עריכת הדף "ר"ש/כלים/יח"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
== א ==

'''השידה.'''  בפ' הקומץ רבה {{ממ|[[בבלי/מנחות/לא/א|מנחות דף לא.]]}} מייתי לה. נמדדת מבפנים פט"ו [מ"א] תנן השידה המחזקת מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש ופירשתי לעיל דהיינו אמה על אמה ברום ג' אמות כדתני' בתוספ' [ב"מ פ"ה] ופליגי הכא כיצד מודדים לב"ש מודדים החלל מלפנים ולא הדפנות והשוליים ולב"ה הכל מודדים חוץ מעובי הרגלים והלבזבזין ור' יוסי אומר אף עובי השידה ולר"ש אף רגליה גבוהים טפח מודדים אף אויר שבין רגל לרגל: 

== ב ==

'''כולה'''  מתני' מייתי לה פרק כירה {{ממ|[[בבלי/שבת/מד/ב|שבת דף מד:]]}}: 

'''ומוכני.'''  הוא אופן והוא כעין אופני עגלות שלנו ולפי שהשידה נישאת עליהם נקראת מוכני מלשון (שמות ל כח) את הכיור ואת כנו: 

'''בזמן שהיא נשמטת.'''  כעין אופני עגלות שלנו שאדם יכול לסלקן מן העגלה אינו חיבור לה והיא חשובה כלי וטמאה היא ואם נגעה טומאה במוכני המוכני טמא דלא חשיבה מן השידה והיא מיטלטלת מלאה ויש לה בית קיבול: 

'''ואינה נמדדת עמה.'''  דלא חשיבה בעובי הרגלים ואפילו לר' יוסי נמי אין נמדדת עמה: 

'''ואינה מצלת באהל המת.'''  אית דגרסי ניצלת ואם היתה שידה ומוכני שלה באהל המת השידה טהורה שהיא מחזקת מ' סאה והמוכני טמא אבל ברוב המשניות גרסינן מצלת וכן פ' כירה (שם) דאם השידה בבית הקברות מצלת על הכלים שבתוכה כיון דמחזקת מ' סאה בלח שהם כוריים ביבש ובולטין ממנה כלים כנגד המוכני של מעלה אין המוכני מציל עליהם שהמוכני מקבל טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה א"נ במוקף צמיד פתיל איירי ומונחת באהל המת והכלי בתוך השידה והיא נקובה בצידה מקום שהמוכני חופפת וממעטת אותו הנקב: 

'''בזמן שבתוכו מעות.'''  דכלי בפני עצמו הוא ובסיס לדבר האסור אבל אם אינה נשמטת שרי דמיוחד דלא הוי בתוך השידה שהיא עיקר הכלי: 

'''קמרון.'''  כעין כיפה שעושין ע"ג השידה להגין מן החמה ומן הגשמים כמו שעושין למרכבת נשים וכענין זה פי' לעיל פט"ז [מ"ז]: 

'''אין נמדד עמה.'''  להשלים מ' סאה: 

'''כיצד מודדין אותו.'''  כשהוא קבוע: 

