עריכת הדף "שדי חמד/כללים/ו/טו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/ו/טו|action=edit}} כלל טו]'''}} '''והגית בו יומם ולילה''' דאיתא במסכת מנחות ד' צ"ט ע"ב דאמר ר' שמעון בן יוחאי אפילו לא קרא אלא קריאת שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכו' הקשה הרב דרכי שלום ד' קכ"ד דרשב"י אדרשב"י דהא תניא בפרק כצד מברכין {{ממ|[[בבלי/ברכות/לה/ב|ד' ל"ה ע"ב]]}} ר' שמעון בן? יוחאי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וכו' תורה מה תהא עליה ונעלם מעיני דמר דקושיא זו של כת הקודמין היא וגם לא ראה דהרב ש"ך ביו"ד {{ממ|[[ש"ך/יורה דעה/רמו#|סי' רמ"ו]]}} גריס במנחות ר' שמעון בן יהוצדק וכתב מרן חיד"א בברכי יוסף שם שכן היא הגירסא בשאלתות עי"ש והנה הרבנים מערכי לב {{ממ|ד' קמ"ו ע"ב}} ושנות ימין {{ממ|ח"א ד' ע"ט ע"ג}} נקטי בפשיטות הא דאם קרא קריאת שמע שחרית וערבית וכו' עי"ש אמנם המעיין בדברי הפוסקים בסי' רמ"ו יראה שאינו פשוט דנקיטינן הכי ועיין להרב לחם משנה בפרק ראשון מהלכות תלמוד תורה וראיתי להרב מוהרי"ץ בסוף הספר בחידושיו לפרק איזהו נשך שהקשה במאי דקימא לן דאבל אסור בדברי תורה איך יבא אבלות דרבנן וידחה עשה דלימוד תורה דאורייתא וכתב ויש לתרץ בדוחק כיון שקורא קריאת שמע ומתפלל ושאר פסוקי דזמרה עולין לדברי תורה שהרי מקיים והגית בו יומם ולילה עכ"ל ומשמע דסובר דנקיטינן כמאן דאמר דאם קרא ק"ש שחרית וערבית קיים והגית בו יומם ולילה ומלבד דאינו פשוט לומר כן כמו שכתבתי עיקר קושיתו איני מבין בעניותי דאם אבל פטור מתלמוד תורה הרי אמרו דלומד בדברים הרעים ומי פטר אותו מעסוק בתורה בדברים הרעים ואולי כונתו להקשות דאסרו בתלמוד תורה לכל אדם אחד חכם ואחד שאינו יודע ומי שאינו יודע ללמוד בדברים הרעים ולומד בשאר הימים תהלים וכיוצא מדברים ששגור בהם כשאסרו לו ללמוד חוץ מדברים הרעים נמצא בימי אבלו יושב ובטל וניחא ליה דלאיש כזה סגי ליה בק"ש וכו' כן נראה לי בכונתו בדוחק ולעיקר קושיתו יש לומר דיש כח ביד חכמים לבטל מצות עשה בשב ואל תעשה וכיון שיש טעם נכון פקודי ה' משמחי לב ואינו ראוי לשמוח בימי אבלו יכלו לבטל ממנו תלמוד תורה בימי אבלו ישב וידום ומקבל שכר על הפרישה:

