עריכת הדף "שו"ת תשב"ץ/א/פז"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''שאלה פז'''}}{{ש}}'''שאלה'''}}

'''עוד''' שאלת, גיגית שהוציאו ממנו היין ונשארו הזגין ונתנו עליהם תאנים או פירות אחרים ממיני שכר לחזק כח היין הנשאר בזגין ולהוסיף בעינו ובאדמימותו, מהו דינו אם דינו כדין יין או דינו כדין שכר:

{{מרכז|'''תשובה'''}}

'''{{עוגן1|בהמוכר}}''' פירות {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/צו/ב|ב"ב צ"ו ע"ב]]}} אמרינן גבי שמרים דאי רמא תלתא ואתא תלתא לאו כלום הוא ואע"ג דאית בהו טעם יין, משום דקיוהא בעלמא הוא. ולפי־זה אותן זגין שנשארו בגת אחר שיצא היין, אם דינן כדין שמרים אין מברכין על היוצא מהן, בין בתערובת תאנים בין שלא בתערובת, אלא שהכל.

מיהו כתבו הראשונים ז"ל שלא נאמר דבר זה אלא בפורצני הנדרכין על־ידי קורה שהקורה דוחקת ומוציאה כל לחלוחית שבהן, אבל פורצני הנדרכין ברגל ורמו בהו מיא והיין נמשך מאליו, לא אמרינן הכי. דאפילו כשהוא מוציא פחות ממדתו, אנו רואין שהוא משובח ולאו קיוהא בעלמא הוא, לפי שהפורצנין בולעים המים והיין יוצא מאליו. ומסתברא דאזלינן בהא מלתא בתר אומדן דעתא בטעמיה ובריחינ ואם באנו לדמות אלו הפורצנין של צמוקין לפורצנין של ענבים היה הדין בזה לפי דעתי לילך אחר הרוב שאם הרוב הם תאנים דינו כדין שכר, ואם הרוב הם זגין דינו כדין יין שנתערב בשכר, כמש"ל בתשובה האחרת. ואף־על־פי שיש להרהר בזה, שאפילו במיעוט תאנים היה אפשר לומר שדינו כדין שכר, לפי שהתאנים עדיין הוא בהם כל כחם, והפורצנין לא נשאר מהם אלא מעט לחלוחית, תדע שהרבה פעמים יכולים לתת מים בתערובת יותר משלא היה שם זה התערובת יותר מן הרוב.

עוד יש להרהר בזה מצד אחר, שאפילו במיעוט פורצנין היה אפשר לומר שהיין היוצא ראשון דינו כדין יין, לפי שמה שנשאר מהתירוש שלא יכול לצאת מאליו ע"י דוחק התאנים והמים שנותנין בו הוא מתמצה ראשון. הלכך היה נראה שביין היוצא ראשון יש לחוש למגע עכו"ם מפני חשש זה אפילו ברוב תאנים. אבל ביין היוצא מהמים שנותנין פעם שנייה היה נראה להקל כשהרוב הם תאנים.

ולענין בורא־פרי־הגפן איני סומך לברך עליו אפילו ביוצא ראשון אלא שהכל. וכל־שכן ביוצא פעם שנייה, דשמא התאנים הם עיקר בכל ענין. וכל־שכן שאין דין אלו הפורצנין כדין פורצני הענבים, שאלו היו הצמוקים משובחים כענבים לא היו אומרים גבי נסכים {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/צז/ב|שם צ"ז ע"ב]]}} יין צמוקים לא יביא, אלא ודאי משמע דגרועין הן מן הענבים והיין היוצא מהם לאו מעליא הוא. והאיך נדון היין היוצא מהפורצנין כדין חמרא מעליא. וקרוב הדבר שדינן כדין שמרים, אף־על־פי שיש בו טעם יין, דמי סברת חמרא הוא, קיוהא בעלמא הוא. וכן נראה דעת הגאונים ז"ל, שאפילו בצמוקין עצמן דקדקו שיהא בהן לחלוחית ושיהיו כמישן בגפנייהו, כמ"ש רב האיי גאון ז"ל בתשובה והרי"ף ז"ל בהלכותיו. וכל־שכן שהפסולת שלהן אין היוצא מהן חשוב יין.

וכיון שאין מברכין עליו בורא־פרי־הגפן כל־שכן שאין מקדשין עליו.

ולענין הבדלה כל שהוא חמר מדינה מבדילין עליו דשכרא הוא. ונראה דאפילו היוצא מהפורצנין בלא תאנים מבדילין עליו, כל שיש טעם וריח דלאו קיוהא ממש הוא, ולאו גריע משכרא. ודבר זה תלוי באומד הדעת בחוזק טעמו וטוב ריחו:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:יין]]
[[קטגוריה:בורא פרי הגפן]]
[[קטגוריה:קידוש]]
[[קטגוריה:הבדלה]]</noinclude>