עריכת הדף "שו"ת הרא"ש/לד/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}{{הועלה אוטומטית}}'''שו"ת הרא"ש כלל לד - סימן א'''</noinclude>

'''שאלה ''' ראובן שדך בתו לבן שמעון וקבעו זמן ליום החופה והתנו ביניהם שכל מי שיעבור הזמן שיתן לחברו סכום ידוע לקנס וקודם שהגיע זמן החופה יצאה בת ראובן אחות המשודכת מן הכלל וכפרה בעיקר ובשביל פגם זה לא רצה שמעון שיכניס בנו את משודכתו לחופה והעביר המועד וראובן תובע את הקנס ושמעון אומר דאדעתא דאונס גדול כזה שישא בנו אחות מוחלפת להשחית נחלתו ולפגום משפחתו לא אתני.

'''תשובה ''' יראה שהדין עם שמעון דאע"פ שלא פירש שום תנאי בשעת עשיית הקנס כיון שאונס כזה אירע אנן סהדי שאם היה יודע שדבר זה עתיד לעשות לא היה משדך בנו לבתו הוי כאלו התנה מעיקרא בשעת מעשה וראיה לדבר מהא דאמרינן גטין פרק מי שאחזו {{ממ|[[בבלי/גיטין/עג/א|גיטין עג.]]}} ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה קביל עליה כל אונסא דמתיליד לסוף אפיקו בה נהרא אתא לקמיה דרבינא אמר ליה זיל שפי ליה דהא קבלת עלך כל אונסא דמתיליד אמר ליה רב תחליפא לרבינא האי אונסא דלא שכיח הוא איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבא אמר ליה אונסא דלא שכיח הוא אלמא חזינן דאע"ג דקביל עליה בפירוש לסלקו מכל מיני אונסין אונסא דלא שכיח לא קביל עליה ואדעתא דהכי לא התנה דכיון שאין אונס זה רגיל לבא אמרינן שאין התנאי והשעבוד ששעבד נכסיו לסלקו מכל מיני אונסין חל על אונס כזה כיון שאין רגיל לבא כ"ש הכא ששעבד עצמו בסתם לקנס זה דאמרינן דאדעתא דהכי שיכנס לדבר פגם משפחה לא היה דעתו להשתעבד שהרי בהך עובדא דמי שאחזו שמתחלה שעבד עצמו לסלקו מכל מיני אונסין מפלגינן בין אונס הרגיל ובין אונס שאינו רגיל כל שכן בנדון זה שלא שעבד עצמו להתחייב בקנס אף אם היה לו אונס יש לנו לומר דבאונס שאינו רגיל כזה גזרה בבנות ישראל והוא פגם משפחה דאדעתא דהכי לא שעבד עצמו ועוד אמרינן התם {{ממ|[[בבלי/גיטין/עג/א|גיטין עג.]]}} רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע זבון שומשמי אגודא דנהר מלכא אגור ארבא קבל עליה כל אונסא דמתיליד איסתכר נהר מלכא אמרו ליה אגור חמריה אפקעינהו ניהלן דהא קבילת עלך כל אונסא דמתיליד אתו לקמיה דרבא אמר להו קאקי חיורי משלחי גלימא דאינשי אונסא דלא שכיח הוא אלמא אף על גב שקבל המוכר להוליך השומשמין לביתם ולא יעכבנו שום אונס מדקאמר ליה אגור חמריה אפקעינהו ניהלן דהא קבילת עלך כל אונסא דמתיליד אפילו הכי כיון שאירע אונס שאינו רגיל לבא אמרינן דאדעתא דהכי לא שעבד נפשיה ולא דמי להא דאמרינן בפ"ב דקידושין (מט:) ההוא גברא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל בעידנא דזבין לא אמר ולא מידי פי' מקודם לכן גלה דעתו שמכר את נכסיו הוא בשביל שרוצה לעלות לארץ ישראל אבל בשעת מכירה לא אמר כלום אלא מכר סתם וקאמר רבא הוי דברים שבלב ודברים שבלב אינן דברים ולא אמרינן כיון שגלה דעתו קודם לכן אדעתא דהכי למיסק לארץ ישראל זבין ניזיל בתר מחשבתו ויתבטל המקח כיון שלא עלה והא דאמרינן בכתובות פרק אלמנה (צז.) איבעיא להו זבין ולא אצטריך ליה זוזי הדרי זביני או לא הדרי זביני התם מיירי שגלה דעתו קודם המכירה דלפי שהוא צריך המעות לקנות בהם דבר אחר מכר נכסיו וכן אמר בשעת מכירה הילכך מסיק עלה דהדרי זביני הרי הוכחנו שיצא דבר שאפילו גילוי הדעת של קודם המכירה אין מועיל אם לא שיפרש אף בשעת מכירה מכל מקום נדון זה שלפנינו אינו דומה לכל הני כמו שכתב רבינו יצחק בעל התוספות ז"ל ששלש חלוקות יש בתנאי ממון יש דברים שאין מועיל בהם גילוי דעת עד שיתנה בפירוש כגון היכא דאין הענין מוכיח על דעתו אי לאו דאתני וכיון דבעי תנאי צריך תנאי כפול דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן דהא זבין ולא איצטריכו ליה זוזי וההוא גברא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל אף על גב דגלי דעתיה מעיקרא וידוע לכל שלדעת כן הוא מוכר בעי גילוי דעת בשעת מעשה משום דליכא אומדנא דמוכח בלא גילוי דעת שהרבה פעמים אדם מוכר קרקעותיו ואין ידוע לעולם למה מוכרן אבל דברים דאיכא אומדנא דמוכח בלא גילוי דעתו וכונתו ידוע לכל לאיזה דעת הוא עושה אפילו לא גלה דעתו בשעת מעשה לא הוי דברים שבלב אלא עבדינן כאלו התנה כגון שטר מברחת ואשה שרצתה להנשא וכותבת נכסיה לאחרים אף על פי שכתבה לו בסתם לא קנאם כדאיתא בכתובות פרק האשה שנפלו {{ממ|[[בבלי/כתובות/עח/ב|כתובות עח:]]}} ההיא איתתא דבעיא דתברחינהו לנכסה מגברא כתבתינהו לברתה אינסבה ואיגרשה אתאי לקמיה דרב נחמן קרעיה רב נחמן לשטרא ומפרש טעמא התם (עט.) אמר רב חנילאי בר אמי אמר שמואל מורה הוראות אני ואם יבא שטר מברחת לידי אקרענו אמר ליה רבא לרב נחמן טעמא מאי משום דלא שביק איניש לנפשיה ויהיב לאחריני הני מילי לאחריני אבל לברתה יהיבא אמר ליה אפילו הכי במקום ברתא נפשה עדיפא לה וכן ההיא דפרק יש נוחלין {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/קלא/ב|בבא בתרא קלא:]]}} הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא דאמדינן לדעתיה שלא נתכוון לשם מתנה אלא כדי שיכבדוה היורשים וכן הכותב כל נכסיו לאחד מבניו לא עשאו אלא אפטרופא וכן הא דתניא התם (קלב.) הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו מתנתו מתנה רבי שמעון בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה שאלו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן לאחרים ואמר רב נחמן הלכה כרבי שמעון בן מנסיא וכן ההיא דפרק מי שמת {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/קמו/ב|בבא בתרא קמו:]]}} שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה אפילו נתנם בקנין ובלא שום תנאי משום דאמדינן דעתיה דאדעתא שימות נתנם דלא עביד איניש דיהיב כולהו נכסי לאחריני אם היה סבור שיעמוד מחליו וכן המקדש אחותו (קידושין מ"ו) בין למ"ד מעות מתנה משום אומדנא דדעתא דאדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו בין למ"ד מעות פקדון וכן נדרי זרוזין בפ' ארבעה נדרים {{ממ|[[בבלי/נדרים/כ/ב|נדרים כ:]]}} אף על פי שנדר נדר גמור אנו אומדין דעתו שלא כיון אלא לזרזו ולא לשם נדר וכן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה (גטין נ"ח) אף על פי שלקח ממנה בקנין גמור יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי דהכי אמדינן דעתה וכן ההיא דפרק חזקת הבתים (נ"ח) ההוא גברא דשמעא לדביתהו דאמרה לברתה אמאי לא צניעת הך איתתא באיסורא כוותי עשרה בנין אית לה ולית לי מן אבוך אלא חד כי קא שכיב אמר כל נכסי דאית לי לחד ברא לא ידעי להי מינייהו אתו לקמיה דרבי בנאה אמר להו זילו חבוטו לקברא דאבוכון עד דקאי ומגלי לכו כולהו אזלו וההוא דבריה לא אזל אמר להו כולהו נכסי להאי נינהו וכן סבלונות וקידושין דהדרי בפ' מי שמת {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/קמו/א|בבא בתרא קמו.]]}} מטעם אומדנא הוא בכל אלו הדברים סמכו חכמים ז"ל על אומדנא דמוכח לדון ע"פ אומד אלו עדים מעידים על דבר זה וכן בנדון זה אומדנא דמוכח שאלו היה יודע דבר זה שהיה עתיד ליעשות לא היה מקבל עליו קנס זה דישראל קדושים הם והרבה פורשים מלהתערב בפגם שמד (גזירה) ורגלים לדבר שהרי העביר זמן החופה והכניס עצמו בספק הפסד הקנס כל שכן שמתחלה אדעתא דהכי לא הקנה ושעבד עצמו ואומדנא דמוכח הוא וכאלו התנה בפירוש דמי ולא אמרינן מזל דידיה גרם ונסתחפה שדהו כדאמרינן אם נולדו מומין באשה דהיינו כשנתארסה כדאמרינן בכתובות בפרק המדיר (ע"ה) היו בה מומין ועודה בבית אביה צריך האב להביא ראייה שמשנתארסה היו בה מומין הללו ונסתחפה שדהו נכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין הללו והיה מקחו מקח טעות והיינו דוקא כשנתארסה דאז היא קנין כספו כמו עבדו ושורו וחמורו ותלויה במזלו ולהכי אמרינן נסתחפה שדהו ולא אמרינן מזל רע דידה גרם ותצא בלא כתובה כדאמרינן ברישא שנולדו בו מומין כופין אותו להוציא ונותן כתובה לפי שהאשה תלויה במזל האיש הילכך תלינן דמזל רע דידיה גרם והיינו דוקא לאחר שנתארסה אבל קודם אירוסין אינה תלויה במזלו והא דאמרינן בריש כתובות (ב') חלתה מהו מצי אומר לה הא קאימנא או דילמא מצי אמרה נסתחפה שדהו התם נמי בתר אירוסין איירי דכולה ההיא שמעתתא מיירי בטענת בתולים שלא תהיה באיסור תחתיו אם זינתה קודם החופה ולהכי אמרינן בתולה נשאת ליום רביעי שאם היה לו טענת בתולים היה משכים לבית דין ואינה באיסור תחתיו אם לא שזנתה אחר האירוסין ועוד דלא שייך למימר הגיע זמן ולא נשאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה אלא בארוסה הילכך יראה לי בנדון זה שהתנאי בטל והשליש יחזיר לכל אחד שטרו ואם שלחו סבלונות יחזירום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
<noinclude>

{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>