'''ראש תור.'''  דכל דוכתא היא כעין אלכסון בשבת פ' ר"ע {{ממ|[[בבלי/שבת/פה/ב|שבת דף פה:]]}} ובפ"ק דסוכה {{ממ|[[בבלי/סוכה/ז/א|דף ז.]]}} ובפ' המוכר את הבית {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/סב/א|בבא בתרא דף סב.]]}} לכך נראה לי דודאי האי קמרון אינו נגד כל השידה אלא כנגד חללה במקצתה וכשבא למדוד אוירה בפני עצמה השידה בלא הקמרון טהורה ואע"פ שאינה מחזקת מ' סאה: תניא בתוספ' [ב"מ פ"ח] שידה שהמגורות שלה מבפנים נמדדין עמה ומבחוץ אין נמדדות עמה אבל מודד את החלל ר' יהודה אומר מודד מקומה מבפנים. מוכני שומט ומודד. ר"ש שזורי אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על עובי הרגלים ועל עובי הלבזבזין שאין נמדדין עמה על מה נחלקו על הבינוים שבש"א אין נמדדין ובה"א נמדדין. מעקה שבמגדל והקופות שבו בזמן שהן קבועין נמדדין עמה ושאין קבועין אין נמדדין עמה. פי' דנתמעט חללה של מגורה אלא כותליה ושוליה כיון דמבחוץ קיימא מקומה. שולי מגורה ר"ש שזורי סבר דכדין נמדדין דחשיב ליה טפי האויר שהבינויים מעובי הרגלים עצמן ועוד דלר' יוסי דמתני' איפכא ומילתא (דר"ש דמתני' איפכא ומילתא) דר"ש דמתני' נמי משמע דאין ביניהם נמדד הרגלים עצמן נמדדין ואע"ג דלפי שיטת הברייתא יש לפרש כל שכן רגלים עצמן דאין נמדדין בגובה טפחיים ונראה שיש טעות סופר ולא גרסינן שאין אלא גרסינן שהן נמדדין שוה גבי עובי רגלים ועובי לבזבזין. קופות שהן במגדל נמי עושין מגורות כעין קופות או קובעין קופות: 

== ג ==

'''שאין מקבלים טומאה כדרכן.'''  דכיון דניטל אחד משלשה הרגלים נוטין לצד אחד וכשבורין דמי ובאין מקבלין איירי דאי הוו שלימים נוטין מקבלים טומאה: 

'''נקליטי מטה.'''  הם נקליטי דפרק קמא דסוכה (דף י:) שני עמודים אחד בראש המטה ואחד בסוף המטה ומשימין מקל מזה לזה ומשליכין סדין עליו ונעשה אהל: 

'''וחמור'''  זה מלבן המטה שמשימין עץ חלול ומשימין מלבן עליו: 

'''וחיפוי.'''  כמין חיפוי האלה והקשת דתנן לעיל בפ' ט"ז [מ"ח]: 

'''טהורים.'''  דלאו ככלי חשובים דמלבן לכרעי המטה עבידי כדמשמע פ' המוכר את הבית {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/סט/א|בבא בתרא דף סט.]]}} דבעי ר' ירמיה מלבנות של כרעי המטה מהו והוא חתיכת עץ שמניחים תחת כרעי המטה שלא ירקבו מלחלוחית הקרקע ואיכא דמטלטלין בהדי מטה ואיכא דלא מטלטלין כדמשמע התם והני דמטלטלין עמה טמאין כמטה עצמה: 

'''ושל בני לוי טהורים.'''  דלאו מיטלטלי במידי מתוך שהולכין לירושלים ומעיר לעיר ונושאין עמהם מלבנים קטנים ואין נושאין המטות ואפילו תקועין יפה כיון דסופן לינטל לאו כמטה המלבן חשיבי. ומלבן שנתנו על לשונות דאידך בבא יש לפרש עץ עשוי כעין לשון שהמלבן מונח עליו דהרבה דברים נקראים לשון כדאשכחן לשונות של ארגמן בפ' אלו מציאות {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/כא/א|בבא מציעא דף כא.]]}} ובפרק במה טומנין {{ממ|[[בבלי/שבת/מח/א|שבת דף מח.]]}} ובפ' המוצא תפילין (עירובין דף צו:) המוצא תכלת בשוק לשונות פסולות ומתוך שהמלבן מונח עליו לא מיטלטלי מטה בהדיה כולי האי ופליגי בה תנאי והגאון פי' וגם בערוך מלבן שעשה על מקומות עץ ארוך ברחבו של מטה ונקוב שני נקבים בשני צדדים ונכנסין באותן נקבים כרעי המטה ונקליטי המטה ופעמים מוציאין אותן מלבנים ותוקעין באותן הנקבים שני עצים ועושין בו לשון של זהורית ובני לוי תולין באותן מלבנים כינורות ונבלים ומצלתים ולפירוש זה לא יתישב הא דקתני נתנו ע"ג לשון דאין זה על לשונות ובסוף כירה {{ממ|[[רש"י/שבת/מז/א|שבת דף מז.]]}} פרש"י מלבנות המטה כעין רגלים קטנים ויש להן בית קיבול ומכניס ראשי כרעי המטה שלא ירקבו בארץ וזהו כעין שפירשתי שם משמע דפנימיים מוחזקים ומהודקים במטה דקתני לא יחזיר ואם החזיר פטור אבל אסור ולא יתקע ואם תקע חייב חטאת: תניא בתוספ' [ב"מ פ"ח] מלבן של מטה ושל עריסה ושל נקליטי המטה ולוחיים של סקבס וכרעים של שולחן ויד של סכין בזמן שהן קבועים חיבור לטומאה ולהזאה ניטלין וניתנין אינן חיבור לא לטומאה ולא להזייה. פירוש לוחיים של סקבס עץ קטן כעין דף שתוקעין בקשת שקורין ארבליי"ט שעליו החץ וסקבס חדק"י בלישטר"ו בלע"ז: 