ובעיקר מילתין עיין בספר נחמד למראה במסכת פיאה פרק ב' ד' כ"ו ע"ג מה שכתב בשם הרב חקרי לב א"ח סי' י"ב שנראה קצת מדבריו שסובר דנקיטינן כמאן דאמר דסגי בקריאת שמע שחרית וערבית ואינו מצוי אצלי לראות גוף דב"ק ועיין במכתב לחזקיהו בחלק השיטה ד' ע"ג ע"ג וע"ד ומה שנרשם שם דברי הזה"ק בפרשת פנחס ד' רכ"ה הוא טעות סופר וצריך להיות דף רכ"ח ע"א ומאחר דבתיקוני הזהר וגם בהזה"ק איתא להא דכיון שקרא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימושו מפיך קרוב לשמוע דגירסת הש"ס במנחות היא ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי וזאת היתה כונת מרן חיד"א בשיורי ברכה סי' רמ"ו עי"ש והרב צפיחת בדבש בסי' ס' האריך בענין זה על מה שנשאל הלכה למעשה בצורבא מרבנן דאית ליה ארעא נחלת שדה וכרם מאחוזת אבותיו אם מותר לו להתבטל מלימודו בזמן זריעה וחרישה וכל עבודה בשדה לעמוד על הפועלים ובשאר ימות השנה יעסוק בתורה תדיר אי נקיטינן כר' ישמעאל דאמר הנהג בהם מנהג דרך ארץ או הלכה כרשב"י דאמר אפשר אדם חורש וכו' תורה מה תהא עליה ובתשובתו האריך בסתירת דברי ר' שמעון ודברי ר' ישמעאל והעלה על פי דברי הסיפרי שהביא הרב מנורת המאור בנר ג' פרק ששי דמי שהוא עני ואינו יכול לעסוק בתורה מחמת עניותו אף רשב"י מודה דסגי ליה בק"ש שחרית וערבית שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ומי שאפשר לו לעסוק בתורה ועוסק בעסקי חול שלא לצורך פרנסתו לכולי עלמא אין פוטר אותו בקריאת שמע שחרית וערבית וענוש יענש כי פליגי במי שאינו עני באותה שעה רק רוצה לעמוד על הפועלים כדי שלא לאבד מעותיו אם ישכור פועלים ולא יעמוד עליהם ויבא לידי עוני ובזה ר' ישמעאל מתיר ורשב"י אוסר וקימא לן כר' ישמעאל אלו תוד"ק בדף קנ"ד ע"ד ואף שאחרי זה הוא הצד צדדין לבנות ולסתור. במסקנתו מסיק בד' קנ"ו ע"א כמו שכתב בתחלה ובשם הרב נזר הקודש ד' ס"ח ע"ד כתב בישוב דברי רשב"י אהדדי חילק ידע בין ת"ח לשאינו יודע עי"ש. והרב יד שאול (בס' ידות נדרים) בסי' רמ"ו עמד גם כן בענין זה (ולא זכר שר את יוסף צדיקא מה שכתב בברכי יוסף ובשיורי ברכה) ומני"ר יישב דלא אמר רשב"י דבק"ש שחרית וערבית סגי אלא למי שאי אפשר לו לעסוק יותר שאין לו פנאי אז יוצא בזה ויישב מה שכתב הר"ן בנדרים ד' ח' דלא מסתבר שיהא נפטר בזה וכו' שהקשה הרב בית הלל שדבריו הם היפוך ש"ס דמנחות וכו' דודאי מצוה איכא כל היום וכמו בצדקה שכל מה שנותן הוא צדקה אף שהמרבה משובח וגדולה מזו כתב ר"י מאורלינא"ש הביא דבריו רבינו יונה בפרק תפלת השחר גבי רב צלי של שבת בערב שבת גבי תוספת שבת דאף דבכל שהו סגי מכל מקום כל מה שמרבה נקרא תוספת שבת וחייבים עליו וכמו בתרומה שאף שחטה פוטרת כל הכרי כל מה שנותן לשם תרומה הוי תרומה ועיין תשובת שאגת אריה {{ממ|[[שאגת אריה/א|סי' א']]}} ובחו"ד הביא דבתשובת הרדב"ז {{ממ|[[שו"ת הרדב"ז/ג/תטז|ח"ג סי' תט"ז]]}} הביא מחלוקת הקדמונים אי מצי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית ולימוד כל היום אינו אלא רשות עי"ש דב"ק:

ועל פ' דברי הרדב"ז הללו יש ליישב דברי הרשב"א בתשובה שהביא מרן הב"י בא"ח סי' מ"ז (בד"ה כתוב בתשובת הרשב"א) שמה שאין מברכין על התורה לאחריה הוא משום דקריאת התורה מצוה ואין מברכין על המצות לאחריהם ואל תשיבנו מקריאת התורה בבית הכנסת שמברכין לאחריה דהתם תקנת משה ועזרא ועל התקנות מברכין לפניהם ולאחריהם כבהלל ומגלה. וכתב על זה מרן הב"י ולי נראה דאפילו אם מברכין לאחר המצוה לא קשיא דכיון דמצות הגיית התורה ביום ובלילה ואין שעה שאינו חייב לעסוק בה לא שייך לברך לאחריה עכ"ל ואמנם דעת הרשב"א לפי הנראה היא כדעת הקדמונים שהביא הרדב"ז דבק"ש שחרית וערבית יוצא ידי חובתו ושאר לימוד כל היום אינו אלא רשות ואם כן אם היה הדין נותן לברך על המצות לאחריהן היה צריך לברך אחר לימוד התורה ומרן הב"י משמע ליה מסברא דנפשיה דלימוד כל היום חובה ולא זכר שר שהוא מחלוקת הקדמונים שאם כן בקל היה לו ליישב דהרשב"א סובר דאינו אלא רשות או שהוצרך לטעמו ליישב גם להסוברים שהוא רשות כמובן. וראיתי להרב יפה ללב נר"ו בח"ב בקונטריס יפה תלמוד ד' כ' ע"ב שכתב וז"ל עיין בס' פתח עינים ואישתמיטתיה מה שאמרו בתיקוני הזהר תיקון כ"א ד' ס' ע"א וכו' ושמעת מינה דבמנחות נמי רשב"י קאמר לה עכ"ד ואני אומר דברי תורה וכו' ועשירים במקום אחר ומניה דמר הוא דאישתמיט דברי מרן חיד"א שבשיורי ברכה יו"ד סי' רמ"ו אות א' שאחר שכתב דברי הש"ך דהגירסא במנחות ר"ש בן יהוצדק ושגם בשאלתות גריס כן סיים אמנם נהירנא דבתיקוני הזה"ק שם נאמר דאפילו לא קרא אלא ק"ש קיים לא ימושו עכ"ל. ובשאלתות שלפנינו בשאלתא קמ"ב גרסינן ר"י משום ר' יהושע בן יהוצדק וכתב שם הגאון העמק שאלה יצ"ו שנראה שצריך להיות ר' שמעון בן יהוצדק דר' יהושע בן יהוצדק לא נמצא בתלמוד וכתב שבשו"ת המצרף ח"ב סי' ר"א החזיק להגיה בדברי השאלתות על פי מה שנמצא מאמר זה בתיקוני הזהר שתי פעמים ועי"ש לענין חיבור לילה ביום ויום בלילה בתורה שכתב השל"ה והובא במג"א {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/א|ריש סי' א']]}} שהוא דוקא לחוש לדעת הירושלמי בפרק א' דיומא:

וראיתי למרן החבי"ף בס' ברכת מועדיך לחיים {{ממ|ד' ק"א ע"ג}} שכתב בשם הרב שמן רוקח ח"ב בחא"ח סי' יו"ד דאף דאמרינן דאפילו לא קרא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. מכל מקום להר"ן בנדרים ד' ח' אכתי רמי עליה עשה דושננתם לבניך דדרשינן שיהיו מחודדים בפיך ולפירש"י דבק"ש מקיים דברי תורה עשה דושננתם איכא חיובא. מדכתיב והגית בו יומם ולילה שהוא מדברי קבלה עכ"ל. ואני הדל לא ראיתי בעניותי שום רמז בדברי רש"י בנדרים דלמאן דאמר דקריאת קריאת שמע שחרית וערבית מהני מכל מקום מידי והגית בו יומם ולילה לא נפיק. וסתמא דמילתא משמע דגם מידי והגית נפיק וכך הם דברי הרב מוהריט"ץ הנז"ל וס' שמן רוקח אין בידי לעיין בדב"ק וצ"ע וראיתי עוד בברכת מועדיך לחיים שם בד' ק"ב ע"א שחקר שאם נאמר דבק"ש שחרית וערבית מקיים מצות תלמוד תורה היכי שרי ללמוד יותר והא איכא משום בל תוסיף ואמר מר באחד מן הישובים על פי דברי מרן הב"י בסי' מ"ח דבקריאה בעלמא ליכא בל תוסיף ובמחכתה"ר לא דמי כלל. דהתם דעיקר המצוה היא הקרבת הקרבן והקריאה זכרון בעלמא היא לכן לית בה משום בל תוסיף מה שאין כן בלימוד תורה דהלימוד עצמו הוא גוף המצוה אי הוה שייך ביה משום בל תוסיף לא הוה מהני מה שהוא קריאה בעלמא אלא דלא שייך בלמוד התורה משום בל תוסיף כמו שכתב שם בשאר הישובים. והעיקר דאינו שייך בזה בל תוסיף כמו בנתינת צדקה דרשאי אדם לבזבז נכסיו לולא תקנת אושא שלא יעני וכמו בתרומה אף דחטה אחת פוטרת וכמו שכתב הרב יד שאול:

והנה כל הנ"ל היה כתוב מזמן רב גם בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים במערכת בין המצרים [[שדי חמד/בין המצרים/ב/יג|סי' ב' אות י"ג]] הבאתי מה שחקר הרב שלחן גבוה דאבלות ישנה היא מדרבנן ואיך יכלו לפטרו בתשעה באב מתלמוד תורה וכללא הוא לא אתי דרבנן ודחי לשל תורה וניחא ליה דמקיים מצות תלמוד תורה בקריאת שמע וכו' ואני הדל כתבתי על דבריו דמעיקרא לא קשיא דודאי גם בתשעה באב אין פוטר אותו ממצוה זו אלא שאסרו לעסוק בדברים המשמחי לב והוא ברי בחיובא ללמוד בדברים הרעים וכמו שכתבתי למעלה על דברי הרב מוהריט"ץ בחקירתו איך יכלו חכמים לפטור את האבל מתלמוד תורה ונמצא מבטל מצות והגית וכו' והרב שלחן גבוה לא ראה דברי הרב מוהריט"ץ הנ"ל:

ועל מה שהבאתי למעלה שהרב דרכי שלום הקשה סתירת דברי רשב"י וכתבתי שנעלם ממנו שקושיא זו של כת הקודמין היא ראיתי עתה למרן החבי"ף בס' עיני כל חי בנימוקיו למנחות שהשיג כן על דבריו שבספרו עושה שלום (אינו מצוי אצלי) וציין בזה ספרים רבים עי"ש. גם ראיתי שהגאון קרן אורה בחידושיו למנחות עמד גם הוא בסתירת דברי רשב"י ויישב דרך דרש עי"ש דב"ק וכל מה שנדחקו רבני האחרונים בזה הא גרמא להו שלא ראו הנגלות לנו מתורתן של ראשונים שהיו בכתיבת יד ונדפסו בימינו כי בס' ברכה המשלשת בתוספי רבינו יהודה החסיד כתב למר וז"ל רשב"י אומר אפשר אדם חורש וכו' לאו משום דסובר שר' שמעון שהוא חובה דהא במנחות איהו קאמר דאפילו לא קרא אלא ק"ש שחרית וערבית קיים לא ימושו מפיך אלא מצוה בעלמא הוא דקאמר מפני ביטול תורה עכ"ל. גם בתוספי הרא"ש שבס' הנ"ל כתב וז"ל רש"מ אומר אפשר אדם חורש וכו' לאו משום דסבר ר' שמעון שהוא חייב כל היום דהא איהו אמר במנחות דאפילו לא קרא אלא ק"ש שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך עכ"ל ולא סיים למילתיה וכונתו ודאי למה שכתב רבינו יהודה החסיד הנ"ל שאינו אלא למצוה בעלמא וסברת רבינו יהודה החסיד בזה היא כדעת הקדמונים שכתב הרדב"ז בח"ג סי' תט"ז שיש מחלוקת הקדמונים אי מצי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית ולימוד כל היום אינו אלא רשות כמו שהבאתי למעלה (בסוף ד"ה ובעיקר) ובודאי דמה שכתבו דלימוד כל היום אינו אלא רשות אינו מדוקדק והכונה דאינו אלא מצוה בעלמא וכסברת רבינו יהודה החסיד ולגבי חובה דקריאת שמע שחרית וערבית קרו ליה רשות:

ולי הדל לולא דב"ק הנ"ל (רבינו יהודה החסיד והרא"ש) היה נראה לי דקושטא דמילתא הוא דמה שאמר רשב"י בברכות אפשר אדם חורש וכו' תורה מה תהא עליה דברים כפשטן הם דסובר דמן הדין אינו יוצא ידי חובתו בק"ש שחרית וערבית ולא קשיא דידיה אדידיה דהא מקמי בת קול והא לבתר בת קול ואפרש שיחתי קלה דהנה כשיצא עם בנו מהמערה וחזו אינשי דקא כרכי וזרעי אמר מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה כל מקום שנתנו עיניהם מיד נשרף (עיין במסכת שבת [[בבלי/שבת/לג/ב|ד' ל"ג ע"ב]]) ומשמע ודאי שסובר ששורת הדין מחייבת כן שאם לא כן מה חורי האף הגדול הזה ליתן עיניהם ולשרוף המקומות אטו מפני שאין עושים המצוה בעלמא ראוים הם לקנס גדול כזה לכלות ממונם עד שיצאתה בת קול ואמרה להם להחריב עולמי יצאתם חזרו למערתכם וכו' ואז נתקררה דעתם וחזרו מסברתם ואם כן לא נפלאת לומר דהא דת"ר בברכות נשנית קודם בת קול ומאי דאמר רשב"י במנחות דיוצא בק"ש שחרית וערבית אמרה אחר בת קול כן נראה לדעתי העניה נכון אך מה אעשה שרבותינו הנ"ל לא כתבו כן והמעיין יבחר. ולפי דברינו הנ"ל נוכל ליישב מה ששמע מקשים הרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו למסכת נדרים ד' מ"ט ע"ב על מה שאמרו שם ר' שמעון כי אזיל לבי מדרשא שקל צנא על כתפיה אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה דמשמע מזה שמחבב את המלאכה ואילו בברכות הנ"ל מרחיק ושונא את המלאכה והרב כתב דאין התחלה לקושיא זו שהרי עשה זאת לכבוד התורה לישב עליה בבית המדרש ולא יצטרך ליישב על הקרקע עי"ש ולפי דרכנו יש לומר דאמר כן ר' שמעון אחר הבת קול וק"ל:

וראיתי להרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו לברכות שם שהקשה דר' ישמעאל דידיה אדידיה. דבברכות אמר הנהג בהן מנהג דרך ארץ ואילו במנחות ד' צ"ט ע"ב אמר לבן דמה צא ובדוק שעה שאינה לא יום ולא לילה וכו' והצ"ע עי"ש ולא ידעתי למה לא הקשה גם דרשב"י אדרשב"י דלפום ריהטא שיטת שניהם מוחלפת בשתי המקומות הנ"ל הן אמת דגם על, רבינו יהודה החסיד והרא"ש בתוספותיהם הנ"ל יש להרגיש כן למה לא הוקשה להם גם דר' ישמעאל אדרבי ישמעאל ועם שעל פי דבריהם (דאינו אלא למצוה בעלמא) יתכן ליישב גם הא דר' ישמעאל דבמנחות לא אמר לבן דמה צא ובדוק וכו' אלא לקיים מצוה בעלמא מכל מקום היה להם לכלול קושיתם ותירוצם על שניהם ועל הרב מוהרצה"ח הנ"ל אולי יש ליישב בדוחק שמפני שעינו ראה שגירסת הרב ש"ך והשאלתות היא במנחות ר' שמעון בן יהוצדק כנז"ל משום הכי לא הוקשה לו דרשב"י אדרשב"י:

