עריכת הדף "שאגת אריה/מט"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''דיני מילה'''}}}}
{{מרכז|'''סימן מט'''}}
'''שאלה''' ההגריים הנמצאים במדינה זו שמנהגן למול את עצמן אחר י"ג שנה אם מותר ומצוה לישראל למול אותם או לא:

'''תשובה''' הרמב"ם כתב ב[[רמב"ם/מלכים/י|פ"י מהל' מלכים ומלחמותיהן]], המילה נצטוה בה אברהם וזרעו בלבד, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יז#ט|בראשית יז ט]]}} אתה וזרעך אחריך, יצא מזרעו ישמעאל שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כא#יב|שם כא יב]]}} כי ביצחק יקרא לך זרע, ויצא עשו שהרי יצחק אמר ליעקב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כח#ד|שם כח ד]]}} ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך, מכלל שהוא לבדו זרעו של אברהם המחזיק בתומו ובדרכו הישרה והן המחוייבין במילה, אמרו חכמים שבני קטורה שהם זרעו של אברהם שבא אחר ישמעאל ויצחק חייבין במילה והואיל ונתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני ואין נהרגין עליה. ע"כ.

ומש"כ הרמב"ם ואין נהרגין עליה, איני יודע כוונתו אי אסיום דבריו קאי שכתב הואיל ונתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה כו' הוא דאין נהרגין עליה משום דאי אפשר להרוג מספק דילמא מבני ישמעאל הוא שאינו חייב במילה, אבל אם היה ברור לנו שהוא מבני קטורה שנצטוו עליה לדעתו ז"ל היו נהרגים עליה. או איפשר דארישא דמילתיה נמי קאי שכתב שבני קטורה חייבין במילה דמכל מקום אין נהרגין עליה אף על פי שחייבין בה, וזה נראה לי עיקר בכוונתו ז"ל, שהרי אחרי זה כתב עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה כו' וכן עכו"ם ששבת אפי' ביום מימות החול אם עשוהו לעצמו כמו יום השבת חייב מיתה ואם עסק בתורה או שבת או שחידש דבר מכין אותו ועונשין אותו ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה אבל אינו נהרג ע"כ ומשמע דה"מ דאף על גב דאמרו בגמ' עכו"ם ששבת או שעסק בתורה חייב מיתה ס"ל ז"ל דאינו נהרג אלא על שבע מצות בלבד דאמרו בפרק ארבע מיתות {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/נז/א|סנהדרין נז.]] ו[[בבלי/סנהדרין/נח/ב|נח:]]}} דאזהרתן זהו מיתתן אבל לא על שאר מצות בני נח, כל שכן מצות מילה שאינו נהרג בבני נח אלא בזרע אברהם בלבד ובזרעו נמי אינו נהרג אלא במקצתן בבני ישראל ובני קטורה בלבד ולא בבני ישמעאל ועשו דאין נהרגין עליה, מכל מקום הואיל ובני ישמעאל בזמן הזה חייבין למול מספק הואיל ונתערבו בבני קטורה אם כן מותר ומצוה למולן לדעת הרמב"ם.

אבל דעת רש"י אין נראה כן דאמר בפרק ארבע מיתות {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/נט/א|סנהדרין נט.]]}} כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה ופריך והרי מילה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יב#ג|ויקרא יב ג]]}} וביום השמיני ימול, לישראל נאמרה ולא לבני נח, ומשני ההוא למישרי שבת הוא דאתי ביום ואפילו בשבת, ולבסוף קאמר איבעית אימא מילה מעיקרא לאברהם הוא דאזהר ליה רחמנא {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יז#ט|בראשית יז ט]]}} את בריתי תשמור כו' אתה וזרעך אין אינש אחרינא לא ופריך אלא מעתה בני ישמעאל לחייבו ומשני כי ביצחק יקרא לך זרע, בני עשו ליחייבו ביצחק ולא כל יצחק, מתקיף לה רב אושעיא אלא מעתה בני קטורה לא לחייבו האמר רבי יוסי בר אבין ואיתימא רבי יוסי בר חנינא את בריתי הפר לרבות בני קטורה ופירש"י בני קטורה אותן ששה שנולדו לאברהם הן עצמן לא לחייבו ונימא השתא דלא מל אברהם כל בניו שהיו לו בחייו לרבות בני קטורה אותן ששה לבדן ולא זרעם אבל אברהם נצטוו בכל הנולדים לו ע"כ, הרי שפירש ז"ל דהא דקאמר לרבות בני קטורה היינו אותן ששה עצמן אבל לא זרעם.

וקשה לי על דעת הרמב"ם דמחייב לכל זרע בני קטורה במילה ש"מ דמפרש הא דפריך בני קטורה לא לחייבו אזרעם הוא דפריך וכי משני לרבות בני קטורה נמי אזרעם קאי והרי משמע מדקאמר רב אושעיא אלא מעתה בני קטורה לא לחייבו דמשמע דאאי־בעית־אימא לחוד הוא דקשיא ליה דמשני מילה מעיקרא לאברהם כו' וממעט בני ישמעאל ועשו מביצחק יקרא לך זרע אבל לשנויי קמא לק"מ והיינו לישנא דאלא מעתה דנקט כמו אלא מעתה בני ישמעאל לחייבו דפריך לפני זה דאהאי שנויי לחוד פריך הכי, והרי לדעת הרמב"ם גם אשנויי קמא הוה ליה להקשות הכי דהכי אמרינן התם כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה, נאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח, ופריך ממילה דנאמרה ונשנית ביום השמיני ימול ולא נאמרה לבני נח, ומשני ההיא למישרי שבת הוא דאתי והויא ליה נאמרה ולא נשנית ולישראל נאמרה ולא לבני נח. והוה ליה למיפרך אלא מעתה בני קטורה לא לחייבו הואיל ולא נשנית.

