עריכת הדף "רע"ב/סוטה/ב"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
==א==
'''היה מביא.''' הבעל:

'''את מנחתה.''' כדכתיב {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ה#טו|במדבר ה טו]]}} והביא את קרבנה:

'''בכפיפה מצרית.''' סל עשוי מצורי הדקל מן (הרך) [זרדים] הגדלים סביבות הדקל:

'''כדי ליגעה.''' שתודה ולא ימחה השם על המים. ולמאן דאמר שבתחלה היה משקה אותה ואח"כ מביא מנחתה, אע"פ שנמחק השם, מיגעה כדי שתודה ולא תמות מיתה מנוולת, שאע"פ שנמחקה המגילה אם אמרה טמאה אני אינה שותה:

'''תחלתן וסופן בכלי שרת.''' לאו בכלי שרת ממש קאמר, שאין אדם מביא מנחתו מתוך ביתו בכלי שרת, אלא בקלתות של כסף ושל זהב שהם ראוים לכלי שרת:

'''וזו בכפיפה מצרית.''' שאין ראוי לעשות ממנה כלי שרת, דדמי להקריבהו נא לפחתך {{ממ|[[תנ"ך/מלאכי/א#ח|מלאכי א ח]]}}:

'''כל המנחות טעונות שמן ולבונה.''' בגמרא פריך, והא איכא מנחת חוטא דכתיב בה {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ה#יא|ויקרא ה יא]]}} לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה. וכן הא דתנינן כל המנחות באות חטים, קשה, דהא מנחת העומר באה מן השעורים. ומתרץ בגמרא לא תיתני מילתא באנפי נפשיה אלא כרוך ותני והכי קאמר, כל המנחות טעונות שמן ולבונה ואותן שאינם טעונות שמן ולבונה באות מן החיטין ובאות סולת. מנחת חוטא אע"פ שאינה טעונה שמן ולבונה באה חיטין ובאה סולת. מנחת העומר אע"פ שבאה מן השעורין טעונה שמן ולבונה:

'''ובאה גרש.''' וזו אינה טעונה שמן ולבונה ובאה מן השעורים ובאה קמח:

'''גרש.''' מבורר ומנופה בשלש עשרה נפה כעין סולת בחטים:

'''קמח.''' הכל מעורב כמו שנטחן:

==ב==
'''היה מביא.''' הכהן:

'''פיילי.''' כוס בלשון יוני:

'''מן הכיור.''' דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ה#יז|במדבר ה יז]]}} מים קדושים, ואין קדושים אלא שנתקדשו בכלי:

'''כשם שממעט.''' ר' יהודה בכתב המגילה, לקמן במתניתין, כך ממעט כאן במים. ואין הלכה כרבי יהודה:

'''מקום היה שם.''' ניכר מתוך שאר רצפת ההיכל:

'''וטבעת קבועה בה.''' לאוחזה בטבעתה ולהגביהה משאר הרצפה שהיא כולה באבני שיש:

'''כדי שיראה.''' צריך שיתן בה שיעור שיהא נראה וניכר על פני המים:

'''ונתן אל המים.''' מדלא כתיב ונתן במים, אלא אל המים, משמע שלא יהא נבלע בתוכן:

==ג==
'''מאם לא שכב איש אותך וגו'''' הנקי. שהן קללות הבאות מחמת ברכות, דמשמע הא אם שכב לא תנקי:

'''ואינו כותב והשביע הכהן את האשה וגו'''' שאין זה אלא מצוה על הכהן להשביעה:

'''ולא היה כותב ואמרה האשה אמן אמן.''' שאינו אלא קבלה שהאשה מקבלת עליה האלות. ויליף לה מדכתיב האלות האלה. האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות. האלה, למעוטי צוואות וקבלות:

'''ר' יוסי אומר אינו מפסיק.''' משהתחיל אם לא שכב איש אותך עד אמן אמן. וכותב צוואות דוהשביע הכהן את האשה וקבלות דואמרה האשה אמן אמן, דדריש את, לרבות צוואות וקבלות:

'''רבי יהודה אומר כל עצמו אינו כותב.''' כלומר היה זהיר בעצמו שלא לכתוב אלא אלות בלבד, ולא קללות הבאות מחמת ברכות, ולא צוואות, ולא קבלות. דדריש האלות ולא קללות הבאות מחמת ברכות. האלה, למעוטי צוואות וקבלות:

==ד==
'''לוח.''' של עץ:

'''נייר.''' של עשבים שכותשים אותם ועושים כמין עור:

'''דפתרא.''' עור שאינו מעובד כל צרכו, דמליח וקמיח ולא עפיץ:

'''בספר.''' בקלף:

'''קומוס.''' שרף האילן ומתיכו במים:

'''קנקנתום.''' אירמנ"ט. ובלע"ז ודריאו"לו:

'''ולא בכל דבר שהוא רושם.''' ונבלע בקלף ואינו יכול למחות דקומוס וקנקנתום עבדי רושם:

==ה==
'''אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה.''' על ידי גלגול שבועה הוא מגלגל עליה זנות של ארוסין ואף על פי שלא היה בו בקנוי וסתירה. ומכאן לגלגול שבועה מן התורה:

'''שומרת יבם וכנוסה.''' ואם היתה יבמתו וכנסה, וקנא לה ונסתרה, מגלגל עליה טומאה שנטמאה כשהיא שומרת יבם. ומתניתין רבי עקיבא היא דאמר שומרת יבם ערוה. ואינה הלכה. אלא שומרת יבם שזנתה מותרת ליבם. לפיכך אינו מתנה עליה אם זנתה שומרת יבם:

'''אמן שלא נטמאתי וכו'''' פירושי קמפרש לאמן על האלה, אמן על השבועה דתנינן לעיל. והכי קאמר, אמן שלא נטמאתי הוא אמן על דשבועה שהשביעה הכהן משביע אני עליך שלא נטמאת:

'''ואם נטמאתי יבואו בי.''' היינו קבלת אלה, שאמר לה הכהן ואם נטמאת יבאו ביך כל הקללות הללו:

'''אמן שלא אטמא.''' שאם תיטמא לאחר זמן מים מערערים אותה. ואין הלכה כר"מ:

==ו==
'''ולא משנתגרשה''' שאם זנתה לאחר שגירשה וחזר והחזירה וקינא לה ונסתרה, אין המים בודקים על זנות שלאחר גירושין, דגרושה שזנתה מותרת לחזור לבעלה, דבקדושין תלה רחמנא האיסור לא בביאה, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כד#ב|דברים כד ב]]}} ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. לפיכך, נתקדשה לאיש אחר, אע"פ שלא נבעלה. אסורה לחזור לבעלה. ואם נבעלה בלא קדושין, מותרת לחזור לבעלה:

{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}