עריכת הדף "רע"ב/זבחים/יד"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
==א==
'''פרת חטאת.''' פרה אדומה. שנאמר בה חטאת היא:

'''חוץ מגיתה.''' מערכה של עצים מסודרין כמין גת היו עושים לה במקום ששוחטים אותה בהר המשחה כנגד פתחו של היכל. ואם שחטה חוץ למקום ההוא פסולה. אבל אינו חייב עליה משום שוחט קדשים בחוץ, דרחמנא פטריה מדכתיב ואל פתח אהל מועד לא הביאו, ומדקפיד קרא לענשו שלא הביאו, שמע מינה בעומד להביאו שם משתעי קרא:

'''כל שאינו ראוי לבוא.''' כו' שאינו עתיד להקריב:

==ב==
'''בלא תעשה.''' הואיל וראויין לבא לאחר זמן אין בהם כרת אלא לאו גרידא דלא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יב#ח|דברים יב ח]]}}:

'''תורים שלא הגיע זמנן.''' [כדתנן בחולין {{ממ|[[בבלי/חולין/כב/ב|כב:]]}} משיזהיבו כשרין ומקמי הכי פסולין] דתורים גדולים ולא קטנים בעינ, ז:

'''ובני יונה שעבר זמנן.''' דבני יונה קטנים ולא גדולים, ופסולים מתחלת הציהוב ואילך:

'''בלא תעשה.''' הואיל וראויין לאחר זמן יש בהן לא תעשה לשוחטן בחוץ:

'''אותו ואת בנו.''' ששחט אחד מהן ובא להקריב השני בו ביום ואסור משום אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כב#כח|ויקרא כב כח]]}}:

'''ומחוסר זמן.''' בין שהיא מחוסר זמן בגופו שלא היה שבעת ימים תחת אמו, בין שהבעלים מחוסרים זמן כדמפרש לקמן. וצריכא לאשמועינן פלוגתא דר' שמעון ורבנן בכולהו, דאי אשמועינן בבעלי מומין, בהא קאמרי רבנן משום דמאיסי, אבל תורים ובני יונה דלא מאיסי. אימא מודו ליה לר' שמעון. ואי אשמועינן תורים ובני יונה, משום דלא חזו ואידחו, אבל בעלי מומין דחזו ואידחו אימא מודה להו ר' שמעון לרבנן. ואי תנא הני תרתי, משום דפסולא דגופא, אבל אותו ואת בנו דפסולא מעלמא קאתי להו אימא מודו ליה רבנן לר' שמעון, צריכא. ואין הלכה כר' שמעון:

==ג==
'''הזב והזבה.''' שהקריבו בחוץ, בתוך ימי ספרן:

'''והיולדת.''' שהקריבה בתוך מלאת:

'''פטורין.''' שאין מתקבלין לא לחובה ולא לנדבה:

'''ואשמם.''' בגמרא פריך, זב וזבה ויולדת בני אשם נינהו. ומשני, תני מצורע בהדייהו, שהמצורע מביא אשם:

'''עולותיהן ושלמיהן.''' בגמרא פריך, הני בני שלמים נינהו. ומשני, תני נזיר בהדייהו, שנזיר מביא שלמים:

'''בחוץ חייבין.''' שהן מתקבלות בפנים נדבה לשמן לאחר שהקריבו חטאתם והמצורע את אשמו:

'''מבשר חטאת מבשר אשם כו'.''' דכל הני נאכלים לכהנים ואינן קרבים לגבי מזבח, ורחמנא אמר {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יז#ח|ויקרא יז ח]]}} אשר יעלה עולה או זבח, מה עולה שהיא קרבה על גבי מזבח, אף כל שהוא קרב על גבי מזבח:

'''מבשר קדשי קדשים.''' כבשי עצרת שהם שלמי צבור ויש להם תורת קדשי קדשים:

'''היוצק.''' השמן על המנחה:

'''הבולל.''' הפותת. הבולל המנחה בשמן. ופותתה פתים:

'''המניף.''' המגיש. שמניף את המנחה שטעונה תנופה. ומגישה בחוץ. המנחה שהיא טעונה הגשה בפנים בקרן דרומית מערבית כדכתיב {{ממ|שם ב'}} והגישה אל המזבח:

