עריכת הדף "רשב"א/שבת/לז/א"

{{ניווט כללי עליון}}
גמרא:''' אי אמרת בשלמא להחזיר תנן היינו דשני בין מתוכה לעל גבה.''' פירש רש"י ז"ל {{ממ|ד"ה אי}}: אי אמרת בשלמא להחזיר תנן, רב חמא בר גוריא אשריותא דלשהות בשאינה גרופה קאי, והיינו דבתוכה{{הערה|עי' ברד"ה היינו.}} אסיר משום דהוה ליה מטמין בדבר המוסיף הבל אבל על גבה שרי, אלא{{הערה|עי' ברד"ה אלא.}} אי אמרת לשהות תנן דאפילו בלשהות אי גרוף וקטום אין אי לא לא, אפילו בתוכה נמי לישתרי דהא הוה ליה מטמין בדבר שאינו מוסיף הבל{{הערה|ובצל"ח ברד"ה אי בבא"ד עוד הא', פי' דלרש"י טעם מסקנ' הגמ' לאסור, משום שעושה אהל.}}.

'''ואינו''' מחוור כלל. חדא דאיהו אזיל לטעמיה דמפרש לה למתניתין{{הערה|עי' לעיל ל"ו: ד"ה עד, ובעוד דוכתי.}} בהטמנה, וליתא כדכתיבנא לעיל {{ממ|[[רשב"א/שבת/לו/ב#עד|לו:]] ד"ה עד שיגרוף}}{{הערה|וכ"כ הר"ן ד"ה אי, לדחותו משום זה.}}. ועוד דאפילו קטומה דבר המוסיף הוא{{הערה|וכה"ק התוס' לעיל ל"ו: ד"ה לא יתן, ועי' בד' רבינו לעיל שם משנת"ב.}}. ועוד דמה לו לדחוק ולפרש דרב חמא קאי אשריותא דלשהות בשאינה גרופה, דהא בשריותא דחזרה נמי איכא לאפלוגי בין תוכה לעל גבה וכדאמרינן בסמוך{{הערה|וכה"ק הרמב"ן ד"ה אי, ועייש"ע משה"ק דלק' (ל"ח: ד"ה מחזירין) פירש"י דמותר חזרה בשבת, ול"ח שבטלה הזמנה הראשונה, אמנם עי' בר"ן ד"ה אי, לבאר דרש"י ס"ל דהסוגיות פליגי בזה, דלמסקנ' דהכא אסור חזרה לתוך הכירה וחשיב הטמנה בתחילה בשבת, ולק' שרי משום דלא בטלה הטמנה הראשונה, ולפי"ז כוונ' רב כהוו"א דהכא דאסור שהייה בכירה שאינה גרו"ק משום הטמנה במוסיף הבל. ובעיקר הענין הנה יש שהק' לרש"י הכא דאוסר חזרה בגרו"ק, דלק' מ"ט. תנן דהטמנה נוטל ומחזיר בשבת, והא כירה גרו"ק הוי אינו מוסיף הבל.}}. אלא הכי פירושה: בשלמא אי להחזיר תנן ברישא היינו דאיכא לאפלוגי בין תוכה לגבה, אלא אי אמרת דלשהות תנן בשהייה מה לי תוכה מה לי גבה, אלמא נותנין דמתניתין להחזיר הוא ועלה קאי רב חמא, ופריק אין הכי נמי דאשריותא דלהחזיר קאי ומיהו לאו ארישא דמתניתין קאי אלא אסיפא קאי{{הערה|וברמב"ן ור"ן ד"ה אי, פי' דטעם חזרה לתוכה, משום דנ' כמבשל בשבת, כיון שתוכה הבלה מרובה וחמיר מגבה, [יש שגרסו ברמב"ן "והוי כמבשל"], ובגור אריה ד"ה בשלמא, הוסיף דרק לגבי חזרה יש לחלק בין תוכה לע"ג, דלתוכה נ' כמבשל, וע"ג לא, אך בשהייה דאין עושה מעשה, אינו נ' כמבשל כלל, ובמשנ"ב רנ"ג סקנ"ח הוסיף טעם לאסור בתוכה, כיון שמעמידה הקדרה בתוכה, כדרך בישול, נ' כמבשל.{{ש}} 
והנה בתור"י הזקן ד"ה אי, פי' דטעם חזרה לתוכה, דחיישי' שתצטנן כשהוסרה ואח"כ יחתה בגחלים, ועל גבה שרי, כיון שקודם שיחתה צריך להסיר הקדרה, ושמא יזכר בינתיים, משא"כ שהייה שרי, שהקדרה לא הוסרה כלל. תור"י הזקן ד"ה אי. וכ"כ במחציה"ש סי' רנ"ג סקל"ה, [ועיי"ש דגם בגרו"ק שייך חיתוי, כמש"כ הר"מ פ"ג ה"ו, דא"א שלא ישאר ניצוץ א'], ויל"פ דרש"י מיאן בזה, לשיטתו (ל"ו: ד"ה לא) דטעם חזרה משום דנ' כמבשל, ולא משום חיתוי.{{ש}}
ובהשלמה ל"ו: ד"ה כללא, פי' דטעם איסור לתוכה, משום דמטלטל הגחלים בשבת, ועי' מאירי ד"ה כבר, לבאר שיטה זו דל"ח טלטול מן הצד, כיון שגם בחול דרכו לעשות כן, עוד עיי"ש בהשלמה פי' אחר, דטעם האיסור משום מבעיר בשבת, וחיישי' שמא יתכוין להבעיר, אמנם מצד שמא יובערו כשמניח הקדירה ל"ח, דהוי דבר שאי"מ, ועיי"ש במאירי דחשש זה הוא גם בגרו"ק, דא"א שלא יהיו בה גחלים כלל, וכ"ש להמפרשים דגריפה היינו לצד אחד. ובעיקר סברא זו דא"א שלא יהיו בה גחלים כלל, כ"מ ברמב"ם פ"ג ה"ו, ומאירי ל"ו: ד"ה זו, ונימו"י שם ד"ה חמין, ורבינו פרחיה שם ד"ה אבל.}}.

