ועצומות וזכו בהם בגוף ובנפש, האחד שעברו בתוך הים בהרגשת גופם ונעשה להם נס ופלא גדול בקרוע הים לשנים עשר קרעים וי"ב שבטים שעברו בין הגזרים האלה כל שבט ושבט על גזרו. השנית שנתעלה נפשם ונתנבאו שם וראתה שפחה מישראל מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, כן לעתיד יזכו ישראל לשתי מעלות בגוף ובנפש, סעודות גופניות מן המאכלים הדקים והזכים שהזכרתי, סעודה שכלית בהתבודד הנפש ברוח הקודש שהרי כל ישראל יעלו למדרגת הנבואה, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/יואל/ג|יואל ג]]}} והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וכו' והיה הנכשל בהם כדוד ובית דוד כאלהים כמלאך ה' לפניהם, זה יהיה בזמן הגאולה אחרי הפסק המלחמות בהיות ישראל על אדמתם, וע"כ אין להרחיק היות הסעודות האלה ענינים גופניים כפשוטן. ועוד תמצא שפי' ז"ל {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/עה/א|בבא בתרא עה.]]}} עתיד הקב"ה לעשות אריסטון גדול לצדיקים לעתיד לבא מבשרו של לויתן וכל מי שלא אכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים זוכה ואוכל ממנו: 

'''ועוד'''  דרז"ל לויתן דג טהור שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/איוב/מא|איוב מא]]}} מפלי בשרו דבקו וכתיב {{ממ|[[תנ"ך/איוב/מא|שם]]}} תחתיו חדודי חרש אלו קשקשים הקבועים בו. הסעודה השכלית בגוף ובנפש היא לזמן התחייה. והנני מבאר לך בשער הזה ענין עולם הנשמות הבא לאדם תכף בהפרדו מן העולם, וענין עוה"ב שלאחר התחיה וענין התענוג שיש לנפש בכל העולמות כלם. דע כי בסעודה השכלית בגוף ובנפש היא לזמן התחייה כי יתבטל לגמרי הנהוג הגופני הזה ויתחדש נהוג אחר מופלא וחדש ותכלה הזוהמא מן העולם והמקטרג יבולע אין שטן ואין פגע רע יעשה ה' חדשה בארץ ותתחדשנה הנפשות כהתחדש הנשר ויהיו כלם חדשים מעשה ידי אמן וק"ו מכלי זכוכית, ואז יתעדנו בני תחיית המתים בגוף ובנפש בסעודה שכלית בעוה"ב שלאחר התחיה שאין שם סעודה גופנית כלל ועל אותו זמן ארז"ל {{ממ|[[בבלי/ברכות/יז/א|ברכות יז]]}} מרגלא בפומיה דרב העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, והמאמר הזה יורה שיהיו שם באותו עולם בגוף ובנפש וע"כ אמר אין בו לא אכילה ולא שתיה שאם לא היו שם בגוף ובנפש לא היה צריך רב שיאמר שאין אכילה ושתיה לנפשות אלא בודאי יהיו שם בגוף ובנפש ואעפ"כ אין בו לא אכילה ולא שתיה שיתבטלו מהם כחות הגופניות כהתבטלם ממשה ואליהו ע"ה. וא"ת שהכלים לבטלה אינם לבטלה כיון שמקבלים השכר והתענוג ביחד כשם שטרחו בתורה ובמצות בגוף ובנפש ביחד שהרי הקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה ורוצה הוא שיקבל הגוף שכרו ולא יהיה עשוק במשפטו, כי אע"פ שהנפש עיקר מ"מ אין הגוף טפל כי הוא עיקר גדול כי הוא הכלי שהנפש מראה פעולותיה בו ואין לה כח להוציאם לפועל זולתו א"כ ראוי שיהיה הגוף מעותד למתן שכר עם הנפש יחדו. ומ"ש ועטרותיהם בראשיהם על האור הבהיר אמר כן שהוא מחופף עליהם כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/כח|ישעיה כח]]}} ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשארית וגו' דרז"ל {{ממ|[[בבלי/חולין/פט/א|חולין פט]]}} למי שמשים עצמו כשירים ואלו ודאי הם בני תחיית המתים, ואפשר שנאמר עוד ועטרותיהם בראשיהם דוגמת הכתרים שנתנו להם בסיני והם העדי שזכו אליו בקבלת התורה כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לג|שמות לג]]}} ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. ודרז"ל זיינאות של שם המפורש חגר להם, וכיון שחטאו נסתלקו מהם וזכה בהם משה וזהו שאמר הכתוב מהר חורב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לג|שם]]}} ומשה יקח את האהל, כלומר לקח כל אופן מעלות ומיני מאורות זהו את האהל מלשון {{ממ|[[תנ"ך/איוב/כט|איוב כט]]}} בהלו נרו וגו'. וכשם ששיעור עדונם כשיעור עדונו של אדם בג"ע קודם החטא כי הכתרים שבראשם דוגמת הכתרים שבסיני קודם החטא. דע שמפני שהגוף כתנת הנפש כמ"ש שהמע"ה בענין תחיית המתים {{ממ|[[תנ"ך/שיר השירים/ה|שיר השירים ה]]}} פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה גלה לנו בפי' שתתלבש הנפש באותו הכתנת אבל אמר איככה אלבשנה איך אפשר להיות זה בדרך טבע אלא דרך נס הגמור והפלא העצים שאחזור ואלבשנה אחר ההתפשט, ואמר זה כמתמיה לא כמסתפק ח"ו. רחצתי את רגלי כלומר אחר שרחצתי רגלי איך אפשר שאחזור לאותו הטינוף טוב לי להשאר ברקיע מלחזור שם, וכל זה מכלל התימה אלא שהוא דבר מלך שלטון שהבטיחנו כן בתורה שתחזור הנפש בגוף לתחיית המתים לקבל שכרה או עונשה כפי מה שיבא לה מן הדין וגו', ביאור הענין הזה בעיקר תחיית המתים אשלמנו לך בשער הזה חפש אחריו ורדפהו והשיגהו: 

