עריכת הדף "רש"י/מגילה/ב/א"

{{ניווט כללי עליון}}

'''<big>מגילה</big> נקראת בי"א וכו'.''' פעמים בזה ופעמים בזה ולקמן מפרש ואזיל:

'''לא פחות ולא יותר.''' לא פחות מי"א ולא יותר מט"ו{{הערה|ב[[מים חיים/{{כאן}}א|מים חיים]] ביאר כוונת רש"י שהיה מקום לפרש דברי המשנה שכל אחד יקרא ביום אחד לא פחות ולא יותר, ואף אם מסופק הוא אם מוקפת עירו חומה מימות יהושע מכל מקום יקרא רק ביום אחד. ולכך פירש רש"י שדברים הגמרא נסובים על כל הימים בהם נקראת המגילה שאינה נקראת לא יותר מט"ו ולא פחות מי"א. וע"ע [[שפת אמת/{{כאן}}|שפת אמת]].}}:

'''מימות יהושע.''' בגמ' מפרש לה:

'''אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה.''' כלומר מאחר שהמוקפין קורין בט"ו ושאין מוקפין קורין בי"ד הרי הכל בכלל תו היכי משכחת י"א י"ב י"ג אלא שהכפרים נתנו להן חכמים רשות להקדים קריאתה ליום הכניסה יום שני בשבת שלפני י"ד או חמישי בשבת שהוא יום כניסה שהכפרים מתכנסין לעיירות למשפט לפי שבתי דינין יושבין בעיירות בשני ובחמישי כתקנת עזרא {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/פב/א|ב"ק דף פב.]]}}{{הערה|עי' [[טורי אבן/{{כאן}}|טורי אבן]] שביאר באופן אחר שהקדימו ליום הכניסה משום תקנת עזרא לקרות בתורה בשני ובחמישי. ועי' [[מצפה איתן/{{כאן}}|מצפה איתן]] שהעיר שכבר מפורש כן בירושלמי{{דיוק מקור}}. ובירושלמי שם הקשה עוד שהרי נרמז דין זה במגילה עוד קודם תקנת עזרא, ויישב שמסרו הכתוב לחכמים שבכל דור לתקן כפי הצורך של כל עיר וכפר. וכתב המצפה איתן שכן יש לומר אף לדעת רש"י שהרי אף תקנת ישיבת בתי דין לא היתה בזמן קביעת המגילה.}}והכפרים אינן בקיאין לקרות וצריכין שיקראנה להם אחד מבני העיר{{הערה|בתוספות {{ממ|[[תוספות/יבמות/יד/א#כי|יבמות יד.]] ד"ה כי}} כתבו שבן עיר אינו יכול להוציא בן כפר והו"ל אינו מחויב בדבר, ועיי"ש שהביאו כן מירושלמי {{ממ|מגילה [[ירושלמי/מגילה/ב/ג|פ"ב ה"ג]]}} דבן עיר אין מוציא בן כרך (בהגהות הב"ח שם גרס בן '''כפר''' ובקרבן נתנאל {{ממ|שם אות ז}} קיים הגרסא בן כרך אלא שה"ה בן עיר אינו מוציא בן כפר דחד דינא הוא) דכל שאין מחויב בדבר אין מוציא אחרים ידי חובתם. וקשה מזה בדברי רש"י כאן 'צריכין שיקראנה להם אחד מבני העיר'.{{ש}}ועי' תוספות רבי עקיבא איגר {{ממ|[[תוספות רבי עקיבא איגר/מגילה/א#אות ג|כאן]]}} כתב ליישב שיטת רש"י (והרע"ב) וז"ל ואפשר דמ"ש רש"י והרע"ב שיקרא א' מבני העיר היינו שיהא מקרא והם עונים אחריו מלה במלה, ע"כ. ותמהו על זה האחרונים דא"כ הו"ל קריאה בעל פה שלא מן הכתב שהרי הכפרי רק שומע וחוזר על פה (עי' טורי אבן ד"ה אלא שהכפרים ומש"כ בהגהת ברוך טעם שם, ועי' קהלות יעקב {{ממ|סימן א}} שכתב שיישובו דחוק ורחוק).{{ש}}ועיין מה שביאר באורך בקהלות יעקב {{ממ|כאן סימן א}} והביא דכ"כ הריטב"א דכיון דבני כפר ובני עיר יכול להיות שיקראו ביום אחד, ע"ש, לכן מיקרו בני חיובא בהדדי ויכול הבן עיר להוציא להבן כפר אף שאינו יומו כעת. אמנם תמה בזה מהא דירושלמי {{ממ|פ"ב}} הובא בר"ן {{ממ|פ"ב}} דמי שיודע אשורית ולשון לע"ז אינו מוציא את הלועזים ידי חובתן כיון שהוא אינו יוצא בקריאה זו, ומאי שנא. וע"ש שיישב בדוחק דביודע אשורית אין הקריאה לועזית נחשבת לגביו קריאה והוא דחוי לגמרי מלצאת בקריאה זו, משא"כ בן עיר כיון שאינו דחוי מקריאה זו אם יתחסר מעשרה בטלנים וכדומה עד יום י"ד, נחשב שפיר מחויב בדבר ויכול להוציא את הבן כפר, וסיים שם שכ"ז דחוק וצ"ע והשי"ת יאיר עינינו בתורתו הקדושה.}} ולא הטריחום חכמים להתאחר ולבא ביום י"ד ופעמים שיום הכניסה בי"ג{{הערה|עיין חלופי גרסאות {{ממ|[[חלופי גרסאות/{{כאן}}|הנדפס בסוף ש"ס וילנא]]}} שיש להוסיף: 'ופעמים שהוא בי"ב' ושכן הוא בדפו"י. אמנם עי' [[רש"ש/{{כאן}}|רש"ש]] מה שביאר הגירסא שלפנינו.}} ופעמים שהוא בי"א:

'''חל ארבעה עשר להיות בערב שבת עיירות ומוקפין חומה קורין בו ביום.''' שאין קריאת המגילה בשבת גזירה שמא יטלנה בידו וא"ת יאחרו המוקפין עד אחר שבת הוה ליה ט"ז ואמר קרא ולא יעבור:

'''חל להיות אחר שבת כפרים מקדימין ליום הכניסה.''' דהוה ליה י"א וטפי לא משכחת לה יום הכניסה שלפני פורים מוקדם לו דמיום הכניסה ליום הכניסה לא מקדמינן:

'''<big>גמ'</big> ה"ג מנלן מנלן כדבעינן למימר לקמן וכו'.''' והכי פירושא מנלן די"א וי"ב וי"ג חזו לקרייה די"ד וט"ו הוא דכתיב בקרא וקא מהדר גמרא מנלן בתמיה האי לאו חובה היא אלא חכמים הקילו עליהן כדבעינן למימר לקמן:

'''כדי שיספקו.''' שיהו פנויין ביום פורים להספיק צורכי סעודת פורים לבני העיירות:

'''אנן הכי קאמרינן.''' אנן דמיבעיא לן מנלן הכי קאמרינן:

'''מכדי.''' מדהקילו חכמים על הכפרים להקדים על כרחך אנשי כנסת הגדולה שתיקנו בימי מרדכי ואסתר את שמחת הפורים וקריאת המגילה כולהו הני זימני תיקון ונתנו רשות לקרות:

'''דאי סלקא דעתך.''' י"ד וט"ו תקון הכתובין במגילה ותו לא:

'''היכי אתו רבנן.''' דבתרייהו ועקרו תקנתא והתירו להקדים בתמיה:

'''אלא פשיטא אינהו תקון.''' וכיון דאינהו תקון ודאי רמזינהו במגילת אסתר היינו דמיבעיא לן היכא רמיזא ומנלן:

'''לגופיה.''' לי"ד וט"ו המפורשין בספר:

'''לימא קרא.''' את ימי הפורים האלה בזמן דמשמע בזמן המפורש להם:

'''ואכתי מיבעי ליה.''' האי דנקט זמנים לשון רבים:

'''זמנו.''' של מוקפין לאו כזמנו של פרזים דאי כתוב בזמן הוה משמע זמן אחד לשניהן אי בעו ליקרו בארביסר ואי בעו ליקרו בחמיסר:

'''זמניהם דומיא דזמנם.''' רבויא דדרשינן לקרא לייתורא דיו"ד וה"א דומיא דעיקר הזמן דנפקא לן מזמנם הוא דקא מרבה דומיא דידהו:

'''זמן קהלה לכל היא.''' הכל נקהלו להנקם מאויביהם בין בשושן בין בשאר מקומות כמו שכתוב בספר הלכך לא צריך קרא לרבויי שיהא ראוי לקרייה דעיקר הנס בו היה:

'''ימים כימים.''' לעיל מיניה כתיב י"ד וט"ו ישמחו וכתיב כימים אשר נחו בהם היהודים וגו' והוה ליה למיכתב ימים אשר נחו דמשמע הם הם ימים אשר נחו מאי כימים לרבות שנים אחרות כדוגמתן:

'''לדורות הוא דכתיב.''' להכי שייך לישנא דקרא כימים כלומר יעשו לדורות י"ד וט"ו כאשר היה בימי הנס ימים אשר נחו בהם הלכך לא איכא לרבויי מהכא שנים אחרים:

'''זו דברי ר' עקיבא.''' הכי גמיר רבי יוחנן מרביה דמתני' ר"ע אמרה:

'''סתימתאה.''' הרבה סתם משנה סתם ר' שהן דברי ר' עקיבא וי"מ סתימתאה כל הסתומין תלמידיו היו כדאמר בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/פו/א|דף פו.]]}} סתם משנה ר"מ סתם תוספתא ר' נחמיה סתם ספרא רבי יהודה וכולהו סתימתאי אליבא דר' עקיבא אך קשה בעיני לפרש כן שמצינו בכמה מקומות בשם{{הערה|[[רש"ש/{{כאן}}|בהגהות רש"ש]] גרס: בש"ס.}} ר"א בר' יוסי סתימתאי רבי מנחם בר רבי יוסי סתימתאי לקמן בפרק בני העיר {{ממ|[[בבלי/מגילה/כו/א|דף כו.]]}}:

'''אימתי.''' הקילו חכמים על הכפרים:

'''בזמן שהשנים כתיקנן.''' שהשנים מתעברות על פי בית דין והחדשים המקדשין בבית דין שולחין שלוחיהן להודיע אימתי הוקדש ניסן ועושין מועדים ע"פ שלוחין:

'''כששרויין על אדמתם.''' והשלוחין מגיעין עד הפסח לקצה ארץ ישראל:

'''אבל בזמן הזה.''' שפסקו כל אלה וישראל נפרדו ולא יגיעו שלוחי ב"ד אצלם הכל צופין למקרא מגילה ואומרים יום י"ד באדר קרינן המגילה נשארו לאדר ט"ו יום וט"ו של ניסן עושין פסח ואם תקדים קריאתה יעשו פסח לסוף שלשים יום של קריאה ונמצאו אוכלין חמץ בימים אחרונים (ביום){{הערה|יש גורסים: ביום אחרון. וב[[חשק שלמה/{{כאן}}|חשק שלמה]] ביאר שרק ביום אחד אפשר לטעות שהרי בי"א וי"ב מותרים בהספד ותענית ואין לחוש שיבואו לטעות, משא"כ ביום י"ג אף שמצד פורים היה מותר בתענית כיון שאינו בזמנו אבל מ"מ אין מתענים בו מחמת שהוא יום ניקנור, ואף אחר שבטלו מגילת תענית עדיין אין מתענים בו מחמת שהוא יום שלפני פורים. וליישב הגירסא שלפנינו כתב שאם נפרש שאף כפרים של כרכים מקדימים הרי שיכולים לטעות ביומיים בחושבם שיום י"ג הוא ט"ו. אך ציין ל[[טורי אבן/{{כאן}}|טורי אבן]] שנסתפק אם כפרים של כרכים מקדימים.}} של פסח:

'''בזמן הזה נמי איתא להא תקנתא.''' דהא רבי עקיבא בזמן הזה [הוה] ואמר במתני' דמקדימין:

'''אלא לאו אליבא דרבנן.''' דהוו מקמי ר"ע אמרה{{הערה|בפשוטו כוונת רש"י שדין המשנה להקדים קריאת המגילה בכפרים הוא אף לדעת חכמים שלפני דורו של רבי עקיבא, שהרי בדורו כבר בטלה התקנה וכדברי רבי יהודה. אלא שהקשה ה[[מהרש"א - חידושי הלכות/{{כאן}}|מהרש"א]] שאם כן אין זו דעת חכמים אלא דעת רבי יהודה החולק על רבי עקיבא בזמן הזה, ויותר מסתבר שחכמים שבזמן רבי עקיבא הם שאמרו כן. ולכן פירש מש"כ רש"י 'מקמי ר"ע אמרה' שהוא דבר אחד עם המשך דברי רש"י 'מיהא קרינן' וכוונתו שאף לדעת רבנן היה דין זה קיים בזמן שקודם לר"ע ותיובתא דרבי יוחנן. וע"ע [[פני יהושע/{{כאן}}|פני יהושע]].}}:

'''מיהא קרינן.''' אלמא רבנן נמי דרשי זמן זמנם זמניהם:

'''איכא דאמרי אמר רבה זו דברי ר' עקיבא סתימתאה.''' ולא גרסינן להאי לישנא דדריש זמן זמנם זמניהם דהא רבנן דפליגי עליה נמי דרשי ליה אלא שהחמירו לאחר חורבן משום דמסתכלין בה:

'''קשיא דר"י.''' דהא ברייתא דלעיל אדר' יהודה דמתני' כדמפרש ואזיל:
{{שומר דף בבלי|ואוקי}}


{{שולי הגליון}}


{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:רש"י: מגילה]]