עריכת הדף "שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/יד/י"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
יו"ד) בענין אכילת מצה בכל ימי הפסח בימים ובלילות חוץ משני לילות ראשונים הדבר פשוט שאינה אכילת חובה ואי בעי אכיל ואי בעי לא אכל מצה ולא ראיתי ולא שמעתי בהיותי בעיר מולדתי עיר הקודש ירושלים תוב"ב ולא בשכני בעיר גדולה של חכמים מי שברך על אכילת מצה בימי פסח לא בימים ולא בלילות כי אם בשני הלילות ראשונים אבל בימים אפילו בימים ראשונים וכן בשאר הלילות אין מברכים כי אם ברכת המוציא אבל לא ברכת על אכילת מצה והטעם פשוט כיון שאין האכילה בהם חובה או מצוה רק רשות כדאמרינן בש"ס {{ממ|[[בבלי/פסחים/קכ/א|פסחים ד' ק"ך ע"א]]}} וכן פסקו הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור עי"ש ומרן בש"ע [[שולחן ערוך/אורח חיים/תעה#ז|סי' עת"ה ס"ז]] כתב אין חיוב אכילת מצה אלא בלילה הראשון בלבד ואין לדקדק מלשון זה דחיובא הוא דליכא הא מצוה איכא דכל כי האי איבעי ליה לפרושי בהדיא אלא ודאי סתמו כפירושו דאינו לא חובה ולא מצוה אלא רשות וכמו שמפורש בדברי הרמב"ם ב[[רמב"ם/חמץ ומצה/ו|פרק שישי מהלכות מצה]] ובדברי רבינו הטור עי"ש וכן כתבו הפוסקים בסי' תנ"ה בדין מים שלנו אם לשפכן מפני המת או התקופה שיש לחלק בין מצה שיוצא בה ידי חובתו בשתי הלילות דקפדינן שלא יהיה נראה כמזלזל במאמר הכתוב שומר מצוה לא ידע דבר רע למצה של הימים ושאר הלילות עי"ש וכן כתבו מרבני האחרונים עיין להרב פחד יצחק הובא בעיקרי הד"ט סי' ח"י אות ס"ב הבאתיו בשדי חמד ח"א במערכת אכילה אות ח':

וזה לשון הרב דרך פקודיך במצות עשה יו"ד בחלק הדבור אות ד' ובשאר ימות החג אין מצוה לאכול מצה רק שלא לאכל חמץ ושם בחלק המחשבה אות א' כתב שבעת ימים דמצות רשות רק אם בא לאכול לחם לא יאכל חמץ עכ"ל ואם זכרוני אינו מכזיב ראיתי כן בכמה ספרים דאכילת מצה בימים ובשאר לילות אינו אלא רשות ואי בעי לא אכיל ומשום הכי אין מברכין על אכילת מצה עליהם ואף דהרב חתם סופר בחלק יו"ד סי' קצ"א {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/ב/קצא#ומ"ש|בד"ה ומ"ש התוס']]}} כתב שדעת החזקוני על התורה דמצוה איכא באכילת מצה כל שבעה וכתב שבחידושיו עשה לו סמוכים וייחס לזה דעת הרא"ש והר"ן מכל מקום כבר כתב מפורש דרשות היא ואי בעי לא אכיל כלל ומשום הכי אין מברכין על מצה כל שבעה אלא דמכל מקום אי אכיל מצוה קעביד עי"ש איברא דאיני מבין לדעת החזקוני דאי אכיל מצוה קעביד למה לא יברך ומאי שנא משחיטה דאי בעי לא שחיט ואי שחיט מצוה קעביד ומברך על כל פנים הרי כתב מפורש דאינו מברך על אכילת מצה והראשונים הרז"ה בסוף פסחים והרשב"א בתשובה וכמה מרבני האחרונים עמדו לבאר מפני מה אין מברכין על המצה כל שבעה עיין למרן חיד"א בספר ברכי יוסף [[ברכי יוסף/אורח חיים/תעה#ו|סי' עת"ה אות ו']] ובמחזיק ברכה וחק יעקב ושלחן גבוה ס"ק כ"ח ובשו"ת בנין ציון החדשות [[בנין ציון החדשות/מו|סי' מ"ו]] שמעת מינה דנקטי בפשיטות דאין לברך על אכילת מצה בשאר לילות ולא בימים כלל:

וכל זה היה פשוט מאד בעיני ולא הייתי צריך לכתבו כלל לולא שנודע לי שבעיר הזאת הרבה בעלי בתים וקצת מבינים יש מהם שהיו נוהגים לברך על אכילת מצה בכל ימי הפסח בימים ובלילות כל זמן שעושים סעודה מברכים המוציא ועל אכילת מצה כדרך שמברכים בשני הלילות ויש מהם שהיו מברכין רק בשני הלילות ושני ימים ראשונים ועמדתי מרעיד לקול השמועה וחקרתי בדבר והנה אמת והודעתי להם (בהכרזה בכל בתי כנסיות) שלא יברכו ברכות לבטלה כי מנהג זה לפי דעתי אין לו מקום ומנהג בטעות הוא ואף שראיתי להרב יפה ללב בח"ב שמדבריו יש לעשות סמוכים למנהגים הנ"ל נראה לי הדל דאין לסמוך על זה כמו שאבאר בס"ד והוא שכתב בדף ט"ל ע"ב דמדברי הרב אבן עזרא בפרשת בא על פסוק שבעת ימים מצות תאכלו מתבאר שסובר דאכילת מצה כל שבעה היא חובה וכו' ושם בדף ח"ק ע"ב כתב שכן מתבאר גם כן ממה שכתב בפרשת משפטים על פסוק את חג המצות תשמור ששת ימים תאכל מצות ושכן נראה מדברי הרב צדה לדרך במאמר ד' כלל ו' פ"א במה שנתן טעם לאכילת מצה שבעת ימים וכתב דאף דמרן חיד"א בשם הגדולים בקונטריס ועד לחכמים (בשם ראב"ע) כתב בשם רבני איטלייא שנתברר שתלמידי הראב"ע שלחו יד בפירושו והוסיפו מדעתם דברים אשר לא כן וכל לשון שימצא בחומש ובנביאים שהוא מתנגד לדברי רז"ל אינו מהראב"ע עצמו רק תלמידיו אחרי מותו שלטו יד זרים שלא בידיעתו לכתוב אשר לא עלה על לבו והראב"ע וכסאו נקי מכל מקום בכגון דא דבגמרא לא אמרו אלא רשות שנתנו הבחירה ביד האדם לעשות מה שירצה לא מצי פטר נפשיה שלא לאכול שהרי יש אומרים שמצוה לאכול ואין זה מנגד לדברי רז"ל כיון שהם אמרו שיעשה מה שלבו חפץ ועליו תבא ברכת טוב שמרבה בברכות ליכול וליחדי כל הימים אלו דבריו יצ"ו:

הנה אם כונתו לומר שיאכל ויברך ברכת על אכילת מצה אין דעתי העניה נוחה בזה דאף אם לדעת הראב"ע חובה לאכול כל שבעת הימים וכן לדעת הרב צדה לדרך מכל מקום אין לנו לסמוך על זה לברך מדעתינו דאף אם היו אומרים בפירוש לאכול ולברך ברכת המצוה מכל מקום כיון שאין כן משמעות הש"ס וכל הפוסקים אין לנו ליכנס בספק ברכה שאינה צריכה דאף למאן דאמר דאיסור דרבנן הוא מכל מקום איסור חמור הוא (עיין מה שרשמתי בזה בקונטריס הכללים [[שדי חמד/ב/קטו|מערכת הבי"ת אות קט"ו]] בשדי חמד ח"א) כל שכן שבאמת לא נמצא בפירוש מי שיאמר לברך והרי הרב החזקוני שסבר דאיכא מצוה באכילת מצה כל שבעת הימים בכל זאת כתב הרב חתם סופר לדעתו דאין מברכים עליה בשאר ימים ולכן יותר נכון בעיני לומר דמה שכתב הרב יפה ללב ועליו תבא ברכת טוב שמרבה בברכות כונתו שיאכל מצה ויביא עצמו לידי חיוב ברכת על נטילת ידים והמוציא וברכת המזון אבל ברכת על אכילת מצה גם הוא מודה דאין לברך דלו יהי אלא ספק הא קיימא לן ספק ברכות להקל וברכת המצות אין מעכבות:

ומה שכתב עוד הרב יפה ללב דמדברי הריב"ה ברמזיו על התורה משמע דגם ביום ראשון איכא חיוב אכילת מצה ולאו דוקא בלילה ממה שכתב בפרשת בא על פסוק בערב תאכלו מצת חסר וי"ו ששת ימים יהיה רשות לאכול מצה אך ביום הראשון אך בגמטריא חובה שאין חובה אלא ביום הראשון עכ"ל דמוכח דגם ביום הראשון איכא חיובא דביום הראשון משמע כל היום כדאמרינן בפסחים [[בבלי/פסחים/צו/ב|ד' צ"ו ע"ב]] מנין לפסח מצרים שאין חימוצו נוהג אלא יום אחד שנאמר לא יאכל חמץ וסמיך ליה היום ופירש רש"י יום אחד משמע כל היום הכי נמי דכתיב ביום הראשון הוא כל היום לילה ויום עכ"ל אין דבריו נראים לדעתי הקצרה ופשוט דהריב"ה ברמזיו לא נתכון לרמוז דאיכא חיוב אכילת מצה גם ביום (היפך ממה שכתב איהו גופיה בטור סי' עת"ה דרק בלילה ראשונה חייב לאכול ומכאן ואילך היא רשות ואף בליל ראשון רק כזית חייב) אלא כונתו לרמוז דאף דבכל ששת ימים היא רשות בין בימים בין בלילות מכל מקום יום ראשון חלוק מהם דחייב מיהא בלילה כדכתיב בערב תאכלו מצת ומפשטיה דקרא אך ביום הראשון תשביתו דרשינן בש"ס שחמץ אסור בערב פסח מששה שעות ולמעלה ולא אמרו שיהא אסור כל היום ואם כן כונת הכתוב שביום הקודם לפסח יש בו חיוב השבתה ואך חלק הכי נמי כשנאמר שבא לרמוז אכילת מצה בראשון לא שיהיה כל היום בחיוב אכילת מצה אלא שיש בכללות היום חיוב אכילת מצה והיינו בלילה כדכתיב בערב תאכלו מצות ולא דמי לההיא דפסק ראשון דהתם כתיב היום והכא כתיב ביום כן נראה לי הדל פשוט ונמצא לפי זה דאין מקום להמנהגים הנ"ל לברך על אכילת מצה לא באכילת שני ימים ראשונים וכל שכן בשאר לילות וימים וראוי לבטל המנהגים האלה כי אין להם יסוד לברך ברכה שאינה צריכה אפס כי עז שמצאתי כתוב בקונטריסי שבהיותי לפני איזה שנים בעיר הסמוכה ראיתי בספר חדש שכתב בשם ביאורי הגר"א על ש"ע א"ח ובמעשה רב שמחליט להלכה ולמעשה שאכילת מצה מצוה מן התורה היא בכל ימי הפסח ולפי שבלילה הראשון היא חובה קראו חז"ל אכילת שאר ימים רשות שמצוה לגבי חובה מקריא רשות אלה הדברים מצאתי בקונטריסי והיה בדעתי אז לחקור על זה מרבני דורנו אם כנים הדברים שכן כתב הגר"א כי אין מצוי בעיר הזו ביאורי הגר"א לא"ח ולא ספר מעשה רב וגם למודעי צריך אם כתב לברך גם כן על אכילת מצה כל שבעה אחרי שלדעתו מצוה מן התורה היא לאכול מצה כל שבעה {{ממ|כמו שכתב בשמו בספר הנ"ל}} או שסובר כדעת החזקוני לפי מה שכתוב בדעתו הגאון חתם סופר הנ"ל דאף דמצוה איכא אינו מברך אלא בשני לילות שהאכילה בהם חובה על כל זה היה צריך לחקור ומלתא מני אזדא ועתה על ידי מעשה הנז"ל נתעוררתי לחקור על זה.