ובענין זה אתה תחזה בס' היקר דרכי נועם לידידי הגאון שלום דוב אבד"ק קאלעצק יצ"ו בדף ב' ע"ד והלאה (בדרוש ראשון) מה שכ' בזה בסתירת דברי רשב"י מברכות ומנחות הנ"ל ופסקי הרמב"ם בהלכות תמידין ובהלכות תלמוד תורה ושהדבר תמוה שרשב"י יחלוק עם כמה תנאים שסוברים יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ וחייב אדם ללמד את בנו אומנות וכמה תנאים היו בעלי אומנות וכו' וגם דר' ישמעאל אדרבי ישמעאל קשיא ליה והאריך בדברים נחמדים בחריפות ובקיאות ובטוב טעם ודעת וקרובים דבריו למה שהבאתי למעלה בשם הרבנים צפיחת בדבש ויד שאול עי"ש דב"ק וגם הוא יצ"ו לא ראה דברי תוספי רבינו יהודה החסיד והרא"ש הנז"ל. ולפי הנראה לא זכר שר ש"ס דנדרים ד' מ"ט ע"ב דאמר רשב"י גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה והיה מגדיל התימה על רשב"י דידיה אדידיה ולא היה צריך להקשות ממה שהתנאים אחרים אין מרחיקים המלאכה (ושדבר זר הוא לומר שחולק עם כולם וכו') ועי"ש בגוף ספר הנחמד הנ"ל שמתוך פלפולו הנעים העלה הרב המחבר יצ"ו דבר חדש דמי שרואה בחברו שהוא חריף ממנו וזריז וממולא ויוכל להיות חכם גדול יותר מכשילמוד הוא עצמו מותר לו לעסוק במלאכה ובפרקמטיא לפרנס את חבירו שיעסוק בתורה והנה שכרו אתו כאילו הוא עצמו עוסק בתורה דאף דרמי עליה מצות לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה ושננתם שיהיו דברי תורה שנונים בפיך ואמרינן ודברת בם ולא בדברים אחרים וכו' בכל זאת רשאי לדחות את כל אלה כדי להחזיק ביד מי שיהיה גדול ממנו והביא מ"ש בש"ס (קידושין כ"ט) הוא ללמוד ובנו ללמוד הוא קודם לבנו וכו' עי"ש דבריו הנחמדים:

ועל הקושיא דר' ישמעאל דידיה אדידיה ממה שאמרו בברכות הנהג בהם מנהג דרך ארץ ואילו במנחות אמר לבן דמה צא ובדוק שעה שאינה לא יום ולא לילה הנה ראיתי עתה במדרש שוחר טוב על תהלים בסי' א' על פסוק כי אם בתורת ה' חפצו וז"ל שאלו את ר' יהושע מהו שילמוד אדם חכמת יונית אמר להם צאו וראו שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ומותרים אתם חזר ואמר להם לא ילמד אדם את בנו חכמה יונית ואפילו אומנות שלא יבטל מדברי תורה אפילו שעה אחת שנאמר ובחרת בחיים עכ"ל והלשון מסורס כמו שכתב בביאורי הרא"ם שם דצירפו סברת ר' יאושע עם סברת ר' ישמעאל ביחד וצריך להגיה הלשון כמו שהוא בירושלמי פרק א' דפיאה הלכה א'. דר' ישמעאל אמר ללמד אומנות שנאמר ובחרת בחיים וחולק על ר' יהושע שאינו מתיר לבטל לימוד תורה אפילו שעה אחת והקשה שם דר' ישמעאל אמר לבן דמה צא ובדוק שעה שאינה לא יום ולא לילה כמ"ש בתלמודין במנחות ד' צ"ט ע"ב והצע"ג עי"ש ולפי מה שכתבתי למעלה בשם הרב צפיחת בדבש דלא אסר ר' ישמעאל ללמד חכמה יונית אלא שלא לצורך פרנסתו עי"ש אתי שפיר דברי רבי ישמעאל שבירושלמי שמתיר להתלמד אומנות להתפרנס בו כמובן:

אמנם על מה שאמרו במדרש הנ"ל בשם ר' יהושע שאמר שאפילו אומנות לא ילמד אדם את בנו שלא יבטל מתלמוד תורה אפילו שעה אחת דמשמע שסובר ר"י דקרא דוהגית בו יומם ולילה הוא כפשוטו תמיה לי דמקמי הכי איתא במדרש הנ"ל אמר לו רבי אליעזר ומה את מקיים ובתורתו יהגה יומם ולילה אמר לו ר' יהושע זו קריאת שמע שאם אדם קורא אותה שחרית וערבית מעלה עליו הכתוב כאילו יגע בתורה יומם ולילה ע"כ דמשמע מזה דסובר ר' יהושע דבק"ש שחרית וערבית יוצא ידי חובת והגית בו יומם ולילה היפך ממה שאמר אחרי כן צאו וראו שעה שאינה לא מן היום וכו' ואין במשמעות סיגנון דברי המדרש שמה שאמר צאו וראו הוא שחזר מסברתו הראשונה ודוחק להגיה ר' ישמעאל במקום ר' יאושע וכן צ"ל שאלו את ר' ישמעאל וכו' וכדאמרינן בש"ס דמנחות הנ"ל דר' ישמעאל הוא אומר כן דקשה להגיה כן מדעתינו ובפרט שגם בירושלמי כן היא הגירסא שאלו את ר' יהושע (אלא שצ"ע דאם כן מאי מקשי בירושלמי והתני ר' ישמעאל ובחרת בחיים זו אומנות דגברא אגברא מי רמינן על כל פנים הרי הגירסא בירושלמי היא שאלו לר' יהושע) וכן גרס הרב רע"ב בפירוש המשנה בפרק ה' דאבות אמתניתין דהפוך בה והפוך בה וכן רבינו שמשון בפירוש המשנה ריש מסכת פיאה (אמתני' דאלו דברים שאין להם שיעור וכו' ותלמוד תורה) מביא הירושלמי שאלו את ר' יהושע וכו' ושם ראיתי דדרשת ובחרת בחיים זו אומנות מייתי ליה בשם ר' שמעון (לא כגירסתינו ר' ישמעאל) וא"כ לא קשיא קושית ביאורי הרא"ם הנ"ל דר' ישמעאל אדר' ישמעאל אך יקשה עלינו דר' שמעון אדר' שמעון דסתם ר' שמעון הוא ר' שמעון בן יוחאי ומר הוא דאמר אפשר אדם חורש וכו' וצריך ליישב כמו שכתבנו למעלה ואין להאריך:

וראיתי בספר כנסת הגדולה החדש בחלק רביעי צד פ"ג במאמר הכל בחזקת סומין מה שתמה על הג' מוהרי"ב שהגיה בדברי הרע"ב בפ"ה דאבות הנ"ל שצ"ל ששאלו את ר' ישמעאל וכונת הרע"ב למ"ש בתלמודין במנחות ד' צ"ט שאל בן דמה את ר' ישמעאל וכו' וכתב על דבריו שנעלם ממנו שדברי הרע"ב נובעים מהירושלמי דפאה הנ"ל וכו' עי"ש ולדעתי יתכן שלא נעלם מעיני הגאון דבר זה אלא שמפני שקשה לו מה לו להרע"ב להניח דברי הש"ס דילן ולתפוס לשון הירושלמי והמדרש (דהרש"מ ניחא ליה להביא מ"ש בירושלמי באותו פרק באותו מקום דעסיק ביה הרש"מ לא כן הרע"ב שהביא ממקום אחר יותר נכון להביא מש"ס דילן) לכן ניחא ליה להגיה ר' ישמעאל במקום ר' יהושע ועיין בס' עמודי אש בחידושיו על הירושלמי בפרק א' דפיאה שהביא דברי רבינו יהודה החסיד והרא"ש בתוספותיהם (שבספר ברכה המשלשת הנז"ל) וכתב ליישב בזה מה שהקשה בזית רענן על מה שאמר ר' שמעון בן יוחאי במכילתא פרשת בשלח לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן שבזמן הזה צריך לעסוק במלאכה להתפרנס שהוא היפך ממה שאמר בברכות אפשר אדם חורש וכו' והביא שהרב יפה מראה הקשה דרשב"י אדרשב"י מברכות ומנחות הנ"ל ואין מצוי אצלי לראות דב"ק אם לא הוקשה לו גם דברי ר' ישמעאל אהדדי:

