עריכת הדף "רמב"ם/כלי המקדש/א"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|{{גופן|5||הלכות כלי המקדש והעובדים בו}}}}
{{מרכז|יש בכללן ארבע עשרה מצות, שש מצות עשה ושמונה מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן:}}

{{מרכז|'''א) לעשות שמן המשחה: ב) שלא לעשות כמוהו: ג) שלא לסוך ממנו: ד) שלא לעשות כמתכונת הקטורת: ה) שלא להקטיר על מזבח הזהב חוץ מן הקטורת: ו) לשאת הארון על הכתף: ז) שלא יסורו הבדים ממנו: ח) שיעבוד הלוי במקדש: ט) שלא יעשה אחד במלאכת חבירו במקדש: י) לקדש הכהן לעבודה: יא) שיהיו כל המשמרות שוות ברגלים: יב) ללבוש בגדי כהונה לעבודה: יג) שלא יקרע המעיל: יד) שלא יזח החשן מעל האפוד:'''}}

{{מרכז|וביאור מצות אלו בפרקים אלו:}}

{{מרכז|{{גופן|5||פרק ראשון}}}}

א) {{דרח|א}} {{בהלח|מ"ע}} מצות עשה לעשות שמן המשחה שיהיה מוכן לדברים שצריכין משיחה בו שנאמר ועשית אותו שמן משחת קדש:

ב) {{דרח|ב}} וככה עשהו משה רבינו {{דרח|ג}} במדבר. לקח מן המור והקנמון והקדה מכל אחד משלשתן חמש מאות שקל {{דרח|ד}} בשקל הקודש. ומקנה הבושם חמשים ומאתים בכל פעם. {{דרח|ו}} ושוחק כל אחד ואחד לבדו. {{דרח|ז}} ועירב הכל ושרה אותן {{דרח|ח}} {{בהלח|במים}} במים זכין ומתוקין עד שיצא כל כחן במים {{דרח|ט}} ונתן על המים שמן זית הין {{דרח|י}} והוא י"ב לוג. כל לוג {{דרח|יא}} ד' רביעיות. {{דרח|יב}} ובישל הכל על האש עד שאבדו המים ונשאר השמן והניחו בכלי לדורות:

ג) המור הוא {{דרח|יג}} {{בהלח|הדם}} הדם הצרור בחיה שבהודו הידוע לכל שמתבשמין בה בני אדם בכ"מ. והקנמון הוא {{דרח|יד}} העץ שבא מאיי הודו שריחו טוב ומתגמרים בו בני אדם. {{דרח|טו}} והקדה היא הקושט. {{דרח|טז}} וקנה בושם הם הקנים הדקים כתבן האדומים הבאים מאיי הודו וריחן טוב והם ממיני הבשמים שנותנים אותם הרופאים בצרי:

ד) העושה שמן המשחה {{דרח|יז}} כמעשה הזה וכמשקל הזה {{דרח|יח}} ולא הוסיף ולא גרע במזיד {{דרח|יט}} חייב כרת. {{דרח|כ}} בשוגג מביא חטאת קבועה שנאמר אשר ירקח כמוהו ונכרת מעמיו. {{דרח|כא}} {{בהלח|והוא}} והוא שיעשה אותו להמשח בו. אבל אם עשהו להתלמד {{דרח|כב}} או ליתנו לאחרים פטור:

ה) {{דרח|כג}} הסך משמן המשחה {{דרח|כד}} {{בהלח|כזית}} כזית במזיד {{דרח|כה}} חייב כרת. ובשוגג {{דרח|כו}} מביא חטאת קבועה שנאמר ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו. ואין חייבין אלא {{דרח|כז}} על סיכת שמן המשחה שעשה משה שנאמר ממנו. מזה שנאמר בו שמן משחת קדש יהיה זה לי. {{דרח|כח}} {{בהלח|ומעולם}} ומעולם לא נעשה שמן אחר חוץ ממה שעשה משה:

ו) אחד הסך את עצמו ואחד {{דרח|כט}} הסך את אחרים שנאמר {{דרח|ל}} ואשר יתן ממנו על זר. הסך {{דרח|לא}} כלים ובהמה {{דרח|לב}} ועכו"ם שהם כמותה {{דרח|לג}} {{בהלח|או}} או שסך מתים בו פטור שנאמר {{דרח|לד}} על בשר אדם לא ייסך:

ז) אין מושחין ממנו {{דרח|לה}} לדורות אלא {{דרח|לו}} כהנים גדולים {{דרח|לז}} ומשוח מלחמה {{דרח|לח}} ומלכי בית דוד {{דרח|לט}} בלבד. אפילו כהן בן כהן מושחין אותו. שנאמר {{בהלח|והכהן}} והכהן המשיח {{דרח|מ}} תחתיו מבניו וגו':

ח) {{דרח|מא}} בבית שני {{דרח|מב}} שלא היה שם שמן המשחה היה כ"ג מתרבה {{דרח|מג}} {{בהלח|בלבישת}} בלבישת בגדים בלבד {{בהלח|שהיה}} שהיה לובש {{דרח|מד}} בגדי כהונה גדולה:

ט) {{דרח|מה}} כיצד מושחין {{דרח|מו}} את הכהן. {{דרח|מז}} צק את השמן {{דרח|מח}} על ראשו {{דרח|מט}} וסך ממנו על גבי עיניו {{דרח|נ}} כמין כי יוונית כזה X {{דרח|נא}} שנאמר ויצק משמן המשחה על ראשו וימשח אותו לקדשו. ומלכי בית דוד מושחין אותן {{דרח|נב}} כמין נזר על ראשו. {{דרח|נג}} ולא ימשח במקומות אחרות {{דרח|נד}} {{בהלח|ולא}} ולא ירבה בשמן:

י)  {{דרח|נה}} הנותן משמן המשחה על גבי מלך או כהן גדול שכבר נמשחו פטור שנאמר ואשר יתן ממנו על זר {{דרח|נו}} ואין אלו זרים אצלו. {{דרח|נז}} אבל הסך ממנו אפילו למלך וכהן גדול חייב שנאמר על בשר אדם לא ייסך כל אדם במשמע. וכהן גדול {{דרח|נח}} {{בהלח|שנטל}} שנטל שמן המשחה מראשו וסך במעיו {{דרח|נט}} חייב כרת והוא שיסוך ממנו {{דרח|ס}} {{בהלח|בכזית}} בכזית:

יא) אין מושחין את המלך {{דרח|סא}} אלא על גבי המעיין. {{דרח|סב}} ואין מושחין מלך בן מלך שהמלכות ירושה למלך לעולם שנאמר הוא ובניו בקרב ישראל. {{דרח|סג}} ואם היתה שם מחלוקת מושחים אותו כדי לסלק המחלוקת ולהודיע לכל שזהו למלך לבדו. כמו שמשחו שלמה מפני מחלוקת אדוניהו. ויואש מפני עתליה. {{דרח|סד}} ויהואחז מפני יהויקים אחיו. {{בהלח|וזה}} וזה שמשח אלישע ליהוא לא בשמן המשחה משחו אלא {{דרח|סה}} בשמן אפרסמון ודבר זה {{דרח|סו}} מסורת ביד החכמים:

יב) כל כלי המקדש {{דרח|סז}} שעשה משה במדבר לא נתקדשו אלא {{דרח|סח}} במשיחתן בשמן המשחה שנאמר וימשחם ויקדש אותם. ודבר זה אינו נוהג לדורות. אלא הכלים כולן {{דרח|סט}} כיון שנשתמשו בהן במקדש {{דרח|ע}} {{בהלח|במלאכתן}} במלאכתן נתקדשו שנאמר אשר ישרתו בם בקודש {{דרח|עא}} בשירות הם מתקדשין:

יג) הכפות והקערות שמקבלין בהם המנחות וכן המזרקות שמקבלין בהן הדם {{דרח|עב}} ושאר כלי השרת כולם של כסף ושל זהב היו ומותר לעשותן משאר מיני מתכות {{דרח|עג}} כמו שביארנו {{דרח|עד}} וכולן מתקדשין במלאכתן. {{בהלח|ואם}} ואם נשברו {{דרח|עה}} מתיך אותם {{דרח|עו}} ועושה אותן כלי אחר {{דרח|עז}} ואין קדושתן מסתלקת מהן לעולם:

יד)  {{דרח|עח}} כלי הקדש {{דרח|עט}} שנקבו {{דרח|פ}} או שנסדקו {{דרח|פא}} אין סותמן אותן {{דרח|פב}} {{בהלח|אלא}} אלא מתיכין אותן ועושין אותן חדשים:

טו) סכין {{דרח|פג}} שנשמט מן הנצב {{דרח|פד}} או שנפגם אין מחזירין אותו {{דרח|פה}} ואין משחיזין אותו. {{דרח|פו}} אלא גונזין אותו בצד ההיכל {{דרח|פז}} {{בהלח|בין}} בין הקודש והאולם לדרום {{דרח|פח}} ועושין אחרים. שאין עניות במקום עשירות:

טז) {{בהלח|שתי}} שתי מדות של יבש היו במקדש. {{דרח|פט}} עשרון. וחצי עשרון. העשרון למנחות. וחצי העשרון {{דרח|צ}} לחלק בו מנחת כ"ג שבכל יום:

יז) ושבע מדות של לח היו שם. {{דרח|צא}} {{בהלח|הין}} הין. וחצי ההין. ושלישית ההין. ורביעית ההין. ולוג. וחצי לוג. ורביעית. ולמה היו חצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין. {{דרח|צב}} למדידת הנסכים של זבחים. {{דרח|צג}} ולוג למדידת שמן המנחות. {{דרח|צד}} וחצי לוג למדידת שמן לכל נר {{דרח|צה}} מנרות המנורה. {{דרח|צו}} ורביעית לחלק בה השמן לחביתין:

יח) ואין לנו דבר למדוד בו הין ולמה היה שם. {{דרח|צז}} {{בהלח|הואיל}} הואיל והיה במקדש מימי משה שמדד בו שמן לשמן המנחה. {{דרח|צח}} ובחצי לוג שיהיה במקדש {{דרח|צט}} היו מודדין מים למי סוטה {{דרח|ק}} ושמן לתודה. וברביעית שהיתה שם היו מודדין {{דרח|קא}} שמן לחם הנזיר. {{דרח|קב}} ומים לטהרת מצורע. {{דרח|קג}} ולא מפני מעשים אלו נתקדשו אלא מפני המלאכות של מקדש שאמרנו:

יט) כל המדות האלו קודש ומכלי השרת. אלא שמדות הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ. {{דרח|קד}} וכלי היבש לא נמשחו אלא בפנים. לפיכך {{דרח|קה}} {{בהלח|בירוצי}} בירוצי מדות הלח {{דרח|קו}} קודש. ובירוצי מדות היבש חול:

{{ניווט כללי תחתון}}