'''ואם''' תאמר אי מהימן ליה רב לידוק מאידך דרב, דהא אמרינן לקמן {{ממ|[[בבלי/שבת/לז/ב|עמוד ב]]}} רב ושמואל דאמרי תרווייהו מצטמק ויפה לו אסור, וכל שכן כמאכל בן דרוסאי דמצטמק ויפה לו. ויש לומר דרב גופיה כרבי יהודה סבירא ליה דפליג אדחנניה ואפילו תמצא לומר דמתניתין להחזיר תנן, אלא הכא משום דרב קא מפרש לה למתניתין קא מייתי מינה, דהא לא שנו קאמר ואפירושא דמתניתין קא מהדר היכי תנן.

'''ואם''' תאמר לידוק מדרבי יוחנן דפסק {{ממ|לקמן [[בבלי/שבת/מו/א|מו.]]}} כסתם מתניתין ואפילו הכי אמר רב שמואל בר רב יהודה אמר רבי יוחנן {{ממ|לקמן [[בבלי/שבת/לז/ב|עמוד ב]]}} תבשיל שבשל כל צרכו מותר, דאלמא כמאכל בן דרוסאי אסור ודלא כחנניה. יש לומר משום דאמוראי נינהו אליבא דרבי יוחנן דאיכא מאן דאסר ואיכא מאן דשרי, דהא איכא רב ששת משמיה דרבי יוחנן דאמר {{ממ|שם}} דמתניתין להחזיר תנן.