וזאת אשר השיב בזה הגאון המפורסם כקש"ת מוהר"ר יוסף זכריא שטערין יצ"ו:
::בנדון שאלתו בשם המעשה רב ומבקש להודיעו אם המובן מדבריו כהחזקוני כמו שכתב החתם סופר בדעתו כיון דמכל מקום אין עליו חובה לאכול דוקא מצה או שדעתו גם כן לברך למלאות חפצו הנני להעתיק לשונו בשלמות באשר איננו בנמצא במחנהו לעיין עליו וז"ל ב[[מעשה רב/קפה|אות קפ"ה]] שבעת ימים תאכל מצות כל שבעה מצוה ואינו קורא לה רשות אלא לגבי לילה ראשונה שהיא חובה ומצוה לגבי חובה רשות קרי לה אף על פי כן מצוה מדאורייתא היא וכן פירשו יום טוב אינו צריך אות פסח ומצה סוכות בסוכה ועוד כמה ראיות והיה מחבב מאוד מצות אכילת מצה כל שבעה וביום טוב האחרון היה אוכל סעודה שלישית אף שלא היה אוכל שלש סעודות בשאר ימים טובים מפני חביבת מצות אכילת מצה שזמנו הולך לו ובמוצאי יום טוב היה משתדל לטעום חמץ וכן חדש באורתא נגהי תמניסר והיה נמנע לאכול לאחר פסח מצה שיוצאין בה ידי חובתו בפסח וכל זה להיכרא לעשיית המצוה שאין עושין אותה להנאה אלא מפני גזרת הבורא יתברך שמו עכ"ל המעשה רב ובהערת המביא לבית הדפוס בדפוס ווארשא בשנת תרי"ח ולא נזכר שמו על מה שכתב ומצוה לגבי רשות וכו' וז"ל א"ה עיין תוס' ברכות ט' ע"א ד"ה טעה ובר"נ פרק קמא דשבת סוגיא דלא ישב אדם לפני הספר וכן דעת רוב הפוסקים שתפלת ערבית מצוה אף על פי שקראוה רשות ועל מה שכתב סוכות בסוכה א"ה עיין ש"ע שלו סי' ל"א ס"ק ג' ועיין תוספות מנחות ל"ו ד"ה יצאו ותוספות ערובין צ"ו ד"ה ימים ואפשר שדעת הגאון דכל מידי דלאו מיתסר אלא בלאו לא בעשה לא מקרי אות ואף להמפרשים שהאות הוא שביתת מלאכה שאני איסור מלאכה משבתות וימים טובים שהוא בעשה ולא תעשה כשבת ריש ד' כ"ה וביצה ד' ח' עכ"ל המגיה:
::ובעיקר הסברא מהחתם סופר להחזקוני עיין ברכות ד' מ"ט ע"ב דאי בעי לא אכיל וכו' וזה רק לענין אי מחזירין ויעיין בפני יהושע פסחים ד' כ"ח ע"ב ד"ה בשעה שישנו בקום אכול מצה וכו' דמאי קאמר ובשעה שאינו בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ והא בכל שבעה ימים אינו בקום אכול מצה לבר מלילה ראשונה דהוי חובה ועל כרחין דאף על גב דאינו מצוה אלא רשות אפילו הכי שייך האי לישנא כיון דכתיב להדיא שבעת ימים תאכל מצות ועוד אפשר לומר דלרבי שמעון בכל שבעת ימים אכילת מצה מצוה כפשטא דקרא דהא לקמן סוף פרק ערבי פסחים משמע דהא דאין מצות אכילת מצה אלא בלילה ראשונה לא ידעינן אלא מרומיא דקראי כתוב אחד אומר שבעת ימים וכו' וכתוב אחד אומר ששת ימים ודרשינן מה שביעי רשות אף ששה רשות ואם כן לרבי שמעון דדריש לענין חדש וישן בספרי פרשת ראה והובא בילקוט ועיין מנחות ד' ס"ו וכו' יעיש"ב. ובזה מיושב קושית הטעם המלך פרק שישי מחמץ ומצה על השאגת אריה סי' ל"ו על תמיהת התוספות סוכה דף ל' ללישנא קמא במצה של טבל הא הוי מצוה הבאה בעבירה דיש לומר דעשה דמצה דוחה לא תעשה דטבל והא אין ראוי לשבעה כפסחים ל"ח ב' ולפי דעתי יש לומר למאי דמוקי כרבי שמעון דאין איסור חל על איסור ולדידיה הוי מצה הראויה לשבעה והארכתי בחידושי ומה שכתב הפני יהושע מרומיא דקראי ליתא שם רק מה שבעה רשות ופירש רש"י שהרי הוציאו וכו' ורק במכילתא פרשת בא כתוב אחד אומר שבעת וכו' עיי"ש ומובא ברש"י פרשת בא וראה:
::ואולם בפסחים [[בבלי/פסחים/לא/ב|ד' ל"א ב']] רבי שמעון אומר פסח באנשים חובה ובנשים רשות ומשמע דבמצה מודה שהוא רשות ומה שהביא מראב"ע פרשת בא ומשפטים בשם ספר יפה ללב הספר הזה לא ראיתיו ולא אדע מה שכתב שם אך בכבוד הלבנון שנה ששית נומר כ"ג בהערות שונות הביא מחכם אחד כי מעולם לא עלה על לב ראב"ע לפרש בחיוב על כל שבעת הימים מלבד שהכריח את דבריו פרשת בא לקבל פירוש בלתי טבעי עליהם הנה אשמיטתיה עוד מה שכתב ראב"ע בספר יסוד מורה ד' פ"ה {{ממ|דפוס פראג}} וז"ל ויש שבעת ימים מצות על דרך הפשט כי הם חיוב כי הכתוב הזכיר ואמר שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים והנה הזכיר הטעם כי עד שבעה ימים אכלו ישראל המצות מהדברים אלה נראה ברור כמו שכתבתי ואי אפשר להתעקש עוד יותר ולהוציא כונת הדברים מפשוטן כו' עכ"ל הכותב בדברי חכמים בכבוד הלבנון ועיין בדברי שאול פרשת ראה בפסוק ששת ימים וכו' בפסחים ק"כ מה שביעי רשות וכו' מכאן תימה מה שכתב במורה [[מורה נבוכים/ג/מג|ח"ג פרק מ"ג]] דאכילת מצה אלו היה יום אחד לא היינו מרגשים בו רק בהתמיד אכילתו וכו' והרי באמת לא היה מצוה בכל השבעה ימים רק שלא לאכל חמץ עיין שם שנדחק לדחות.
::ואסיים ברכה ושלום וכו' '''יוסף זכריא''' בלא"א הרב מ' נתן '''שטערין''' אבד"ק '''שאוויל''':