== ד ==

'''בבא'''  זו כבר פירשתי ומתוך התוספתא נראה דהני לשונות חבלים היוצאין מן המטה כלשונות דכעין פלוגתא זו פליגי התם תנאי גופייהו: תניא בתוספ' [שם] מלבן של עריסה שהוא מלובש בפיקות ויש לו רגלים טמא מסורג בחבלים ואין לו רגלים ר"מ ורבי יהודה מטמאין ר' יוסי ור' שמעון מטהרין שאין עושין מלאכה בגופו. פי' עריסה קטנה מטה קטנה. בפיקות נראה דהוי כעין פיקה דתנן לקמן פכ"א [מ"א] הנוגע בפיקה עד שלא פירעה פושיי"ל בלע"ז כעין טבעת שמכבידין בה את הכוש. עד שלא פירעה קודם שיתירנה. וכן נמי יש בעריסה שהמלבן בתוכה והם עליו כמו כוש ויש לו רגלים שרגלי המטה באות במלבן וכן משמע דברגלי המטה איירי מדנקט הרגלים. (קתני) מסורג בחבלים כשאין לו טבעת עושין סירוגי חבלים במקומות והוא נתון על לשונות. ואין לו רגלים שאין רגלי המטה תחובין במלבן וכן דרך כשמסרגין בחבלים אי נמי ואין לו או אין לו רגלים קאמר: 

== ה ==

'''טמאה מדרס.'''  שישב עליו זב או נתלה או נשען: 

'''קצרה.'''  אותו אשר ברוחב לצד מרגלותיה ולצד מראשותיה: 

'''ארוכה.'''  אשר באורך המטה מימין ומשמאל: 

'''ורבי נחמיה מטמא.'''  סוגיא דפ"ק דסוכה (דף טז.) כרבי נחמיה דמטמא בתרווייהו דהתם מייתי מתני' דס"פ דמטמאה איברים ומיטהרת איברים ואמרינן איברים מאי נינהו אמר רבי חנן א"ר ארוכה ושתי כרעים וקצרה ושתי כרעים למאי חזו <small>(צ"ל למסמך אגודא ולמיתב עלייהו ומשדא אשלי וכן הוא שם בגמרא)</small> למסמך אגודא ומסמך אשלין לקרבה אצל הכותל רחוק כמלוא רוחב מן המטה ונותן עצים מן הכרעים לכותל למראשותיה ומרגלותיה ונותן חבלים ומסרג וראויים לשכב שהכרעים נקובים משתי רוחות שארוכה נכנסת בו וקצרה נכנסת בו פעמים נשארים עם הארוכה ופעמים עם הקצרה ובנקב שנתרוקן מכניס עץ ממנו ולכותל: 

'''גדד.'''  שקיצץ כמו (דניאל ד) גודו אילנא: 

'''שתי לשונות של חבלים.'''  כדפרישית שהמטה מסורגת בחבלים ועשויין בתים בתים: 

'''לוכסן.'''  אלכסון אחת בקרן מערבית דרומית ואחת בקרן מזרחית צפונית טהור שנסתר המטה וכן אם גידד שתי כרעים טפח על טפח מכרע שבקרן דרומית מזרחית קיצץ טפח ומכרע שבקרן צפונית מערבית קיצץ טפח טהורה דכשבורה דמיא: 

