עריכת הדף "רע"ב/כתובות/ז"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
==א==
'''המדיר את אשתו מליהנות לו.''' על הנאת תשמיש אין הנדר חל, משום דמשועבד לה ולאו כל כמיניה להפקיע שעבודו. ועל הנאת מזונות אף על גב דמשועבד לה אשכחן דחל הנדר כגון שמספיקין מעשה ידיה למזונותיה. ובגמרא פריך א"כ למה יעמיד פרנס, ומשני, כגון שאין מספיקין לדברים שהיתה רגילה בהם בבית אביה, ועל זה בלבד יעמיד פרנס שיפרנסנה. ולא שיעמיד שליח לפרנסה, שהרי שלוחו של אדם כמותו, אלא שאומר כל המפרנס אינו מפסיד:

'''יתר מכן יוציא ויתן כתובה.''' דעד שלשים יום לא שמעי אינשי וליכא זילותא. טפי משלשים יום שמעי אינשי ואיכא זילותא:

'''בישראל.''' אם ישראל הוא שיכול להחזיר את גרושתו:

'''ובכהנת.''' שאם יגרשנה לא יוכל להחזירה יהבו ליה רבנן זימנא טפי. ואין הלכה כר' יהודה:

==ב==
'''אחד מכל הפירות.''' כגון שאמרה היא קונם פרי פלוני עלי, והוא קיים לה:

'''ר' יהודה אומר כו'''' ולית הלכתא כותיה:

==ג==
'''שלא תתקשט באחד מכל המינים.''' [שאמרה היא] קונם בושם פלוני עלי, והוא קיים לה:

'''בעניות שלא נתן קצבה לדבר.''' עד מתי אסרו עליה, הוא דיוציא ויתן כתובה. אבל אם נתן קצבה, תמתין עד אותו זמן. וכמה קצבה י"ב חדש:

'''ובעשירות שלשים יום.''' שכן אשה חשובה נהנית מריח קשוטיה שלשים יום, וזאת תהנה מריח הקשוטים שנתקשטה לפני הנדר שלשים יום. והלכה כר' יוסי:

==ד==
'''רגל אחד יקיים שלשה יוציא ויתן כתובה.''' הא מתניתין מפרשים לה בגמרא הכי, רגל אחד יקיים, במה דברים אמורים באשת ישראל, אבל בכהנת שנים יקיים, שלשה יוציא ויתן כתובה. ומתניתין ר' יהודה היא דמפליג בין ישראל לכהנת, ולית הלכתא כוותיה:

==ה==
'''שנועל בפניה.''' דלת של שמחה והסרת יגון. ולבית האבל נועל בפניה, שלמחר היא מתה ואין אדם סופדה:

'''מחמת דבר אחר.''' כגון דאתחזק שבני אדם פרוצים מצויין שם:

'''שתאמרי לפלוני וכו'''' דברים של קלות:

'''שתהא ממלאה ומערה לאשפה.''' אית דמפרשי לאחר שתשמש וימלא רחמה שכבת זרע תנפצנו כדי שלא יקלוט הזרע ותתעבר. ואית דמפרשי שתמלא עשרה כדי מים ותערה לאשפה, מפני שנראית כשוטה:

==ו==
'''מאכילתו שאינו מעושר.''' ולא נודע לו אלא אחר שאכלו, כגון דאמרה ליה פלוני כהן תיקן לי את הכרי ואזל שייליה ואשתכח שיקרא:

'''ומשמשתו נדה.''' כגון שהוחזקה נדה בשכנותיה שראוה לובשת בגדי נדות ולבעלה אמרה טהורה אני:

'''ולא קוצה לה חלה.''' דאמרה ליה פלוני תיקן לי את העיסה ואזל שייליה ואשתכח שיקרא:

'''וטווה בשוק.''' ומראה זרועותיה לבני אדם:

'''ומדברת עם בני אדם.''' משחקת עם הבחורים:

'''ומקללת יולדיו בפניו.''' מקללת ומחרפת אבי בעלה בפני בעלה:

'''הקולנית.''' תובעת תשמיש בקול רם עד ששכנותיה שומעות אותה. וכל הני צריכות עדים והתראה להפסידן כתובתן. ואין להן לא כתובה ולא תוספת ואינן נוטלות אלא בלאותיהן הקיימים בלבד:

==ז==
'''שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים.''' באלו נדרים אמרו, שלא תאכל בשר ולא תשתה יין ולא תתקשט בבגדי צבעונים. אבל בשאר נדרים מקודשת:

'''כל המומין הפוסלין בכהנים.''' בבכורות קא מני להו. והוסיפו עליהן בנשים, זיעה. וריח הפה או ריח רע במקום אחר בגופה. ושומא שיש בה שער, בין קטנה בין גדולה כשהיא כנגד פניה, וכגון שהיא תחת כפה שבראשה דזימנין מתחזיא וזימנין דלא מתחזיא, שאם היא במקום המגולה תמיד הרי ראה ונתפייס, ואם השומא אין בה שער אינה מום עד שתהא גדולה כאיסר. וקולה עבה ומשונה מקול שאר הנשים. ונשכה כלב ונעשה במקום הנשיכה צלקת, כלומר כווץ כמו מכות אש. ודדיה גסים מחברותיה טפח. ושדדיה רחוקים זה מזה עד שיש טפח בין דד לדד. אלו מומין בנשים, ואע"פ שאינה מומין בכהנים:

==ח==
'''האב צריך להביא ראיה.''' אם בא לתבוע כתובתה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה, צריך שיביא ראיה שלאחר שנתארסה היו בה מומין הללו. ואף על פי שיש לאשה חזקה דגופה, הואיל ונמצאו המומין ברשות האב ואיכא למימר כאן היו קודם אירוסין, ולפיכך אם לא הביא ראיה, בעל מהימן:

'''נכנסה לרשות הבעל.''' נשאה, ועתה בא להוציאה בלא כתובה על מומין שבה, עליו להביא ראיה שקודם שנתארסה היו בה מומין הללו. דכיון דלא נמצאו מומין הללו אלא ברשותו, אומרים כאן נמצאו כאן היו ולאחר שנישאת באו לה ונסתחפה שדהו:

'''אינו יכול לטעון.''' דידע ונתפייס:

==ט==
'''שנולדו בו מומין.''' משנשאה:

'''מומין גדולים.''' נסמית עינו נקטעה ידו נשברה רגלו. ואין הלכה כרשב"ג, ואפילו במומין גדולים אין כופין אותו להוציא:

==י==
'''מוכה שחין.''' מצורע:

'''בעל פוליפוס.''' ריח החוטם:

'''והמקמץ.''' מקבץ צואת כלבים:

'''והמצרף נחושת.''' המחתך נחושת ממקום מוצאו מן הארץ, ומסריח הוא:

'''והבורסי.''' מעבד עורות:

'''מפני שממקתו.''' ממסמסתו. לשון המק בשרו {{ממ|[[תנ"ך/זכריה/יד#|זכריה יד]]}} והלכה כחכמים:

{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}