הצגת המקור של הדף "רש"י/שמות/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

<center>'''<big><big>פרשת שמות</big></big>'''</center>

({{עוגן|א|א}}) '''ואלה שמות בני ישראל.''' אף על פי שמנאן בחייהם בשמותם חזר ומנאם במיתתם להודיע חבתם שנמשלו לכוכבים שמוציאם ומכניסם במספר ובשמותם, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מ#כו|ישעיה מ כו]]}} המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא (שמות רבה):

({{עוגן|ה|ה}}) '''ויוסף היה במצרים.''' והלא הוא ובניו היו בכלל שבעים ומה בא ללמדנו, וכי לא היינו יודעים שהוא היה במצרים, אלא להודיעך צדקתו של יוסף. הוא יוסף הרועה את צאן אביו הוא יוסף שהיה במצרים ונעשה מלך ועומד בצדקו:

({{עוגן|ז|ז}}) '''וישרצו.''' שהיו יולדות ששה בכרס אחד:

({{עוגן|ח|ח}}) '''ויקם מלך חדש.''' רב ושמואל, חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזרותיו:

'''אשר לא ידע.''' עשה עצמו כאלו לא ידעו:

({{עוגן|י|י}}) '''הבה נתחכמה לו.''' כל הבה לשון הכנה והזמנה לדבר הוא כלומר הזמינו עצמכם לכך:

'''נתחכמה לו.''' לעם, נתחכמה מה לעשות לו. ורבותינו דרשו {{ממ|[[בבלי/סוטה/י/א|סוטה יא.]]}} נתחכם למושיען של ישראל לדונם במים, שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם<ref>בחלק מהדפוסים נוסף כאן בשם רש"י ישן: והם לא הבינו שעל כל העולם אינו מביא אבל הוא מביא על אומה אחת. ואצל ברלינר אינו.</ref>:

'''ועלה מן הארץ.''' על כרחנו. ורבותינו דרשו {{ממ|[[בבלי/סוטה/י/א|סוטה יא.]]}} כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים, והרי הוא כאלו כתב ועלינו מן הארץ והם יירשוה:

({{עוגן|יא|יא}}) '''עליו.''' על העם:

'''מסים.''' לשון מס, שרים שגובין מהם המס. ומהו המס שיבנו ערי מסכנות לפרעה:

'''למען ענתו בסבלתם.''' של מצרים:

'''ערי מסכנות.''' כתרגומו, וכן {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/כב#טו|ישעיה כב טו]]}} לך בא אל הסוכן הזה, גזבר הממונה על האוצרות:

'''את פיתם ואת רעמסס.''' שלא היו ראויות מתחלה לכך ועשאום חזקות ובצורות לאוצר:

({{עוגן|יב|יב}}) '''וכאשר יענו אתו.''' בכל מה שהם נותנין לב לענות כן לב הקדוש ברוך הוא להרבות ולהפריץ:

'''כן ירבה.''' כן רבה וכן פרץ. ומדרשו, רוח הקודש אומרת כן, אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה:

'''ויקצו.''' קצו בחייהם. ורבותינו דרשו {{ממ|[[בבלי/סוטה/י/א|סוטה יא.]]}} כקוצים היו בעיניהם:

({{עוגן|יג|יג}}) '''בפרך.''' בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו:

({{עוגן|טו|טו}}) '''למילדת.''' הוא לשון מולידות, אלא שיש לשון קל ויש לשון כבד כמו שובר ומשבר, דובר ומדבר, כך מוליד ומילד:

'''שפרה.''' [זו] יוכבד, על שם שמשפרת את הולד:

'''פועה.''' זו מרים שפועה ומדברת והוגה לולד, כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה. פועה לשון צעקה כמו {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מב#יד|ישעיה מב יד]]}} כיולדה אפעה:

({{עוגן|טז|טז}}) '''בילדכן.''' כמו בהולידכן:

'''על האבנים.''' מושב האשה היולדת, במקום אחר קוראו משבר; וכמוהו {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/יח#ג|ירמיה יח ג]]}} עושה מלאכה על האבנים, מושב כלי אומנות יוצר חרש:

'''אם בן הוא וגו'.''' לא היה מקפיד אלא על הזכרים שאמרו לו אצטגניניו שעתיד להוליד בן המושיע אותם:

'''וחיה.''' ותחיה:

({{עוגן|יז|יז}}) '''ותחיין את הילדים.''' מספקות להם מזון{{הערה|עיין פרשת דרכים {{ממ|[[פרשת דרכים/דרך האתרים/ב|דרך האתרים דרוש שני]]}} בביאור דברי רש"י כיצד למד דרשה זו מן הפסוק. ובאהבת חסד {{ממ|[[אהבת חסד/הקדמה|הקדמה ד"ה וכן בסדר ויחי]]}} פירש בדברי רש"י שהיו מספיקות מים ומזון ליולדות העניות.}}. תרגום הראשון וקיימא, והשני וקיימתון, לפי שלשון עבר לנקבות רבות תיבה זו וכיוצא בה משמשת לשון פעלו ולשון פעלתם, כגון {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ב#שמות ב יט|שמות ב יט]]}} ותאמרנה איש מצרי, לשון עבר כמו ויאמרו לזכרים, {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/מד#כה|ירמיה מד כה]]}} ותדברנה בפיכם, לשון דברתן כמו ותדברו לזכרים, וכן {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/יג#יט|יחזקאל יג יט]]}} ותחללנה אותי אל עמי, לשון עבר חללתן, כמו ותחללו לזכרים:

({{עוגן|יט|יט}}) '''כי חיות הנה.''' בקיאות כמילדות, תרגום '''מילדות''' חייתא. ורבותינו דרשו הרי הן משולות לחיות השדה, שאינן צריכות מילדות. והיכן משולות לחיות: גור אריה {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מט#בראשית מט ט|בראשית מט ט]]}} זאב יטרף {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מט#בראשית מט כז|שם כז]]}} בכור שורו {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לג#דברים לג יז|דברים לג יז]]}} אילה שלוחה {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מט#בראשית מט כא|בראשית מט כא]]}}, ומי שלא נכתב בו הרי הכתוב כללן {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מט#בראשית מט כח|בראשית מט כח]]}} ויברך אותם ועוד כתיב {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/יט#ב|יחזקאל יט ב]]}} מה אמך לביא:

({{עוגן|כ|כ}}-{{עוגן|כא|כא}}) '''וייטב.''' היטב להן. וזה חלוק בתיבה שיסודה שתי אותיות ונתן לה וי"ו יו"ד בראשה, כשהיא באה לדבר לשון ויפעיל הוא נקוד היו"ד בצירי שהוא קמץ קטן, כגון וייטב אלהים למילדות, וירב בבת יהודה {{ממ|[[תנ"ך/איכה/ב#ה|איכה ב ה]]}} הרבה תאניה, וכן ויגל השארית {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים ב/לו#כ|דברי הימים ב לו כ]]}} דנבוזראדן, הגלה את השארית; ויפן זנב אל זנב {{ממ|[[תנ"ך/שופטים/טו#ד|שופטים טו ד]]}}, הפנה הזנבות זו לזו; כל אלו לשון הפעיל את אחרים. וכשהוא מדבר בלשון ויפעל הוא נקוד היו"ד בחירק כגון {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/י#ויקרא י כ|ויקרא י כ]]}} וייטב בעיניו, לשון הוטב; וכן וירב העם {{ממ|[[תנ"ך/שמות/א#שמות א כ|פסוק כ]]}}, נתרבה העם; ויגל יהודה {{ממ|[[תנ"ך/מלכים ב/כה#כא|מלכים ב כה כא]]}}, הגלה יהודה; ויפן כה וכה {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ב#שמות ב יב|להלן ב יב]]}}, פנה לכאן ולכאן. ואל תשיבני: וילך, וישב, וירד, ויצא, לפי שאינן מגזרתן של אלו, שהרי היו"ד יסוד בהן, ילך, ישב, ירד, יצא, יו"ד אות שלישית בו:

'''וייטב אלהים למילדת.''' מהו הטובה, ויעש להם בתים. בתי כהונה ולויה ומלכות שקרויין בתים, כמו שכתוב {{ממ|[[תנ"ך/מלכים א/ט#א|מלכים א ט א]]}} ויבן את בית ה' ואת בית המלך, כהונה ולויה מיוכבד ומלכות ממרים, כדאיתא במסכת סוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/יא/ב|יא:]]}}:

({{עוגן|כב|כב}}) '''לכל עמו.''' אף עליהם גזר, יום שנולד משה אמרו לו אצטגניניו, היום נולד מושיען, ואין אנו יודעין אם ממצרים אם מישרא,ל ורואין אנו שסופו ללקות במים, לפיכך גזר אותו היום אף על המצריים, שנאמר כל הבן הילוד, ולא נאמר הילוד לעברים. והם לא היו יודעים שסופו ללקות על מי מריבה:

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
[[קטגוריה:פרשת שמות]]