עריכת הדף "שולחן של ארבע/ג"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

{{מרכז|{{גופן|10||'''השער השלישי'''}}{{ש}}{{גופן|5||'''בביאור המוסר ודרך ארץ שנתחייב האדם לנהוג בו על שלחנו:'''}}}}


'''ידוע'''  כי המוסר הזה נקשר עם התורה, וכן כתיב {{ממ|[[תנ"ך/משלי/י#יז|משלי י, יז]]}} ארח לחיים שומר מוסר. ואמרו בפירוש אם אין דרך ארץ אין תורה. ומדרך המוסר ודרך ארץ שלא יסב אדם על השלחן עד שידע מי הם המסובים ועם מי הוא מיסב, וכן שנינו בהלכות דרך ארץ, לעולם יהא אדם יודע אצל מי הוא עומד ואצל מי הוא מיסב ואצל מי הוא חותם שטרותיו: 

'''דרך'''  ארץ שיכבד אדם לחברו ליטול ידיו תחלה במים ראשונים, אבל במים אחרונים לא לפי שמים אחרונים ידיו מזוהמות, וכן שנינו {{ממ|[[בבלי/ברכות/מז/א|ברכות מז]]}} אין מכבדין לא בידים מזוהמות ולא בדרכים ולא בגשרים אלא בפתח הראוי למזוזה. לפי שכיון שידיו מזוהמות אינו דרך ארץ שיתעכב מלרחוץ ידיו לכבוד שום אדם אלא כל הקודם ליטול ידיו זכה בטהרה. לא ישב אדם בסעודה למעלה למי שהוא גדול ממנו בשנים שהרי זה עובר על חק המוסר, ועוד שיש לחשוב שמתוך שהוא גדול ממנו אולי יש לו רב זכות ממנו, וא"צ לומר אם גדול ממנו בחכמה כי הוא עובר על חק התורה ופורק ממנו עול המורא בתלמידי חכמים. צריך שיהא אדם צנוע באכילה ושתיה ולא יהא אדם קפדן על שלחנו ולא יאכל ולא ישתה מעומד ולא יאכל עד ד' שעות. שנים ממתינין זה לזה בקערה. ג' אין ממתינין. לא יאחוז אדם בידו פרוסה שיעור כביצה ואם עשה כן הרי זה רעבתן. ולא ילוק הקערה באצבעותיו ולא יאכל שום ובצל מראשו אלא מעליו. ולא ינשוך הפרוסה ויתננה לחברו לפי שאין דעת הבריות שוות, ולא יטול את הככר בשניו ויחזירנה לתוך השלחן. ומעשה בא' שהיה נוטל את הככר ותולה בשניו, אמר לו רבי עקיבא לא כך בני אלא הנח עקבך עליו ותלוש. לא ישתה כוסו בבת אחת ואם עשה כן הרי זה גרגרן, שנים דרך ארץ, שלשה מגסי הרוח. לא ישתה הכוס ויתננו לחבירו מפני סכנת נפשות, ומעשה ברבי עקיבא שהיה לו אכסניא אצל אדם אחד נתן לו את הכוס וטעמו, אמר לו רבי עקיבא לך שתהו, אמר לו בן עזאי עד מתי אתה נותן כוסות המוטעמין לר' עקיבא. לא יסמוך אדם הקערה בפת, ומעשה בר' עקיבא שהיה לו אכסניא אצל אדם אחד, נטל פרוסה וסמך בה את הקערה חלטה רבי עקיבא ואכלה כו', אמר לו כמדומה לי שהיית נכוה בפושרין, ועכשיו אי אתה נכוה אפי' ברותחין: 

'''חמשה'''  דברים אמרו בפת, אין מניחים בשר חי על הפת, ואין נותנין הכוס ע"ג הפת, ואין סומכין את הקערה בפת, ואין זורקין את הפת, ואין יושבין על האוכלים, כך שנינו בהלכות דרך ארץ הוי שמח על שלחנך בשעה שרעבים באים ונהנים על שלחנך כדי שתאריך ימים בעוה"ז ותזכה לחיי העוה"ב. וכן עוד מהלכות דרך ארץ שלא יאמר האורח תנו לי ואוכל עד שיאמרו לו, וכן אין צריך לומר לו שיאכל כיון שיש על השלחן לפניו מה שיאכל כל צרכו ובידו לאכול, וכ"כ בתורה {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כד|בראשית כד]]}} ויושם לפניו לאכול ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי, מי א"ל לאלעזר שיאכל שהוא משיבו לא אוכל, אלא כיון שהמאכל מתוקן מונח לפניו ובידו לאכול אין לו שישים עצמו אמצעי ומליץ בינו ובין המאכל שהרי יכול להשיב אל המאכל אוכל או לא אוכל. אין מסתכלין בשלחן בפני האוכל ולא בקערה ובמנה המונחת לפניו כדי שלא יתבייש. אין השמש אוכל בפני המסובין והן נותנין לו מכל תבשיל ותבשיל דרך הרחמנות כדי שיתישב לבו, אכל בעל הבית קודם האורח הרי זה מגונה. שנים שיושבין על השלחן הגדול פושט ידיו תחלה ואח"כ הקטן. והשולח ידו לפני גדול ממנו הרי זה גרגרן. מניחין פאה במעשה אילפס ואין מניחין במעשה קדרה. מעשה בר"י שהיה אכסניא אצל אשה אלמנה והביאה לפניו מעשה אילפס ולא הניח פאה, פעם ב' הקדיחתו מלח משך ידו ואכל לחם לבדו וכו', אמרה לו מפני מה הרבית בפת ומעטת בגריסין, מכאן אמר ר"י לעולם לא נצחני אדם חוץ מאשה אלמנה ותינוק ותינוקת: 