אבל לפירש"י אתי שפיר דהא דאמרינן נאמרה ולא נשנית לישראל נאמרה ולא לבני נח היינו מסיני ואילך אבל עד סיני היה נוהג נמי בבני נח כמו שפירש רש"י התם באותו סוגיא וה"מ התם ולפי זה עד סיני היה נוהג מצות מילה בכל זרע אברהם בבני ישמעאל ועשו ובני קטורה כמו כל מצוה שנאמרה ולא נשנית, הילכך ליכא למפרך להאי שנויי אותן ששה לא לחייבו, דהשתא בזרעם היה נוהג מצות מילה עד סיני הן עצמן לא כ"ש, ולא ק"ל אלא לשנויי בתרא לחוד דממעט להו לכל זרע אברהם מאזהרת ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך מביצחק יקרא לך זרע, אבל שאר בניו לאו זרעו מיקרי ולא היה מעיקרא כלל בכלל אזהרה זו דאתה וזרעך, אם כן בני קטורה אותן ששה עצמן לא לחייבו כיון דלאו זרעו הם ולא היו מעולם באזהרה זו של אתה וזרעך.

ועק"ל לדעת הרמב"ם מאי קשיא ליה אלא מעתה בני קטורה לא לחייבו, דלפירושו אזרעם קאי, מאי קשיא ליה דילמא אין הכי נמי כמו שזרע ישמעאל ועשו פטורין מביצחק הכי נמי זרע בני קטורה פטורין מהאי טעמא גופיה ומנא ליה דחייבין דפריך כל כך בפשיטות. אבל לפירוש רש"י דאאותן ששה עצמן פריך א"ש דמתמה, דנימא השתא דלא מל אברהם כל בניו שהיו לו בחייו וכמו שפירש"י.

ונ"ל לפרש לדעת הרמב"ם דקושיא חדא מתורצת בחברתה, דודאי הא דפריך אלא מעתה בני קטורה לא לחייבו אאותן ששה עצמן לחוד פריך וכמו שפירש רש"י, ומהאי טעמא לק"מ אשנויי קמא אלא דמ"ל להרמב"ם דלבתר דמשני את בריתי הפר לרבות בני קטורה דמהא איכא למילף דהן וזרעם אחריהם חייבין במילה. והא דנקט בשנויי ההוא לישני גופיה את בריתי הפר לרבות בני קטורה, דמשמע נמי דאאותן ששה לחודייהו קאי ולא אזרעם, י"ל מדנקט הגמ' האמר רבי יוסי את בריתי הפר לרבות בני קטורה ולא נקט אמר רבי יוסי את בריתי הפר כו', משמע דהא דרבי יוסי לאו אקושיות רב אושעיא איתמר דפריך בני קטורה לא לחייבו אלא בעלמא איתמר, וי"ל דהא דקאמר לרבות בני קטורה הן וזרען קאמר ואפילו אם תמצי לומר דהא דרבי יוסי נמי אקושיית רב אושעיא אמרה משום דלדידיה נמי הוי קשיא ליה בני קטורה לא ליחייבו ואם כן כמו שהקושיא קאי אאותן ששה לחוד הכי נמי שנויי דאת בריתי הפר לרבות בני קטורה עלייהו לחודייהו קאי ולא אזרעם, יש לומר דהמתרץ נקט האי לישנא משום דלא חש לתרץ אלא קושיות המקשה דלא פריך אלא אאותן ששה עצמן אבל מכל מקום ממילא שמעת מינה דהא דכתב רחמנא את בריתי הפר סתמא לרבות דהן וזרעם בכלל זה.

עוד יש לפרש דהא דפריך בני קטורה לא לחייבו אהן וזרעם קאי, ואפילו הכי לא פריך אלא אשנויי בתרא משום דלשנויי קמא ל"ק אלא אזרעם לחוד דמסיני ואילך אבל לא אהן וזרעם דעד סיני, אבל לשנויי בתרא קשה אהן וכל זרעם אחריהם מש"ה אלימא ליה לאקשויי אהאי שנויי יותר משנויי קמא וכי משני את בריתי הפר לרבות בני קטורה אהן וזרעם קאי. אלא שעל זה אכתי קשה מנא ליה לרב אושעיא שבני קטורה הן וזרעם חייבין דפריך כ"כ בפשיטות, הילכך מה שפירשתי בתחילה הוא עיקר.