'''ודע'''  והבן כי על הסעודה הזאת של תחיית המתים דרז"ל במס' פסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/קיט/א|קיט]]}} ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל וגו'. עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמול חסד לזרעו של יצחק ונותנין כוס של ברכה לאברהם לברך ואומר להם איני מברך שיצא ממני ישמעאל, נותנים ליצחק כוס של ברכה לברך ואומר איני מברך שיצא ממני עשו, נותנין לו ליעקב כוס של ברכה לברך ואומר להם איני מברך שנשאתי שתי אתיות בחייהן, נותנין לו למשה כוס של ברכה לברך ואומר להם איני מברך שלא זכיתי להכנס לארץ. נותנין לו ליהושע כוס של ברכה לברך ואמר להם איני מברך שלא זכיתי לבן. נותנין לו לדוד כוס של ברכה לברך ואומר להם אני מברך ולי נאה לברך למלך יתברך שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/קטז|תהלים קטז]]}} כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. והסעודה היא לעוה"ב אחר תחיית המתים וכוס של ברכה זהו משל שכבר נתבאר שהעוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתייה ובא ללמד על דהע"ה שהוא מקלס תחלה להקב"ה על כל הצדיקים, ואמרו במסכת יומא {{ממ|[[בבלי/יומא/עו/א|פ"ח ע"ו]]}} כסא של דוד לעלמא דאתי מאתן ועשרין יוחד לוגא הוי שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/כג|תהלים כג]]}} דשנת בשמן ראשי כוסי רויה רוי"ה בגימ' הכי הוי. וכל זה משל על ענין מעלותיו וקלוסיו שהוא מקלס בהם ויהיה ראשון לכלם למעלת המלכות. וכבר ביארו לנו רז"ל שהוא ראשון לכל הצדיקים בג"ע הוא עולם הנשמות ממ"ש אמר הקב"ה לירבעם חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל עם הצדיקים בג"ע אמר לו ומי בראש אמר בן ישי אמר ליה לא בעינא. נמצאת למד שכשם שהוא ראש לכל הצדיקים בג"ע כן ביאר בכאן בעוה"ב שלאחר התחייה שהוא ראש לכלן לברך ולקלס ראשון: 

