עריכת הדף "רלב"ג/אסתר/ח"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''את בית המן צורר היהודים.''' ידמה שנתנו לה מפני היותו צורר היהודים:

== ב ==

'''ותשם אסתר את מרדכי על בית המן.''' עשתה אותו פקיד וממונה על קנייני הבית ההוא רוצה לומר לשמרם לה:

== ג ==

'''ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך וגו'.''' הנה השתדלה עתה להפר עצת המן ועל זה הוצרכה להתיר עצמה למות להכנס אל החצר הפנימית ואם לא נקראת כי בזולת זה לא הועילו לה מעשיה כלל להצלת ישראל.

וראוי שתדע שכבר יתבאר מזה המקום כי האותיות הראשונות אשר שלח המן בשם המלך לא היו לצוות שישמידו ויהרגו היהודים ויאבדום ויבוזו שללם אבל היתה לתת רשות לצריהם ולמבקשי נפשם להשמידם ולאבדם ואחשוב שאלו שהיו אויבי ישראל היו כלם מזרע עמלק והם היו משתדלים בהשמדת ישראל מראש כמו שנזכר בתורה ועתה כשמצאו ישראל בשפלו' היה השתדלותם לכלותם ובעבור שנגלה להש"י רצון עמלק בהשמדת ישראל לכן צוה בתורה למחות זכרו ולולי השגחתו יתברך כבר היה עמלק מנצח תמיד כמו שבארנו בסוף פרשת ויהי בשלח. וידמה שעל זאת המלחמה נתנבא יעקב אבינו ע"ה באמרו על בנימין בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מט#כז|בראשית מט כז]]}}. והנה היה ה'''בקר''' מלחמת שאול עם עמלק כי אז התחלת המלכות לישראל וה'''ערב''' היה בימי מרדכי שערבה ושקעה מלכותן של ישראל. ולפי שכתב אשר נחתם בשם המלך ונחתם בטבעת המלך אין להשיב הוכרחו לקחת עצה למלט היהודים מיד שונאיהם ביום ההוא כשנתן המלך להם רשות שיתקבצו היהודים להציל נפשם מיד הצרים אותם הקמים עליהם להרגם ונתן להם רשות אז להשמיד להרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם ושללם לבוז כאלו היה זה מהמלך לתת רשות לשני החלקים להלחם זה עם זה ולבוז זה את שלל זה. וידמה כי לרוב כעס המלך על דבר המן לא השתדלה אסתר לשוב לפניו עד אחר זמן יתכן בו שתשוך חמת המלך או אולי המתינה עד ראותה אם תקרא לפני המלך וכאשר ראתה שעבר זמן רב ולא נקראה לבא לפניו הוכרחה להתיר עצמה למיתה לדבר עמו להשיב מחשבת המן או נתקבצו אלו שתי הסבות. והנה יראה כי בשלשה עשר בניסן נתנה הדת בשושן הבירה להשמיד היהודים ובו ביום ידע זה מרדכי והודיע אותו לאסתר והצומות היו לפי זה בארבעה עשר ויום ראשון של פסח ומחרתו וביום השלישי של פסח נתלה המן ונתחדשה הגדולה למרדכי וביום שלשה ועשרים לחדש סיון נעשו הספרים השניים להשיב מחשבת המן. ולפי שהיה הזמן קצר לשלוח זה בכל המלכות הגדול הזה הוצרכו לשלוח הספרים ביד הרצים בסוסים רוכבי הרכש והם ממין הסוסים והם היותר קלי המרוץ וכבר נתבאר בענין סוסי שלמה שהרכש הוא ממין הסוסים כמו שבארנו בספר מלכים ונשלחו גם לזאת הסבה אלו הספרים ביד הרוכבים בפרדים בני הסוסיות כי הם חזקים ומתמידים מאד ההליכה בזולת עייפות. והנה העתקת הספרים האלו היתה בכל מדינה ומדינה בדרך שיהיה גלוי עניינם לכל העמים כדי שיהיו היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם ולזה השתדלו שידעו היהודים זה קודם הזמן ההוא באופן שיכינו עצמם לזאת המלאכה: 

== טו ==

'''ותכריך בוץ וארגמן.''' אחשוב שזה התכריך היה על ראשו והיה משש ובגד אדום:

'''והעיר שושן צהלה ושמחה.''' רוצה לומר היהודים אשר בשושן. או שב זה לכל אנשי העיר והוא היותר נכון:

== טז ==

'''ליהודים היתה וכו'.''' ואחר זה ביאר כי '''ליהודים''' אשר שם '''היתה אורה ושמחה וששון ויקר''' והנה האורה הוא רוב השמחה והרווחה אשר היתה להם כי בעת הצרות ידמה לאדם כאלו הוא בחשך והיה להם יקר וכבוד שהיו מכבדים אותם העמים אשר שם מפני גדולת מרדכי בבית המלך:

== יז ==

'''ובכל מדינה וכו'.''' וזכר כי בכל העיירות ג"כ שהיה '''דבר המלך ודתו מגיע''' היה '''ששון ושמחה ליהודים''' והיו עושים '''משתה ויום טוב''' מרוב השמחה:

'''ורבים מעמי הארץ מתיהדים.''' רוצה לומר שהיו מראים עצמם שהם יהודים או ירצה בזה שהם מתגיירים ושבים לדת היהודים:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}