עריכת הדף "שדי חמד - פאת השדה/כללים/ה/יב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''סימן יב'''}}}}

'''כבר''' הודענו דעתינו ודעת כל הרבנים אשר דין זה וכדומה הוא אך לפילפלא בעלמא ואנו אין לסור ימין ושמאל מדינא דמלכותא:

'''הפקר בית דין.''' אם מועיל גם לזכותו לאיש אחר או דוקא להפקיעו מיד הבעלים הוא דמהני. כתבתי בנדפס ב[[שדי חמד/כללים/ה/נט|מערכה זו אות ט"ן]] באריכות קצת בסיעתא דשמיא וכשנתפשטו בעה"י הספרי שדי חמד בעולם קבלתי עליהם הערות רבות מרבני גאוני דורנו יצ"ו וכבר הודעתי באיזה מקומות שאין בכחי לחזור על לימודי ולהתבשם בדב"ק שיחל"א כי מיגמר בעתיקא קשה ומה גם כי הערות רבני גאוני דורנו יצ"ו על דברתי בשדה חמדתי על כל החלקים רבו כמו רבו ורק חובתי אעשה בעה"י להעתיק דב"ק למזכרת אהבה ובענין שלפנינו קבלתי הערות מכמה הרבנים יצ"ו ואלו הם:

==א==

א) ידידי הגאון המפורסם כקש"ת מוהר"ר ירוחם יהודה ליב ראבד"ק מינסק דליטא שיחל"א כתב וז"ל:

בעזה"י אור ליום ג' ה' טבת תרנ"ב לפ"ק פה מינסק יע"א

שפעת החוה"ש אל כבוד ידי"ה וידידי וכו' חובר חיבורים מחוכמים כקש"ת מוהר"ר חיים חזקיאו מדיני נ"י האבד"ק יצ"ו ולכאו"ל שלום וכט"ס.

אחדה"ט ושתה"ר באהבה יקרתו עם ספרו הגיעוני וקבלתים באהבה כי הוא נצרך מאד וראיתי באיזה מקומות ברהיטא אשר אסף וקבץ כעמיר גורנה דברי הראשונים והאחרונים ועשה פעלים לתורה ויגדיל תורה ויאדיר וכו' בדרך כלל אומר אשר הוטב בעיני אשר רבים ישתו ממעיין חכמתו ויאכלו וישבעו מתנובת שדהו ואבקשו לכבדני גם בספרו השלישי [[שדי חמד/דברי חכמים|דברי חכמים]] כאשר יצא מבית הדפוס כאשר הבטיחני במכתבו היקר.

'''ולמען''' שלא יהיה מכתבי ריקם הנני להעירו לדוגמא בדבר אחד במערכת ה"ה אות (ט') [{{כ}}[[שדי חמד/כללים/ה/נט|נ"ט]]] במ"ש המחמ"ק דלא אמרינן הפקר בית דין רק להפקיע ולא לזכות והביא כת"ר מה שהעיר רצ"ה חיות ז"ל מגיטין (ב') [כ'] ודילמא אקנויי מקני ליה רבנן וכת"ר השיג עליו מדברי הטור שהאשה תקנהו להבעל הנה אין הפה יוכל לדבר כלל שזהו כונת הש"ס דאקנויי אקני ליה רבנן דמבואר דרבנן הקנוהו ואם צריך להקנאת האשה בפירוש ל"ש זה הלשון כלל כמובן לכל מעיין. ויעויין בתוספות גטין כ' ע"ב ד"ה אשה לא ידעה לאקנויי דה"ק מלאכול דל"ל הקנאה דידה הא אקנו לי' רבנן ותרצו לחלק בין שכר סופר לטבלא ושקו"ט ברשב"א דפלפל טובא בזה. וכ"ה בר"ן וריטב"א ויתר ראשונים ע"כ מבואר מכלם דאקנויי אקני ליה רבנן היינו בלא הקנאה דידה והדברים פשוטים וא"צ לראיה כלל דאי אפשר לפרש בענין אחר כלל:

'''ומ"ש''' הטור ותקנהו לבעל הנה הדרישה כתב שם דלאו דוקא ומהש"ח נראה דמפרש דאינו אלא לכתחלה אבל לא דמפר כן בגמרא דזה לא ניתן לאומרו כלל וכלל:

'''ואם''' נרצה לפרש דברי הטור בדוקא דס"ל דבעינן שהאשה תקנהו לבעל נראה בפשוט לפרש על פי מ"ש הרשב"א גטין כ' ב' גבי בעיא דרמי בר חמא בטבלא דרב אשי דפשיט מאשה כותבת את גטה ל"ל הסברא דאקנויי אקנו ליה רבנן וס"ל דבעינן הקנאת האשה וגם רבא אליבא דנפשיה ס"ל כן ול"ק אקנויי מקנו ליה רבנן רק לטעמיה דרב חסדא אם ס"ל אשה לא ידעה לאקנויי ואם כן ל"מ הקנאת האשה דילמא אקנויי אקני ליה רבנן וא"צ הקנאת האשה כלל אבל באמת ס"ל לרבא אשה ידעה לאקנויי ולא אקנו ליה רבנן כלל רק דהאשה תקנהו לבעל יעו"ש בחי' הרשב"א וא"ש דברי הטור בפשיטות אבל לומר דהטור מפרש כן בדברי הגמ' במאי דקאמר אקנויי אקנו ליה רבנן לא ניתן לאמרו כלל אמנם גם בלא דברי הטור אין שום ראיה מגמרא דגטין דרבנן יכולין להקנות למי שלא בא לידו דשאני התם דהבעל מוכרח ליקח הגט לידו ליתן ליד האשה או שלוחו בשליחותו שהוא כמותו וכיון דבא לידו או ליד שלוחו שהוא כידו שוב יכולין רבנן להקנותו לו לכ"ע כמובן:

'''ומה''' שהביא כת"ר מדברי הג"פ שכ"כ בדעת הטור כפי הנראה לא עיין כתר"ה בדברי הג"פ רק מה שהביא הדברי אמת בשמו וסבר כת"ר דתי' כן לדעת הטור והמעיין בגט פשוט בעצמו נראה דאינו כן רק דכ"כ בדרך ועי"ל דאין לתרץ כן לדברי הטור דא"כ אכתי ל"ל להקנאת האשה הא יכול לזכות בעצמו מן ההפקר ע"כ העלה דס"ל להטור דאשה תקנה פשיטא דהגמרא ל"ק רק בלשון דלמא יעו"ש. (וכפי הנראה לא ראה דברי הרשב"א הנ"ל גטין כ' ב') והדברי אמת לא הביא רק סברתו שרצה לצדד מתחלה בדעת הטור אף שסתר התי' הטור מ"מ זו הסברא יכול להיות אמת. וכ"ז פשוט.

'''שנית''' האריך כת"ר מגטין גבי פרוזבול דמפרשי דרבא קאי גם אקו' ראשונה דמן התורה משמט ותקינו רבנן דלא תשמט משום הפקר ב"ד דמוכח דיכולין להקנות מאד נפלאתי ע"ז דפשיטא דיש כח לחכמים להוציא מזה וליתן לזה אף שלא כדין משום הפקר בית דין וכל הש"ס מלא מזה כגון דינא דגרמי למאן דס"ל שהוא מדרבנן דמוציאין מזה ונותנים לזה וכן כולהו קנסות דרבנן דמוציאין מזה ונותנין לזה וכן כל הנשבעים ונוטלים דמן התורה אין נוטלים אף בשבועה ורבנן תיקנו להוציא מזה וליתן לזה בשבועה וטובא כיוצא בהם דכיון דהפקר בית דין הפקר יכולין לעשות כפי שיראו בעיניהם ואין בזה שום חשש איסור וכל הס' בזה אם מפני הפקר ב"ד לעשותו מדאורייתא כזוכה ונפקא מינה כגון קידשה במעמ"ש אי הוי קידושי דאורייתא יעויין בי"ש סי' כ"ח ס"ק ל"ה וכיוצא. וא"כ ממילא מבואר דמפרוזבול ליכא ראיה כלל דאף דמה"ת משמט מ"מ יש כח ביד ב"ד להוציא מזה וליתן לזה שלא כדין משום הפקר ב"ד הפקר ואף שאין האחר זוכה מקודם מה"ת משום ההפקר מכל מקום כשיבא לידו יזכה מההפקר דזה פשיטא דיש כח ביד חכמים ואין שום ספק וחקירה בזה רק אם זוכה מה"ת משום ההפקר ב"ד קודם שבא לידו דאפשר דאין כח בידם רק להפקיר ולא להקנות לאחר דבמאי קני דאין כח ב"ד גדול מיחיד בשלו דאין יכול רק להפקיר ולא להקנות לאחר בלא קנין והנה כתר"ה כתב בהסבר הדבר דאין הב"ד יכולין לעשות ב' פעולות. וז"א רק כמ"ש וכנ"ל:

'''הן''' אמת דלפי"ז דברי הרשב"א גטין ל"ו ע"ב לבתר דהעלה דרבה דתי' הפקר ב"ד קאי נמי אקרא קמייתא כ' ומינה שמעינן דכח ב"ד יפה להפקיר ממון מזה ולזכותו לזה אפילו קודם שבא לידו וכן מוכח מקרא דאלה הנחלות וכו' דמשמע לכאורה דמ"ש ומינה שמעינן קאי על הקודם והוא תמוה דאיננו מוכח כלל וכנ"ל:

'''ע"כ''' נ"ל ברור דט"ס קטן יש בדבריו דצ"ל דכן מוכח (ולא וכן מוכח) והאי ומינה קאי על סוף דבריו דכן מוכח מקרא דאלה הנחלות ולא קאי על הקודם ובהכי אזדא כל הפלפולים וההוכחות שהביא מס' נחמד למראה ושאר ספרים שהוכיח מב"מ וב"ב ועוד שם וטורח הוא בעיני לפורטם ומובן להמעיין מעצמו וגם מה שהביא מהים של שלמה יבמות לא עיינו ביש"ש גטין כ' דמדבריו שם מבואר דאינו עושה קנין:

'''וכן''' מה שחקר אי אמרינן הפקר בית דין גבי נכרי והניח בצ"ע מבואר בתוס' ור"ן ורא"ש ויתר ראשונים גיטין י"ג גבי מעמד שלשתן דאם הנותן עכו"ם קנה המקבל דאם ממון של ישראל הפקיעו ע"י מעמד ג' כ"ש של נכרי א"כ מבואר דההפקר בית דין מהני גם בעכו"ם.

ויש עוד להאריך הרבה על כל פרט ופרט מדבריו אמנם לא כתבתי כ"ז רק לדוגמא בעלמא ובכדי שלא יהיה מכתבי ריקם מד"ת ועכ"ז בדרך כלל הוטב בעיני פעלו ויגדיל תורה ויאדיר ע"ס ספרו של כתר"ה ויהיה ה' עמו שיוציא גם יתר מעיינותיו חוצה.

כנפשו הטהורה ונפש ידידו דושכ"ט בלו"נ יהודה ליב החופ"ק:

==ב==

ב) ידידי הגאון מחבר ספר עמודי אש יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל:

במערכת ה' אות ט"ן כתב על מ"ש בספרי (עמודי אש) סי' נ' אות ל"ו דלכן כתב הר"מ בפרק כ"ד מה"ס הפסוק דויחרם לפי שסובר שהפקר בית דין אינו יכול לעשות קנין כמ"ש הכסף נבחר כלל יו"ד סי' ע"ט וע"ז כתב מעכת"ה דלא ידע המקום שהוא בכסף נבחר כי עיינתי שם ולא דבר כלל מזה ואולם דברי הכ"נ הם באות יו"ד כלל ע"ט סי' י"ד שכתב שם ליישב דברי הרמב"ם פרק ט' מהלכות שמיטה שכתב דאין הפרוזבול מועיל אלא בשמיטת כספים בזה"ז ולא בזמן הבית שהיו מה"ת והראב"ד חולק עליו דמועיל גם בדאורייתא דהפקר בית דין הפקר ע"כ כתב הכ"נ דהרמב"ם ס"ל דהחכמים לא יוכלו לזכות להמלוה שיתן לו המעות ע"י הפקר ב"ד ומ"ש על מ"ש בתשובת הרא"ש שהביא הכתוב דויחרם וע"ז הקשה מעכת"ה דהרא"ש בהשולח הביא ב' הפסוקים מלבד די"ל דהרא"ש בתשובה חזר בו הנה נודע דהרא"ש מעתיק דברי הרי"ף אף דהוא לא ס"ל כן בפרט בדבר דאינו מבואר להדיא שלא כדעתו י"ל שהעתיק לשון הרי"ף. עכ"ד יצ"ו.