'''או שמיעטה מטפח.'''  שגידד רגליה טפח מן המטה לארץ לא חשיבא ליה מטה ודבר תימה הוא בגידד שתי לשונות אמאי טהורה מי גריעא מקצרה ושתי כרעים ואע"ג דליכא חבלים טמאה משום דחזיא למסמך אגודא ומסמך אחבלים. ונראה דלענין טהרת החבלים איירי מתני' דמטה טמאה וחבלים דכיון דנפלו טהורים ולמאי דפרישית לעיל דלשונות הם עצים שתחת המלבנים שתחת הכרעים ניחא אבל אין התוספתא מוכחת כן דמשמע שהוא דבר המסורג דגריעי שהם מרווחים: תניא בתוספ' [ב"מ פ"ח] בראשונה היו אומרים מטה שגידד בה שתי לשונות לוכסן או שתי כרעים אלכסון או שגידד בה טפח על טפח אלכסון טהורה דכוותה אומרים גידד מלמטה ועולה עד שימעטנה פחות טפח. מטה שעשה שתי לשונות שלה מרווחים מרוח א' טמאה. עשה ארבעתן מרווחים או שניטלו שתים אלכסון טהורה פי' שתי כרעים אלכסון גידד לגמרי ולא מיבעיא לגמרי אלא אפילו לא גידד אלא מכל אחת טפח טהורה. שתי לשונות שלה מרווחים המטה מסורגים שתי וערב ונתונים החבלים מקצרה לקצרה ומארוכה לארוכה ומסתברא שהם רחבים ולכך מיקרו לשונות שאין עגולים כשאר חבלים שלא יזיקו לשכב עליהן והם היו יודעים מדת הריוח שביניהם ויש בה ארבעה מקצרה לקצרה עשה ארבעתם מרווחים טהורה. עוד תניא בתוספתא [שם] ניטלה קצרה ושתי כרעים טמאה מפני שהיא כשירי מטה לישן עליה ואם מתחילה עשאה לכך טהורה מפני שהיא כאדנים ניטל ארוכה וב' כרעים ר' נחמיה מטמא מפני שנותנה בצד המטה או בצד האבוס וישן עליה וחכמים מטהרין: 

== ו ==

'''שהיתה טמאה מדרס.'''  כגון שישב עליה זב או נתלה ונשען: 

'''טמאה מדרס.'''  עדיין היא בטומאתה כיון דקיימא שניה: 

'''טהורה מן המדרס.'''  דאף על גב דנתקנה ראשונה קודם שנשברה שניה מ"מ טהורה מן המדרס דפנים חדשות באו לכאן כדמפרש פרק אלו קשרים {{ממ|[[בבלי/שבת/קיב/ב|שבת דף קיב:]]}} גבי סנדל. והך דהכא הוה מצי לאתויי התם: 

'''אבל טמאה מגע מדרס.'''  משום דארוכה ראשונה נשברה ותיקנה שהביא ארוכה אחרת תחת שבורה וחיברה למטה ומטמאה מגע מדרס שהרי נגעה במטה מחוברת לראשונה שנתקנה וטמאה מגע מדרס: 

'''נשברה שניה טהורה.'''  דכיון דנשברו בה שתי ארוכות לא חזיא ואע"ג דאיכא ארוכה ושתי כרעים קיימינן לה טהורה מידי דהוה אנגנב חציה או שחלקוה ולא דמי היכא דנתפרקה כולה וכולה קיימת דסופו להחזיר הפרקים ולחברה: 

== ז ==

'''כרע של מטה שהיתה טמאה מדרס.'''  אע"ג דמכי פירשה מן המטה טמאה מדרס נטהר כאן דלחודה קאי ואנן בעינן קצרה ושתי כרעים מ"מ חוזרת לטומאתה ואפילו חיברה למטה אחרת הטהורה כל כמה דכל פרקיה קיימין שהמטה שמונה פרקים: 

'''טומאת שבעה.'''  כגון שנגעה המטה במת ואח"כ פירשה הימנה כרע זו: 

'''טומאת ערב.'''  כגון שנגעה בטמא מת: 