אבל אכתי קשה לי בין לפירוש רש"י בין למה שכתבתי לדעת הרמב"ם, דהא דפריך בני קטורה לא לחייבו אאותן ששה לחוד פריך ולא אזרעם, אמאי לא פריך אעשו דאיירי לעיל מיניה בני עשו לא לחייבו ונקט בני קטורה דלא איירי בהו עד השתא. והכי הוה ליה למיפרך, אלא מעתה עשו גופיה לא לחייב דכיון דלא הוי בכלל אתה וזרעך ממעוטי דביצחק ולא כל יצחק, ונימא דלא מל יצחק את כל בניו. אבל לאו קושיא היא דודאי מל אותו שהרי סתמא נאמר ביצחק ולא כל יצחק וכשנולדו יעקב ועשו אכתי לא נודע איזה מהן הוא הנקרא ע"ש זרע אברהם אם יעקב או עשו עד לאחר שנתגדל והיה יעקב הולך בתומו וצדקתו של אברהם נתברר דהאי כי ביצחק יקרא לך זרע עליו נאמר ולא על עשו אבל כשהיו בני ח' ימים שחייב למולם עדיין לא נודע איזה מהן יקרא זרע אברהם ומספק היה יצחק חייב למול שניהם. אי נמי כל זמן שיצחק היה קיים לא נודע שעשו אינו בכלל ביצחק יקרא לך זרע שהרי אפשר שיוליד עוד בנים ועלייהו קאי מיעוטא דולא כל יצחק אבל עשו בכלל ביצחק עד לאחר שמת ולא הניח בנים יותר מיעקב ועשו מעכשיו נתברר דיעקב הצדיק הוי בכלל ביצחק יקרא לך זרע ועשו הרשע הוי בכלל מיעוט דלא כל יצחק, אבל אבני קטורה פריך שפיר דלא לחייבו שהרי ביצחק יקרא לך זרע אמר רחמנא אבל שאר בניו אינן נקראו זרעו כלל בשעת לידה מיד.

מכל מקום עדיין קשה לי על הרמב"ם ז"ל שהרי מצינו בקרא בהדיא שמל אברהם את ישמעאל דכתיב בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו אף על גב דלאו בכלל זרע אברהם הוא ועל כרחך ישמעאל עצמו גם כן נתרבה מאת בריתי הפר כמו בני קטורה, אם כן מאי שנא בני קטורה דחייבין במילה הן וזרעם מהאי ריבויא, ואלו ישמעאל שנתרבה מהאי קרא גופיה איהו אין זרעו לא. וי"ל דהאי ביצחק יקרא לך זרע לדעת הרמב"ם לאו למעוטי ישמעאל אתי דהא כתיב בתריה וגם את בן האמה כו' כי זרעך הוא, אלמא ישמעאל עצמו קרוי זרע אברהם, אלא האי ביצחק יקרא לך זרע דממעט ישמעאל קאי אהא דדרשינן ביצחק ולא כל יצחק, ואזרע יצחק קאי דמקצת זרעו קרוי זרע אברהם ומקצת לא, אבל זרע ישמעאל כלל כלל לא, דאיפכא ליכא למימר דביצחק ולא כל יצחק אבל ישמעאל כל זרעו קרוי זרע אברהם, דלא מסתבר למידרש הכי דזרע ישמעאל יהיה עדיף מזרע יצחק הצדיק, אלא על כרחך הכי קאמר זרע ישמעאל כלל לא, ומכל מקום ישמעאל עצמו זרעו מיקרי.

וא"ת אכתי תקשה לדעת הרמב"ם דמנא לן דרבויא דאת בריתי הפר לרבות זרע בני קטורה קאתי ולא זרע ישמעאל, ואימא איפכא ולחייבו זרע ישמעאל במילה ולא של בני קטורה. ולפירוש רש"י דהאי רבויא דאת בריתי הפר אאותן ששה עצמן קאי ולא אזרעם אתי שפיר, דלישמעאל עצמו לא צריך רבויא דהא בהדיא כתיב ביה כי זרעך הוא אלמא הוא עצמו קרוי זרע לאברהם אבל לדברי הרמב"ם קשה. ואומר אני תשובה לזה יש ללמוד מדברי הרמב"ם עצמו שכתב אמרו חכמים שבני קטורה שהם זרעו של אברהם שבאו אחר ישמעאל ויצחק חייבין במילה, ביאור דבריו דלא נתמעטו מכלל אתה וזרעך אחריך אלא בני ישמעאל שנולד כבר כשנאמר מקרא זה כי ביצחק יקרא לך זרע כלומר במקצת זרע יצחק אבל זרע ישמעאל כלל לא, אבל בני קטורה שלא נולדו עדיין לא נתמעטו מכאן והוו להו הן וזרעם בכלל אתה וזרעך הילכך הן וזרעם חייבין במילה, ומכל מקום איצטריך קרא דאת בריתי הפר לרבויא בני קטורה דאי לאו הכי הוה אמינא דביצחק יקרא לך זרע אתי למעוטי הכל בין אותן שנולדו כבר בין העתידים להולד, אתי קרא דאת בריתי הפר לרבויא וגלי על קרא דכי ביצחק יקרא לך זרע דלא כולהו איתמעטו מיניה, ומסתברא דבני ישמעאל שנולד כבר איתמעט ולא בני קטורה שלא נולדו עדיין, כן נראה לי לפרש סוגיא זו לדעת הרמב"ם.