'''ומעשה'''  בר"י שהיה מהלך בדרך בשדה ומצא נערה שהיתה יושבת בשדה אמר לה באיזה דרך אני הולך כו' א"ל זו הדרך לא כבשוה אלא לסטים כמותך. ושוב מעשה בר"י שהיה מהלך בדרך ומצא תינוק שהיה יושב על ב' דרכים א"ל בני מאיזה דרך אכנס לעיר, א"ל הרי שניהם לפניך זו ארוכה וקצרה זו קצרה וארוכה, הלך ר"י בקצרה וארוכה כיון שהגיע לחומת העיר ראה גנות ופרדסים שהם מקיפים העיר וחזר ר"י לאחוריו וראה התינוק יושב במקומו, א"ל בני לא כך אמרתי לך באיזה דרך אכנס לעיר א"ל גדול אתה זו היא חכמתך וגו', הלך ר"י ונשקו על ראשו אמר אשריכם ישראל שכלכם חכמים מגדוליכם ועד קטניכם. בעה"ב נכנס תחלה לבית ואורח אחריו וכשיוצא אורח יוצא ובעה"ב אחריו. 

'''יש'''  להזהר שלא יברך בהמ"ז אם יש בשלחן אביו או רבו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה אא"כ נוטל רשות מהם, ואם יש בהם כהן יש לו להקדים לכהן שכ"כ וקדשתו, ודחז"ל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, לפי שחייב אדם לחלוק כבוד לזרעו של אהרן, ואם כהן ת"ח וישראל ת"ח ובא כהן לחלוק לו כבוד הרשות בידו שהרי נאמר בכהן {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כד|ויקרא כד]]}} וקדשתו, ונאמר ג"כ בישראל {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יב|שמות יב]]}} הגבל את ההר וקדשתו, ואין בכל המקרא אלא ב' בראש הפסוק וזה בסוף פסוק, ובא ללמד על כהן שגדולתו בראש זהו לפתוח ראשון ולברך ראשון. ות"ח גדולתו בסוף ממ"ש {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/כו|תהלים כו]]}} לקדושים אשר בארץ המה ודרז"ל אין הקדושים קרויים קדושים עד שנתנום לארץ שנאמר לקדושים אשר בארץ המה, לפי שבחייהם כתיב הן בקדושיו לא יאמין, ולכך ת"ח בעה"ז כבודו בסוף הוא שאמר בס"ת ת"ח גולל בסוף: 

'''וצריך'''  ישראל ת"ח שיחלק כבוד לכהן להיות בראש כיון שהכהן ת"ח, אבל אם היה ישראל ת"ח והכהן ע"ה ת"ח מברך ראשון, אמרו במסכת הוריות {{ממ|[[בבלי/הוריות/יג/א|יג]]}} בסדר המעלות ממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה. ואם רצה לברך על השלחן מי שאינו ת"ח דרך שררה וגאוה במקום ת"ח אין אותו ת"ח רשאי ליתן רשות בזה. וכך אמרו בפ' בני העיר {{ממ|[[בבלי/מגילה/כח/א|מגילה כח]]}} כל ת"ח שמברך לפניו אפי' כ"ג ע"ה חייב מיתה. שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ח|משלי ח]]}} כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי. אמרו בהלכות ד"א אל תאכל לחם עם כהן ע"ה שמא יאכילך קדשי שמים: 

'''הנכנס'''  לסעודה לא יקח חלקו ויתננו לשמשו שמא יארע דבר קלקול בסעודה אלא יטלנו ויניחנו ואח"כ יתננו לאורחים. הנכנסים אצל בעה"ב אינן רשאין ליטול מלפניהם כלום לתת לו לבנו של בעה"ב ולא לעבדו ולא לשלוחו אא"כ נטלו רשות מבעה"ב. ומעשה באדם אחד שנכנסו אצלו ג' אורחים בשני בצורת והניח לפניהם ג' ביצים בא בנו של בעה"ב ועמד לפניהם נטל חלקו אחד מהם ונתן לו וכן הב' וכן הג', כיון שראה בעה"ב ג' ביצים ביד בנו עמד והגביהו מלא קומתו וחבטו בקרקע ומת אף אמו כיון שראתה את בנה מת עלתה לגג ונפלה ומתה כיון שראה אביו עלה לגג ונפל ומת. רצה בעה"ב לשמש לאורחים הוא בעצמו הרשות בידו ואפי' היה בעה"ב ת"ח והטעם משום דאמרי' הרב שמחל על כבודו כבודו מחול שנאמר וה' הולך לפניהם יומם, ומקשה התם הכי השתא הקב"ה עלמא דידיה הוא כו' הדר אמר תורה דיליה היא שנאמר ובתורתו יהגה יומם ולילה. ועוד אמרו שם נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול. מעשה בר"א ור"י שהיו מסובין בבית משתה בנו של ר"ג הזקן ור"ג משקה אותם נתן לו כוס לר"א ולא קבלו לר"י וקבלו, א"ל ר"א מה זה ר"י אנו יושבין ור"ג ברבי עומד ומשקה עלינו, א"ל מצינו גדול ששמש, אברהם גדול הדור היה וכתוב בו {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יח|בראשית יח]]}} והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו ושמא תאמר כמלאכי השרת נדמו לו לא נדמו אלא כערביים ואנו לא יהא ר"ג ברבי עומד ומשקה עלינו. אמר להם ר' צדוק עד מתי אתם מניחים כבודו ש"מ ועוסקים בכבוד של בריות, הקב"ה משיב הרוחות ומעלה נשיאים מוריד הטל ומצמיח אדמה ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד ואנו לא יהא ר"ג ברבי עומד ומשקה עלינו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שולחן של ארבע]]