'''רבי יהודה אומר מה הן משהין בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל ובית הלל אומרים חמין ותבשיל.''' מסתברא לי דלרבי יהודה משהין אפילו בשאינה גרופה חמין שהוחמו כל צרכן ותבשיל שנתבשל כל צרכו המצטמק ורע לו{{הערה|רבינו אזיל לשיטתו לק' ל"ח. ד"ה דרבי, וכ"מ במיוחס לר"ן שם ד"ה דרבה, אמנם בתוד"ה אא"ב, כ' דר"י אוסר באינה גרופה אפי' במצטמק ורע לו, ועיי"ש שהק' מזה לרב, ועי' להלן.}}, משום דמחדא נפקא לן אידך, דכיון דבגרופה משהין אפילו מצטמק ויפה לו משום דליכא משום חתוי ולא גזרינן אטו שאינה גרופה, ממילא בשאינה גרופה משהין מצטמק ורע לו דליכא למיגזר שמא יחתה, דלא אשכחן תנא ולא אמורא דשרי לשהות בגרוף וקטום ואסר בשאינו גרוף במצטמק ורע לו. והא דתניא לקמן {{ממ|[[בבלי/שבת/לח/א|לח.]]}} שכח קדרה על גבי כירה ובשלה בשבת וכו' רבי יהודה אומר חמין שהוחמו כל צרכן מותרין מפני שמצטמק ורע להן וכו', דאלמא משמע לכאורה דדוקא שכח ובדיעבד אבל לכתחילה אפילו הוחמו כל צרכן אסור. לא היא, דהתם משום תבשיל נקטה ולומר דאפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו כיון דמצטמק ויפה לו אסור ואפילו בדיעבד, אבל לעולם מצטמק ורע לו דליכא למיגזר משום חתוי אפילו בשאינה גרופה שרי. והיינו דאמרינן בשלהי פרק קמא {{ממ|לעיל [[בבלי/שבת/יח/ב|יח:]]}} האי קדרה חייתא אי נמי בשיל שפיר דמי, דההיא משמע דלכולי עלמא אמרינן לה. וכן כל מידי דקשי ליה זיקא דשריא התם, משום דליכא למיחש לחתויי.

'''ועוד''' מסתייע לי הדין סברא, דרב ושמואל {{ממ|לקמן [[בבלי/שבת/לז/ב|עמוד ב]]}} אמרי הכין בהדיא, דאסרי מצטמק ויפה לו ושרו מצטמק ורע לו ואפילו בשאינו גרוף ואינו קטום, ואתיא דרב ושמואל כרבי יהודה וכמתניתין למאן דאמר לשהות תנן. אבל אילו היינו אומרים דלרבי יהודה כל דבר אסור בשאינו גרוף ואפילו מצטמק ורע לו, א"כ רב ושמואל דאמרי כמאן{{הערה|ובאמת בתוד"ה אא"ב, דנקטו דלר"י אסור גם במצטמק ורע לא, הק' דרב דלא כמאן, ועיי"ש מש"כ. ובריטב"א בע"ב ד"ה אמר רב כ' בשם רבינו ידידיה, דרב ושמואל כרבנן דחנניא, וזה שי' ג', דסברי כר"י לאסור שהייה בשאינה גרו"ק באין מבושל כ"צ וכן בכ"צ במצטמק ויפה לו, ומתירים ברע לו. אמנם עי' בד' רבינו בע"ב ד"ה הא, שדחה זה דא"כ לעיל ל"ו: מצי לאוקומי מתני' ד"להחזיר תנן" וכרבנן דחנניא, [ויש שיישבו, דלא עדיף ליה לאוקומי כוותייהו שהם שיטה ג'], ובעיקר הענין עי' תוס' ל"ו: ד"ה חמין, דסתם תבשיל ה"ה כ"צ, ועייש"ע מה שצויין בדבריהם.}}. ולקמן{{הערה|[[רשב"א/שבת/לז/ב#הא|עמוד ב]] ד"ה הא דאמר, עיי"ש מש"כ עפי"ד רה"ג.}} נכתוב זה יותר בארוכה בס"ד{{הערה|ובבעה"מ ל"ו: ד"ה והני, פי' דחנניא מיירי במצטמק ורע לו, וביפה לא אוסר, ורב ושמואל אוסרים שיהוי בשאינה גרו"ק ביפה לו ואפי' בכ"צ, ולפי"ז ס"ל כחנניא, ולריו"ח מותר גם ביפה לו אם בישל כ"צ, אך באינו מבושל כ"צ ומצטמק ויפה לו לכו"ע אסור שהייתו בשאינה גרו"ק וגם לחנניא, ובמלחמות שם ד"ה והנה בעה"מ, הק' לפירושו דכל שלא נתבשל כ"צ הרי"ז יפה לו, ומדשרי חנניא שיהוי באינו מבושל כ"צ, מוכח דכל כמאב"ד מותר בשיהוי גם ביפה לו, [יש שביארו דלהרמב"ן כל כמאב"ד הרי"ז מצטמק ויפה לו, כיון דהוי חלק מבישולו, והבעה"מ ס"ל כתוס' (ל"ו: ד"ה חמין) דגם לב"ש דאסרי תבשיל ביפה לו, שרו חמין באינם כ"צ, דל"ח לחיתוי, דבלא"ה יוחמו כ"צ].}}.