'''המסדר.''' לחם הפנים על השלחן:

'''פטור.''' דאמר קרא אשר יעלה עו', לה או זבח, מה העלאה שהוא גמר עבודה, אף כל שהוא גמר עבודה, יצאו אלו שאין אחד מהן גמר עבודה:

'''אין חייבין עליו משום זרות.''' אם עשה זר אחת מכל העבודות הללו, כגון שבלל או פתת וכו'. וכן טמא, או מחוסר בגדים, או מי שאינו רחוץ ידים ורגלים, אינו חייב מיתה אע"פ שנפסל אותו דבר שעבד בו:

==ד==
'''והעבודה בבכורות.''' דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כד#|שמות כד]]}} וישלח את נערי בני ישראל, אלו הבכורות שהעבודה בהם:

'''משהוקם המשכן נאסרו הבמות.''' דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יז#|ויקרא יז]]}} ואל פתח אוהל מועד לא הביאו, מכלל דבאוהל מועד תלי אסורא. ודוקא לישראל נאסרו הבמות, אבל נכרים מותרים להקריב לשמים בכל מקום, ואפילו בזמן הזה. ואסור לישראל להיות שלוחם להקריב ולא לסייעם. אבל להורות להם סדר הקרבה שרי:

==ה==
'''באו לגלגל.''' ולא היה שם בית אלא יריעות המשכן של מדבר:

'''הותרו הבמות.''' דרחמנא אמר אשר ישחט במחנה וכו' ואל פתח אוהל מועד לא הביאו, פרט לגלגל שלא היה שם מחנה, שכבר בטלו המחנות והתחילו להיות נפוצים בכל הארץ. ומהאי טעמא נמי קדשים קלים נאכלין בכל מקום, שהרי לא היה שם מחנה כמו שהיה במדבר:

==ו==
'''באו לשילה נאסרו הבמות.''' דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יב#|דברים יב]]}} כי לא באתם עד עתה אל המנוחה, מכלל דכשיבואו אל המנוחה, הבמות אסורות. ומנוחה זו שילה שהיתה שם מנוחה שלא היו נוסעים ממקום למקום כמו במדבר:

'''בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה.''' דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/א#|שמואל א, א]]}} ותביאהו בית ה' שילה, אלמא בית היה, וכתיב {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/עח#|תהילים עח]]}} ויטוש משכן שילה, אלמא של יריעות היה, מלמד שלא היה שם תקרה אלא בית של אבנים מלמטה ויריעות מלמעלה:

'''ומעשר שני בכל הרואה.''' ולעיל לא תני מעשר שני, לפי שכל י"ד שנה שהיו בגלגל לא נתחייבו במעשרות עד שכבשו וחלקו. ובכל הרואה היינו בכל מקום שרואין משם שילה, דאמר קרא {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יב#|דברים יב]]}} השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה, בכל מקום אשר תראה אי אתה מעלה, אבל אתה אוכל בכל מקום שאתה רואה:

==ז==
'''באו לנוב ולגבעון.''' כשחרבה שילה לסוף שלש מאות ושבעים חסר אחת שהיה המשכן שם, ונלקח הארון בימי עלי, באו לנוב, וחרבה נוב בימי שאול ובאו לגבעון. וכל ימי נוב וגבעון היו חמישים ושבע שנה, וכל זמן זה היו הבמות מותרות, דרחמנא אמר באיסור הבמות כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה זו שילה, נחלה זו ירושלים, ולמה חלקן הכתוב אלא כדי ליתן היתר לבמות בין זו לזו:

'''קדשים קלים בכל ערי ישראל.''' והוא הדין למעשר שני, שהרי הקישן הכתוב, דכתיב {{ממ|שם}} לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו', וכל נדריך אשר תדור, בזמן שקדשים קלים טעונים הבאת מקום אף מעשר שני טעון הבאת מקום, בזמן שקדשים קלים בכל ערי ישראל אף מעשר שני בכל ערי ישראל:

==ח==
'''והיא היתה נחלה.''' האמורה בתורה כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, דמשמע משתבואו אל הנחלה יאסרו הבמות:

==ט==
'''הרי אלו בעשה.''' דשמה תביאו את עולותיכם, דמשמע אבל לא בבמה, ולאו הבא מכלל עשה עשה. אי נמי, עשה והביאום לה', ולא תעשה דהשמר לך פן תעלה עולותיך, וכל מקום שנאמר השמר פן ואל, אינו אלא לא תעשה:

'''ואין חייבין עליהם כרת.''' כיון שהקדישם בשעת היתר הבמות, שאין המקריב בחוץ חייב כרת אלא על קרבן שאם הקריבו בחוץ בשעת הקדשו היה חייב, דומיא דמדבר, דבכרת דשחוטי חוץ כתיב {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יז#ז|ויקרא יז ז]]}} חוקת עולם תהיה זאת להם, זאת להם ואין אחרת להם:

'''הקדישן בשעת איסור הבמות.''' מההיא שעתא קרינן בהו והביאום לה', וכיון שהמתין עד שלא יכול לקיימו נתבטל העשה על ידו. אבל לאו וכרת ליכא, דאזהרה ועונש בשעת הקרבה כתיבי, והרי הותרו הבמות:

==י==
'''ואלו קדשים קרבים במשכן.''' כגון בזמן הגלגל ונוב וגבעון שהיה שם משכן והיו הבמות מותרות. אלו קדשים צריכין להקריבן במשכן ולא בבמה:

'''קדשים.''' שסתמן הוקדשו במשכן, ומאי ניהו קרבנות צבור:

'''קרבנות יחיד.''' סתמן לבמה:

'''קרבנות יחיד שהוקדששו למשכן.''' שפירש בשעת הקדשן על מנת להקריבן למשכן:

'''ואם הקריבן בבמה פטור.''' מאזהרה ומעונש, שהרי הותרו הבמות. ומיהו אסור לשנות, דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כג#כד|דברים כג כד]]}} מוצא שפתיך תשמור ועשית:

'''במות צבור.''' גלגל ונוב וגבעון:

'''סמיכה.''' דכתיב לפני ה' וסמך, שאין סמיכה בבמה:

'''שחיטת צפון.''' דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/א#יא|ויקרא א יא]]}} צפונה לפני ה', ואין צפון בבמה:

'''ומתן סביב.''' שתי מתנות שהן ארבע. דכתיב בהו {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כט#כ|שמות כט כ]]}} את הדם על המזבח סביב, ולא בבמה:

'''תנופה.''' דכתיב תנופה לפני ה', ואין תנופה בבמה:

'''והג.''' שה. דכתיב {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/ב#ח|ויקרא ב ח]]}} והגישה אל המזבח, ואין הגשה בבמה:

'''אין מנחה בבמה.''' דזבחים אמר קרא בבמה ולא מנחות:

'''כיהון.''' דכתיב {{ממ|שם י"ד}} וזרק הכהן את הדם על המזבח, מזבח צריך כהן ואין במה צריכה כהן:

'''ובגדי שרת.''' דכיון דאין צריך כהן אין כאן מקום לבגדי שרת, דבבגדי שרת כתיב {{ממ|שם ו'}} ילבשם הכהן:

'''וכלי שרת.''' דבכלי שרת כתיב {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כח#|שמות כח]]}} לשרת בקדש, ולא בבמה:

'''וריח ניחוח.''' אברים שצלאן והעלן, אין בהן משום ריח ניחוח. ודוקא במזבח דכתיב ריח ניחוח לה', אבל בבמה אפילו צלאן והעלן אין בכך כלום:

'''ומחיצת דמים.''' חוט הסיקרא להבדיל בין דמים התחתונים לדמים העליונים. ואין חוט הסקרא בבמה דכתיב {{ממ|שם כ"ו}} והיתה הרשת עד חצי המזבח, ולא בבמה:

'''רחוץ ידים ורגלים.''' דכתיב {{ממ|שם ל'}} בבואם אל אהל מועד ירחצו מים, ולא בבמה:

'''הזמן.''' אם חשב על הקרבן לאכלו חוץ לזמנו:

'''והטמא.''' אע"פ שזר כשר להקריב בבמה, אין טמא מקריב בבמה:

{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}