'''ותדע'''  באמת כי מעלת הנשמות בעולם הנשמות הסמוך. וכן העוה"ב שלאחר התחייה והיא תקות כל מקוה אין להעריך אותו ולדמותו בעוה"ז ולא לציירו בלב, לפי שציורו אינו מכיל בלב כל חכם לב שיוכל לצייר ענינו ואיכותו האיך הוא והאיך הנשמות מתעדנות בו, וטעם הדבר בסבת היותנו שקועים בעולם הגופות העבים והגסים בתכלית העובי והגסות. והעולם העליון הוא בתכלית העלוי והדקות והזכות, והנה הם שני הפכים ומן הנמנע להשיב דבר אל הפכו. וכשם שהדג בהיותו ביסוד המים ולשם היותו וחיותו אי אפשר לו שישוב אל יסוד האש שהוא הפכו. כן שני העולמות האלו שני הפכים נבער כל אדם מדעת איכות העוה"ב בעוה"ז וכל החכמים המחוכמים פתאים בו. וכבר ידעת שארז"ל שאפילו הנביאים לא נתנבאו עליו מרוב העלמתו הוא שאמרו בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/צט/א|דף צט]]}} כל הנביאים כלם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעוה"ב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/סד|ישעיה סד]]}} עין לא ראתה אלהים זולתך, אמנם על הכל אנו יודעים בבירור מדרך השכל ומדרך התורה שהיא מחכימת פתי, כי כשם שהגוף נהנה ומתעדן בסעודה עריבה ומבושמת כפי שיעור עדון הגופני כן הנפש תהנה ותתעדן בעולם העליון ההוא, אמנם עדונה שם באין שיעור לפי שהגופנים בעלי שיעור ומדה והעליונים אין להם שיעור ומדה. שמעלתם גדולה עד אין חקר ועדונם עצום עד אין שיעור, ואע"פ שהכח הגופני דל הוא ואין ידו משגת לצייר בלב מציאות העליונים ועדונם שאין לו שיעור אין כח העליונים ושלמותם מתבטל בכך כשאין הפחותים מורכבי החומר משיגים אותם, כשם שאין חכמת האדם ומעלתו מתבטלת כשאין הסכל או הבהמה מדמה אותה ומשיגה. והענין הזה ביארו חכמי האמת במסכת {{ממ|[[בבלי/ברכות/מ/א|ברכות מ]]}} הוא שאמרו בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק מלא אינו מחזיק, אבל הקב"ה אינו כן מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/טו|שמות טו]]}} אם שמוע תשמע, וביאור זה כי בהיות הגופנים בעלי שיעור ומדה כלי ריקן מחזיק וכשממלאין אותו אינו מחזיק יותר לפי שכבר נתמלא שיעורו ואין בעל שיעור מחזיק יותר משיעורו אבל בעיונים מלא מחזיק לפי שאינם בעלי שיעור וע"כ מחזיקין בלא שיעור: 