'''אלא אי אמרת להחזיר תנן מתניתין מני לא רבי מאיר ולא רבי יהודה.''' קשה לי מאי קשיא ליה מתניתין מני, ואמאי דחיק ואוקי לה כרבי יהודה וסבר ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא, לימא הא מני חנניה היא{{הערה|וכה"ק הריטב"א ד"ה ואי, ור"ן ד"ה אלא.}}. ונראה לי משום דרבי מאיר ורבי יהודה איירו בהדיא בחמין ותבשיל ובשהייה ובחזרה כדאיירי בהו מתניתין, וחנניה לא איירי בהדיא בהו אלא בשהייה בלבד, משום הכי קא מהדר לאוקומה כחד מהני תנאי{{הערה|ובריטב"א שם תי' באופ"א, דרוצה לאוקומי כמותם, משום דהם הביאו פלוגתת ב"ש וב"ה, ולתי' אלו, צל"ב דלעיל דמוקי מתני' כחנניא, ולא העדיפו לאוקומי כר"מ ור"י, משום דלא ידע הברייתא דהכא, ויל"ע בזה מתורא"ש (ל"ו: ד"ה חמין) שדחה דל"ש לאוקי מתני' בחמין שהוחמו כל צרכן, כיון דמסתבר דמיירי באותן חמין ותבשיל דברייתא, ומבו' דהגמ' שם ידע הברייתא דהכא. ובעיקר הענין ע"ע חזו"א סי' ל"ז סק"א ד"ה ל"ז א' שתי' דהיה משמ' לגמ' רבי סתם כתלמידי ר"ע.}}.