מ"מ יש לתמוה קצת עליו ז"ל וכי מיגרע גרע זרע יצחק הצדיק מזרע בני קטורה הרשעים דאלו זרע יצחק מקצתו קרוי זרע לאברהם ולא כולן וזרע בני קטורה כל זרעם קרויין זרע והרי זה כיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. ועוד קשה לי אסלקא דעתך דבני קטורה מצווין על המילה, מהא דתנן בפ"ג דנדרים {{ממ|[[בבלי/נדרים/לא/ב|דף לא:]]}} שאני נהנה מן הערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם, שאני נהנה ממולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי אומות העולם. והשתא אמאי פסק תנא למילתיה דבנודר מן הערלים אסור במולי אומות העולם ובמן המולים איפכא, ומשמע דכל אומות העולם איתנהו בהאי דינא לבד מישראל, והרי בני קטורה כיון דחייבין במילה כישראל יהיו נמי בכלל מולין ולא בכלל ערלים, ואין לומר דבני קטורה אף על גב דמצווין על המילה מכל מקום ישנן בכלל ערלים ובכלל מולין אינן מטעמא שמפרש שם במתני' שאין ערלה קרוי אלא על שם אומות העולם שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ט#כה|ירמיה ט כה]]}} כי כל הגוים ערלים כו', דאם כן קשה מהא דפ"ב דעכו"ם {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/כז/א|עבודה זרה כז.]]}} דאמר מנין למילה בעובד כוכבים שהיא פסולה רב אמר ואתה את בריתי תשמור רבי יוחנן אמר המול ימול, מאי בינייהו ערבי מהול וגבנוני מהול איכא בינייהו, למ"ד המול ימול איכא ומ"ד אתה את בריתי תשמור ליכא, ופריך ולמ"ד המול ימול איכא והתנן שאני נהנה מן ערלים כו' אלמא אף על גב דמהילי כמאן דלא מהילי דמי, אלא איכא בינייהו ישראל שמתו אחיו מחמת מילה ולא מלהו למ"ד אתה את בריתי תשמור איכא למ"ד המול ימול ליכא, ופריך ולמ"ד המול ימול ליכא והתנן שאני נהנה ממולים כו' אלמא אף על גב דלא מהילי כמאן דמהילי דמי, ומחמת קושיא זו שביק לההוא אורחא ומסיק איכא בינייהו אשה, והשתא הוה ליה למימר איכא בינייהו בני קטורה דלמ"ד ואתה את בריתי תשמור איכא דבני שמירת ברית נינהו כיון דמצווין על המילה, ולמ"ד המול ימול ליכא דהא אמרת אף על גב דמהילי כמאן דלא מהילי לגבי ישראל, דמהאי טעמא לענין נדרים אינן בכלל מולין כישראל וישנן בכלל ערלים כאומות העולם.

אלא שבזה יש לומר דאף על גב דבני קטורה חייבין במילה היינו למול דוקא אבל לא לפרוע שהרי לא ניתנה פריעה לאברהם אבינו כדאמר בפרק הערל {{ממ|[[בבלי/יבמות/עא/ב|יבמות עא:]]}} ופריעת מילה בהלכה למשה מסיני נאמרה כמ"ש התוספות שם {{ממ|[[תוספות/יבמות/עא/ב#לא|ד"ה לא]]}}, הילכך דוקא לישראל נאמרה ולא לבני קטורה לפיכך בני קטורה נמי הוו להו כערלים לגבי ישראל הואיל ואינן במצות פריעה, ואילו לגבי ישראל תנן מל ולא פרע כאילו לא מל ואם עשה כן בשבת חייב חטאת דעביד חבורה שלא במקום מצוה כדאמר בפרק רבי אליעזר דמילה {{ממ|[[בבלי/שבת/קלז/ב|שבת קלז:]]}} הילכך אינן בכלל ואתה את בריתי תשמור משום דכשניתנה תורה ונתחדשה הלכה דמל ולא פרע כאלו לא מל אינו קרוי אצל ישראל שמירת ברית אלא אם כן מצווה נמי על הפריעה, וכהאי גוונא אמרינן בפרק רבי אליעזר דמילה {{ממ|[[בבלי/שבת/קלה/א|שם קלה.]]}} דכל שאין אמו טמאה לידה אינו נימול לשמונה ופריך דורות ראשונים יוכיחו שאין אמו טמאה לידה ונימולים לשמונה ומשני ניתנה תורה ונתחדשה הלכה.

אבל קשה לי עוד על דעת הרמב"ם מהא דתנן בפ"ד דנדרים {{ממ|[[בבלי/נדרים/לא/א|דף לא.]]}} שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות העולם ובגמ' פריך והאיכא ישמעאל ומשני ביצחק יקרא לך זרע כתיב והאיכא עשו ביצחק ולא כל יצחק, והרי אכתי תקשה והא איכא בני קטורה שקרויין זרע אברהם ולא נתמעטו מביצחק יקרא לך זרע הואיל ולא נולדו עדיין באותו שעה שנאמר מקרא זה ואמאי תנן סתמא דמותר בבני נח דמשמע דאפילו בבני קטורה מותר. אבל לפירוש רש"י אתי שפיר. והא דפריך מבני ישמעאל ועשו ולא פריך מבני קטורה יש לומר דבתר דמשני ביצחק יקרא לך זרע כתיב ממילא בני קטורה נמי איתמעטו מיניה לבד מיצחק. והמקשה ניחא ליה למיפרך מבני ישמעאל יותר מבני קטורה משום דמצינו בישמעאל גופיה שנקרא זרע אברהם דכתיב גביה כי זרעך הוא ומשני כי ביצחק יקרא לך זרע כלומר האי ביצחק אזרע יצחק קאי ולמעוטי זרע ישמעאל אתי וכמש"ל.

