עריכת הדף "רש"י/במדבר/כב"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== ב ==

'''וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמרי.'''  אמר, אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם, אנו על אחת כמה וכמה, לפיכך ויגר מואב {{ממ|תנחומא}}:

== ג ==

'''ויגר.'''  לשון מורא, כמו גורו לכם {{ממ|איוב י"ט}}:

'''ויקץ מואב.'''  קצו בחייהם:

== ד ==

'''אל זקני מדין.'''  והלא מעולם היו שונאים זה את זה, שנאמר המכה את מדין בשדה מואב {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לו#|בראשית לו]]}}, שבאו מדין על מואב למלחמה אלא מיראתן של ישראל עשו שלום ביניהם. ומה ראה מואב לטל עצה ממדין כיון שראו את ישראל נוצחים שלא כמנהג העולם, אמרו מנהיגם של אלו במדין נתגדל, נשאל מהם מה מדתו, אמרו להם אין כחו אלא בפיו, אמרו, אף אנו נבא עליהם באדם שכחו בפיו {{ממ|תנחומא}}:

'''כלחך השור.'''  כל מה שהשור מלחך אין בו ברכה {{ממ|שם}}:

'''בעת ההוא.'''  לא היה ראוי למלכות, מנסיכי מדין היה, וכיון שמת סיחון מנוהו עליהם לצרך שעה {{ממ|שם}}:

== ה ==

'''פתורה.'''  כשלחני זה שהכל מריצין לו מעות, כך כל המלכים מריצין לו אגרותיהם, ולפי פשוטו של מקרא כך שם המקום {{ממ|שם}}:

'''ארץ בני עמו.'''  של בלק, משם היה, וזה היה מתנבא ואומר לו, עתיד אתה למלך. ואם תאמר מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע כדי שלא יהיה פתחון פה לאמות לומר, אלו היו לנו נביאים, חזרנו למוטב, העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם, שבתחלה היו גדורים בעריות, וזה נתן להם עצה להפקיר עצמן לזנות:

'''לקרא לו.'''  הקריאה היתה שלו ולהנאתו, שהיה פוסק לו ממון הרבה:

'''עם יצא ממצרים.'''  ואם תאמר מה מזיקך:

'''הנה כסה את עין הארץ.'''  סיחון ועוג שהיו שומרים אותנו עמדו עליהם והרגום:

'''והוא ישב ממלי.'''  חסר כתיב, קרובים הם להכריתני כמו {{ממ|תהילים קי"ח}} כי אמילם {{ממ|תנחומא}}:

== ו ==

'''נכה בו.'''  אני ועמי נכה בהם. ד"א, לשון משנה הוא {{ממ|ב"מ ק"ה}}, מנכה לו מן הדמים, לחסר מהם מעט {{ממ|תנחומא}}:

'''כי ידעתי וגו'.'''  על ידי מלחמת סיחון שעזרתו להכות את מואב:

== ז ==

'''וקסמים בידם.'''  כל מיני קסמים, שלא יאמר אין כלי תשמישי עמי. ד"א, קסם זה נטלו בידם זקני מדין, אמרו אם יבא עמנו בפעם הזאת יש בו ממש, ואם ידחנו אין בו תועלת, לפיכך כשאמר להם לינו פה הלילה אמרו אין בו תקוה, הניחוהו והלכו להם, שנאמר וישבו שרי מואב עם בלעם, אבל זקני מדין הלכו להם {{ממ|שם}}:

== ח ==

'''לינו פה הלילה.'''  אין רוח הקדש שורה עליו אלא בלילה, וכן לכל נביאי אמות העולם, וכן לבן בחלום הלילה, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לא#|בראשית לא]]}} ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה כאדם ההולך אצל פילגשו בהחבא {{ממ|תנחומא. ויקרא רבה א'}}:

'''כאשר ידבר ה' אלי.'''  אם ימליכני ללכת עם בני אדם כמותכם, אלך עמכם, שמא אין כבודו לתתי להלך אלא עם שרים גדולים מכם:

'''וישבו.'''  לשון עכבה:

== ט ==

'''מי האנשים האלה עמך.'''  להטעותו בא, אמר פעמים שאין הכל גלוי לפניו, אין דעתו שוה עליו, אף אני אראה עת שאוכל לקלל ולא יבין {{ממ|תנחומא}}:

== י ==

'''בלק בן צפור וגו'.'''  אע"פ שאיני חשוב בעיניך, חשוב אני בעיני המלכים {{ממ|שם}}:

== יא ==

'''קבה לי.'''  זו קשה מארה לי, שהוא נוקב ומפרש {{ממ|שם}}:

'''וגרשתיו.'''  מן העולם, ובלק לא אמר אלא ואגרשנו מן הארץ, איני מבקש אלא להסיעם מעלי, ובלעם היה שונאם יותר מבלק {{ממ|שם}}:

== יב ==

'''לא תלך עמהם.'''  אמר לו אם כן אקללם במקומי, אמר לו ''' לא תאר את העם''' , אמר לו אם כן אברכם, אמר לו אינם צריכים לברכתך, ''' כי ברוך הוא''' , משל, אומרים לצרעה לא מדבשך ולא מעקצך {{ממ|שם}}:

== יג ==

'''להלך עמכם.'''  אלא עם שרים גדולים מכם, למדנו שרוחו גבוהה, ולא רצה לגלות שהוא ברשותו של מקום, אלא בלשון גסות, לפיכך ''' ויסף עוד בלק''' :

== יז ==

'''כי כבד אכבדך מאד.'''  יותר ממה שהיית נוטל לשעבר אני נותן לך {{ממ|שם}}:

== יח ==

'''מלא ביתו כסף וזהב.'''  למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים, אמר ראוי לו לתן לי כל כסף וזהב שלו, שהרי צריך לשכר חילות רבות, ספק נוצח ספק אינו נוצח, ואני ודאי נוצח {{ממ|שם}}:

'''לא אוכל לעבר.'''  על כרחו גלה שהוא ברשות אחרים, ונתנבא כאן שאינו יכול לבטל הברכות שנתברכו האבות מפי השכינה {{ממ|שם}}:

== יט ==

'''גם אתם.'''  פיו הכשילו, גם אתם סופכם לילך בפחי נפש כראשונים:

'''מה יסף.'''  לא ישנה דבריו מברכה לקללה, הלואי שלא יוסיף לברך. כאן נתנבא שעתיד להוסיף להם ברכות על ידו {{ממ|שם}}:

== כ ==

'''אם לקרא לך.'''  אם הקריאה שלך וסבור אתה לטל עליה שכר, ''' קום לך אתם''' :

'''ואך.'''  על כרחך ''' את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה.'''  ואף על פי כן וילך בלעם, אמר שמא אפתנו ויתרצה:

== כא ==

'''ויחבש את אתנו.'''  מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה, שחבש הוא בעצמו. אמר הקב"ה רשע כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כב#|בראשית כב]]}} וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמרו {{ממ|תנחומא}}:

'''עם שרי מואב.'''  לבו כלבם שוה:

== כב ==

'''כי הולך הוא.'''  ראה שהדבר רע בעיני המקום ונתאוה לילך:

'''לשטן לו.'''  מלאך של רחמים היה, והיה רוצה למנעו מלחטא, שלא יחטא ויאבד {{ממ|שם}}:

'''ושני נעריו עמו.'''  מכאן לאדם חשוב היוצא לדרך יוליך עמו שני אנשים לשמשו, וחוזרים ומשמשים זה את זה {{ממ|שם}}:

== כג ==

'''ותרא האתון.'''  והוא לא ראה שנתן הקב"ה רשות לבהמה לראות יותר מן האדם, שמתוך שיש בו דעת, תטרף דעתו כשיראה מזיקין:

'''וחרבו שלופה בידו.'''  אמר, רשע זה הניח כלי אמנותו, שכלי זינן של אמות העולם בחרב, והוא בא עליהם בפיו שהוא אמנות שלהם, אף אני אתפש את שלו ואבא עליו באמנותו, וכן סופו, ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב {{ממ|במדבר ל"א}}:

== כד ==

'''במשעול.'''  כתרגומו בשביל, וכן אם ישפק עפר שמרון לשעלים {{ממ|מלכים א כ'}}, עפר הנדבק בכפות הרגלים בהלוכן, וכן מי מדד בשעלו מים {{ממ|ישעיהו מ'}}, ברגליו ובהלוכו:

'''גדר מזה וגדר מזה.'''  סתם גדר של אבנים הוא:

== כה ==

'''ותלחץ.'''  היא עצמה:

ותלחץ: את אחרים, '''את רגל בלעם''' :

== כו ==

'''ויוסף מלאך ה' עבור.'''  לעבר עוד לפניו, להלך להיות לפניו במקום אחר, כמו והוא עבר לפניהם {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לג#|בראשית לג]]}}. ומדרש אגדה יש בתנחומא: מה ראה לעמד בשלשה מקומות סימני אבות הראהו:

== כח ==

'''זה שלש רגלים.'''  רמז לו: אתה מבקש לעקר אמה החוגגת שלש רגלים בשנה {{ממ|תנחומא}}:

== כט ==

'''התעללת.'''  כתרגומו, לשון גנאי ובזיון:

'''לו יש חרב בידי.'''  גנות גדולה היה לו דבר זה בעיני השרים, זה הולך להרג אמה שלמה בפיו ולאתון זו צריך כלי זין:

== ל ==

'''ההסכן הסכנתי.'''  כתרגומו, וכן הלאל יסכן גבר {{ממ|איוב כ"ב}}. ורבותינו דרשו מקרא זה בתלמוד, אמרו ליה מאי טעמא לא רכבת אסוסיא אמר להו ברטיבא שדאי ליה כו', כדאיתא במסכת ע"ז {{ממ|דף ד'}}:

== לב ==

'''כי ירט הדרך לנגדי.'''  רבותינו חכמי המשנה דרשוהו נוטריקון, יראה, ראתה, נטתה בשביל שהדרך לנגדי {{ממ|שבת קכ"ה}}, כלומר לקנאתי ולהקניטני. ולפי משמעו כי חרד הדרך לנגדי, לשון רטט, כי ראיתי בעל הדרך שחרד ומהר הדרך שהוא לכעסי ולהמרותי, ומקרא קצר הוא, כמו ותכל דוד {{ממ|שמואל ב י"ג}}. לישנא אחרינא ירט לשון רצון, וכן על ידי רשעים ירטני {{ממ|איוב ט"ז}}, מפיס ומנחם אותי על ידי רשעים שאינן אלא מקניטים:

== לג ==

'''אולי נטתה.'''  כמו לולי, פעמים שאולי משמש בלשון לולי:

'''גם אתכה הרגתי.'''  הרי זה מקרא מסרס והוא כמו גם הרגתי אותך, כלומר, לא העכבה בלבד קראתך על ידי, כי גם ההריגה:

'''ואותה החייתי.'''  ועתה מפני שדברה והוכיחתך, ולא יכלת לעמד בתוכחתה, כמו שכתוב ''' ויאמר לא''' , הרגתיה, שלא יאמרו, זו היא שסלקה בלעם בתוכחתה ולא יכול להשיב, שחס המקום על כבוד הבריות, וכן {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כ#|ויקרא כ]]}} והרגת את האשה ואת הבהמה, וכן {{ממ|שם}} את הבהמה תהרגו {{ממ|תנחומא}}:

== לד ==

'''כי לא ידעתי.'''  גם זה גנותו, ועל כרחו הודה, שהוא היה משתבח שיודע דעת עליון, ופיו העיד לא ידעתי {{ממ|שם}}:

'''אם רע בעיניך אשובה לי.'''  להתריס נגד המקום היא תשובה זו, אמר לו הוא בעצמו צוני ללכת ואתה מלאך מבטל את דבריו, למוד הוא בכך שאומר דבר ומלאך מחזירו, אמר לאברהם קח נא את בנך וגו' {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כב#|בראשית כב]]}}, ועל ידי מלאך בטל את דברו, אף אני אם רע בעיניך צריך אני לשוב:

== לה ==

'''לך עם האנשים.'''  בדרך שאדם רוצה לילך בה, מוליכין אותו:

'''לך עם האנשים.'''  כי חלקך עמהם וסופך לאבד מן העולם {{ממ|מכות י'}}:

'''ואפס.'''  על כרחך ''' את הדבר אשר אדבר וגו'''' :

'''עם שרי בלק.'''  שמח לקללם כמותם:

== לו ==

'''וישמע בלק.'''  שלח שלוחים לבשרו:

'''אל עיר מואב.'''  אל מטרופולין שלו, עיר החשובה שלו, לומר ראה מה אלו מבקשים לעקר {{ממ|תנחומא}}:

== לז ==

'''האמנם לא אוכל כבדך.'''  נתנבא שסופו לצאת מעמו בקלון {{ממ|שם}}:

== לט ==

'''קרית חצות.'''  עיר מלאה שוקים, אנשים וטף בחוצותיה, לומר ראה ורחם שלא יעקרו אלו:

== מ ==

'''בקר וצאן.'''  דבר מועט, בקר אחד וצאן אחד בלבד {{ממ|תנחומא יא}}:

== מא ==

'''במות בעל.'''  כתרגומו, לרמת דחלתה, שם ע"ז:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}