עריכת הדף "רש"י/בראשית/כח"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== ב ==

'''פדנה.'''  כמו לפדן:

'''ביתה בתואל.'''  לבית בתואל, כל תבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה {{ממ|יבמות י"ג}}:

== ג ==

'''ואל שדי.'''  מי שדי בברכותיו למתברכין מפיו, ''' יברך אותך''' :

== ד ==

'''את ברכת אברהם.'''  שאמר לו ואעשך לגוי גדול והתברכו בזרעך יהיו אותן ברכות אמורות בשבילך, ממך יצא אותו הגוי ואותו הזרע המברך:

== ה ==

'''אם יעקב ועשו.'''  איני יודע מה מלמדנו:

== ז ==

'''וישמע יעקב.'''  מחבר לענין של מעלה, וירא עשו כי ברך יצחק וגו' וכי שלח אותו פדנה ארם, וכי שמע יעקב אל אביו והלך פדנה ארם, וכי רעות בנות כנען, והלך גם הוא אל ישמעאל:

== ט ==

'''אחות נביות.'''  ממשמע שנאמר בת ישמעאל איני יודע שהיא אחות נביות, אלא למדנו שמת ישמעאל משיעדה לעשו קדם נשואיה והשיאה נביות אחיה, ולמדנו שהיה יעקב באותו הפרק בן ס"ג שנים, שהרי ישמעאל בן ע"ד שנים היה כשנולד יעקב, י"ד שנה היה גדול ישמעאל מיצחק, ויצחק בן ס' שנה בלדת אותם הרי ע"ד, ושנותיו היו קל"ז, שנאמר ואלה שני חיי ישמעאל וגו', נמצא יעקב כשמת ישמעאל בן ס"ג שנים היה, ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר י"ד שנה ואחר כך הלך לחרן, שהרי לא שהה בבית לבן לפני לדתו של יוסף אלא י"ד שנה, שנאמר עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנתיך ושש שנים בצאנך, ושכר הצאן משנולד יוסף היה, שנאמר ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו'. ויוסף בן ל' שנה היה כשמלך, ומשם עד שירד יעקב למצרים ט' שנים, ז' של שבע וב' של רעב, ויעקב אמר לפרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה, צא וחשב י"ד שלפני לדת יוסף ושלשים של יוסף ותשע משמלך עד שבא יעקב, הרי נ"ג, וכשפרש מאביו היה בן ס"ג, הרי קי"ו, והוא אומר שלשים ומאת שנה, הרי חסרים י"ד שנים, הא למדת שאחר שקבל הברכות נטמן בבית עבר י"ד שנים, אבל לא נענש בזכות התורה. שהרי לא פרש יוסף מאביו אלא כ"ב שנה, דהינו מי"ז עד ל"ט, כנגד כ"ב שפרש יעקב מאביו ולא כבדו, והם כ' שנים בבית לבן ושתי שנים ששהה בדרך, כדכתיב ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת, ופר' רז"ל מזה הפסוק ששהה י"ח חדשים בדרך, דבית הוה בימות הגשמים וסכת הוו בימות החמה, ולחשבון הפסוקים שחשבנו לעיל משפרש מאביו עד שירד למצרים שהיה בן ק"ל שנים, ששם אנו מוצאים עוד י"ד שנים, אלא ודאי נטמן בבית עבר בהליכתו לבית לבן ללמד תורה ממנו, ובשביל זכות התורה לא נענש עליהם ולא פרש יוסף ממנו אלא כ"ב שנה, מדה כנגד מדה, ע"כ ברש"י ישן:

'''על נשיו.'''  הוסיף רשעה על רשעתו, שלא גרש את הראשונות:

== י ==

'''ויצא יעקב.'''  על ידי שבשביל{{הערה|כוונתו לבאר מדוע הפסיק הענין ולא למה הלך עשו אל ישמעאל, ולכן פירש שעל ידי מה שהפסיק שבשביל שרעות בנות כענן בעיני יצחק הלך עשו אל ישמעאל, חזר עתה לענין הראשון. ויכול היה רש"ל לכתוב שבשביל שרעות כו' הפסיק על ידי כך הענין וחזר עתה, אלא שבנוסח שלפנינו הרויח שאינו צריך לכתוב 'ע"י כך' אלא רק 'ע"י'. {{ממ|{{ממק|באורי מהרא"י}}}}.}}, שרעות בנות כנען בעיני יצחק אביו הלך עשו אל ישמעאל, הפסיק הענין בפרשתו של יעקב, וכתיב וירא עשו כי ברך וגו', ומשגמר חזר לענין הראשון:

'''ויצא.'''  לא היה צריך לכתב אלא וילך יעקב חרנה, ולמה הזכיר יציאתו, אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רשם, שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה. יצא משם, פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה. וכן ותצא מן המקום האמור בנעמי ורות {{ממ|רות א'}}:

'''וילך חרנה.'''  יצא ללכת לחרן:

== יא ==

'''ויפגע במקום.'''  לא הזכיר הכתוב באיזה מקום אלא במקום, הנזכר במקום אחר, הוא הר המוריה, שנאמר בו וירא את המקום מרחק:

'''ויפגע.'''  כמו ופגע ביריחו ופגע בדבשת {{ממ|יהושע ט"ז וי"ט}} ורבותינו פרשו לשון תפלה {{ממ|ברכות כ"ו}}, כמו ואל תפגע בי {{ממ|ירמיהו ז'}}, ולמדנו שתקן תפלת ערבית. ושנה הכתוב ולא כתב ויתפלל, ללמדך שקפצה לו הארץ, כמו שמפרש בפרק גיד הנשה {{ממ|חולין צ"א}}:

'''כי בא השמש.'''  היה לו לכתב ויבא השמש וילן שם, כי בא השמש משמע ששקעה לו חמה פתאום, שלא בעונתה, כדי שילין שם:

'''וישם מראשותיו.'''  עשאן כמין מרזב סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו את זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח. מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, וזהו שנאמר ויקח את האבן אשר שם מראשתיו:

'''וישכב במקום ההוא.'''  לשון מעוט. באותו מקום שכב אבל י"ד שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה:

== יב ==

'''עולים וירדים.'''  עולים תחלה ואחר כך יורדים, מלאכים שלווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ, ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו:

== יג ==

'''נצב עליו.'''  לשמרו:

'''ואלהי יצחק.'''  אע"פ שלא מצינו במקרא שיחד הקב"ה שמו על הצדיקים בחייהם לכתב אלהי פלוני, משום שנאמר הן בקדשו לא יאמין {{ממ|איוב ט"ו}}, כאן יחד שמו על יצחק, לפי שכהו עיניו וכלוא בבית, והרי הוא כמת ויצר הרע פסק ממנו, תנחומא:

'''שכב עליה.'''  קפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו, רמז לו שתהא נוחה לכבש לבניו כד' אמות שזה מקומו של אדם {{ממ|חולין שם}}:

== יד ==

'''ופרצת.'''  וחזקת, כמו וכן יפרץ:

== טו ==

'''אנכי עמך.'''  לפי שהיה ירא מעשו ומלבן:

'''עד אשר אם עשיתי.'''  אם משמש בלשון כי {{ממ|גיטין צ'}}:

'''דברתי לך.'''  לצרכך ועליך. מה שהבטחתי לאברהם על זרעו, לך הבטחתיו ולא לעשו, שלא אמרתי לו כי יצחק יקרא לך זרע אלא כי ביצחק, ולא כל יצחק, וכן כל לי ולך ולו ולהם הסמוכים אצל דבור משמשים לשון על, וזה יוכיח, שהרי עם יעקב לא דבר קדם לכן:

== טז ==

'''ואנכי לא ידעתי.'''  שאם ידעתי, לא ישנתי במקום קדוש כזה:

== יז ==

'''כי אם בית אלהים.'''  א"ר אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא, הסלם הזה עומד בבאר שבע ואמצע שפועו מגיע כנגד בית המקדש, שבאר שבע עומד בדרומה של יהודה, וירושלים בצפונה, בגבול שבין יהודה ובנימין, ובית אל היה בצפון של נחלת בנימין, בגבול שבין בנימין ובין בני יוסף. נמצא סלם שרגליו בבאר שבע וראשו בבית אל מגיע אמצע שפועו נגד ירושלים. וכלפי שאמרו רבותינו שאמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה, ואמרו יעקב קראה לירושלים בית אל וזו לוז היא ולא ירושלים, ומהיכן למדו לומר כן, אני אומר שנעקר הר המוריה ובא לכאן, וזו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חלין, שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל, וזהו ויפגע במקום. ואם תאמר כשעבר יעקב על בית המקדש, מדוע לא עכבו שם, איהו לא יהב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו, ומן השמים יעכבוהו, איהו עד חרן אזל, כדאמרינן בפרק גיד הנשה. וקרא מוכיח וילך חרנה. כי מטא לחרן אמר, אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו, יהב דעתיה למהדר וחזר עד בית אל וקפצה לו הארץ. האי בית אל לא הסמוך לעי אלא לירושלים, ועל שם יהיה בית אלהים קראו בית אל, והוא הר המוריה שהתפלל בו אברהם, והוא שדה שהתפלל בו יצחק, כדכתיב לשוח בשדה. דהכי אמרינן בפסחים "אל הר ד' ואל בית אלהי יעקב", מאי שנא יעקב, אלא לא כאברהם שקראו הר, דכתיב בהר ד' יראה, ולא כיצחק שקראו שדה, דכתיב לשוח בשדה, אלא כיעקב שקראו בית {{ממ|ע"כ פרש"י מדיק}}:

'''מה נורא.'''  תרגום מה דחילו אתרא הדין, דחילו שם דבר הוא, כמו סוכלתנו וכסו למלבש:

'''וזה שער השמים.'''  מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה. ומדרשו, שבית המקדש של מעלה מכון כנגד בית המקדש של מטה:

== כ ==

'''אם יהיה אלהים עמדי.'''  אם ישמר לי הבטחות הללו שהבטיחני להיות עמדי, כמו שאמר לי והנה אנכי עמך:

'''ושמרני.'''  כמו שאמר לי ושמרתיך בכל אשר תלך:

'''ונתן לי לחם לאכל.'''  כמו שאמר כי לא אעזבך, והמבקש לחם הוא קרוי נעזב{{הערה|קשה אם בא להוכיח את ההבטחות מהפסוק, היכן הבטיחו 'בגד ללבוש'. וי"ל על פי מה שאמרו חז"ל לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו וילבש ויתכסה במה שיש לו, ונמצא שבכלל ההבטחה שיתן לו לחם כלולה גם ההבטחה לבגדים, שהרי אם לא יהיה לו בגד ללבוש על כרחך יחסר ויצמצם באכילת לחמו כדי לקנות בגד ללבוש. {{ממ|{{ממק|באורי מהרא"י}}}}.}}, שנאמר ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם {{ממ|תהילים ל"ז}}:

== כא ==

'''ושבתי.'''  כמו שאמר לי והשבתיך אל האדמה:

'''בשלום.'''  שלם מן החטא, שלא אלמד מדרכי לבן:

'''והיה ה' לי לאלהים.'''  שיחול שמו עלי מתחלה ועד סוף, שלא ימצא פסול בזרעי, כמו שנאמר אשר דברתי לך. והבטחה זו הבטיח לאברהם, שנאמר להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך {{ממ|בראשית י״ז:ז׳}}:

== כב ==

'''והאבן הזאת.'''  כך תפרש וי"ו זו של והאבן: אם תעשה לי את אלה, אני אעשה זאת:

'''והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וגו'.'''  כתרגומו אהי פלח עלה קדם ה', וכן עשה בשובו מפדן ארם. כשאמר לו קום עלה בית אל {{ממ|שם ל"ה י"ד}} מה נאמר שם, ויצב יעקב מצבה ויסך עליה נסך:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}