ועוד קשה לי דעל כרחך בני קטורה לאו בכלל זרע אב ואם הן שהרי תנן בפרק קמא דמסכת בכורים {{ממ|[[משנה/ביכורים/א#ד|פ"א מ"ד]]}} אלו מביאין ואין קורין הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא, ואמר עלה בירושלמי {{ממ|[[ירושלמי/ביכורים/א/ד|פ"א ה"ד]]}} ר' יונה ור' יסה תרויהון בשם ר' שמואל בר רב יצחק בבני קיני חותן משה היא מתניתא, ובני קיני חותן משה מביאין וקורין דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/י#כט|במדבר י כט]]}} לכה אתנו והיטבנו לך. וה"פ דהא דתני סיפא ואם היתה אמו מישראל מביא וקורא דווקא בני קיני הוא דקורין באמו מישראל דיכול לומר אשר נתת לי שהרי נטלו חלק בארץ דכתיב והיטבנו לך ואפילו הכי בעי נמי אמו מישראל דאם לא כן אינו יכול לומר אשר נשבע לאבותינו. והשתא אי סלקא דעתך דבני קטורה בכלל זרע אברהם הן, אם כן כיון דמתני' בבני קיני חותן משה דוקא מיירי אמו מישראל ל"ל הא חותן משה מזרע מדין היה שהוא אחד מששה בני קטורה שנולדו לאברהם כדכתיב בפרשת חיי שרה {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כה#ב|בראשית כה ב]]}} וה"ל זרע אברהם ואף על פי שאין אמו מישראל נמי יכול לומר אשר נשבעת לאבותינו שהרי אף על פי שנאמר לאבותינו לשון רבים מכל מקום בשביל אברהם לחוד יכול לומר לאבותינו דהא אמרו התם בירושלמי תני בשם ר' יהודא גר עצמו מביא וקורא מאי טעמא כי אב המון גוים נתתיך לשעבר היית אב לארם ועכשיו מכאן ואילך אתה אב לכל הגוים אלמא לר' יהודא גר מביא וקורא ויכול לומר לאבותינו בשביל אברהם לחוד שנקרא אב לכל הגוים אף על גב דיצחק ויעקב לא מצינו בהן שנקראו אבות לגוים, ועד כאן לא פליג תנא קמא על ר' יהודא אלא דלית ליה דרשא דאב המון גוים אבל כולי עלמא מודים דבשביל אברהם לחוד יכול לומר לאבותינו.

ולדעת הרמב"ם נמי אין לומר דכל שלשה אבות העולם א' הן דכל הגרים נקראו על שמן וכולן אבות להם וכמו שכתב הרמב"ן בחידושי בבא בתרא שלו בפרק הספינה {{ממ|[[רמב"ן/בבא בתרא/פא/א|פא.]]}} ומאברהם שנקרא אב המון גוים למדנו נמי ליצחק ויעקב ג"כ, הילכך לרבי יהודה שדריש אב המון גוים דמכאן ואילך אתה אב לכל הגוים מביא וקורא שיכול לומר לאבותינו לשון רבים שכל ג' אבות העולם בכלל זה, אבל לתנא קמא דלא סבירא ליה הכי, בני קני חותן משה אי לאו אמן מישראל אף על גב דנקראו זרע לאברהם מכל מקום אין יכולים לומר לאבותינו לשון רבים, לפיכך מביאים ואין קוראין באין אמו מישראל. דלהרמב"ם לית ליה האי טעמא שהרי כתב ב[[רמב"ם/ביכורים/ד#ג|ריש פ"ד מהל' בכורים]] הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם אב המון גוים נתתיך הרי הוא אב לכל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי השכינה ולאברהם היתה השבועה תחילה שירשו בניו את הארץ, ע"כ. ונראה לי ברור דהא דמסיים ולאברהם היתה השבועה תחילה, שכוונתו ליתן טעם למה גר מביא וקורא מפני שאברהם נקרא אב לכל העולם כולו דמנלן דאשר נשבע לאבותינו אאברהם קאי דילמא איצחק ויעקב קאי וגבי דידהו לא מצינו שנקראו אבות לכל העולם כולו, לפיכך כתב ולאברהם היתה השבועה תחלה קודם לשאר אבות העולם, ומסתמא עיקר קרא דאשר נשבע לאבותינו עליה קאי, הילכך גר נמי יכול לומר אשר נשבע לאבותינו בשבילו אף על גב שאין יצחק ויעקב נקראים אבות להן, וכיון דגר בשביל אברהם לחוד יכול לומר אשר נשבע לאבותינו אף על פי שאין יצחק ויעקב אבות להו, אי סלקא דעתך דבני קטורה נקראים זרע אברהם למה לי בבני קני חותן משה שהן מבני קטורה עד שתהא אמן מישראל תיפוק לי בלאו הכי יכולין לומר אשר נשבע לאבותינו משום אברהם לחוד שהן קרויין זרעו ואף על פי שאין אמן מישראל נמי.