אחר איזה ימים השגתי תשובת הגאון המפורסים כקש"ת מוהר"ר נפתלי צבי יאודה ברלין יצ"ו על שאלתי הנז"ל וז"ל:
::על דבר אכילת מצה בשבעת ימי הפסח אמת כי כן נמצא במעשה רב בשם הגר"א דמצוה לאכול מצה כל שבעה אלא שאינו חובה כמו בליל ראשון ולא נתבאר מאין למד הגר"א הכי והיה נראה מדאיתא בפסחים [[בבלי/פסחים/מ/א|ד' מ']] דאמיה דמר בריה דרבינא מנקטא ליה בארביה ואי משום לילי יום טוב ראשון לבד למה לן ארבי אלא מצוה לכל ימי הפסח איברא יש לדחות ולומר שאי אפשר להוכיח מכאן אלא שאם רוצה לאכול לחם מחויב לאכול שמורה או מצה וכבר הראיתי בזה בהעמק שאלה [[העמק שאלה/עו#ג|סי' ע"ו אות ג']] מחלוקת רבותינו הראשונים ולא כהר"ן אבל אין ראיה דמצוה לאכול לחם מצות איך שהוא לא שמענו לברך על זה בכל ימי הפסח ומכל מקום מסופקני אם יש בזה משום ברכה לבטלה יעיין מר מה שכתבתי בהעמק שאלה דפורים [[העמק שאלה/סז#ג| ס"ז אות ג']] וידוע דרב סעדיה גאון כתב לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על טבילת ערב יום הכיפורים והביאו הרא"ש והטור א"ח סי' תר"ו והשיגו עליו.
::וה' ישמרנו מלבד בהוראה כנפש העמוס '''נפתלי צבי יאודה ברלין'''.

(עתה יצא לאור ספר משיב דבר להגאון הנ"ל וענין זה נדפס בספרו בחלק יו"ד סוף סי' ע"ז עי"ש):


וזאת תשובת אישי כהן גדול ידידי הגאון המפורסם כקש"ת מוהר"ר שלמה הכהן יצ"ו מווילנא יע"א:
::ולענין מה ששאל כת"ר נ"י לנו ולדעתינו אודות אכילת מצה בשאר ימי הפסח שכתב בספר [[מעשה רב]] {{ממ|והוא ספר שנכתב בו כל ההנהגות שהנהיג מרן הגר"א להלכה ולמעשה וקבע בה מסמרות וכעת נדפס פעם שנית בתוספת מרובה הגהות וחידושים מגאוני הזמן וגם קצת חידושים והגהות נדפס על שמי בתחלת הספר והנני שולח את הספר היקר הזה למתנה לכת"ר נ"י בפאצט הזה וימחול כת"ר נ"י לקבלו מיד הפאצט. [אמר המחבר: קבלתיו ורב תודות לאדוני יחיה]}} דבכל ימות הפסח הוי מצוה דאורייתא ומה דקרו ליה חז"ל רשות משום דמצוה לגבי חובה רשות קרי לה וכן כתוב באמת בספר הזה באות קפ"ה וכתוב שם דיש לזה כמה ראיות אך ח"ו להעלות על הדעת שצריך לברך ומאד תמיהני דהאיך נמצא במחנו אנשים כאלו שיטעו בטעות גדול כזה בדבר הפשוט לכל ואכן טעמא בעי באמת לפי דעת הגר"א דהוי מצוה דאורייתא ונכלל בקרא דשבעת ימים מצות תאכלו למה אין טעון ברכה דנהי דלא דמי לסוכה דהתם אף דבשאר ימות החג גם כן אינו חובה לאכול דבר הטעון סוכה מכל מקום אי אפשר לאדם בלא שינה והוא אחד מהדברים שטעונים סוכה כמו שתירץ הבעל המאור (ומה שתירץ בבנין ציון ב[[בנין ציון/מו|סי' מ"ו]] דבמצות אינו מצוה רק הכונה שלא יאכל חמץ זה לא יתכן לדעת הגר"א הנ"ל ועל כרחין אנו צריכים לתירוץ של הבעל המאור) מכל מקום הא מצות ציצית גם כן אינו חיובא כלל דהא אם רוצה שלא ילבש בגד של ארבע כנפות הרשות בידו ואף על פי כן אם לובש צריך לברך ומאי חילוק יש בין מצה בכל ימי הפסח לציצת והגם דיש לחלק קצת בין ציצת למצה דהתם לכל הפחות בבגד של ארבע כנפות אם לובש מוטל חיוב מצות עשה ממש להטיל ואם אינו מטיל עובר בעשה אבל גבי מצה אפילו אם רוצה לאכול פת של חמשה מינים אינו מחויב לאפות אותו מצה מן התורה רק שלא יהיה חמץ ולמאן דאמר דחמץ נוקשה דרבנן יכול לאפות אותו דיהיה שיאור דאינו לא חמץ ולא מצה דעל כרחין צריך לומר דהא דכתיב שבעת ימים מצות תאכלו הכוונה שלא יאכל חמץ דהא בהדיא כתב קרא דבערב תאכלו מצות משמע דבערב ותו לא ואם כן אינו מוטל עליו שום חיוב מצות עשה רק דדעת הגר"א וסייעתו {{ממ|וכן כתוב בספר באר אברהם להגאון בעל משכיל לאיתן בפסחים דף ל"ה בשם הפני יהושע שכן כתב בשם הספרי דכל שבעה הוא מן התורה}} דכיון דלאיסור חמץ בלחוד לא הוצרך דכבר נאמר כמה אזהרות על אכילת חמץ ועל כרחין דאתא נמי להורות דאם אוכל מצה מקיים נמי מצוה אבל חובה לעולם ליכא והילכך לא דמי לציצית ומכל מקום לא נחה דעתי עדיין בזה ואם ירצה ה' לעת הפנאי אראה לעיין עוד בזה ולא באתי רק לעורר.
::כה דברי הדו"ש בלונ"ח וקשור באהבתו כל הימים ומברכו בברכת כהנים '''שלמה''' בלא"א מנ"ה ישראל משה '''הכהן''' זללה"ה מו"ץ בפ"ק '''ווילנא''':