והנה אף שכלל זה שריר וקיים שלפעמים כותב הרא"ש דברי הרי"ף אף שהוא אינו סובר כן מכל מקום יתכן דדוקא כשמצינו לו שבפסקים עצמן גילה דעתו בהיפך בזה נאמר דאף שהעתיק כאן דברי הרי"ף סמך על מה שגילה דעתו בפסקים במקום אחר שאינו סובר כן אבל לא נאמר כן על דבריו שבתשובה דלא מסתבר שסתם והעתיק דברי הרי"ף על סמך מה שגילה דעתו בתשובה שסובר בהיפך וצריך להתיישב כל מה שרשמתי בכלל זה בקונטריסי כללי הפוסקים סי' י"א אות ב' אולי יתברר ספק זה מתוך דברי רבנן קדישי הרשומים שם:

==ג==

ג) ידידי הגאון מוהר"ר משה שמואל הורוויץ מווילנא מח"ס ידי משה יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל:

ויש להעיר ג"כ מדברי התוס' בשבת דף נ"ד ב' ד"ה אלא וז"ל א"נ אפוטרופוס היה מעשר בקטנותו והאיך יכול לעשר בקטנותו הא אפוטרופוס אתמעט מאתם קדושין ובגטין וע"ב (וע"כ) משום הפקר ב"ד וכדכתב הרשב"א בחי' שם אלמא דמהני גם להקנות ושמא יש לחלק מאחר דקטנים בלא"ה איסור אכילתן אינו אלא מדרבנן כדאיתא בפרק חרש ועיין בספרי ידי משה ד' ס"ז ע"א להכי מהני ג"כ ההפקר להקנות ולפי זה יתורץ קושית החכם צבי בתשובה סי' ל"ג עכ"ד יצ"ו:

==ד==

ד) ידידי הגאון מוהר"ר אפרים שלמה זלמן אבד"ק אסטראב יצ"ו כתב לי וז"ל:

בחלק הכללים אות ה' סי' נ"ט בירר כשלמה דעת רז"ל בענין הפקר בית דין אי הוי זכות להקונה או רק הפק"ז והביא חבל נביאים המתנבאים בדבר זה אשר בעזה"י גם אנכי בחידושי זכיתי בהרבה דברים שכתבו המחברים שאינם נמצאים אתנו וחמר' למרי' וטיבותא לשקי' מעכ"ג שליט"א שהביא לנו דברים שהיו מכוסים מאתנו ויש אתי להאריך בהם אבל ק' עלי לבא בארוכה אחרי שאיני יודע אם דברי ערבי' על לבו דמר ורק ע"ז אעורר מה שלא מצאתי עוד למי שנתעורר בזה מהא דראש השנה ד' כ"ב ע"ב ומאתים זוז נתונים לך במתנה ועיין ברש"י שם שהוא מטעם הפקר בית דין מבואר שיש כח בידם גם לזכות ומשם ראיה להרשב"א גיטין שצריכים הב"ד שיאמרו ממון ראובן יהא לשמעון דאם לא כן למה אמרו נתונים לך במתנה ולפי מה שכתב אא"ז הגאון בעל פתחי שערים בחידושיו היכא שפשע כולי עלמא מודים דיכולים לזכות אין ראיה דהתם פשעו הכותים שרצו להטעות:

'''אולם''' מה שכתב מר (דף ק"ז ע"ג מדפי הספר) מדברי רש"י בסנהדרין (ד' ה' ע"א) שכתב דהפקר בית דין הפקר מיחרם כל רכושו כן כתב גם כן רש"י בד"ה שם אבל במחכ"ת דמר משם ליכא פירכא על אא"ז הרש"ל והקו' אדרבא סייעתא להו שהרי רש"י כתב ויש להם רשות להפקיע ועל זה הביא קרא דיחרם דאיירי בהפקעה:

'''אבל''' מחוורתא מה שכתב אאמו"ר הגאון בעל המחבר ספר אגודת אזוב מדברי הביא דבריו הקדושים דודי הגאון שליט"א בספר אמרי הצבי בבא קמא פרק ז' ד' ס"ט ע"ב אות נ' ד"ה והנה לפי מה שכתב דדוקא כשהבית דין צריכים לעשות בהפקרם שתי פעולות להוציא מזה ולזכות לזה אז הפקרם אינו רק הפק"ז אבל כשאינו ביד בעלים הא' שאז ההפקר אינו עושה רק פעולה אחת להקנות להקונה אז זוכה הקונה בדבר הבית דין בלבד ומיושבים בזה כל הקושיות שהקשה בזה:

'''ומדברי''' הגמרא בראש השנה (ד' כ"ב) שהבאתי יש לפשוט מה שהעיר מעכ"ג שליט"א אי הפקר בית דין מהני בעכומ"ז דהתם בכותים הפקירו גם כן ממונם ואין לומר דכותים גרי אמת הן ועל כן דינן כישראל דמהני בהו הפקר בית דין דהא כתבו התוספות חולין (ד' ג' ע"ב) ד"ה קסבר דמאן דאמר גרי אמת הן קסבר דשוב נתגיירו לגמרי ואלו שהטעו את הבית דין ורצו להכשילם בקביעת המועדות ובחמץ בפסח וביום כיפורים וכופרים בקבלת חכמז"ל האיך נתגיירו וקבלו הגירות באמת ואליבא דכולי עלמא לא היו מתחלה ועד סוף רק גרי אריות שהן כשאר אומות כמו שכתב רש"י בקידושין ד' ע"ה ע"ב ד"ה גר א"ר ואפילו הכי הפקירו הבית דין ממונם ואין לומר שלא רצו להכשיל דאתם אפילו מוטעים דזה ברור דהעדים המעידים שקר שהם מכשילים ופושעים הם ובפרט שהם אינם מאמינים בקבלת חכמינו ז"ל דאתם אפילו מוטעים ואם כן גם בעכומ"ז מהני הפקר בית דין:

==ה==

ה) ועל מה שכתבתי בנדפס על דברי גאון עוזינו נצי"ב מלך יצ"ו בספרו הנורא העמק שאלה בענין זה כתב לי מרן המחבר יצ"ו וז"ל:

בדין הפקר בית דין שהאריך מעכ"ה וגם הביא בשמי מש"כ בשאלתא פרשת קרח {{ממ|[[העמק שאלה/קל#ד|שאי' ק"ל סק"ד]]}} וכתב ע"ז מעכת"ה שלכאורה דברי תמוהים וכו' ולבסוף כתב ומה שציין לעיין במש"כ בשאלתא ע"ג לא ידעתי מקומו איה וכו' והנני להודיע שהוא ב[[העמק שאלה/עד#יב|שאלתא ע"ד אות י"ב]] וטעות הסי' בא ע"י התחלת ס' חלק שני של השאלתות שאלתא ס"ח ובאמת לפי סי' חלק ראשון הוא סי' ס"ז אבל על פי איזה טעם (הטעם שנשתנה דעתי בציון הסי' הוא על פי שהשגתי שאלתות כת"י מן ווין בין הדפסות ח"א להדפסת ח"ב כמבואר בפתח העמק השני) ראיתי לחלק שאילתא דת"ץ ודפורים לשני שאלתות והיינו ס"ו וס"ז ומשום הכי התחלתי לציין ריש ח"ב שאילתא ס"ח וממילא הוא סי' ע"ד אבל בעת הכתיבה היה מצוין שאילתא ס"ו ע"ד סוף הספר הראשון והיה מתחיל ח"ב שאילתא ס"ז ושאלתא ע"ד לע"ג הודעתי כ"ז למען אולי יהא נדרש למעכ"ה לדעת זאת במקום אחר והנה כאשר יעמוד מעכ"ה על סי' ע"ד כמדומה יחזה מעכ"ה שלא נעלם ממני דברי התוספות גיטין ד' ל"ו אלא מחמת שהנני כעת מבולבל וראשי כבד עלי ע"כ לא אוכל לברר דברי עכ"ד יצ"ו:

==ו==

ו) אחר כמה שנים קבלתי עוד הערה אחת בזה הלא היא כתובה בקונטריס ההערות לחלקי הכללים בסי' מ"א אות ג' פוק עיין בה וכן בריש סימן ק"ז:

'''והנה''' בנדפס בדף ק"ו ע"ד (בסוף ד"ה וראיתי להרב) הבאתי שהגאון קרבן נתנאל בפרק השולח סי' י"ג אות ה' כתב דמה שהביאו הרי"ף והרא"ש ילפותא דנחלות הוא להורות שיש כח בידם גם להקנות לאחר ושוב מצא בים של שלמה פרק האשה קמא סי' י"ט שכתב כן וראיתי בשו"ת עין יצחק למרן מוהרי"ץ אלחנן בחלק א"ח סי' כ"ב ענף א' סק"ג שכתב שבמחנה אפרים וגט פשוט ומקור חיים ובתשובת רעק"א כתבו להסביר דאף דהפקר בית דין הפקר עם כל זה אין להם כח להקנות לאחר ואנכי מצאתי בעה"י בים של שלמה וכו' (הביא דברי הים של שלמה) ותמיהני על גדולי האחרונים שלא הביאו דברי הים של שלמה עכ"ל ואני אומר בהורמנותיה דמר מציאה זו כבר קדם וזכה בה הגאון קרבן נתנאל בסוגיא דגטין ד' ל"ו שהזכיר בים של שלמה וחידוש הוא שלא ראה הגאון את דברי קדשו בזה ותמיהתו על גדולי האחרונים שלא הביאו דברי הים של שלמה עיין בספר דמשק אליעזר לידידי הגאון אבד"ק האלינקא יצ"ו בסי' ב' שכן תמה עליהם הגאון שואל ומשיב בהגהות ציון ירושלים והאריך קצת בדין זה והביא שבשיטה מקובצת לבבא בתרא ד' ק"א (ד"ה ור"א) דכתב בהדיא כהמקור חיים ומחנה אפרים וציין שם אריה א"ח סי' י"א ועזרת יהודה חלק ח"מ סי' ע"ה ומסיק לענין דינא כסברת המקור חיים ומחנה אפרים דלא מהני אלא להפקיר ולא להקנות לאחר עי"ש כי לא פניתי להתיישב בדב"ק גם בשו"ת ריב"א רבינו יואל בן אליעזר אונגרין) בריש סי' קד"ם השיג על המקור חיים שנעלמו ממנו דברי הים של שלמה והרב המסדר מפתחות הספר ציין על זה (בהמפתחות ד' י"א) לדברי הרשב"א בגטין ד' ל"ו שאם נלמד מאלה הנחלות יש כח בידם גם להקנות וכבר הובאו דברי הרשב"א אלו בספרי הפוסקים שהבאתי בנדפס ובספר אמרי הצבי לידידי הגאון אבד"ק דאברי יצ"ו בפרק רביעי דבבא קמא סי' יו"ד ד' פ"ב ע"א ציין למה שכתב באיזה מקומות בספרו וכתב עוד שבחידושיו לבבא מציעא העלה דאף למאן דאמר דאין כח בידם כי אם להפקיר אבל לא להקנות היינו דוקא היכא שחכמים יהיו צריכים לאותו הנדון לשני דברים היינו א) להפקיר ולהפקיע מזה ב) להקנות לאחר אבל כשלא היו צריכים באותו נדון כי אם להקנות בלבד מודים כולי עלמא שיש כח ביד חכמים להקנות וסיים ואכתי י"ל בזה:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>