ואף על פי שה[[כסף משנה/ביכורים/ד#ג|כסף משנה]] פי' שם ומש"כ ולאברהם היתה כו' כלומר אף על פי שאברהם אב לכל הגוים לא נטלו הגרים חלק בארץ מפני שבתחילה קודם שנאמר לו כי אב המון גוים נתתיך היתה השבועה וכו' נמצא שלא זכו בה אלא בניו ממש, ע"כ, אין לדבריו טעם וריח דלמה ליה להרמב"ם ליתן טעם כאן על מה שלא נטלו גרים חלק בארץ כיון שהא דלא נטלו חלק בארץ אין זה לא מעלה ולא מוריד לגופיה דדינא דהא מ"מ מביא וקורא והאי טעמא הוה ליה למיכתב קודם לזה בסוף [[רמב"ם/מעשר שני/יא|פרק י"א מהל' מעשר שני]] שהוא קודם להל' ביכורים בסידור הספר, שכתב שם ישראל וממזרין מתוודין אבל לא גרים ועבדים משוחררים מפני שאין להם חלק בארץ, הרי הוא אומר ואת האדמה אשר נתת לנו, ע"כ. ושם היה לו ליתן טעם זה, ולאברהם היתה השבועה תחילה לומר דמהאי טעמא לא נטלו חלק בארץ שנפקא מינה לעיקר הדין דמשום הכי אינם מתוודין, אבל כאן אין שום נפקא מינה בזה, כיון שפוסק כרבי יהודה דגר עצמו מביא וקורא והא דלא נטלו חלק בארץ אין מגרע כלל לענין קריאה, אלא ודאי כדפירשתי הוא עיקר וש"מ דסבירא ליה ז"ל דאברהם לחוד נקרא אב לכל העולם ולא יצחק ויעקב ואפילו הכי גר מביא וקורא דבשביל אברהם לחוד יכול לומר לאבותינו ואם כן בבני קני חותן משה לתנא קמא דפליג עליה דרבי יהודה למה לי אמו מישראל בלאו הכי נמי מביא וקורא שהרי מששה בני קטורה הן שנקראו זרע אברהם אלא ודאי ש"מ דאין בני קטורה קרויין זרע אברהם. ומ"מ גוף הדין יכול להיות אמת דבני קטורה קרויין זרע אברהם ומכל מקום בעינן אמו מישראל לתנא קמא בבני קני משום דבשביל אברהם לחוד אינו יכול לומר נשבע לאבותינו לשון רבים, אלא דידיה אדידיה ודאי קשה וכמו שכתבתי.

ואין להקשות לפירוש רש"י דמפרש להאי את בריתי הפר לרבות בני קטורה על אותן ששה שנולדו לאברהם לחוד קאי ולא על זרעם, מההיא סוגיא דפרק ארבע מיתות גופיה דאהא דפריך והרי מילה כו' משני בלישנא קמא ההוא למישרי שבת הוא דאתי ובלישנא בתרא משני מילה מעיקרא לאברהם הוא דאזהר רחמנא כו' אתה וזרעך אין אינש אחרינא לא, ואיכא למידק מאי פריך והרי מילה שנאמרה לבני נח שנאמר ואתה את בריתי תשמור, במאי היה טועה לומר דכל בני נח נצטוו על המילה דהא בסיפא דהאי קרא גופיה דואתה את בריתי תשמור נאמר בהדיא אתה וזרעך דמשמע אבל אינש אחרינא לא ולמה ליה לשנויי דמילה לא נישנית בסיני אלא משום למישרי שבת הוא דאתי תיפוק ליה דהא ודאי לא נאמרה לבני נח אלא לאברהם וזרעו לחוד כדכתיב בקרא בהדיא וכדמשני בלישנא בתרא, ובוודאי המקשה והמתרץ מעיקרא לא היו טועין בזה דזיל קרי בי רב הוא ובע"כ צ"ל הא דקאמר והרי מילה שנאמרה לבני נח היינו לזרע אברהם לחוד ואפילו ישראל קודם מתן תורה בכלל בני נח הם דומיא דמאי דאמרינן התם נאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני כו' ואנו אין לנו אלא גיד הנשה ואליבא דרבי יהודה ופירש רש"י הא דגיד הנשה נאמרה לבני נח היינו לישראל דוקא בעוד שהיו בני נח ולא לשאר בני נח דהא ע"כ לא יאכלו בני ישראל כתיב, והשתא איכא למידק לשנויי קמא דמשני ההוא למישרי שבת הוא דאתי דהויא ליה נאמרה ולא נשנית הא לאו הכי בני נח מזרע אברהם מצווין עלה, ועוד אפילו למאי דמשני דהויא ליה נאמרה ולא נשנית משמע דווקא מסיני ואילך הוא דאין בני נח מוזהרין עלה אבל עד סיני בני נח מזרע אברהם מוזהרין עלה כדאמרינן גבי גיד הנשה ואליבא דרבי יהודה ומהאי טעמא ס"ל בסוף פרק גיד הנשה {{ממ|[[בבלי/חולין/ק/ב|דף ק:]]}} דגיד הנשה נוהג בטמאה דהוה ליה איסור חמור שכן נוהג בבני נח משא"כ בטמאה, והשתא איזה מזרע אברהם מוזהרים עלה לההוא לישנא אי בני ישמעאל ועשו הא ודאי לאו בכלל זרע אברהם הן וכדתנן הנודר מזרע אברהם מותר בבני נח ואפילו בבני ישמעאל ועשו נמי מותר דלא זרעו מיקרו ואינו אסור אלא בישראל לחוד ובע"כ א"א מוצא דלשנויי קמא שנאמרה מילה לבני נח אלא בבני קטורה לחוד דאף על גב דלאו זרע אברהם הן מכל מקום איתרבו מאת בריתי הפר ואי לפירוש רש"י הא לא איתרבו אלא אותן ששה לבד ולא זרעם, אלא על כרחך כפירוש הרמב"ם דהן וזרעם איתרבו מהאי קרא הילכך לשנויי קמא דמילה לא נישנית בסיני מסיני ואילך לא נאמרה אלא לישראל לחוד ובני קטורה פטורים מסיני ואילך אבל לשנויי בתרא חשיב מילה מנאמרה לבני נח ונשנית בסיני דלזה ולזה נאמרה ובני קטורה נמי חייבין, והשתא הרמב"ם פסק כהאי שינויי וא"ש דלא קשיא לדעת הרמב"ם הא דקאמר בפ"ב דעכו"ם {{ממ|[[בבלי/עבודה זרה/כז/א|עבודה זרה כז.]]}} איכא בינייהו אשה ולא קאמר איכא בינייהו בני קטורה משום דלשנויי קמא בני קטורה פטורין מסיני ואילך ולא היו בכלל ואתה את בריתי תשמור מסיני ואילך וכ"ש דאינן בכלל המל ימול וכמו שכתבתי לעיל אבל לפירוש רש"י קשה.

