עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/א/קנו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שלום ''' וכ"ט לידידי ורב חביבי הרב הדיין המצויין המופלג החרוץ ושנון כש"ת מו"ה נתן נ"י דיין דק"ק צעהלים יע"א:

'''יקרתו ''' הגיעני שאל בשתים א' אי שפיר להקהיל קהילות ברבים בט"ב שחל בשבת ונדחה כדרכן של ישראל בכל שבת או לא לא נעלם ממנו דברי מג"א סס"י תקנ"ג והוא כמסופק אי יש לו דין ט"ב דאסור מדינא בת"ת ודברים שבצנעה נוהג או נימא כיון שנדחה נדחה ודינו כעט"ב ואינו אסור אלא מחצות ולמעלה ממנהג בעלמא והנה טעם המנהג לא נתפרש ולפע"ד משום דכל מה שלומד מחצות ואילך עדיין מחשבתו עליו והרהורו גבי' בלילה ונכנס לאבל כשהוא שמח א"כ גם בשבת אחר חצות אסור שאיננו משום אבילות דעצמו אלא משום לילה שאחרי' ומשו"ה נוהג גם בשבת כנ"ל מ"מ אין הדין מוחלט במג"א ומספיקא מסיים דהא יכול ללמוד בדברים המותרים בט"ב ושכן מצינו במ"ר שרבי קרא במגלת איכה בט"ב שחל בשבת עכ"ל ואם כן לכאורה יש לפשוט דאסר מדקרא איכה ש"מ מילתא אחריתא אסור ובזמניהם עדיין לא הי' המנהג לאסור עט"ב מחצות ולמעלה אע"כ מטעם דבר שבצינעה שנוהג בשבת לענין ת"ת ג"כ:

'''ובמק"א ''' [עיין לעיל [[שו"ת חתם סופר/א/לג|סי' ל"ג]]] אמרתי פי' המדרש כי בפסוק משיח ה' וכו' איתא שם דבט"ב שחל בשבת קרא רבי מגילת איכה וישבו לפניו ר"ח ור' אושעי' ונקף רבי באצבעו וקרא עליו רבים מכאובי' לרשע והשיבו לו תלמידי' הנ"ל הלא קרית משיח ה' נלכד בשחיתותם ר"ל בחטאנו נלקה מר ע"ש. וצ"ע שיאמר על עצמו רבים מכאובי' לרשע ומה תועלת בכל הסיפור הלז אבל נ"ל לפמ"ש מג"א סי' תקל"ד סק"ב דאסור ללמוד עם אחרים בט"ב אפי' איכה א"כ ק' ממ"נ כיון דרבי החזיקו לט"ב וקרא איכה איך ישבו לפניו ללמוד ממנו ע"כ נ"ל הא בפ"ק דמגלה אמרי' ט"ב שחל להיות בשבת אמר רבי הואיל ונדחה נדחה ולא הודו לו חכמים ומעתה אני אומר בודאי למאי דקיי"ל ט"ב בשבת נדחה לאחר א"כ אין כאן אלא עט"ב ומותר בת"ת אך לרבי דס"ל הואיל ונדחה נדחה ואין מתאבלים ביום א' כלל אז עכ"פ ביום שבת דברים שבצינע' נוהג ואסור בת"ת ע"כ רבי לטעמי' קרא איכה באותו שבת ולפי דעתו לא הי' להם לר"ח ור"א לישב לפניו לשמוע קריאתו אך לא הודו לו חכמים וס"ל לר"ח ור"א דמותר ללמוד ונהי שלא יכלו להכריחו לקרות במקום אחר מ"מ הם ישבו לפניו דלדידהו מותר ללמוד ברבים ואח"כ כשנקף באצבעו תלה החטא בעצמו על שקרא איכה בשבת ועבר על דברי חבריו שלא הודו ור"ח ור"א תלו החטא בעצמם על שישבו לפניו ביום שאסור לדעת רבי כנלע"ד פי' המדרש ולפ"ז יש להתיר קודם חצות עכ"פ לומר ברבי' כגון הפטרת וכדומה וכן נוהגי' בכל מקום שראיתי:

'''זאת ''' שנית ביום חינוך בה"כ הקדושה שנשרף ונבנה על תילה אי לברך הטוב והמטיב דלא גרע מבית חדש דרבים משתתפים בו דמברך הטוב והנה מג"א {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/רכג|סי' רכ"ג]]}} כ' בקונה ספרים לא יברך שהחיינו דמצות לא ליהנות ניתנו ומצוה דלא אתי מזמן אין מברכי' שהחיינו וכ' שר"ממ פליג וכן בתשובת רדב"ז ובס' מור וקציעה להגאון מהר"י יעב"ץ צווח כי כרוכי' מה ענין לאו ליהנות ניתנו לכאן והעלה שיברך וקצת מייתי ראי' מרש"י פ' כיצד מברכי' הי' עומד ומקריב מברך שהחיינו דפירש"י אבעלי' קאי ולא אכהן אע"ג דלא אתי מזמן לזמן וכ' מי שנתעלה לרבנו' ודורש ברבים יברך ג"כ אם יודע בנפשו שכל כוונתו לשם שמים ברבנות שלו:

'''והנה ''' נהירנא אלוף נעורי הרב מו"ה מענדל לילג ז"ל רב בב"המד בפ"פ סיפר לי שהי' הוא תלמיד מובהק של הגאון הגדול מו"ה דוד שטרויז כ"ץ זצ"ל שהי' אב"ד בק"ק פיורדא ותחלתו הי' ראש ב"ד בפפ"ד וכשנסע מפ"פ ודרש בפ"פ בב"הכנ יען הי' שמו דו"ד התחיל ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דוד ברוך ה' אלקינו מלך העולם שהחיינו וכו' (או אפשר הטוב והמטיב לא נהירנא) נראה שהי' הגאון ז"ל מסופק וחש לברכה לבטלה ע"כ עביד כנ"ל:

'''וי"ל ''' קצת כוונת מג"א ע"פי מ"ש מהרש"ל בסוכה {{ממ|[[מהרש"ל/סוכה/מו/א|מ"ו ע"א]]}} דכל מצוה שלא קבעו ברכה על המצוה עצמה אין מברכי' עלי' שהחיינו ומהרש"א הקשה מרואה חברו אחר שלשים יום ולק"מ דכוונת מהרש"ל מצוה עצמה לאו ליהנות ניתנו אלא שיש מצות שיש שמחה פרטית בעשייתה ועיי' תוס' [[תוספות/סוכה/מו/א#העסה|סוכה מ"ו ע"א]] ד"ה העסה וכו' וס"ל למהרש"ל שלא ליתן תורת כל א' בידו ע"כ כללא הוא כל מצוה שחשובה שתיקנו ברכה על עשייתה מברכי' נמי שהחיינו ושאינה חשובה כל כך אין מברכי' ג"כ שהחיינו כי מצד עצמה לאו ליהנו ניתנ' ולס' זו נוטה דעת מג"א {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/תרצב#א|סי' תרצ"ב ססק"א]]}} עיין וק"ל וזה גם כן כוונתו כאן דאקניית ספרים לא תיקנו ברכה ע"כ אין לברך:

'''מ"מ ''' נ"ל מג"א נמי לא אמרו אלא אברכת שהחיינו אבל ברכת הטוב מזה לא מיירי כלל דודאי אין טוב אלא תורה ומצות ויפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעה"ז מכל חיי העה"ב וכן נראה דבס' אלי' רבה ס"סי רכ"ג מייתי דברי מג"א דאין לברך שהחיינו ובסימן רכ"א מייתי עובדא כשבנו בפראג ב"הכ מייזלש אחר שנשרף דרש הוא ברבים ואמר ע"ד דרוש מאי דקשי' לי' בברכות וכו' ע"כ מוקי מתני' דברכת גשמים באית לי' שותף ודבית חדש בלית לי' שותף וסכינא חריפתא מפסקא מתניתין ותי' ע"פי ש"ס סוטה מ"ד ע"א בנה נטע ארס וכו' א"כ בונה בית עדיין לא נשא אשה ולית לי' שותפת עמו ע"כ מברך שהחיינו אבל שדה אפשר שכבר יש לו אשה אלא עתה נעצרו הגשמים ויש לו שותפו' ע"כ מברך הטוב ע"ש כי לשונו מגומגם וכן נ"ל ליישב דבריו ויש להוסיף על דבריו ע"פי מ"ש רמב"ם פ"ה מדיעות דבתוכחה כתיב אשה תארש וכו' כרם תטע כלומר יהיו כל מעשיך מהופכים נשא אשה ואח"כ בונה בית וכרם ע"ש כמו בעו"ה בזמננו אין אדם בונה בית קודם שנושא וא"א בלא"ה והנה במתני' בבנין בית נקיט דרך ברכה מסתמא לא נשא עדיין ע"כ מברך שהחיינו אך בעצירת גשמים שהוא ע"כ כשאין עושים רצונו ועצר השמים וכשחז"ל משחרב ב"המק נעשי' גשמים צמוקי' לעולם ע"כ מסתמא מעשים מהופכים כבר נשא אשה ויברך הטוב:

'''נחזור ''' להנ"ל נראה מהגאון ז"ל מדעסיק בחנוך ב"הכנ בהאי ענינא נראה שבירך ברבים הטוב ושהחיינו ודאי לא בירך חדא שמבי' דברי מג"א לקמן ס"סי רכ"ג ועוד לא שייך שהחיינו אב"הכנ שנשרף אבל הטוב שייך דאפי' אהרוגי ביתר תיקנו כשניתנו לקבורה ה"נ כשזכו לפאר בית אלקינו ולרומם חורבותיו יברכו:

'''וראיתי ''' דבר מתמי' במור וקציעה שכ' מדקדוק לשון המשנה פ' הרואה בית חדש משמע דוקא חדש אבל הבונה ביתו על מכונו פי' שנשרף או נפל וחוזר ובונה אינו בית חדש ואינו מברך ותמי' בעיני הלא גם בתורה כתי' אשר בנה בית חדש ולא חנכו ופליגי רבנן ור' יהוד' ולא קיי"ל כר' יהודה אלא אפי' בונה ביתו שנפל מ"מ חוזר מעורכי המלחמ' ש"מ חדש לאו דוקא מיהו צ"ע מ"ש אשה חדשה ממעטים מחזיר גרושתו ובית חדש לא קיי"ל כר' יהודה אולי למעוטי אם בונה באותן אבנים וקורות עצמן דדומה למחזיר גרושתו אבל באבנים ועצים אחרים אפילו שבונהו על מכונו מ"מ מיקרי חדש:

'''ואיידי ''' דאיירי בס' חסידים סי' תתר"ך כתב כל הגומר ענין גדול יברך הי"ת ויברכם כמו מרע"ה בגמר מלאכת המשכן שבירך יה"ר שתשרה שכינה ושע"ה בגמר ב"המק ודע"ה דברכי' ארונה היבוסי ושוב בסימן תתרכ"א מיד כ' מה ברכה בריך מרע"ה במלאכת המשכן ברכת כהנים משו"ה סמיך ברכת כהנים ליום כלות משה להקים המשכן ע"ש ונראה דבריו סותרים לעיל אמר שבירך יה"ר שתשרה שכינה וכפירש"י פרשת פקודי ונ"ל לעיל קאמר בגמר מלאכת המשכן שזה הי' ביום כ"ה כסליו. כמ"ש מג"א ריש הל' חנוכה בשם פסיקתא ואחר שהניח בכל גמר ענין יש לברך אם כן מה ברכה בירך במלאכת המשכן אין כוונתו בגמר מלאכת הפועלים אלא בגמר הקמתו ביום ר"ח ניסן ע"ז אמר אז הי' ברכת כהנים:

'''היוצא ''' מדברינו המברך אינו מפסיד וטוב בתוך דרשה בשבת להמשיך הענין עד שיבוא לכעין שכתבתי בשם הגאון מהר"ד שטרויז כ"ץ זצ"ל והמברך יתברך פ"ב עש"ק כ"ג תמוז תקצ"ו לפ"ק משהק"ס מפפד"מ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: א - אורח חיים]]