עריכת הדף "שו"ת הריב"ש/ה"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>


'''הניין לכהן אחד שלא הזכיר שמו''' 

'''הגיעתני''' שאלתך אתה הכהן הפלמוני המדבר באותה הבחורה אשר ארשת לך כפי נמוס העמים ואח"כ נתת לה סבלונות בגדי פשתן ומשי ואח"כ עמדת עמה בחצר אחת ונם נתיחדת עמה ואמרת שיש בכל זה עדים גם שהוא מפורסם במיורק"ה ועתה אבי הנערה חוזר בו וממאן מלתתה לך ואתה טוען שכבר הי' מקודשת לך הן מן הסבלונות הן מן היחוד דהן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ושאלת להודיעך דעתי בלשון מבואר:

'''דע''' לך כי אין מדרך בעלי הוראה להורות בריב שנפל בין שני כתות אם לא בהיותו נשאל מן הדיין או משני הכתות יחד פן יטעים הא' דבריו לחכם וצדיק הראשון בריבו ובא רעהו וחקרו וצריך לסתור הדין ואיכא זילותא לחכם. גם כי יש לחוש שמתוך תשובת החכם ילמוד לשקר. אמנם להיות הדרך רחוק בינינו למען לא אשיבך ריקם אשיבך מעט בקצרה מבלי שאעתיק תורף השאלה למען לא תלקח ראיה גמורה מדעתי רק שתהי' לך לבדך. אין ספק כי הארוסין ההם או השדוכין תקראם כמו שתרצה שנעשו בנימוסי העמים אין בהם חשש קדושין אף אם היו בפני עדים כשרים שהרי לא נתקיים בהם נתן הוא ואמר הוא. ואף אם נאמר שאין אמירתו מעכבת כיון שנתקבצו יחד להתארס והוי כמדבר עמה על עסקי קדושיה ונתן לה ולא פירש דקיי"ל דיו כל שעוסקין באותו ענין מ"מ בכאן הרי לא נתן לה כלום רק שהכומר מברך אותם בקול גדול ונותן טבעת לכל א'. ולענין הסבלונות דקיי"ל חוששין לסבלונות באתרא דמקדשי והדר מסבלי בזה יש פירושים כי יש מי שפירש חוששין לסבלונות שהם נתנו לשם קדושין כיון שאין מנהג המקום לשלוח סבלונות קודם קדושין ולפי פירוש זה צריך שיהיו עדים רואין שתקבל האשה הסבלונות בידיה או שינתנו לתוך חיקה כדרך שאר קדושין אלא שא"צ לפרש שנתנו לשם קדושין כיון שכבר היא משודכת לו ודרך המקום לקדש קודם סבלונות דמסתמא אינו משנה ממנהג המדינה ועל דעת קדושין שלח ולפי דעת זה המפרש והגרסא שיש לו בגמרא צריך שיהיה המנהג לרוב בני המדינה כי בזולת זה לא נחוש לסבלונות עצמן שנתנו לשם קדושין כיון שלא פירש. ולפירוש זה בנדון שלך הדבר ברור שאין חוששין להם שנתנו לשם קדושין אף אם היו שם עדים שקבלה אותם הבחורה בשעה שנשתלחו לה לפי שהדבר ידוע שלא הי' מנהג מיורק"ה שהרוב יקדשו ואחר ישלחו הסבלו' ואף אם הי' זה מנהגם הנה בעונות כבר נתבטל המנהג{{הערה|[[שולחן ערוך/אבן העזר/מה#ב|רמ"א אה"ע סי' מ"ה ס"ב]]:}} ההוא בשעת השמד וכיון שאין בה מנהג לקדש קודם סבלונות אין לחוש לסבלונות שיהיו נתנין בתורת קדושין כיון שלא פירש או לא היה מדבר עמה על עסקי קדושיה וכ"ש בנדון שלך שכבר התחלתם בשדוכין במנהג העמים אם באונם אם ברצון שי"ל שלפי מנהג העמים ועל דעת אותן שדוכין הוא שולח. דומה למה ששנינו במקדש בפחות משוה פרוטה דאע"פ ששלח סבלונות אין חוששין להן שעל דעת הקדושין הראשונים הפסולים הוא שולח. ואחרים פירשו שלעולם אין חוששין לסבלונות שהם עצמם יהיו נתנין לשם קדושין ומ"ש בגמ' חוששין לסבלונות ר"ל חוששין שמא נתן לה קדושין בפני עדים קודם ששלח לה סבלונות ולפי פירושם והגרסא שיש להם בגמ' אף באתרא דרובא מסבלי והדר מקדשי חוששין למיעוטא דמקדשי והדר מסבלי משום חומרא דאשת איש שמא זה הוא מן המיעוט וקודם ששלח הסבלונות קדש אלא באתרא דכולהו מסבלי והדר מקדשי ליכא למיחש למידי וזהו פירוש רוב הגאונים והרמב"ם ז"ל ואף אם אפשר לפי פירושם דאף בעיר שאין בה מנהג חוששין לסבלונות שמא קדש קודם לכן מ"מ בנדון שלך הרי אתה מודה שלא קדשת בכסף קודם הסבלונות אלא שאתה טוען שהסבלונות נתנו לשם קדושין ולדעת אלו אין לחוש כלל לסבלונות עצמן לומר שנתנו לשם