ואומר אני כי דייקת היטב יש ליישב זאת לפירוש רש"י ואדרבה לפירוש הרמב"ם קשה מכאן לכאורה, שהרי על כרחך לשנויי בתרא נמי הויא לה מילה כלא נשנית בסיני כיון דהאי ביום למישרי שבת הוא דאתי כל כה"ג לכ"ע הוה ליה כלא נשנית ולישראל נאמרה ולא לבני נח מסיני ואילך אפילו א"ת דבכלל את בריתי הפר היו בני קטורה וזרעם היינו דווקא עד סיני ולא מסיני ואילך דהא פריך התם והרי פריה ורביה שנאמרה לבני נח ואתם פרו ורבו ונשנית בסיני לך אמור להם שבו לכם לאהליכם ולישראל נאמרה ולא לבני נח ומשני ההוא לכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו הוא דאתי שמע מינה כיון דצריך לשנות בסיני לאיזה דבר חדש הוה ליה כלא נשנית ולישראל נאמרה ולא לבני נח ועל כרחך מילה נמי הויא ליה כלא נשנית מהאי טעמא כיון דביום למישרי שבת הוא דאתי ואי לשנויי בתרא לית ליה האי סברא תקשה ליה והרי פריה ורביה כו' אלא על כרחך כולי עלמא אית להו האי סברא, ואם כן כיון דמילה נאמרה ולא נשנית אפילו אם תמצי לומר דבני קטורה הוו להו בכלל את בריתי הפר הן וזרעם, היינו עד סיני אבל מסיני ואילך לא. הילכך נ"ל לפרש לפירוש רש"י דודאי הני תרי שנויי לא פליגי וליכא בינייהו מידי דודאי מילה לא נאמרה לבני נח מעולם ולא נשנית בסיני לכולי עלמא, וה"פ דפריך והרי מילה דנאמרה לבני נח כו' ונשנית בסיני כו' ומשני בתחילה הא דאמרינן מילה נשנית בסיני ליתא ההוא למישרי שבת הוא דאתי וה"ל כלא נשנית כמו פריה ורביה, והדר קאמר הא דאמרת דמילה נאמרה לבני נח הא נמי ליתא דמעיקרא לאברהם הוא דאזהר כו' אתה וזרעך אין כו' וכדמסיק דלא מיקרו זרעו אלא ישראל לחוד, והא דמרבה במסקנא מואת בריתי הפר בני קטורה היינו אותן ששה לחוד וכפירוש רש"י.

מכל מקום קושיא זאת יש לי ליישב לדברי הרמב"ם, דודאי לשנויי בתרא אף על גב דהאי ביום השמיני למישרא שבת הוא דאתי אפילו הכי הויא לה נשנית בסיני ועדיין בני קטורה חייבין, והא דלא חשיב פריה ורביה נשנית בסיני מטעמא דלכל דבר שבמנין כו' היא דאתי ה"פ ההוא כלומר קרא דסיני לך אמור כו' לאו למצות פריה ורביה אתי ולא איירי ביה כלל אלא לכל דבר שבמנין לחודיה קאתי ופריה ורביה לא נשנית בסיני כלל אבל מילה אף על גב דהאי קרא דביום השמיני למישרי שבת אתי אפילו הכי מעיקר מצות מילה נמי איירי והויא לה נשנית בסיני ובני קטורה חייבין לההוא שנויי. מכל מקום אין זה נוח לי דכיון דלשנויי קמא הויא לה מילה לא נשנית בסיני ואפילו בני קטורה וזרעם דהוו בכלל את בריתי הפר לדעת הרמב"ם פטורין מסיני ואילך אם כן מנלן לעשות מחלוקת חנם בין שנויי קמא לבתרא כיון דאיכא למימר דלא פליגי וכמו שכתבתי לפירוש רש"י.