ובמכתב אחד מידידי הלא הוא הרב הנכבד מוהר"ר שמואל אבא הארדעצקי מעי"ת הרושקע יצ"ו כתב לי וז"ל בישוב דברי רשב"י בברכות ובמנחות ואנחנו לא נדע מה נעשה ליישב דברי ר' ישמעאל דברכות מוציא את הכתוב לא ישוב (צ"ל לא ימושו) מפשטו ובמנחות במה שאמר לבן דמה משמע שמפרשו כפשוטו ובדברי רשב"י נמי יש להעיר דבברכות מרחיק את המלאכה ובנדרים ד' מ"ט ע"ב אמר גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה עכ"ד יצ"ו וידידי הרב הגדול מוהר"ר אברהם מתתיא חלפון מעי"ת יאלסווט יצ"ו כתב לי שהשיבו על זה וז"ל ר' ישמעאל בברכות במנהג כ"ע ובמנחות ליושב אהל ורשב"י בנדרים לבתר עובדא דשבת ל"ג ב' וגם על הכונה ללימוד קאי עכ"ד יצ"ו ואני ההדיוט כבר כתבתי למעלה (בד"ה ובעיקר) דהרב צפיחת בדבש עמד גם על סתירת דברי ר' ישמעאל (ויש שם ט"ס שכתוב ר"ש וצ"ל רי"ש והוא ר' ישמעאל) ויישב דבריהם וגם אההיא דנדרים כבר כתבתי למעלה ומה שיישב הרב המגן אחד היה אברהם יצ"ו תיתי לי שכונתי לדעתו עתה נדפס ספר פעלים לתורה לידידי הרב מנן אברהם הנ"ל יצ"ו וראיתי בקונטריס אור צדיקים סי' ב' אות ג' הובאו שם דברי ידידי הגאון שלמה פריידעש יצ"ו בההיא דר' ישמעאל קרא והטה וכתב על פנקסו כשיבנה בהמ"ק אביא חטאת (שבת יב) שהקשה הגאון מצפה איתן דהא הוי טעה בדבר מצוה דרבנן לפי מ"ש הרא"ש בנדרים ד' ח' דבק"ש פטר נפשיה גם ממצות והגית ותלמוד תורה כל היום הוא מדרבנן וטעה בדבר מצוה דרבנן אינו פטור כמ"ש בטעם המלך בהלכות שופר ובהלכות לולב וביותר י"ל דר' ישמעאל לשיטתו דאמר בברכות ד' ל"ה הנהג בהם מנהג דרך ארץ ולא הוי טעה בדבר מצוה אלו דבריו יצ"ו ולי ההדיוט במחכתה"ר יש לפקפק חדא דיש לומר דלא אמר רי"ש אלא לעמא דארעא העוסקים במלאכה ולא ליושבי אהלים וכמ"ש ידידי הרב מגן אברהם יצ"ו ועוד דגם לעמא דארעא יש לומר דמודה ר' ישמעאל לרשב"י בשבתות וימים טובים שאין בהם מלאכה ולא נתנו אלא לעסוק בתורה וגם בתירוצו הראשון יש לפקפק לפי מה שהבאתי למעלה בשם הרדב"ז שהקדמונים נחלקו אם מצות לימוד הוא כל היום וכבר הבאתי דברי מרן הב"י בא"ח סי' מ"ו שנראה שסובר דלימוד כל היום הוא חובה משום והגית בו יומם ולילה ואם כן אינו פשוט לומר דלימוד כל היום אינו אלא מדרבנן:

ועל מה שהבאתי למעלה חקירת הרב ברכת מועדיך לחיים דכיון שיוצא ידי חובת קריאת שמע שחרית וערבית אם כן לא יהא רשאי ללמוד יותר שלא לעבור על בל תוסיף וכתבתי שבברכת מועדיך לחיים הנ"ל כתב ישובים על זה הנה האחד מהם הוא על פי דברי התוס' בראש השנה ד' י"ו (ד"ה ותוקעים) דדוקא במוסיף על המצוה עצמה כגון חמש טוטפות חמשה מינים בלולב אבל אם רוצה לקיים המצוה הרבה פעמים ביום ליטול לולב אין בכך כלום עכ"ל וידידי הנכבד מעי"ת טעלז יצ"ו שאין בידו ספר ברכת מועדיך לחיים הנ"ל יפה העיר בזה וז"ל ראיתי שהביא אשר חקר באם קרא יותר יעבור בבל תוסיף ונפלאתי הלא בגוף מצוה אחת לא שייך בל תוסיף ואף במצוה תמידית האם בנטילת לולב כל היום נאמר בל תוסיף אחרי אשר מדאגבי' יצא או בתפילין עכ"ד והוא אחד מהישובים שבברכת מועדיך לחיים:

עתה סמוך להדפסה קבלתי מכתב מהרה"ג מוהר"ר יוסף הלוי אבד"ק פערעיאסלאוו יצ"ו שקיל וטרי בענין זה. ולא יכלתי לעיין בדב"ק ולאהבת כבודו נתתי להעתיק דבריו ככתבו וכלשונו וזהו בסי' ג' כתב מר בשם מוהריט"ץ שהקשה במה דקיי"ל אבל אסור בת"ת איך יבא אבילות דרבנן ודוחה עשה דלימוד תורה דאורייתא. ותירץ כת"ר דיש כח ביד חז"ל לבטל מצות עשה בשב ואל תעשה ודפח"ח אמנם אי קשיא הא קשיא לפי דברי הט"ז בא"ח סי' תקפ"ח וביו"ד סי' קי"ז דבדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חז"ל לאסור אפילו בשב ואל תעשה אם כן כיון דהתורה התירה ללמוד דאפילו בימי אבלו ר"ל דהא כתיב והגית בו יומם ולילה משמע דלא מיפטר מלימוד התורה אלא בשעה שאינו לא יום ולא לילה והא אי אפשר שלא יפגע אבלות על אב ואם אפילו הכי לא מיפטר מלימוד התורה הרי דהתורה התירה מפורש ללמוד בימי אבלו ולדעת הט"ז קשה איך יש כח ביד חז"ל לאסור דבר המפורש בתורה להיתר ואין לומר דוקא היכא דמיתעקר המצוה לגמרי וכדכתב הט"ז בסי' תקפ"ח דבשבת לא מתעקר לגמרי כיון שבלא שבת תוקעין ביו"ט הוא הדין הכא בלימוד באבלו לא מתעקר לגמרי דיכול ללמוד אחר כך זה אינו דהא הט"ז שם כתב זה הטעם על מילה דדחיא שבת ולא גזרינן משום דלא רצו לעקור דבר תורה בפירוש משום גזירה והא במילה בשבת אם נאסור לא מתעקר לגמרי דהא אפשר למול באחד בשבת אם כן דברי הט"ז סותרים עצמם אלא על כרחין כונת הט"ז כיון דבתקיעות שופר אינו מפורש בתורה להתיר אפילו בשבת משום הכי בעונין דוקא היכא דמתעקר לגמרי לא גזרו חז"ל אבל במילה דרבתה התורה בפירוש להתיר למול בשבת מביום השמיני בזה אפילו היכא דלא מתעקר לגמרי לא גזרו חז"ל לאסור אם כן הוא הדין בלימוד תורה למ"ד דחובה כל היום מפסוק והגית בה יומם ולילה הוי כמפורש בתורה להתיר בימי אבלו וא"כ קשה כנ"ל ולפי זה מוכח דהט"ז סובר כדעת הפוסקים דלימוד אינו חובה כל היום ומצי פטר נפשו בקריאת שמע שחרית וערבית. ובספר דרכי החיים בהקדמה הערותו בזה קצת והבאתי דברי הש"ע מהגאון רש"ז בהלכות תלמוד תורה פרק ג' דדוקא באקראי יכול לפטור עצמו בק"ש שו"ע היינו דלפעמים יקרה לו שהוא טרוד בפרנסתו והביא ראיה מדברי תיקוני זוהר הק' ד' ס' שכתב וכי יכול בר נש לאתעסקא באורייתא יומם ולילה כל ימיו כו' הרי דיקדק בלשונו הק' לכתוב כ"ל ימי"ו משמע דוקא כל ימיו א"א לעסוק באורייתא יומם ולילה דלפעמים יקרה לו מקרה שיהיה מוטרד אז בקריאת שמע שחרית וערבית אבל מי שאינו טרוד לא יצא בק"ש ומחוייב לקיום והגית בו יומם ולילה כפשוטו. יה"ר שנזכה לזה ומעתה יקבל החיים והשלום מאדון השלום ד' הצעיר יוסף עכ"ל יצ"ו:

גם קבלתי אחר כך מכתב מידידי הג' משה קאצנילבוגין דומ"ץ מעזריטש מח"ס אהל משה יצ"ו וכתב לי בענין זה וז"ל עוד חזיתי בספרו הבהיר סי' ג' שהביא בשם מהריט"ץ בחידושיו לפרק איזהו נשך שהקשה על מאי דקיימא לן אבל אסור בדברי תורה איך יבא אבילות דרבנן וידחה עשה דלימוד תורה ותירץ בדוחק ומר ניהו רבה כתב דאינו מבין עיקר קושייתו דהרי לומד הוא בדברים רעים ומסיים ולעיקר קושייתו יש לומר דיש כח ביד חז"ל לבטל מצות עשה בשב ואל תעשה במקום שיש טעם נכון זהו תורף דבריו ובעניותי איני מבין דברי מהריט"ץ וגם דבריו הנה מה שהקשה מהריט"ץ לכאורה אין זו קושיא דהלא הש"ס למד זאת מן הפסוק כדאמרינן בפרק א"מ (ד' ט"ו) אבל אסור בדברי תורה מדקאמר רחמנא ליחזקאל דום ואם תאמר עד דאתי יחזקאל מאן אגמרוה כדפריך הש"ס בדוכתא טובא זבחים (י"א) ובמסכת תענית אפשר לישב כדמשני הש"ס דגימרא גמירא אבל לעולם הוא מדאורייתא הכי אגמרינהו דאבל אסור בדברי תורה ולפי זה אדרבא יש להקשות איך התירו בדברים הרעים הלא בפסוק כתיב דום שלא ידבר כלל בדברי תורה וניחא לי דאפשר דהפסוק שאמר רחמנא דום הוא אינו אלא ביום הראשון וחז"ל התירו בשאר הימים אבל לפי זה דין מחודש הוא ועוד יש לעיין בזה עכ"ל יצ"ו ועם כי לפום ריהטא אין דבריו נראין לי הדל ופשיטא לי דאין אבל אסור בדברי תורה מן התורה אף ביום הראשון ולכשתמצא לומר שהוא מן התורה כדמשמע ליה להרב יצ"ו לא קשיא איך התירו דברים הרעים דיש לומר דהכי אגמריה רחמנא דהאיסור משום שמחה ובדברים הרעים אין בהם משום שמחה ואין הפנאי אתי כעת לעיין בזה בכל זאת העתקתי דב"ק והמעיין יבחר ויקרב:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: ו]]