עריכת הדף "רע"ב/ידים/ג"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
==א==
'''המכניס ידיו לבית המנוגע ידיו תחילות.''' פוסל אחד בחולין, דראשון עושה שני בחולין. ומטמא אחד ופוסל אחד בתרומה. ומטמא שנים ופוסל אחד בקודש:

'''כל המטמא בגדים בשעת מגעו.''' כגון זובו של זב ורוקו, וכל הני דתנן בפרק בתרא דזבים, שהנוגע בהן מטמא בגדים בשעת מגעו:

'''וכי היאך אפשר להם להיות תחילה.''' שאין ראוי להיות תחילה אלא הנוגע באב הטומאה. ואם נגע בידיו באב הטומאה, נטמא כל גופו. הלכך אין בידי למצוא [לכם] ידים תחילה, חוץ מהמכניס ידיו לבית המנוגע, שאם הכניס ידיו לא נטמא כולו. והמטמא בגדים בשעת מגעו, שאף על פי שהוא חשוב אב הטומאה לטמא בגדים ולעשות ראשון ושני, אינו חשוב אב הטומאה לטמא אדם, אבל מטמא את הידים שנגעו בו להיות תחילות. ואין הלכה כר' עקיבא:

'''את שנטמא באב הטומאה.''' כלומר, אוכלים וכלים שנטמאו באב הטומאה:

'''מטמאין את הידים.''' ולא אוכלים וכלים שנטמאו במשקין. דאין שני עושה שני. והלכה כחכמים:

'''במה היתה הטומאה.''' של תנור, באב הטומאה או במשקה:

==ב==
'''כל הפוסל את התרומה.''' דהיינו שני לטומאה, שהוא פוסל שלישי בתרומה:

'''היד מטמאה את חברתה.''' מי שהיתה ידו אחת טמאה ונגעה בידו האחרת טהורה, נטמאת, וחזרו שתיהן טמאות:

'''והלא כתבי הקודש.''' שגזרו עליהן להיות שני לטומאה ופוסלים את התרומה, והן מטמאין את הידים הנוגעות בהן לעשותן שניות, אלמא שני עושה שני:

'''ולא דברי סופרים מדברי סופרים.''' וטומאת ידים בכל הטומאות, מדברי סופרים היא, דשלמה תיקן עירובין [ונטילת] וידים. וכתבי הקודש שמטמאין את הידים נמי מדברי סופרים, משמונה עשר דבר שגזרו בו ביום. ואין דנים זו מזו לומר כשם שמצינו בכתבי הקודש ששני עושה שני הכי נמי בשאר טומאות יהיה שני עושה שני, דמאי דתקון תקון, מאי דלא תקון לא תקון. ואין הלכה כר' יהושע:

==ג==
'''רצועות של תפילין מטמאות את הידים.''' דכשגזרו על הידים הבאות מחמת ספר שפוסלות את התרומה, גזרו נמי על הידים שנגעו ברצועות של תפילין:

'''ר' שמעון אומר כו'''' ואין הלכה כר' שמעון:

==ד==
'''שמלמעלן ושמלמטן.''' שצריך שיניח פנוי בלא כתיבה למעלה מן הדף שלש אצבעות ולמטה טפח:

'''שבתחילה ושבסוף.''' בתחילת הספר צריך שיניח פנוי כדי לגלול כל הספר, כלומר כשיעור היקף של כל הספר, שהספר מסופו לתחילתו הוא נגלל, דומיא דמזוזה דכורכים אותה מאחד כלפי שמע. ובסופו, כדי לגול עמוד. ודוקא כשאין שם אלא תורה לבדה, צריך לעשות כן. אבל המדביק תורה נביאים וכתובים ביחד, צריך כדי לגול כל הספר בסופו, וכדי לגול עמוד בתחילתו. שאם הוא גוללו לתחילתו, נמצאת תורה מבחוץ, וגנאי הוא שתיעשה תורה שומר לנביאים וכתובים. ובהכי מיירי הא דאמרינן בפרק קמא דבבא בתרא ועושה לו כדי לגול עמוד בתחילתו וכדי היקף כל הספר בסופו:

==ה==
'''כפרשת ויהי בנסוע הארון.''' לפי שאותה פרשה היא חשובה כספר בפני עצמו. וכך אמרו במדרש, {{ממ|והוא בגמרא שבת דף קטז תוי"ט}} חצבה עמודיה שבעה {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ט#א|משלי ט א]]}} אלו שבעה ספרי תורות, שספר וידבר נחלק לשלשה חלקים, וארבעה ספרים אחרים, הרי שבעה:

'''מגילה שכתוב בה.''' כלומר יריעה של ספר תורה, כיון שנכתב בה שמונים וחמש אותיות, נתקדשה ומטמאה את הידים:

'''קהלת אינו מטמא את הידים.''' מפני שחכמתו של שלמה היא, ולא ברוח הקודש נאמרה:

'''כדברי בן עזאי כך נחלקו וכך גמרו.''' וכן הלכה:

{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}