ועוד קשה לדעת הרמב"ם מה שהקשתי למעלה דהא ודאי בני קטורה לאו בכלל זרע אברהם הן כדמוכח ההוא דפ"ג דנדרים ולמש"כ דבני קטורה לאו בכלל זרע אברהם הן והאי את בריתי הפר אינו מרבה אלא אותן ששה לבד ולא זרעם ואפילו קודם סיני לא הוזהרו על המילה לא תקשה הא דאמרינן שם בפ"ב דעכו"ם למאי דמסיק איכא בינייהו אשה כו' ופריך מי איכא למ"ד אשה לא והכתיב ותקח צפורה צר ומשני קרי ביה ותקח ופריך והא כתיב ותכרת ומשני קרי ביה ותכרת דאמרה לאחר ועבד, להרמב"ם ודאי ניחא שהרי משה ממדין נסע ואפשר לומר דאמרה לאיש אחד מאנשי מדין שהיה עמהן ומדין מבני קטורה הם כדאיתא בפרשת חיי שרה, ואפילו לשנויי קמא דפרק ארבע מיתות נמי אתי שפיר דזה היה קודם סיני שהיו בני קטורה חייבין עדיין במילה ולפירוש רש"י צ"ל שהיה אחד מישראל בהדייהו ואמרה לו ועבד.

ועתה נבא לנדון שלנו דודאי מאת בריתי הפר דאיתרבו בני קטורה לא איתרבו אלא אותן ששה לבד ולא לזרעם אפילו קודם סיני כל שכן לאחר סיני וכל שכן שאין לחייבם עכשיו מחמת תערובות בני קטורה עם בני ישמעאל ואם כן אין במילת ההגריים שבמדינה זו שום מצוה והיינו נמי דפסיק התנא ותני בפ"ב דעכו"ם ישראל מל את העכו"ם לשם גר כו' שבכל הנכרים שבעולם מיירי ואפילו בבני קטורה. ועוד אני תמה על הרמב"ם אפילו לפי דעתו דבני קטורה וזרעם נצטוו על המילה אפילו הכי לאחר שבלבל סנחריב מלך אשור את כל האומות מעתה הכל פטורין מן המילה דהא מהאי טעמא התירו ליהודא גר עמוני לבא בקהל כדתנן במסכת ידים {{ממ|[[משנה/ידים/ד#ד|פ"ד מ"ד]]}} ומייתי לה בריש פ"ד דברכות {{ממ|[[בבלי/ברכות/כח/א|כח.]]}} בו ביום בא יהודה גר עמוני [ועמד] לפניהם בבית המדרש ואמר לו רבן גמליאל אסור אתה לבא בקהל אמר לו רבי יהושע וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין כבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל את כל האומות שנאמר כו' מיד התירוהו לבא בקהל וכן פסקו כל הפוסקים והרמב"ם מכללן שכתב ב[[רמב"ם/איסורי ביאה/יב|פרק י"ב מהל' איסורי ביאה]] כשעלה סנחריב מלך אשור בלבל כל האומות וערבן זה עם זה והגלה אותן ממקומן ואלו המצרים שבארץ מצרים עתה אנשים אחרים הם וכן אדומים שבשדה אדום והואיל ונתערבו ד' אומות אסורים האמורים בכל אומות העולם שהן מותרין הותר הכל שכל הפורש מהן להתגייר חזקתו שפורש מן הרוב לפיכך גר שנתגייר בזמן הזה בכל מקום בין אדומי בין מצרי בין עמוני בין מואבי בין כושי בין שאר האומות אחד זכרים ואחד נקבות מותרין לבא בקהל מיד ע"כ ואפילו להחולקין וסבירא להו דמצרי אסור לבא בקהל אפילו עכשיו היינו טעמא משום דלמצרים נתן קיצבה מ' שנים כדתנן התם, אבל בשאר כל האומות מודו דודאי נתבלבלו כולן כמו שכתב [[מגיד משנה/איסורי ביאה/יב|הרב המגיד התם]] ושאר פוסקים, ועיין בתוס' פרק קמא דסוטה {{ממ|[[תוספות/סוטה/ט/א#מנימין|דף ט. ד"ה מנימין גר המצרי]]}}. ואם כן כל האומות פטורין עכשיו מלמול אפילו לדעת הרמב"ם, כל שכן שכבר נתברר שהעיקר כפירוש רש"י דאין בני קטורה נתרבו למילה אלא אותן ששה לבד ולא זרעם אם כן ההגריים שבמדינה זו אין מצות מילה נוהג בהן כלל. כן נראה לי:

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:שאגת אריה]]
[[קטגוריה:מילה]]</noinclude>