קדושין. ואם באת לטעון ולומר שקודם קדושין קדשת בביאה אין חוששין לזה שהרי מנהג כל מקומות ישראל שלא לקדש בביאה דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל {{ממ|[[רמב"ם/אישות/ג#|פ"ג מה' אישות]]}} א"כ אין חוששין לסבלונות לומר שמא קדש בביאה. ומה שטענת מן היחוד שהיה לשם קדושין גם לזה אין חוששין דלא אמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה אלא בהמגרש את אשתו מן הנשואין ולנה עמו בפונדקי מפני שלבו גס בה אז היחוד ראיה מכיון שנתיחד עמה חוששין שמא לשם קדושין החזירה ובעל אבל מן האירוסין שאין לבו גס בה אין היחוד ראיה שבעל כמו ששנינו {{ממ|ב[[בבלי/גיטין/פא/א|פ' הזורק פא.]]}} ומודים כשנתגרשה מן הארוסין שאינה צריכה ממנו גט שני מפני שאין לבו גס בה. ואע"פ שהמקדש בביאה א"צ שיראו העדים הביאה רק היחוד לבד אע"פ שאין לבו גס בה התם הוא שאומר לה בפני העדים התקדשי לי בביאה ושניהם נסכמים בזה והם מתיחדים בפני העדים כמ"ש הרמב"ם ז"ל {{ממ|[[רמב"ם/אישות/ג#|פ"ג מה' אישות]]}} אבל בלא אמירה כלל המתיחד עם האשה אין אומרין שבא עליה. ועוד שבנדון זה אע"פ שראו עדים שבא עליה כיון שלא פירש לשם קדושין אין אומרין אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ולשם קדושין בעל שכיון שאתה טוען על הסבלונות שהם לשם קדושין הרי הביאה היא על דעת קדושין הראשונים ואינה כלום כמ"ש בכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/עד/א|פ' המדיר עד.]]}} בהמקדש במלוה או בפחות משוה פרו' ובעל דאיכא מאן דאמר התם דעל דעת קדושין הראשונים הוא בועל ולא אמרינן אדם יודע שאין הקדושין הראשונים כלום וגמר ובעל לשם קדושין ואע"ג דקיי"ל כמ"ד צריכה גט היינו מטעמא דאדם יודע אבל בדבר שהוא ראוי לקדושין גמורים אלא שלא פירש לשם קדושין בהא לא אמרינן אדם יודע שהסבלונות אינן קדושין וגמר ובעל לשם קדושין כיון שהוא אומר שנתנן לשם קדושין. ומ"ש ממש"כ הר"ם ז"ל וכן אם באו ב' ואמרו ראינו כמו שמחת ארוסין ושמענו הברה וכו' אינו ענין לזה דהתם הוא משום דכיון שאומרים ששמעו מפי עדים שהלכו להם נתקדשה פלונית הרי זה קול לקדושין אבל בכאן לא שמעו אלא שנתארסה בחק העמים או שנתיחדה ואין כאן קול על הקדושין כתקנה והוי כהא דאמרינן {{ממ|ב[[בבלי/גיטין/פט/א|שלהי המגרש פט.]]}} ההיא דנפיק עלה קלא דאתקדשה באציפא דתיחלא וכו' אפי' למ"ד לא מבטלינן קלא הכא מבטלינן מימר אמרי עיינו רבנן בקדושי' ולא הוה בהו ש"פ וכן באידך מימר אמרי עיינו רבנן בקדושי וקדושי קטן הוו וזו היא אמתלא ששנינו בגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/פח/ב|פח:]]}} יצא שמה בעיר מקודשת מקודשת ובלבד שלא תהא שם אמתלא. ולזה שמע בקולי איעצך ויהי אלהים עמך לא תשא על הבחורה ההיא שמע שוא לעגנה ימים בדברי שקר ואף אם הם עושין לך אונאה ורמאות שלא כדין לפי דבריך השלך על ה' יהבך והוא יתבע עלבונך כי האלהים יבקש את נרדף ושערי אונאה לא ננעלו אבל בדינא ודיינא תוכל לתבוע מהם ההוצאות שעשית בעדם ושכר הטורח שטרחת בעדם אחר שנדרו לך בשכרך לתת לך הבחורה ועתה חוזרין בהם גם אם היו ביניכם חיובי קנסות כמו שהיה נהוג בין היהודים כל זה תוכל לבקש לפני שופטי ארץ וטוב לך זה כתבתי לפי מה שנזכרתי מן המעט אשר הי' לפני כי בעונותי לבי סחרחר עזבני כחי לרוב טרדותי וגם ספרי אין אתי וגם פה לא מצאתי מאומה מפירושין חדושין ותוספות רק ספרי הר"ם ז"ל וגמרא ונדון זה תלוי בהלכות מרובות וחמורות והרוצה לכתוב בו כל הראוי צריך לעיין בהלכות ההם ובספרי המפרשים ז"ל בעיון נמרץ. נאם הגבר ראה עני בשבט עברתו העלוב יצחק ב"ר ששת זלה"ה:


<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>