'''ועולם'''  הנשמות זהו הנקרא ג"ע אצל החכמים וקראוהו כן דרך משל בדוגמת הגוף המתעדן בגן וכן כתיב בג"ע שבארץ {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ב|בראשית ב]]}} ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, כי אותו ג"ע של מעלה הוא עולם הנשמות המכוון כנגדו נקרא ג"כ ג"ע והוא שכר המצות שהנפש מתעדנת בו בדמיון הגוף המתעדן בגן, ומה שלא הזכירה תורה בפירוש בשום מקום ענין ג"ע המעותד לנפש בשכר המצות והזכירה היעודים הגופניים בשבת ישראל לבטח בארצם ובהיות להם גשמיהם בעתם וברבוי הברכה והשלוה, הענין הזה מפני שהתורה נתנה להמון כל ישראל וההמון לא יבינו היעודים השכליים, ואלו תבא התורה לספר בזה בקצרה לא היו מוצאין בו פתח להבין ולא היה מספיק ויהיה להם כחלום בלא פתרון, ואם אאריך הסיפור במכתב הלא רבו הספקות לפי רוב המכתב. ומטעם זה לא רצתה תורה לדרוך הדרך הזה לא בקצרה ולא בארוכה. לפי שההמון לא היו מאמינים בהם כלל עד שיראו אות או מופת בעיניהם עליהם, וע"כ באה חכמת התורה בסיפור היעודים הגופניים ולהאריך בהם בהיותם הכנה לתגמול הנפש שהוא ג"ע שלה ובהיותם אות ומופת על מה שלא יבינו. ומטעם זה לא הזכירה התורה בפירוש בסיפור ג"ע בנסתרו פן תרבינה הספקות ומבוכות בהבנת הענין והזכירה בנגלה מה שהוא אות ומופת עליו, וזה טעם נכון מספיק לכל מבין ומשכיל בהיות התורה נתנה להמון. אמנם המשכיל הנלבב הנכנס לפנים ממנו ימצא הכל בתורה כי מיץ חלב יוציא חמאה מי שנתמצה בעסק התורה חלב שינק משדי אמו הוא יוציא חמאה של תורה, וע"כ אתה המשכיל הנלבב הפוך בה והפוך בה דכולא בה. תמצא בענין חנוך {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ה|בראשית ה]]}} ויתהלך חנוך את האלהים והתהלכות הזה כתרגומו שהיה צדיק מושל ביראת אלהים. וכשאמר כי לקח אותו אלהים ידוע כי הלקיחה למעלתו ולטובתו כיון שהיה צדיק, וא"כ מכאן ביאור ענין ג"ע לנפש הצדיק. ועוד תמצא בתורה בפרשת אם בחקותי שהוא הבטחה לעתיד שכתוב שם {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כו|ויקרא כו]]}} ופניתי אליכם, ופי' שיהיה רצוני רבה בכם ורצון הש"י הוא חיי העוה"ב כענין שכתוב {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/ל|תהלים ל]]}} חיים ברצונו וכן כתיב שם והתהלכתי בתוככם, והיעוד הזה אין להבין אותו מכלל יעודי הגוף אלא מיעודי הנפש לעולם הבא, וכענין שכתוב בו {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ג|בראשית ג]]}} מתהלך בגן לרוח היום ודרשו ז"ל {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כו|ויקרא כו]]}} והתהלכתי בתוככם עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים בגן עדן, ודומה לזה אמרו עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים בגן עדן וכבודו ביניהם והמשיל השגת התענוג אשר לנפשות למחול שהוא אין לו סוף ותכלית ולפי שהעיגול סובב סביב הנקודה והנקודה באמצע לכך אמר וכבודו ביניהם. וכן הזכיר שם בתוככם כי המשיל ישראל לעיגול ועצמו לנקודה, ואחר שאמר והתהלכתי בתוככם אמר והייתי לכם לאלהים, והוא שדרשו חז"ל וכל אחד ואחד מראה עליו באצבעו שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/כה|ישעיה כה]]}} הנה אלהינו זה, מלת זה משל לקירוב ההשגה כמי שיש לו ידיעה בנמצא ומכירו בבירור ומבחין אותו משאר הנמצאים, ואין להבין מלת זה ממש כמו שעומד לפני האדם אך הוא כענין כי זה משה האיש שלא היה עומד עמהם אך היה להם ידיעה בו, מכאן נתבאר למשכיל עולם הנשמות שהוא ג"ע לנפש אך הכתוב עירב אותו בכלל היעודים הגופנים וסמך על שכלו של משכיל שיבינהו מתוכם ולא יתעלם ממנו כהתעלם מן ההמון: 

'''עוד'''  תמצא בדברי משה בסוף התורה הבטחה מפורסמת בענין העוה"ב הוא שכתוב {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לג|דברים לג]]}} אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'. מפני שהזכיר למעלה היעודים הגופנים באמרו {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לג|שם]]}} וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש אף שמיו יערפו טל, לכך סמך לו מיד אשריך ישראל, יאמר אל תחשוב שיהיה זה לכם תכלית הגמול ושכר המצות כי אין זה חלק בעוה"ב זהו אמרו אשריך ישראל, וכמ"ש חז"ל אשריך וטוב לך אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב. ואח"כ אמר מי כמוך כלומר מי כמוך בכל העמים שיהיה נושע בה' וזהו תשועת הנפש לעולם הנשמות, וע"כ אמר נושע בה' כלשון הנביא {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מה|ישעיה מה]]}} ישראל נושע בה' תשועת עולמים. ואמר מגן עזרך. כי אחר שהזכיר גמול הנפש ותשועתה בעולם הנשמות נתן להם מופת ע"ז ואמר שהוא יתב' מגנם ועזרם וחרב גאותם כלומר שיוכלו להתגאות בה זהו שאמר מגן עזרך, ועוד יכלול שקרא למדה"ד של מעלה מגן לפי שדרכו של מגן בשמאל והבטיחנו בה שיהיה בעזרנו ולא נפחד מן האויב אך נתגבר עליו, וכן אמר דוד {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/יח|תהלים יח]]}} ותתן לי מגן ישעך מגן שהוא ישעך. וביאר עוד {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/פד|שם פד]]}} כי שמש ומגן ה' אלהים הוא השם הגדול הוא מדתו של יעקב שנקרא שמש. וכן דרז"ל אמר יעקב מי גלה לו לזה ששמי שמש וקרא מדה"ד של מעלה מגן וז"ש שמש ומגן ה' אלהים זה הוא שהזכיר מגן עזרך ואשר חרב גאותך, כי בהיות להם לישראל ההצלחה התמידית והתגבורת העצום על כל אויביהם הנה כל זה מופת שהם דבקים ונושעים בה' בעולם הנשמות, אם כן אין סיפור יעודי הנפש שבתורה אלא הבנה ומופת, ותן לבך לדברי משה איך רצה ביום מותו לחתום דבריו בעולם העליון והבן זה: 

