עריכת הדף "ש"ך/יורה דעה/קד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''עכברא דדברא כו'.''' משמע מדברי המחבר דעכברא דדברא פשיטא לן דמשביח בשכר וחומץ כיון דעולה על שלחן מלכים (ואפשר לפי זה דעכברא דדברא אפי' ביין ושמן וכהאי גוונא אינה פוגמת) ובש"ס (עבודת כוכבים דף ס"ח ע"ב) מוכח דאע"ג דעולה על שלחן מלכים מספקא לן אי נטל"פ בתערובות ע"ש ואע"פ שאפשר לדחוק וליישב מ"מ לא נראה כן מהרי"ף והרא"ש וטור והרמב"ם וראב"ן ושאר פוסקים שלא הזכירו כלל הא דעכברא דדברא אלא כתבו בסתם עכבר ודוק:

{{עוגןמ|ב}} '''או לחומץ אם לא שהה בתוכו מעת לעת כו'.''' ע"ל סימן ק"ה ס"ק ב' מזה:

{{עוגןמ|ג}} '''ודוקא בשרץ יש לחוש כו'.''' דע דגרסינן פרק בתרא דעבודת כוכבים (ריש דף ס"ט) אבעי' להו נפל לגו חלא מאי (כלומר אי עכברא נותן טעם לשבח בחומץ או לא) אמר ליה רב הילל לרב אשי הוי עובדא בי רב כהנא ואסר רב כהנא א"ל ההוא אימרטוטי אימרטט ופירש רש"י שנחתך לחתיכות דקות קטנות ושרץ שיעורו כעדשה כטומאתו וחיישינן דילמא בולע חתיכת שרץ בהדי חומץ וכ"כ ראב"ן ומרדכי והאגודה לשם וכ"כ האו"ה כלל ל"ב אבל הר"ן כתב על פרש"י תימה למה הוצרך לזה דהא אף בשאר איסורים יש לחוש לפחות מכזית דהא קי"ל חצי שיעור אסור מן התורה ותו קשיא ליעבריה במסננת ולישתרי כו' עכ"ל ולק"מ דודאי בשאר איסורים כיון דנטל"פ הוא אם כן ליכא משום טעמא וגם משום גופיה ליכא דבטל ברוב כיון שאינו מכירו (ועיין לעיל סימן ק"ג ס"ק ג') דמ"ש מיבש ביבש ואע"ג דשלא במינו ביבש קי"ל בששים היינו משום דאם יבשלם יתן טעם מה שאין כן הכא דנטל"פ ומ"ש וליעבריה במסננת ולשתרי י"ל דהיינו כמ"ש הטור וב"י שנחתך בענין שאינו יכול לבררו במסננת כגון שהיה החומץ מעורב במאכל עב והלכך שרץ כיון דשיעורו בכעדשה לא בטיל דהוי כמו בריה וכמ"ש האו"ה שם וכן משמע דעת הטור שלא כתב דין דנחתך לחתיכות קטנות ואינו יכול לבררו אלא הכא גבי עכבר ולא בשאר איסורים וגם לא אישתמיט שום פוסק דיכתוב כן בשאר איסורים וזה דעת הרב והב"ח ומדברי הבית יוסף נראה דאפילו פחות מכעדשה וכן בשאר איסורים נמי לא בטיל אפי' ביותר מששים כל שא"א לסננו וכן דעת מהרש"ל פרק גיד הנשה {{ממ|[[ים של שלמה/חולין/ז/מט|סימן מ"ט]]}} ולפעד"נ כמ"ש ונ"ל ברור דגם הר"ן לא כ' כן אלא לפי מאי דסבירא ליה דמיירי בענין שיכול לסננו אבל לענין דינא מודה דאם אינו יכול לסננו דהוי ממש כיבש ביבש דהא קי"ל בכל דוכתא דאזלינן בתר רובא כדכתיב אחרי רבים להטות תדע דהא הרשב"א בתה"א דף ק"י ע"ב כתב נמי כהר"ן ובתשובה סי' ק"א כתב בקדרה של מרק שנפל לתוכו יתוש שאם נחתך ממנה אבר או אפי' שלמה ונתרסקה ואבד צורתה הוי כשאר איסור ובטלה עד כאן לשונו ומביאו ב"י בס"ס זה אלמא כל שאי אפשר לסננו בטל:

{{עוגןמ|ד}} '''נמי דינא הכי.''' דפוגם בודאי והיש מחמירין סוברים דדין שכר וחומץ יש לו וכן מבואר בב"י ותורת חטאת {{ממ|[[תורת החטאת/כב|סוף כלל כ"ב]]}} וא"כ צ"ע בדברי הרב אמאי לא שרי בספק א' בכבוש לחוד דהא איכא נמי ספיקא אי משביח אי לא וספק א' דכבוש וא"כ הוי ס"ס ונ"ל דהאי ספק אי משביח או פוגם לא הוי ספק כיון דבש"ס גופיה מספקא להו או אפשר דדמי לספק בחסרון ידיעה דלעיל סי' צ"ח ס"ק ט' וצ"ע:

{{עוגןמ|ה}} '''ויש מחמירין בשומן כו'.''' וכן דעת מהרש"ל פרק גיד הנשה {{ממ|[[ים של שלמה/חולין/ז/מט|סימן מ"ט]]}} לאסור בשומן אווזות ושאר משקים ואינו מתיר אלא ביין ושמן ודבש מטעם שכתב הרמב"ם שאלו צריכין להיות מבושמים וע"ש:

{{עוגןמ|ו}} '''אפי' יש ששים בשומן.''' דכל מה שמערה ונוגע בעכבר נאסר ונתערב בשאר השומן ונאסר הכל ואף דלפעמים העכבר מונחת בשולי הקערה ואם כן היה לנו להתיר כל השומן שהוא למעלה מקליפה שעל העכבר י"ל דידוע כשמערין עליו רותח נמס הכל ולכן העירוי נוגע תמיד בעכבר ונאסר הכל תורת חטאת {{ממ|[[תורת החטאת/כב#ט|כלל כ"ב דין ט']]}} וע"ש:

{{עוגןמ|ז}} '''ואם לא עירו עליו.''' פי' רותח או כו' והשומן בא לפנינו קשה אבל בא לפנינו רך ליכא אלא חדא ספיקא שמא היה שם יום שלם וספק כבוש אסור כדלקמן ר"ס ק"ה וכן אם ידוע שהיה רך כשנפל העכבר לתוכו אסרינן מספקא שמא נכבש בו יום שלם אע"פ שכשבא לפנינו הוא קשה אא"כ ידעינן בברור שלא היה יום שלם רך אחר שבא העכבר לתוכו וכן אם ידוע שהיה רך יום שלם ונתקשה אח"כ ולא ידעינן אי היתה בו העכבר כשהיה רך או לא אסור מיהו בכל זה מותר אי איכא ששים מה שאין כן בעירה עליו רותח כל זה העלה בתורת חטאת שם וע"ש:

{{עוגןמ|ח}} '''ובמקום שהשומן מאוס כו'.''' כתב באו"ה כלל ל"ב דין כ"ו וה"ה לדידיה נמי אם הוא מאוס עליו אפילו שאין מאוס לאחרים אסור לו אפילו בששים וק' אם הוא מאוס עליו עדיין עכ"ל וכ"כ בס' אפי רברבי ד' נ"ז ע"א:

{{עוגןמ|ט}} '''אם ההיתר רבה עליו כו'.''' אע"פ שיש בו כזית בכדי אכילת פרס מותר כן כתב הרשב"א וכ' הב"י אע"פ שיש חולקים בשאר נטל"פ (וכמו שנתבאר בסי' ק"ג ס"ב) נראה דבדברים הפגומים מעצמם מודים וטעם גדול יש לחלק ביניהם וק"ל עד כאן ועמ"ש ס"ס ק"א:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:ש"ך: יורה דעה]]