עריכת הדף "רש"י/ויקרא/כב"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== ב ==

'''וינזרו.'''  אין נזירה אלא פרישה, וכן הוא אומר "וינזר מאחרי" {{ממ|יחזקאל י"ד}}, "נזרו אחור" {{ממ|ישעיהו א'}}, יפרשו מן הקדשים בימי טמאתן {{ממ|ספרא}}:

'''וינזרו מקדשי בני ישראל, אשר הם מקדשים לי ולא יחללו את שם קדשי.'''  סרס המקרא ודרשהו:

'''אשר הם מקדשים לי.'''  לרבות קדשי כהנים עצמן:

== ג ==

'''כל איש אשר יקרב.'''  אין קריבה זו אלא אכילה, וכן מצינו שנאמרה אזהרת אכילת קדשים בטמאה בלשון נגיעה, "בכל קדש לא תגע" {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יב#|ויקרא יב]]}}, אזהרה לאוכל, ולמדוה רבותינו מגזרה שוה. ואא"ל שחיב על הנגיעה, שהרי נאמר כרת על האכילה בצו את אהרן {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ז#|ויקרא ז]]}}, שתי כרתות זו אצל זו, ואם על הנגיעה חיב, לא הצרך לחיבו על האכילה וכן נדרש בת"כ: וכי יש נוגע חיב, אם כן מה ת"ל יקרב, משיכשר לקרב, שאין חיבים עליו משום טמאה אלא א"כ קרבו מתיריו {{ממ|ספרא. זבחים מ"ה}}: וא"ת שלוש כרתות בטמאת כהנים למה, כבר נדרשו במסכת שבועות {{ממ|דף ז'}}, אחת לכלל ואחת לפרט וכו':

'''וטמאתו עליו.'''  וטמאת האדם עליו, יכול בבשר הכתוב מדבר, וטמאתו של בשר עליו, ובטהור שאכל את הטמא הכתוב מדבר, על כרחך ממשמעו אתה למד, במי שטמאתו פורחת ממנו הכתוב מדבר, וזהו האדם שיש לו טהרה בטבילה {{ממ|ספרא}}:

'''ונכרתה.'''  יכול מצד זה לצד זה, יכרת ממקומו ויתישב במקום אחר, ת"ל ''' אני ה'''' , בכל מקום אני {{ממ|שם}}:

== ד ==

'''בכל טמא נפש.'''  במי שנטמא במת:

== ה ==

'''בכל שרץ אשר יטמא לו.'''  בשעור הראוי לטמא, בכעדשה {{ממ|חגיגה י"א}}:

'''או באדם.'''  במת:

'''אשר יטמא לו.'''  בשעורו לטמא וזהו כזית {{ממ|אהלות פ"ב}}:

'''לכל טמאתו.'''  לרבות נוגע בזב וזבה נדה ויולדת:

== ו ==

'''נפש אשר תגע בו.'''  באחד מן הטמאים הללו:

== ז ==

'''ואחר יאכל מן הקדשים.'''  נדרשת ביבמות {{ממ|דף ע"ד}}, בתרומה שמתר לאכלה בהערב השמש:

'''מן הקדשים.'''  ולא כל הקדשים:

== ח ==

'''נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה.'''  לענין הטמאה הזהיר כאן, שאם אכל נבלת עוף טהור שאין לה טמאת מגע ומשא אלא טמאת אכילה בבית הבליעה, אסור לאכל בקדשים. וצריך לומר "וטרפה", מי שיש במינו טרפה, יצא נבלת עוף טמא שאין במינו טרפה:

== ט ==

'''ושמרו את משמרתי.'''  מלאכל תרומה בטמאת הגוף {{ממ|סנהדרין פ"ג}}:

'''ומתו בו.'''  למדנו שהיא מיתה בידי שמים {{ממ|שם}}:

== י ==

'''לא יאכל קדש.'''  בתרומה הכתוב מדבר, שכל הענין דבר בה:

'''תושב כהן ושכיר.'''  תושבו של כהן ושכירו, לפיכך "תושב" זה נקוד פתח, לפי שהוא דבוק. ואיזהו תושב, זה נרצע שהוא קנוי לו עד היובל, ואיזהו שכיר, זה קנוי קנין שנים שיוצא בשש, בא הכתוב ולמדך כאן שאין גופו קנוי לאדוניו לאכל בתרומתו {{ממ|ספרא. יבמות ע'}}:

== יא ==

'''וכהן כי יקנה נפש.'''  עבד כנעני שקנוי לגופו:

'''ויליד ביתו.'''  אלו בני השפחות. ואשת כהן אוכלת בתרומה מן המקרא הזה, שאף היא קנין כספו, ועוד למד ממקרא אחר {{ממ|במדבר י"ח}}, כל טהור בביתך וגו' בספרי:

== יב ==

'''לאיש זר.'''  ללוי וישראל {{ממ|ספרא}}:

== יג ==

'''אלמנה וגרושה.'''  מן האיש הזר:

'''וזרע אין לה.'''  ממנו:

'''ושבה.'''  הא אם יש לה זרע ממנו, אסורה בתרומה כל זמן שהזרע קים {{ממ|יבמות ע"ז}}:

'''וכל זר לא יאכל בו.'''  לא בא אלא להוציא את האונן, שמתר בתרומה, זרות אמרתי לך ולא אנינות {{ממ|שם שם ס"ח}}:

== יד ==

'''כי יאכל קדש.'''  תרומה:

'''ונתן לכהן את הקדש.'''  דבר הראוי להיות קדש, שאינו פורע לו מעות, אלא פרות של חלין והן נעשין תרומה {{ממ|פסחים ל"ב}}:

== טו ==

'''ולא יחללו וגו'.'''  להאכילם לזרים:

== טז ==

'''והשיאו אותם.'''  את עצמם יטענו עון ''' באכלם את קדשיהם'''  שהבדלו לשם תרומה, וקדשו ונאסרו עליהן. ואנקלוס שתרגם "במיכלהון בסואבא", שלא לצרך תרגמו כן:

'''והשיאו אותם.'''  זה אחד משלושה אתים שהיה רבי ישמעאל דורש בתורה שמדברים באדם עצמו, וכן "ביום מלאת ימי נזרו יביא אתו" {{ממ|במדבר ו'}}, הוא יביא את עצמו, וכן "ויקבר אתו בגי" {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לד#|דברים לד]]}}, הוא קבר את עצמו, כך נדרש בספרי:

== יח ==

'''נדריהם.'''  הרי עלי:

'''נדבותם.'''  הרי זו:

== יט ==

'''לרצנכם.'''  הביאו דבר הראוי לרצות אתכם לפני, שיהא לכם לרצון, אפיי"מנט בלעז, ואיזהו הראוי לרצון,

'''תמים זכר בבקר בכבשים ובעזים.'''  אבל בעולת העוף אין צריך תמות וזכרות, ואינו נפסל במום אלא בחסרון אבר {{ממ|ספרא}}:

== כא ==

'''לפלא נדר.'''  להפריש בדבורו:

== כב ==

'''עורת.'''  שם דבר של מום עורון בלשון נקבה, שלא יהא בו מום של עורון:

'''או שבור.'''  לא יהיה:

'''חרוץ.'''  ריס של עין שנסדק או שנפגם וכן שפתו שנסדקה או נפגמה {{ממ|בכורות ל"ח}}:

'''יבלת.'''  ורו"אה בלעז:

'''גרב.'''  מין חזזית וכן ילפת, ולשון ילפת כמו וילפת שמשון {{ממ|שופטים ט"ז}}, שאחוזה בו עד יום מיתה, שאין לה רפואה:

'''לא תקריבו.'''  שלוש פעמים, להזהיר על הקדשתן ועל שחיטתן ועל זריקת דמן {{ממ|תמורה ו'}}:

'''ואשה לא תתנו.'''  אזהרת הקטרתן:

== כג ==

'''שרוע.'''  אבר גדול מחברו:

'''וקלוט.'''  פרסותיו קלוטות {{ממ|בכורות מ'}}:

'''נדבה תעשה אתו.'''  לבדק הבית:

'''ולנדר.'''  למזבח:

'''לא ירצה.'''  אי זה הקדש בא לרצות, הוי אומר זה הקדש המזבח {{ממ|תמורה ז'}}:

== כד ==

'''ומעוך וכתות ונתוק וכרות.'''  בביצים או בגיד:

'''מעוך.'''  ביציו מעוכין ביד:

'''כתות.'''  כתושים יותר ממעוך:

'''נתוק.'''  תלושין ביד עד שנפסקו חוטים שתלויים בהן, אבל נתונים הם בתוך הכיס, והכיס לא נתלש:

'''וכרות.'''  כרותין בכלי ועודן בכיס {{ממ|בכורות ל"ט}}:

['''ומעוך.'''  תרגומו ודי מריס, זהו לשונו בארמית, לשון כתישה:

'''וכתות'''  תרגומו ודי רסיס, כמו "הבית הגדול רסיסים" {{ממ|עמוס ו'}}, בקיעות דקות, וכן "קנה המרסס" {{ממ|שבת פ'}}:]

'''ובארצכם לא תעשו.'''  דבר זה לסרס שום בהמה וחיה, ואפלו טמאה, לכך נאמר בארצכם לרבות כל אשר בארצכם, שאא"ל לא נצטוו על הסרוס אלא בארץ, שהרי סרוס חובת הגוף היא וכל חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ:

== כה ==

'''ומיד בן נכר.'''  שהביא קרבן ביד כהן להקריבו לשמים ''' לא תקריבו'''  לו בעל מום. ואע"פ שלא נאסרו בעלי מומים לקרבן בני נח אלא א"כ מחסרי אבר, זאת נוהגת בבמה שבשדות, אבל על המזבח שבמשכן לא תקריבו, אבל תמימה תקבלו מהם, לכך נאמר למעלה איש איש, לרבות את הגוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל {{ממ|חולין י"ג}}:

'''משחתם.'''  חבולהון:

'''לא ירצו לכם.'''  לכפר עליכם:

== כז ==

'''כי יולד.'''  פרט ליוצא דפן {{ממ|שם ל"ח}}:

== כח ==

'''אתו ואת בנו.'''  נוהג בנקבה, שאסור לשחט האם והבן או הבת, ואינו נוהג בזכרים, ומתר לשחט האב והבן {{ממ|שם ע"ח}}:

'''אתו ואת בנו.'''  אף בנו ואותו במשמע {{ממ|שם פ"ב}}:

== כט ==

'''לרצנכם תזבחו.'''  תחלת זביחתכם הזהרו שתהא לרצון לכם, ומהו הרצון,

'''ביום ההוא יאכל.'''  לא בא להזהיר אלא שתהא שחיטה על מנת כן, אל תשחטוהו על מנת לאכלו למחר, שאם תחשבו בו מחשבת פסול לא יהא לכם לרצון. ד"א ''' לרצנכם''' , לדעתכם, מכאן למתעסק שפסול בשחיטת קדשים. ואע"פ שפרט בנאכלים לשני ימים, חזר ופרט בנאכלין ליום אחד שתהא זביחתן על מנת לאכלן בזמנן:

== ל ==

'''ביום ההוא יאכל.'''  לא בא להזהיר אלא שתהא שחיטה על מנת כן, שאם לקבע לו זמן אכילה, כבר כתוב ובשר זבח תודת שלמיו וגו' {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ז#|ויקרא ז]]}}:

'''אני ה'.'''  דע מי גזר על הדבר ואל יקל בעיניך:

== לא ==

'''ושמרתם.'''  זו המשנה:

'''ועשיתם.'''  זה המעשה {{ממ|ספרא}}:

== לב ==

'''ולא תחללו.'''  לעבר על דברי מזידין. ממשמע שנאמר ולא תחללו מה ת"ל ונקדשתי, מסר עצמך וקדש שמי. יכול ביחיד, ת"ל ''' בתוך בני ישראל.'''  וכשהוא מוסר עצמו ימסר עצמו על מנת למות, שכל המוסר עצמו על מנת הנס, אין עושין לו נס, שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שלא מסרו עצמן על מנת הנס, שנאמר {{ממ|דניאל נ'}}, "והן לא ידיע להוא לך מלכא" וגו', מציל ולא מציל, "ידיע להוא לך" וגו' {{ממ|ספרא}}:

== לג ==

'''המוציא אתכם.'''  על מנת כן:

'''אני ה'.'''  נאמן לשלם שכר {{ממ|שם}}:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}