עריכת הדף "שדי חמד/כללים/ט/לב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/ט/לב|action=edit}} כלל לב]'''}} '''טעימה''' נאמרה בש"ס ורוצה לומר אכילה כן כתב הרב הפרדס בספר אות היא לעולם סי' ק"ה ד' ק"ל ע"ג דמוכח כן ממה שאמרו בברכות ד' מ"ז ע"א אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעום וכו' לטעום אתמר ופירש"י אין חילוק בדבר וכו' אלמא דבתיבת טעימה נכללה אכילה ע"כ ולי הדל יש לדחות דשאני הכא דאמר לאכול כלום משום הכי הוא כאילו אמר לטעום ומה שכתב עוד ראיה ממה שאמרו בתענית ד' י"ב ע"ב ר"י אקלע וכו' עבדו ליה עיגלא וכו' אמר ליה לטעום מר וכו' ומסתמא לאו דוקא טעימה אלא אכילה על דרך צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה וכו' לי הדל הוכחה חלושה היא כמו שיראה הרואה וכן הראיה מסוכה ד' כ"ו וכמה אכילת עראי כדטעם וכו' יש לומר דאכילת עראי וטעימה שוו אבל לא אכילה סתמית וממה שהביא שם בשם הרבנים הליכות אלי וקהלת יעקב במערכת ל' ח"ב סי' רס"ד שכתבו בשם תוס' שבועות כ"ב ע"ב ד"ה תא ונטעום שמא בלשונם הוו קרו לאכילה טעימה עד כאן יש להוכיח קצת דאין ראיה ממקומות האלה דלפי דבריו דמוכח מהש"ס בתלת דוכתי הנ"ל דאכילה נאמרה בלשון טעימה מה זה שכתבו התוס' בלשון שמא בלשונם וכו' וכי נעלמו מהם דוכתי הנ"ל אלא ודאי מדוכתי הנ"ל אין הכרח ורק התוס' כתבו דאפשר דבזמנם בלשון בני אדם קרו לאכילה טעימה ואין מזה הכרח ללשון חכמים דקרו לאכילה טעימה:

וגם מה שכתב בשם הריב"ש {{ממ|[[שו"ת הריב"ש/רפח|סי' רפ"ח]]}} היינו דאכילה מועטת קרויה טעימה כמו שכתב שם הריב"ש בפירוש והביא ראיה מההיא דסוכה כדטעם בר בי רב וכו' ומה שכתב בשם מרן הב"י א"ח סי' רל"ב בשם הרשב"א דסעודה קטנה קרי לה טעימא משם יש ראיה דהא סעודה קטנה היינו אכילה גמורה (אלא שאינה של חפה וכו') וקאמר ריב"ל אסור לטעום והיינו לאכול שמעת מינה וקרי לאכילה טעימה ומכל מקום אף אם נאמר שכן דרך חז"ל לקרא לאכילה טעימה נראה דאין מזה סתירה למה שכתב הרב מגן אברהם {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/תרצב#ז|ס' תרצ"ב סק"ז]]}} דמשום הכי שינה הרמ"א וכתב לאכול (ולא כתב לטעום כלשון התרומת הדשן) להורות דטעימה שרי וכתב על דבריו הרב "אות היא לעולם" שם דלפי האמור דבתיבת אכילה נכללת טעימה אם כן מה שכתב הרמ"א אסור לאכול הוא הדין דאסור לטעום ע"כ דיש לומר לדעת הרב מגן אברהם דבדברי הפוסקים שדרכם לפרש אכילה לחוד וטעימה לחוד בפרט בההיא דשינה מלשון הרב תרומת הדשן דודאי יותר נכון הוא להעתיק הדברים כמו שאמרם בעל השמועה ע"ד שאמרו אלא שחייב אדם לומר כלשון רבו ומדשני בלישניה מוכח ודאי דלהורות נתן דאינו סובר כסברת התה"ד אלא דוקא אכילה אסור ובשו"ת בשמים ראש סי' שע"ח כתב הא דאמרו אסור שיטעום כלום קודם שיבדיל מסתברא דהיינו בשיעור רביעית אלא שיש לומר הואיל ואמרו כלום דלגמרי אסור ע"כ:

שוב ראיתי למרן חיד"א במחזיק ברכה א"ח סי' קס"ז אות ד' (ציינו הרב הפרדס בספר אות היא לעולם שם) שרמז למה שכתב בברכי יוסף שם בההיא דאסור לאכול קודם שיאכיל לבהמתו אי גרסינן לאכול או גרסינן לטעום (ועיין מה שרשמתי בזה במערכת האלף אות ק' בשדי חמד ח"א) ושוב כתב והתוספות שבועות דף כ"ב כתבו דבלשונם היו קורים לאכילה טעימה וכן כתב הריטב"א (נרא' דאין הלשון מדוקדק דהתוס' כתבו שמא וכו') ואין זה ענין למאי דקמן למאי דגרסי' אסור לאדם שיטעום כלום ולשון שיטעום כלום משמע אפילו טעימה עכ"ל הנך רואה דמבין בכונתם כמו שהבין הרב אות היא לעולם דר"ל דטעימה בלשון חז"ל ר"ל אכילה ובטלה דעתי והרב חיי אדם בנשמת אדם הלכות ברכות כלל ה' סי' י"א אף הוא היה מתכוין להוכיח מש"ס דברכות ד' מ"ז ע"א דטעימה ואכילה שוים והוקשה לו דהתוספות בשבת דף ט' ד"ה לימא (בנ"א רשום תוס' שבת ד' ק' והוא ט"ס) כתבו חלוק זה והצ"ע והנה גירסת הב"ח שם בדברי התוס' הוא לטעום כלום ואם כן יש לומר דאף אי נימא בעלמא דאכילה וטעימה כי הדדי הכא דאמר ריב"ל לטעום כלום הוא פחות מאכילה דעלמא על דרך שכתב במחזיק ברכה הנ"ל והוכחת הש"ס לפי פירוש התוספות היא דמדאמר ריב"ל אסור לטעום כלום דמשמע אפילו אכילת פירות כל שכן שצריך להפסיק כמו שכתב הרב קרבן נתנאל שם וק"ל:

וראיתי בהשמטות שבספר אות היא לעולם ח"ב ד' רי"א סוף ע"ד שכתב שבספר נחמד למראה ח"ד דף קע"ג ע"ד כתב דיש להשיב דאין ראיה זו (מברכות ד' מ"ז ע"א) חותכת וכתב על דבריו שהראה לכמה מעיינים ואמרו שאין חילוק בדבר ע"כ וכבר כתבתי שנראה לי הדל דיש לחלק משום שאמרו לאכול כלום ואעיקרא מדברי התוספות בסוגיא הנ"ל ובפסחים דף ק"ו ד"ה גחין והרא"ש בברכות ופסחים שם מתבאר דגרסי אין המסובין רשאין לטעום (תחת לאכול שבגירסתנו) וכן הוא בהרי"ף והרר"י ובמרדכי עי"ש אלא שלא זכיתי להבין סיום הדברים לטעום אתמר וכו' לומר כלשון רבו ע"כ ודוחק לומר דליתנהו להני מילי בגירסתם ומצאתי בספר עמודי אש הנדפס מחדש לידי"ן הגאון מוהרי"א יצ"ו בסי' ב' דף ט"ז ע"א (ד"ה וראיתי) וז"ל וראיתי להתוספות בשבת דף ק' ד"ה לימא שכתבו דלאכול משמע אכילה ולא טעימה ובנשמת אדם הניח בצ"ע מש"ס ברכות דף מ"ז ע"א וכו' מבואר דאין חלוק בין לאכול ובין לטעום ולדעתי יש לומר דגירסת התוספות כגירסת הרב שיטה מקובצת שם דגריס לטעם אתמר בפתח תחת העין וכן היתה גירסת התוספות ולא קשיא מידי:

שוב ראיתי בזכרון יוסף א"ח סי' ח' שגם הוא הקשה מברכות הנ"ל ובסי' י"ד כתב לו חכם אחד דבהקדמת ספר יוחסין גריס לטעם א"ל לטעום אתמר כתב על זה אטו אמדפיסים ניקו וניסמוך אולם אנחנו זכינו ומצאנו כן בספר שיטה מקובצת וכן היתה גירסת התוספות ואתי שפיר שומע עכ"ד יצ"ו ששתי כעל כל הון ומחזיקנא ליה טיבותא דאשכח לן מרגניתא ותמיה לי שלא הרגיש שהתוספות והרא"ש תפסו לשון הממרא בלשון טעימה וכן הרי"ף והרר"י והרב המרדכי כנז"ל דמזה מוכח ודאי דגרסי כגירסת הספר שיטה מקובצת וגם רש"י יוכל להיות שכך היה גורס ואהכי כתב דאין חלוק בדבר וכו' אבל מודה דבין אכילה לטעימה יש חילוק ופלא בעיני שגם הוא מציין תוס' שבת דף ק' וליתנהו להני מילי שם כמו שכתבתי למעלה:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: ט]]