עריכת הדף "רב פעלים/ב/יורה דעה/יט"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>

'''{{עוגן1|כתב}}''' מור"ם ז"ל ב[[שולחן ערוך/יורה דעה/קצה#ג|סי' קצ"ה סעיף ג']], באשה נדה שאסור לבעלה לאכול משיורי מאכל שלה, כמו שאסור לשתות משיורי הכוס שלה, וכמו שיתבאר, ובדיני הכוס כתב אם שתתה מכוס והלכה לה, י"א שמותר לו לשתות המותר, דמאחר שכבר הלכה אין כאן חבה ע"ש, ולפי האמור דין זה ישנו גם גבי אכילה. והנה הגאון מהר"מ מלובלין ביד אליהו [[יד אליהו/סד|סי' ס"ד]], נשאל אם אכלה הנדה והלכה לה, דפסק רמ"א דמותר לאכול אחריה, הנה י"ל אם באה היא תוך אכילתו, אם מותר לגמרה בלי הפסק אדם אחר, דנימא אכילתו שהיתה בהיתר הוי כמו הפסק הנז' בש"ע א"ח סי' קס"ח, וביו"ד סי' קי"ב, דאם אורח א' מפסיק עם בעה"ב הנזהר מפת גוים, דמותר בעה"ב לבצוע על פת של גוים, ואז מותר לאכול הפת של גוים כל אותה הסעודה, וכתב בתרומת הדשן דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי, וכמ"ש הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו, נמצא דה"ה הכא הואיל והותר לו כשלא היתה כאן, הותר לו ג"כ אח"כ וכו' ע"ש, וראיתי להגאון חיד"א ז"ל בברכי יוסף א"ח [[ברכי יוסף/אורח חיים/עב|סי' ע"ב]], שהביא דברי הגאון מהר"ם הנז', ודחה הראיה שלו, גם עוד הביא שם ספק של הגאון שבות יעקב {{ממ|[[שבות יעקב/א/ז|ח"א סי' ז']]}}, דנסתפק באחד שעמד להתפלל, והתחיל להתפלל או לקרות ק"ש, ואתרע ביה מלתא, שמת עליו מתו בפתע פתאום ב"מ, ונעשה אונן, אי יגמור תפלתו, או יפסוק ולא יתפלל, כדין אונן שפטור מן התפלה, ואע"פ שרוצה להחמיר על עצמו אינו רשאי, והגאון שבות יעקב הביא דגומר התפלה, כיון שהתחיל בהיתר, והגאון חיד"א ז"ל דחה ראיותיו, והאריך בענין זה ע"ש:

'''{{עוגן1|והנה}}''' נ"ל להביא ראיה בס"ד, הן לדין הגאון מהר"מ, הן לדין הגאון שבות יעקב ז"ל, מירושלמי דמגילה [[ירושלמי/מגילה/ד/ד|פ"ד הלכה ד']], אין פורסין את שמע פחות מעשרה, התחילו בעשרה והלכו להן מקצתן, גומר. אין עוברין לפני התיבה פחות מעשרה, התחילו בעשרה והלכו להן מקצתן, גומר. אין נושאין את כפיהן פחות מעשרה, התחילו בעשרה ויצאו להן מקצתן, גומר. אין קוראין בתורה פחות מעשרה, התחילו בעשרה ויצאו מקצתן, גומר. אין מפטירין בנביא וכו' ע"ש, ודין ק"ש ותפלה פסקו הרמב"ם ומרן ז"ל בש"ע סי' נ"ה, וכן דין קריאת התורה פסקו הרמב"ם ומרן בסי' קמ"ג, וכן דין נשיאות כפים נמי מוסכם להלכה, ואע"פ שהשמיטוהו הטור ומרן ז"ל, הנה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש הביאו זה הדין ג"כ, והרב שיירי כנה"ג תמה למה השמיטו הטור ומרן, ותרץ בעולת תמיד שסמך על מ"ש בסי' נ"ה, בקדיש וברכו, ולא עדיף ג"כ מנייהו, וכ"כ הפר"ח, ועיין אליה רבא, ואין צורך להאריך בזה, ועל כן יש ללמוד בס"ד מכל הנך הנז"ל, שגם בספק הרב מהר"ם בנדה, וספק שבות יעקב באונן ג"כ דינא הכי, שיגמור כאן וכאן, ונידונים אלו הוי כ"ש:

'''{{עוגן1|ועוד}}''' נ"ל להביא בס"ד ראיה לנידון הגאון מהר"ם, גבי נדה שיגמור, מטעם אחר קרוב להנז', והוא די"ל כיון דהלכה לה פרחה חיבה שלה שהיתה מצויה בשיורין של אותו מאכל, וראי' לזה מגמרא דברכות [[בבלי/ברכות/נ/ב|דף נו"ן ע"ב]], דקאמר רבא לא אמרן אלא דלא אקדימו ואזמון עלייהו בדוכתייהו, אבל אזמון עלייהו בדוכתייהו פרח זמון מנייהו, ואמר רבא מנא אמינא לה, דתנן מטה שנגנבה חציה או שאבדה חציה, או שחלקוה אחים או שותפים טהורה, החזירוה מקבלת טומאה מכאן ולהבא אבל למפרע לאו, אלמא כיון דפלגוה פרח לה טומאה מינה, הכי נמי כיון דאזמין עלייהו פרח זמון מנייהו, ופירש רש"י אע"ג דהדר הדרוה, והרי היא מטה לא הדרא טומאתה, ה"נ כיון דפקע שם שלשה מנייהו בהפרדס, ושם זמון על ידי שזמנו הראשונים עליהם, אע"ג דהדרי לכלל שם ג' לא הדרי לכלל זמון ע"ש, ומן הגמרא הנז' הביא ראיה הגאון צמח צדק [[שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/טז|סי' ט"ז]], לנידון דידיה בקהל טבריה שעמדו למנין. והסכימו על ג' רבנים בזא"ז, שאם לא יבא רבי הראשון ישלחו אצל רבי השני, ואם גם השני לא יבא ישלחו אצל השלישי, והנה שלחו אצל רבי פ' הראשון ובא ביום ד' לטבריה, ונתקבל בכבוד גדול, וביום השלישי שלאחריו הניח את מקומו ונסע לצפורי, כי יאות לו לשבת שם מבטבריה, וי"א דהשתא זיכה רב השני, והוא פסק דפקע זכות השני אחר שבא הראשון, אע"פ שלא ישב כי אם ימים מועטים, והביא ראיה מן הגמרא הנז' ע"ש, וא"כ גם בנידון הגאון מהר"ם ז"ל יש לומר כן, מאחר שהלכה האשה פקעה ופרחה אותה החיבה שהיתה באותו השיור ששיירה במאכלו וכאשר חזרה האשה תו לא הדרא אותה חיבה, ולהכי שרי ליה לאכול, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>