'''ואחר'''  שביארתי לך ענין עולם הנשמות הנקרא ג"ע אצל רבותינו ז"ל וגליתי לך טעם למה לא הזכירתו התורה בפירוש כ"א למשכיל הנלבב. הנני מרחיב לך באור בענין התענוג ההוא שיהיה כשיעור התענוג שהתענג אדם הראשון בג"ע קודם החטא, בשכבר ידעת כי היתה עמידתו שם רב ועצום מאד רב בתענוג הנפש ומיעוט בתענוג הגוף בהשקט והנחה וקורת רוח שאין כמוה, בהיותו כלו שכלי ונפשו וגופו הסכמה אחת בהשגת בוראו ולא מנע ממנו תחלה עץ החיים הגורם חיי עד אבל אחר החטא שאכל מעץ הדעת אחר האכילה ההיא גרמה לו שימשך אחר התאוות וישתדל בצרכי הגוף יותר מצרכי הנפש ככל אשר אנחנו עושים פה היום. ולכן נתתייב שיתקצרו ימיו ותשלוט עליו מיתה. אבל קודם החטא היה מתענג בג"ע ומשתעשע ברצונו. וזהו שאמר ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה כי הניחו בגן עדן כדי שיהיה עובד אדמת הגן ויהיה זורע בו כל מיני תבואות ונוטע כל מיני פירות והיתה פרנסתו מעצי הגן והיו משתיו מנחלי עדן והיו מלבושיו ענני כבוד עד שנתקנאו מלאכי השרת במעלתו ונתגלגל הענין למה שידעת, ואל המעלה הזאת ואל שיעור התענוג הזה עתידים בני תחית המתים שיתעדנו יחדו בגוף ובנפש ויהיה הרב בתענוג הנפש ומיעוט בתענוג הגוף כאדם הראשון קודם החטא, לכך יתחייב על כל מי שהוא בבני תחית המתים שיחיה חיים ארוכים או חיים נצחיים כי אז יחזור העולם לשלמותו כשיהיה לרצון בוראו יתעלה: 

'''ואם'''  תחשוב ויקראך לבך לומר מה צורך לתחית המתים כיון שהנשמות ברקיע בצבאות צובאות במראות נוראות עם המלך ה' צבאות ויהיו של צדיקים גמורים עבדוהו מאהבה בלב שלם בעולם הזה ראויים שיפליא הקב"ה לעשות בהם שיחיו אחר מיתתם הלא טוב להם שישארו במקום הנכבד והטהור בהיכל עליון ברקיע יותר מחזרתם לגוף לשכון בבתי חומר אפילו דירות מיוקרות מחוטבות תבנית היכל מובהקות של אבני אקדח כמו שהזכרתי למעלה: 

'''והנני'''  אשכילך ואורך בתשובת דבר זה, כי בהסתלק האדם מן העוה"ז אל עולם הנשמות שהיא סמוך לפרידתו מזה והיא הנקרא כבוד ה' משם מעולם הנשמות תתעלה הנשמה להתעדן בצרור החיים הנקרא עולם החיים ונקרא נצח כמו שאמרו {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/יז|תהלים יז]]}} תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח, ואם היא ראויה לעמוד שם לעולם עומדת שם בלא הפסק, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק עולמית, וכאשר איננה ראויה לעמוד שם והיא ראויה לקבל בעולם הגופות מדה כנגד מדה הרי היא חוזרת לעוה"ז לתחית המתים ליטול שכרה עם הגוף בעולם הגופות. ומזה אמר הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/יב|דניאל יב]]}} ורבים מישני אדמת עפר יקיצו לא אמר כל ישיני אלא מישני והם אותם שאינם ראוין להאריך ימים בצרור החיים חוזרין לתחית המתים ושם נוטלין שכרם ומתבוננים בהשגתו ית' ומזדככים בעלוי ההשגה וידיעה עד שראוין לחזור שם ואחר שחוזרים שם משם מתעלים אל העולם הנעלם הוא שכתוב {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/מח|תהלים מח]]}} הוא ינהגנו על מות: 