'''איבעיא להו מהו לסמוך.''' פירוש: האי בעיא לכולהו לישני היא, למאן דאמר לשהות תנן קא בעי מהו לשהות בסמיכה, ולמאן דאמר להחזיר תנן קא מיבעיא ליה מהו לסמוך בחזרה בשאינה גרופה{{הערה|וכ"כ גם בתוד"ה מהו, דספק הגמ' גם בשהייה וגם בחזרה, ועייש"ע, וכ"מ בבעה"מ ל"ו: ד"ה ולענין, עיי"ש דאין להוכיח מהכא כרבנן ולשהות תנן, דספק הגמ' הוא בחזרה, וכ"מ בריטב"א ומיוחס לר"ן ד"ה איבעיא. וכן עי' במלחמות שם ד"ה והנה, דספק הגמ' בסמיכה מיירי גם בשהייה וגם בחזרה, לכל לשון בגמ' כשיטתה, ומייתי ראיה לפשוט הספק, ואע"פ שלא כל הראיות פושטות הספק להצד דלהחזיר תנן, והנידון לגבי סמיכה בחזרה, וע"ע בחי' הרמב"ן ד"ה מהו.}}. ואף על גב דקא מייתי משתי כירות המתאימות דמיירי בשהייה{{הערה|וכה"ק הבעה"מ על עצמו, וכה"ק המאירי ד"ה כירה זו.}}, מינה נשמע לחזרה למאן דאמר להחזיר תנן. וכן אתה מפרש בכולהו אינך דקא מייתי{{הערה|וכ"כ הבעה"מ שם דמוכיח מדלר' יהודה דאוסר שהייה בשאינה גרו"ק, דמותר שהייה בסמיכה, ה"ה לתנא דמתני' דאוסר חזרה יתיר בסמיכה בחזרה. אמנם עי' במלחמות ד"ה וכן, לדחות דל"ש ללמוד משהייה לר"י לחזרה לחנניא, דגם להאוסר שהייה, חזרה חמורה משהייה, דהא בתוכה שהייה מותרת וחזרה אסורה, ועי' צל"ח ברד"ה אי, לדון בדחיי' הרמב"ן מרש"י שם דלמ"ד להחזיר תנן, מותר לרב חזרה לתוכה, וכן עי' בזה בראש יוסף ד"ה ת"ש ב', ובעיק"ד רש"י כ"כ גם התוס'. ועייש"ע בצל"ח בביאור רב דאוסר שהייה בתוך כירה שאינה גרו"ק, ועיי"ש לבאר דלהרי"ף ל"ש לפ' רב בשהייה כרש"י, דהא הוכיח מדאסר רב שהייה במצטמק ויפה לו, דכ"ש דאסור כשלא נתבשל כל צרכו, וע"כ רב דמחלק בין גבה לתוכה, קאי על חזרה ולא בשהייה. ובראש"י הוסיף דגם לתוס' (ד"ה אא"ב) דס"ל דאי להחזיר תנן, רב אסר חזרה לתוכה, וספק הגמ' (עי' תוד"ה מהו) בסמיכה בתבשיל שאינו כמאב"ד, דאסור גם לחנניא.{{ש}}
ויש שביארו להרי"ף דס"ל דטעם חזרה משום נ' כמבשל, ובחזרה ל"ש היתר בגחלים שעממו וכו', דההיתר בקטימה כ"ש משום היכר, ובחזרה דנ' כמבשל בעי' חיתוי גמור, וע"כ דהגמ' קאי בשהייה, ול"ש ללמוד מינה לחזרה, דבחזרה ל"ש היתר של שהייה.{{ש}}
וברמב"ן שם דחה ראיית הרי"ף, דספק הגמ' בסמיכה בחזרה, וההוכחה מהברייתא ממש"כ "אף מחזירין", ומוכח דקאי אחזרה, והתירו סמיכה בחזרה בכירה הגרו"ק, ובפנ"י ד"ה וע"פ כ' דמצי ללמוד משהייה לחזרה, דמדשרי לר"י שהייה בסמיכה, משום דבכה"ג אינה מוסיפה הבל, ה"ה סמיכה בחזרה באינה גרו"ק, כיון דל"ח לחיתוי, ורק בחזרה לתוכה מחלקי' בין חזרה לשהייה, דתוכה נ' כמבשל, דהא ל"ש חיתוי בגרו"ק, ועיי"ש לפי"ד רש"י (ל"ו: ד"ה עד) דטעם איסור כירה שאינה גרו"ק, משום הטמנה, יש לבאר דבסמיכה הי' פשיט"ל דל"ש חיתוי, וכל הספק אי אסור משום הטמנה במוסיף הבל.{{ש}}