וידידי הגאון שלמה פרעדיש מח"ס כרם חמד יצ"ו אבד"ק ליאדי כתב לי על זה וז"ל:
::בספרו הקדוש במערכת אכילה {{ממ|בד"ה ומה}} בכונת בעל הטורים ברמזיו יעיין בקובץ יגדיל תורה קונטריס עשירי סי' קנ"ג אות י"א ד' רע"ח ע"ד ודו"ק. עכ"ד יצ"ו.

ועיינתי שם והם דברי ידידי הגאון אליהו דוד ראבינאוויץ אבד"ק פאניוועז יצ"ו דבהדי דשקיל וטרי שם אי איכא עשה דתשביתו חוץ מערב פסח הביא דברי הריב"ה ברמזיו דאך חובה ביום ראשון וכו' וכתב על דבריו ותמוה מאד דהא בביעור חמץ קאי קרא ולא באכילת מצה ולהאמור יש לומר גם כן סבירא ליה כדברינו דמצות עשה דתשביתו רק ביום הראשון שהוא ערב פסח לבד עכ"ל יצ"ו וכוונת הרב מוהר"ש יצ"ו להביא סמוכות למה שכתבתי אני הדל דאין להוכיח מדברי הריב"ה ברמזיו דאיכא חיובא גם ביום הראשון שהרי לפי דברי הרב אד"ר הנ"ל יצ"ו לא עסיק בהכי הריב"ה כלל רק על מצות תשביתו אמנם במחילת כבוד הגאון אד"ר יצ"ו אין דעתי העניה נוחה בפירושו דסגנון לשונו מורה שעל יום ראשון של פסח קאמר דחובה ביום ראשון דוקא ואף דקרא מיירי בביעור ולא באכילת מצה הנה הריב"ה לא כתב זה לילפותא גמורה ואינו אלא רמז בעלמא ואף אי קרא לא מיירי בהכי הדרשה יפה נדרשת בכל הרמ"ז הרומ"ז על האר"ש:

ובעיקר דעת הגר"א שיש מצוה לאכול מצה כל שבעה ימי הפסח כתב לי ידידי הרב הג' זר"ק בנש"ק יעקב זלמן ליפשיץ מעיר בריסק דליטא יצ"ו וז"ל:
::בספרו אסיפת דינים מערכת אכילה חקר כת"ר בהא דמצות אכילת מצה אי הוי מצוה כל שבעת ימי הפסח כמו שכתב הגר"א ולמה לא מברכין על אכילת מצה בכל ימי הפסח אי הוי מצוה ולדעתי הפעוטה נראה לחלק כי בלילה הראשונה הוא מצות מצה חיובית מצד עצמה מפני טעם המצוה בעצם שיש בה אבל כל שבעה ימי הפסח הוא רק מצוה לא מצד עצמה אך להראות שלא יאכל חמץ כי בכל לא תעשה הוא לא ניכר קיומא שמנוע מלעשותה מפני גזירת מלך כי הוי בשב ואל תעשה ואולי לא יחפוץ עתה לאכול כלל לכך לא יאכל נבילה או שאר איסורין והתורה לא צוה להראות בפועל כי מפני המצוה ימנע מלעבור על לא תעשה אולם במצות לא תאכל חמץ הוי מצוה להראות בפועל כי ימנע מלאכול וזה לא הוי רק אם יאכל פת ולא יאכל חמץ בזה ניכר שמקיים הל"ת מפני גזירת מלך כי אם לא יאכל פת נוכל לומר כי לא ירצה עתה בפת לאכול ואם כן שפיר הוי מצוה בכל שבעה ימי הפסח באכילתה שמקיים הל"ת לבל לאכול חמץ וניחא שפיר דלכך לא מברכין משום דעל קיום לא תעשה לא מברכין ועיין פרי מגדים יו"ד סי' י"ט שהקשה על הריצב"א בתוס' שבועות ד' כ"ד שסובר דליכא עשה שאינה זבוחה והוי רק תיקון הלאו אם כן למה מברכין על השחיטה עי"ש ואף דבתורה מפורש שבעת ימים תאכל מצה עם כל זה כיון דכתיב ששת ימים למדו דאינו מצוה כדכתב רש"י שם ועל כרחין הא דכתיב שבעת הוא לכונה זו דרק מפני להראות קיום הלא תעשה ולא משום מצוה עצמית. עכ"ד יצ"ו:


גם ידידי הגאון משה אהרן אלופין אבד"ק חאלוי יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל:
::במערכת אכילה הביא כ"ת דברי שלשה הרועים נ"י בביאור דעת הגר"א דאכילת מצה כל שבעה מצוה מן התורה אלא דלגבי חובה מיקרי רשות ואולם אם יש לברך לדעתו כל שבעה נראה ברור שהגר"א בעצמו לא בירך רק בשני הלילות דאם איתא שהוסיף לברך כל שבעה דלא כהמנהג והפוסקים לא היה שותק בספר מעשה רב מלהשמיענו חידוש זה וטעמא נראה דלא דמי לסוכה דהתם נהי דאינו חייב לאכול בסוכה כל שבעה מכל מקום אם אוכל הוי חובה ולכן אין אכילת שאר הימים טפילה לאכילת ליל ראשון דכל סעודה וסעודה הוי חובה בפני עצמה מה שאין כן מצה כל שבעה דלא הוי רק מצוה ומיקרי רשות לגבי חובת לילה ראשונה הילכך מפטרי כולהו בברכת לילה ראשונה כטפילה לגבי עיקר וראיה לזה מהא דסוכה {{ממ|מ"ה ב'}} דרבה ב"ב אמר ר"י לולב יום אחד משום דלולב דרבנן סגי ליה בחד יומא {{ממ|אף דמפסקי לילות מימים ולא הוי כיומא אריכא}} וקשה הא על מצוה דרבנן נמי מברכינן אלא ודאי דהכא שאני דכיון דאיכא יום ראשון דהוי דאורייתא מגררא כולהו יומי בתריה כטפילה לגבי עיקר וסגי להו בברכת יום ראשון בלבד ואף דאנן פסקינן כרבין אמר ר"י דלולב שבעה כסוכה היינו משום דלולב מפסקי לילות מימים וסוכה חובה דאורייתא כל שבעה לא כן מצה דלא מפסקי לילות מימים וכולהו שבעה לגבי חובת לילה ראשונה מיקרי רשות הילכך נפטרו כולהו בברכת לילה ראשונה נטפלה לגבי עיקר ולכן נראה דגם להגר"א איכא בשאר ימים משום ברכה לבטלה ועוד יש לי לדבר ביסוד זה אלא שקשה עלי מלאכת הכתיבה בכתב רש"י. עכ"ד יצ"ו:


וידידי הרה"ג מוהר"ר לייב בערגער יצ"ו מעיר בענדין הסמוכה למדינת פראסיין כתב לי בענין זה וז"ל: מה שכתב במערכת אכילה אות ז' בענין אכילת מצה אם יש מצוה כל שבעה והביא בשם הגר"א דהיא מצוה כל שבעה לעניות דעתי ראיה לדבריו קצת מדברי תרגום יונתן בן עוזיאל פרשת ראה ט"ז פסוק ג' על פסוק לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לא תיכלין על פסחא חמיע שבעה יומין תיכלין לשמי' פטיר וכו' וממה שכתב לשמי' משמע דהיא מצוה דאי לאו הכי מאי לשמי' שייך בזה ואגב אזכיר מה שראיתי בספר גבורות ד' מהמר"ל מפראג [[גבורות ה'/מח|פרק מ"ח]] שכתב דהגם שמקיים המצוה דבערב תאכלו מצות בכזית מכל מקום אם אוכל יותר מקיים גם כן מצוה ועל כן פסק דכל מה שאוכל בליל ראשון צריך הסיבה יעיי"ש ומשמע מדבריו דשאר הימים לא הוי מצוה כלל רק רשות ובדבריו האלה יש ליישב קושית האחרונים אהירושלמי המובא תוספות קידושין {{ממ|[[תוספות/קידושין/לח/א#אקרוב|דף ל"ח ע"א]]}} ד"ה אקרוב עומר דאמאי לא אכלי מצה מחדש ניתי עשה ונידחי לא תעשה דחדש והקשו הא שיעורין נשתכחו בימי אבלו של משה ואם כן לא הי' יודעין כמה יאכלו כזית דלמא השיעור שני כז זתים ולא מקיים המצוה בכזית וחצי שיעור אסור מן התורה ואם יאכלו שני זתים דילמא השיעור כזית והוי הזית שני איסור עכ"ן וי"ל דהנה מבואר בפירוש הראב"ד על התורת כהנים דגם נשים מותרין ללבוש כלאים בציצית הגם דנשים פטורין ממצות עשה דציצית מכל מקום אם עושה מקיימת מצוה ועל כן שייך בזה עשה דוחה לא תעשה ואם כן חזינן מדבריו דגם מצות עשה דהיא רשות שייך עשה דוחה לא תעשה ומיושב קושייתם דשפיר הי' מצי לאכול שני זיתים כיון דמקיימין מצוה גם בכזית שני כדברי המר"ל שייך בזה עשה דוחה לא תעשה ויתיישב בזה קושית המרי"ט בחידושיו לקידושין שם שהקשה אמה שכתבו תוספות דמשום הכי לא שייך עשה דוחה לא תעשה דאין עשה דקודם הדיבור דוחה לא תעשה דלאחר הדיבור הא ביבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/ה/ב|דף ה' ע"ב]]}} איתא דעשה דלפני הדיבור עדיפא דקאמר שם דמשום הכי אין למילף מפסח מילה ותמיד משום דהי' לפני הדיבור ועל פי מה שכתבנו למעלה י"ל דהנה כמה אחרונים כתבו דכל עשה דוחה לא תעשה הותרה דכלאים בצצית הותרה עיין תוספות מנחות {{ממ|[[תוספות/מנחות/מ/א#כיון|דף מ' ע"א]]}} ד"ה כיון דאפשר במינן רק עשה דקודם הדיבור כיון דלא דמי לכלאים בציצית ע"כ הוא רק דחוי' ובאמת לענין דחוי' עדיפא מעשה דעלמא כיון דהוא לפני הדיבור כדאמר שם ומכולהו שכן ישנו לפני הדיבור רק כונת תוספות כיון דהוא רק דחי' אם כן לא שייך בזה עשה דוחה לא תעשה כיון דלא ידעו השיעור שיאכלו ובזה לא שייך סברת הראב"ד דגם מצות עשה של רשות דחי דהראב"ד לא כתב כן רק בכלאים בציצית דהותרה אבל הכא דהוא רק דחויה בודאי אין בכח מצות עשה של רשות לדחות ויותר מדויק דברינו בדברי הירושלמי ראש השנה {{ממ|ד' י"ג ע"א}} תוספות שם ד"ה דאקריבו עומר דמשום הכי לא דחי משום שאין כתובה בצידה וזהו הכוונה דכלאים בציצית הותרה מטעם דכתיבה בצידה אם כן הפירוש דבמקום העשה לא נאמר כלל הלאו אבל הכא כיון שאין כתובה בצדה אם כן הוא רק דחויה ולא שייך עשה דוחה לא תעשה כיון דלא ידעי כמה יאכלו כקושית האחרונים הנ"ל. וגם יש לישב בזה דברי תוספות שם קידושין שכ' א"נ גזרה כזית ראשון אטו כזית שני עכ"ל ובשו"ת שאגת אריה [[שאגת אריה/צו|סי' צ"ו]] תמה על דבריהם וכי לחלוק על הירושלמי באו דאמאי לא תירץ בירושלמי כן והגם דמצינו בש"ס יבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/כ/ב|ד' כ' ע"ב]]}} גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה מכל מקום אין לדמות גזירת חכמים זו לזו ומנא לן גזירה זו ועל מה שכתבתי י"ל דהם פירשו כן בדברי הירושלמי כיון דאין כתובה בצידה אם כן הוא רק דחויה ואם כן אסור כזית שני דלא שייך עשה דוחה לא תעשה וע"כ גזרינן כזית ראשון אטו כזית שני ויעיין בזה שו"ת בית יצחק יורה דעה סי' קס"ד ויש לפרש בזה דברי הירושלמי ביצה פרק א' הלכה ג' וז"ל חברייא אמרין שמצות עשה דוחה למצוה בלא תעשה {{ממ|קאי על יחפור בדקר ויכסה מפרש}} על דעתיה דר' יונה דו אמר מצות עשה דוחה למצוה בלא תעשה אף על פי שאין כתובה בצידה ניחא על דעתיה דר' יוסה דו אמר הואיל ואין מצות עשה דוחה בלא תעשה אלא אם כן היתה כתובה בצידה מכיון שהתחיל במצוה אומר לו מרק עכ"ל והוא מחוסר הבנה והקרבן עדה פירש דכיון שהתחיל לשחוט מותר לו לגמור אף על פי שאין עשה דוחה בעלמא אלא אם כן כתובה בצידה והוא תמיה כיון שאין עשה דוחה לא תעשה אמאי מותר הכא כיון שהתחיל ועל פי דברינו יש לומר דעיקר כונת הירושלמי כיון היכי שאין כתובה בצידה הוא רק דחויה אם כן היה לנו לחוש דילמא יחפור יותר מכשיעור יעיין מר בשו"ת בית יצחק {{ממ|[[בית יצחק/יורה דעה/קסד|יור"ד סי' קס"ד]]}} ועל זה מתרץ מכיון שהתחיל במצוה אומר לו מרק והכוונה י"ל על פי מה שכתב בספר יראים לר"א ממיץ עמוד זמנים אות קי"ז וז"ל ובהארכת תקיעתו יותר מכשיעור אין בזה חילול יום טוב כל זמן שהוא עסוק ולא פירש מן התקיעה כדתניא בשבת כל זמן שהוא עסוק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין את המילה בין על ציצין שאין מעכבין את המילה פירש על ציצין המעכבין את המילה חוזר על ציצין שאין מעכבין אין חוזר הילכך לאחר שפירש יזהר שלא יחזור ויתקע עכ"ל מבואר מדבריו אלה דהגם דאם פירש ל"ה מצוה מכל מקום אם עוסק במצוה הוי הכל מהמצוה וראיה ממילה דדחי שבת ויעיין עוד כיוצא בזה ברשב"א יבמות {{ממ|[[רשב"א/יבמות/כ/ב|ד' כ' ע"ב]]}} ד"ה אלא מעתה שתירץ על הקושיא למה ליה לרבא למימר גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה ואמאי לא קאמר גזירה משום גמר ביאה דיבמה ניקנית בהעראה וכן הקשו התוספות שם וז"ל א"נ משום דכתיב להקים לאחיו שם ובגמר ביאה הוא דאיכא הקמת זרע אלא שריבה הכתוב אף העראה עכ"ל וכונתו יש לומר כדברי היראים דכיון דלא פירש גם גמר ביאה הוי מצוה ויש לדחות ואין כאן מקום להאריך וזה הפירוש בדברי הירושלמי דמשום הכי לא חיישינן דלמא יחפור יותר מכשיעור דאפילו יחפור יותר הכל הוא מהמצוה כיון שלא פירש וגם על זה אמרינן עשה דוחה לא תעשה וזה לא חיישינן דלמא יחפור לאחר שפירש זה בדות וזהו כונתו מכיון שהתחיל במצוה אומר לו מרק ועיין עוד יש לומר בכונת דברי הירושלמי על פי מה שכתבתי למעלה דהיכי שאין כתובה בצידה הוא רק דחויה והי' ס"ל להירושלמי דמצות כיסוי הוא מצוה של רשות דבידו שלא ישחוט ולא יחייב בכיסוי והיכי דהוא דחויה אין בכח מצות עשה של רשות לדחות ועל זה משני מכיון שהתחיל במצוה אומר לו מרק דכיון ששחט אם כן השתא הכיסוי הוא חיוב כמו כלאים בציצית דאם לא ילבוש הבגד לא יחייב בציצית מכל מקום אם לובש מחייב שפיר מיקרי מצות עשה של חובה וכ"כ במצות כיסוי וזה ברור בכונת דברי הירושלמי {{ממ|ב}} נלע"ד להביא ראיה לדברי הרב יפה ללב דיש מצוה באכילת מצה כל יום ראשון מדברי המכילתא פרשת בא פיסקא פ"ג וז"ל משארותם אלו שירי מצה ומרור אתה אומר כן או אינו אלא שירי פסחים כשהוא אומר ולא תותירו ממנו עד בוקר הרי שירי פסחים אמור ומה אני מקיים משארותם צרורות בשמלותם אלו שירי מצה ומרור צרורות בשמלותם על שכמם ר' נתן אומר וכי לא הי' שם בהמה והרי כבר נאמר וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר ומה תלמוד לומר על שכמם אלא שהיו מחבבין את המצות עכ"ל ומובא דברי המכילתא זאת בפירוש רש"י חומש משמע מפורש מזה דהוא מצוה דאי לאו הכי מאי שייך בזה שהי' מחבבין את המצות דהא הם יצאו בבוקר וצ"ל לפי זה הא דנטלו שירי מרור דזה ודאי לאו מצוה כדי שיהיה להם זכר לוימררו את חייהם ומה דק' שהי' מחבבין את המצות קאי על מצה ואפשר לפי זה יש להוכיח דהוא מצוה כל שבעה דכמו במצרים היה מצוה כל יום ראשון דלא נהג חימוצו כ"א יום ראשון לדברי ר' יוסי הגלילי פסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/צו/ב|ד' צ"ו ע"ב]]}} כמו כן לדורות דיש איסור חמץ כל שבעה וכתבה התורה שבעת ימים מצות תאכלו הוא מצוה אכן יש לדחות דברינו על פי מה שכתב בספר בני יששכר במאמרי חודש תמוז מאמר א' אות יו"ד והביא שם בשם ספר עיקרי דינים בשם ספר קול אליהו וז"ל בעה"ק ירושלים תוב"ב נהגו שלא לאכול בשר מר"ח אב עד התענית ואם נשאר בשר ממה שקנה לצורך אוכל נפש לר"ח או לשבת שמע שאומרים בשם הרב מהר"א יצחק שהי' אוכל משיורי ר"ח ושבת ושכן נהגו אחריו והביא ראיה לזה מאיברי בשר נחירה וכו' עכ"ל ואם כן על פי זה יש לומר דכונת דברי המכילתא משום שהי' שירי מצוה על כן גם זה מצוה ועל פי זה שייך גם על מרור שהי' מחבבין את המצות ויש מזה ראיה ברורה לדברי קול אליהו:


ובמה שהובא למעלה בשם ספר מעשה רב שהגר"א היה משתדל לטעום חמץ במוצאי יום טוב של פסח כתב לי על זה ידידי הגאון צבי הירש הלוי בליווייס מעיר ווארשא יצ"ו וז"ל:
::הלכתי לטייל בשדי חמדתו ומצאתי בו להבין דברי מוהרי"ל בסוף הלכות פסח שכתב וז"ל במוצאי פסח בלילה לא היה שום חמץ בבית מוהר"ש ולא חשו ואכלו מצה עכ"ל וזה כמה אשר נשאלתי לבאר הדברים ולא ידעתי ולפי מה שהביא כ"ת בשם הגר"א מבואר היטב ומכאן למד הגר"א דבר זה. עכ"ד יצ"ו:


ודע שמה שכתב הגאון חתם סופר שבחידושיו עשה סמוכין לדברי החזקוני שבכל יום ולילה מימי חג הפסח יש מצוה לאכול מצה אף שאינו חובה {{ממ|כנז"ל בד"ה וזה לשון}} הנה מקרוב השגתי ספר היקר חתם סופר על הסוגיאות שנדפס בשנת תרנ"ג בעיר הקודש ירושלים תוב"ב וראיתי מה שכתב בסי' מ"ד א ס"ט ע"ב בד"ה שבעת ימים) ולפי הנראה לדבריו שבספר הנ"ל היתה כונתו בתשובתו שביו"ד סי' קצ"א הנ"ל ואעתיק תורף דב"ק לפי שבמקומות אלו לא נתפשט ספר התורה הזה והוא שהביא שם הא דתניא במכילתא והביאה רש"י על פסוק עד יום האחד ועשרים לחדש בערב כיון דכתיב שבעת ימים תאכל עליו מצות אין לי אלא ימים לילות מנין תלמוד לומר עד יום האחד ועשרים לחדש בערב והא באמת ליכא חיוב מצה כלל לא בימים ולא בלילות אלא בלילה ראשונה ואי לאסור חמץ בלילות כבר כתיב ונכרתה הנפש ההיא מיום הראשון עד יום השביעי והרא"ם האריך מאד ולא עלה בידו כהוגן והחזקוני כתב תירוץ נכון מאד והוא דנהי דאין חובה אלא לילה ראשונה דאי לא אכל נענש מכל מקום בכל יום יש מצוה לאכול מצה אלא שאינו נענש אם לא עשה ולגבי חובה דלילה ראשונה קרי להנך רשות דמצוה לגבי רשות חובה קרי ליה והיינו שבעת ימים תאכל מצות דאיכא מצוה על כל פנים והוה אמינא ולא לילות קא משמע לן עד יום האחד ועשרים דאפילו בלילה מקיים המצוה והשתא אתי שפיר דיליף היקשא אכל שבעת ימים למצות ולילה ראשונה לחובה ויש להביא סעד לזה מתוספות מנחות ד' ל"ו ד"ה ושמרת עי"ש דנראה דוחק שיהיה איסור אכילת חמץ אות במקום הנחת תפילין ולא דמי לשביתה ממלאכה בשבת דודאי דבר הניכר הוא אבל אם סועד כל היום כל מיני מטעמים ופת הנילוש במי פירות רק שאינו אוכל חמץ איה האות בזה אך אם יש מצוה בכזית מצה בכל יום אפילו לא יהיה חיוב רק מצוה כישיבת סוכה שפיר הוי אות אלא דמשמעתין מוכח דלא כהחזקוני דאם כן אמאי מכאן ואילך לושו לי בחלבא וכי לא בעי למיעבד מצוה לאכול כזית מצת עוני והכתיב שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני אלא ודאי ליכא מצוה כלל ודלא כהחזקוני ואפילו הכי הוי חול המועד אות באיסור אכילת חמץ כפשטות משמעות לשון התוס' מנחות הנ"ל והאריך עוד מאד בדבר זה לבנות ולסתור סברת החזקוני וקשה להעתיק כל אריכות דב"ק. וידידי הרה"ג ברוך עין מח"ס דבר מצוה {{ממ|מעיר אמדור}} יצ"ו כתב לי וז"ל במערכת אכילה אות ז' {{ממ|בד"ה אפס}} צריך לציין לעיין בספר דמשק אליעזר ע"ב הגר"א בש"ע א"ח סי' תנ"א {{ממ|במכתבו רשימת הסימן אינו ניכר היטב אם תנ"א או תנ"ח או תנ"ג ס"ק י"ד עש"ה דאין אצלי הס' דמשק אליעזר וגם ביאורי הגר"א אין אצלי}}:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:רבי נפתלי צבי יהודה ברלין: תשובותיו]]
[[קטגוריה:רבי יעקב זלמן ליבשיץ: תשובותיו]]
[[קטגוריה:רבי שלמה פרעדיש: תשובותיו]]</noinclude>