'''וצריך'''  שתבין המאמר שאמרו רז"ל צדיקים שעתיד הקב"ה להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן אלא יהיו קיימין שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ד|ישעיה ד]]}} והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו מה קדוש קיים לעולם אף צדיק שעתיד הקב"ה להחיות לעולם קיים כן דרשו בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/צב/א|דף צב]]}}. ובמקום אחר דרשו מתים שעתיד הקב"ה להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן אלא יהיו קיימים לעולם ומתעדנין בתוך שבע חופות. וזה באור הענין וסוד המאמר שהרי גזרת הכתוב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ג|בראשית ג]]}} כי עפר אתה ואל עפר תשוב לא היתה אלא מצד החטא הקדמוני וכיון שחטא נסתלק ובלע המות לנצח וישב הים לפנות בקר לאיתנו ותקפו של עולם והכלים מעשה ידיו ית' אין מי שיחטיאם כי המקטרג חלף הלך לו על כן אינם חוזרים לעפרן לעולם כי כיון שחטא מסולק ובכל הרי הגזרה בטלה ולכך אינן חוזרים לעפרן, ואע"פ שאין חוזרים לעפרן לעולם אין לך להבין שיעמדו הגופות קיימים כב"ו ממש בגידים ועצמות כמו שאנו עכשיו אלא שיזכו למעלות הלקיחה וההתהפכות אבל לעפרן לא יחזרו לעולם כן צריך להבין מי שדעתו צלולה ולא יונהו פת בג תאוותיו ויין משתיו ולא יתשתה אחר הדברים שהפתאים נפתים בהם ומשוקעים בעון מצולות שכלם: 

'''וצריך'''  שתדע כי בסעודה השכלית שהיא לנפש לבדה המתוקנת לצדיקים בעולם הנשמות או בחיי העולם הבא, אין כל הצדיקים שוים בה אבל היא מדרגה זו למעלה מזו. וכן דרשו בספרי על שובע שמחות פניהם של צדיקים דומין לעתיד לבא לחמה ולבנה לרקיע ולככבים לברקים ולשושנים ולמנורות בית המקדש. וכן אמרו עוד בסדר אליהו זוטא שבע חופות יש לצדיקים בגן עדן שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ד|ישעיה ד]]}} וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה וגו'. והענין הזה הבטיחו הקב"ה לא"א בברית בין הבתרים כשאמר לו וספור הככבים ואמר לו כה יהיה זרעך, כלומר כשם שהככבים מדרגות, יש כוכב שאורו גדול מחברו ויש למטה ממנו ויש למעלה ממנו. כן עתידין להיות זרעך מדרגות באור התורה והחכמה זה גדול מזה וזה למעלה מזה. וכן באור העולם הבא מדרגתו של צדיק זה למעלה ממדרגתו של זה, יש מהם זוכים לאספקלריא שאינה מאירה ויש מהם זוכין לאספקלריא המאירה, ויש דעיילי בבר כלומר ברשות ויש דעיילי בלא בר, וכן דרשו בסוכה {{ממ|[[בבלי/סוכה/מה/א|דף מה]]}} תמני סרי אלפי דרא הוו קמי קודשא בריך הוא דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/מח|יחזקאל מח]]}} סביב שמונה עשר אלף ופי' רש"י י"ח אלף צדיקים מקיפים את השכינה, פי' לפירושו מקיפים לד' רוחות העולם ואם כן יש לכל רוח ורוח ארבעת אלפים וחמש מאות צדיקים וזהו סביב י"ח אלף. וזה טעם מה שדרשו בסוף פרק ראשון של ע"ז {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/ג/א|דף ג]]}} שט ועובר בי"ח אלף עולמות שברא כלומר מתהלך בין הצדיקים לפי שכל צדיק וצדיק יש לו עולם בפ"ע והבן זה כי אין צריך להאריך ולהרחיב באור יותר. ויש עוד צדיקים גדולים למעלה מכלן שמסתכלין באספקלריא המאירה נכנסים בלא רשות, ועליהם אמר ר' שמעון בן יוחאי ראיתי בני עליה והם מועטים כי הצדיקים הנכנסים ברשות למעוט הם ל"ו בכל דור ממה שכתוב {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ל|ישעיה ל]]}} אשרי כל חוכי לו. וכדאמרינן התם חוכי לו ל"ו בגימטריא תלתין ושתא הוו אבל אלו הנקראים בני עליה הם מועטים שנכנסים בלא רשות: 