ובמיוחס לר"ן ד"ה מאי בשם הרא"ה והריטב"א ד"ה ת"ש, דחו ראיי' הרי"ף דהגמ' מיבעי גם בשהייה וגם בחזרה, והראי' מהברייתא היא רק לגבי סמיכה בשהייה, ועיי"ש ברא"ה דלפי"ז לענין הלכה, סד"ר לקולא, אמנם עי' ר"ן לק' ל"ח: ד"ה לא, דמחמירים בזה, משום דקרובים לידי איסור תורה. וע"ע ראש יוסף ל"ז: ד"ה והנה המג"א.}}. ודלא כדברי הרב אלפסי ז"ל{{הערה|דף ט"ו: מדפה"ר, ועי' מג"א סי' רנ"ג סק"ה להוכיח מרמב"ם (פ"ג ה"י) "ואין מחזירין לעולם אלא ע"ג כירה גרופה וכו', וכל שאין מחזירין עליו אין סומכין לו בשבת", ומבו' דהספק רק בשהייה, ולא בחזרה, ועיי"ש לבאר דהר"מ לשיטתו (פ"ג ה"ד) דלשהות תנן, ואסור שהייה בשאינה גרו"ק בתבשיל שאינו כל צרכו או מצטמק ויפה לו, אך להפוסקים דלהחזיר תנן, י"ל דספק הגמ' בחזרה, ולפי"ז מותר סמיכה בשבת לכירה שאינה גרו"ק, ועיי"ש דלכן פ' הרמ"א שם ס"א דמותר להשהות תבשיל כמאב"ד, בשאינה גרו"ק, פ' שם ס"ה דמותר סמיכה בשאינה גרו"ק, וכמו שמותר נתינה בכירה גרו"ק, ועיי"ש לציין לד' המ"מ שביאר כוונ' הרמב"ם לאסור לסמוך לכופח. ובבית מאיר רנ"ג ס"א כ' דמותר להחזיר ולסמוך לכירה שאינה גרו"ק, והרמב"ם מיירי בתנור וכופח.}} דאייתי ראיה מהא לפסוק כמאן דאמר לשהות תנן{{הערה|ובביאור דקדוק הרי"ף עי' רבינו יונה הו' ברא"ש ס"א ורמב"ן במלחמות שם שביארו דאי היה מיירי הכא בחזרה, לא הול"ל "תוכה", אלא "על גבה הוא דאסור", דלהצד שסמיכה אסורה, מהו הלש' 'או"ד לא שנא', דמש' דאין חילוק בין סמיכה לעל גבה, והרי סמיכה מותרת בגרו"ק וחזרה אסורה, אמנם ריטב"א ומיוחס לר"ן שם לדחות דנקט "תוכה וגבה" למ"ד להשהות תנן, ואגב כן נק' "תוכה וגבה הוא דאסור". ובפנ"י ד"ה איבעיא, דחה דרק בגרו"ק שייך לחלק בין חזרה לתוכה לע"ג, משום דלתוכה נ' כמבשל טפי מע"ג, אך באינה גרו"ק ל"ש טעם זה, דעל גבה גם נ' כמבשל או מטעם אחר, וכיון דמיירי בשאינה גרו"ק, דאין לחלק בין תוכה לגבה, ה"ה דאין לחלק לענין חזרה בין סמיכה לע"ג, [ודו"ק בדרך הפנ"י בביאו"ד רבינו יונה]. ובעיקר הענין עי' חת"ס ל"ו: ד"ה אבל לא מחזירין, שבאר דקדוק הרי"ף, מדנקט "תוכה וגבה" ולא "לתוכה ועל גבה", ואי בחזרה, הול"ל "לתוכה", וכדלק' ל"ח: גבי תנור, עיי"ש.{{ש}}
והנה יעו"ש במיוחס לר"ן ד"ה מאי שכ' בשם הרא"ה, דלמסקנ' דפשיט הספק היינו רק להצד "דלשהות תנן", אבל אי להחזיר תנן, והספק לגבי סמיכה בחזרה, לא נפשט הספק, [ועיי"ש להלכה סד"ר לקולא]. ובתהל"ד סי' רנ"ג ס"ב, כ' דלהצד דמותר שהייה, הספק הוא גם לגבי נתינה בסמיכה, ולא רק חזרה, ועיי"ש דכ"מ מהרא"ש פ"ג ס"י דמתיר הנחה בשבת אצל המדורה באופן שאין בישול, ומתיר נתינה משום דאצל המדורה דומה לסמיכה, וכ"ה הביאוה"ל סי' רנ"ג ס"א ד"ה מותר לסמוך. וע"ע חזו"א סל"ז סק"ט ד"ה ובמ"ב.}}.

'''ואע"ג דקא סליק הבלא מאידך.''' הא דאיצטריך לאורוכי בלישניה ולמימר הכין, מסתברא משום דאיהו חייש קצת למאי דמהדר ליה דלמא שאני התם דכיון דמדליא שליט בה אוירא.


{{שולי הגליון}}


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

[[קטגוריה:חידושי הרשב"א: שבת]]