'''ועתה'''  אודיעך ענין האור העליון שזכרתי למעלה ואחתום בו השער הזה. דע כי האור העליון שזכרתי למעלה הנקרא במעשה בראשית יום ועליו אמר הנביא {{ממ|[[תנ"ך/זכריה/יד|זכריה יד]]}} והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור, ביאור הכתוב והיה יום אחד מלת והי"ה באותיותיו השם המיוחד וכן כתוב {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/כז|תהלים כז]]}} הי אורי וישעי ממי אירא ה' וכו'. יום אחד האור הוא יודע לה' יודע לעצמו. וכן דרשו ז"ל גנזו לעצמו הבדילו לעצמו. לא יום ולא לילה כלומר יגיע זמן שישמש היום ההוא לצדיקים ולא יהיה הזמן נוהג יום ולילה כמו עכשו שהוא מתנהג אור וחשך אלא לעת ערב יהיה אור גדול. וערב זהו סוד האלף הששי שהוא שבת כמו יום ו'. והאור הזה הוא שזכה בו משה רבינו ע"ה בנקרת הצור לאספקלריא המאירה שמשם התנבא וזכה בקירון עור פניו שהיו כפני חמה. ובפירוש אמרו נובלות אורה של מעלה גלגל חמה כי אורה של מעלה היא מעלת נבואתו של משה גלגל חמה שהיא הנובלת היא קירון עור פניו היה מיד הקב"ה למשה, והקירון הזה הוא הפירות שהיה לו בעוה"ז מלבד הקרן קיים לו לעוה"ב והוא מעלת האור העליון וג"כ מלת קרנים כוללת הפירות והקרן. וכל זה היה לו מתוך הלוחות וכן נרמז בו לוח {{ממ|[[תנ"ך/חבקוק/ב|חבקוק ב]]}} קרנים מידו '''ל'''ו '''ו'''שם '''ח'''ביון עוזו ראשי תיבות '''לוח''', ואמרו במדרש והנה קרן עור פניו כל ההוד שנטל משה לא היה אלא פירות מתן שכרו, אבל הקרן קיים לו לעוה"ב שנאמר קרנים מידו לו. ודרשו עוד {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לג|שמות לג]]}} ושמתיך בנקרת הצור מנקרת הצור זכה משה לקירון עור פניו וכה"א קרנים מידו לו ושם חביון עזו: 

'''והנה'''  נשלם הספר הזה מיוסד על אמרי שפר בהם המשכיל, בחכמה יבין בעת האוכל, יתקדש ומחשבתו תתלבן בהם, יתעסק על שלחנו והוא ישא הוד, שלחנו כלו אומר כבוד, בהם יטהר לבו ויבא במבחן, ונשא בם את השלחן, אשר לפני ה' יקרא, גדול שלחנו משלחן מלכים, יתנו לו מהלכים, ירום בכבוד יחזה כפי דוד בשושנים רועה, יזכה לפתורא דתלת כרעא. יזכה לסעודות גופניות ושכליות, ולהמנות מבני עליות. וברוך ה' שזכה את עבדו להשלימו. וחסדו טרם היותו קדמו, הוא יזכהו לראות מתורתו נפלאות, היכל על יסודו ומקום ארון ולוחות. המנורה והשלחן והמזבחות. בגידותיו וחטאתיו יכפר יסלח. בידו חפץ ה' יצלח, בין חסידיו יתנשא ירום, יורישנו יה ים ודרום. ברוב חסדיו יפדה יחידתו. מיד שאול כי יקחנו בעצתו, ינחנו בנעימות ימינהו, שדי רצון יעטרהו, בצרור חיים יצפינהו יתנהו. בנתיב חכמה ינהגהו, ינחהו, כענין שכתוב {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/מח|תהלים מח]]}} כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות:

{{מרכז|'''תם ונשלם'''}}


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שולחן של ארבע]]