'''והמטה טהורה.'''  דלא נטמאת בנגיעה זו הכרע דראשון דאין אדם וכלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה: 

'''וכן השן של מעדר.'''  כלי עץ שיש לו שינים ומהפכין בו את התבן וכדפרישית לעיל ספי"ג דאינו מקבל טומאה אא"כ שיניו של מתכת כדתנן התם ולפי שהשינים של פרקים ונעוצים בו דינו כדין מטה שהיא של פרקים. והאי וכן אטומאת שבעה קאי דאין מעדר מטמא מדרס: 

== ח ==

'''תפלה.'''  בתפלה של ראש מיירי שנגע במת שיש בה ארבעה בתים וכל בית של תפילין נקרא קציצה בלשון משנה וכשהחליף שלשה מהם אכתי טמאות כולן טמא מת כל זמן שהרביעית קיימת מחמת חיבורן לרביעית אבל כשהחליף הרביעית פרחה הימנו טומאת מת ונשתייר בשלש טומאת מגע טמא מת שנגעו ברביעית כשתקנו ועדיין הרביעית קיימת אבל רביעית כשהוחלפה אין בגופה טומאה כלל דאי משום שנגעה בשלש אין מגע עושה מגע: 

'''חזר.'''  כדקתני סיפא שהשלש חדשות ראשונות נינהו שנגעו בטומאה ואין החדשה רביעית מקבלת טומאה אלא מאב הטומאה ואין טומאה ברביעית חדשה אלא מחמת דמחוברת לשלשה הטמאות מגע הילכך כשחזר והחליף השלש פעם שניה טהרו ואפילו מגע לית להו ובדרך הזה מתפרשת כל המשנה ובתוספ' תניא כיוצא בה: תניא בתוספ' [שם] מטה שפירש ממנה אבר אחד ונתנו בזוית אחת והחליפו וכן בשני וכן בשלישי וכן ברביעי וכן בחמישי וכן בששי וכן בשביעי עדיין טמאה מדרס ואם החליף את השמיני טהורה מן המדרס אבל טמאה מגע מדרס חזר לאחוריו ונתנו בזוית והחליפו וכן בשני וכן בשלישי וכן ברביעי וכן בחמישי וכן בששי וכן בשביעי עדיין טמאה [מגע] מדרס ואם החליף את השמיני טהורה פירוש במטה מדרס איירי ויש במטה שמונה פרקים כדתניא בתוספתא ומתפרשת כשיטה שפירשתי בתפילין וכשחזר לאחוריו והתחיל בשמיני שהוחלף ועתה בחילוף שני התחיל כל זמן שהראשון קיים שהוא שמיני לחילוף שני יהיו לחילוף כולם במגע מדרס משום דמיחברו ביה אבל אם התחיל חילוף שני מן הראשון כמו בתחלה שהוא בשניה שבעה הראשונה פרח מכולהו טומאת מגע דאין בשמיני טומאה אלא מחמת שמחובר להם דאין מגע עושה מגע הילכך אע"פ שלא החליף בשמיני בשניה טהורה: 

== ט ==

'''טהורה.'''  אפילו ארוכה ושני כרעים כדפרישית הואיל ואין סופה להחזיר והא דתנן לעיל דאפילו כרע אחד טמא היינו לאחר שיחברו למטה חזר לטומאתו ישנה כדפי' לעיל אבל כל זמן שלא חיברו טהור אע"פ שפירש <small>(צ"ל ממטה)</small> למטה טמאה: 

'''ומקבלת טומאה מכאן ולהבא.'''  אבל למפרע לא דכיון דחלקוה פרחה טומאה ממנה ומהכא דייקינן בשילהי שלשה שאכלו {{ממ|[[בבלי/ברכות/נ/ב|ברכות דף נ:]]}} דשלשה בני אדם שבאו משלש חבורות של ג' בני אדם שאין רשאין ליחלק דוקא היכא דלא אקריון ואזמנו עלייהו אבל אקריון ואזל חד מינייהו פרח ליה זימון: 

'''מטמאה חבילה.'''  כשהיא מחוברת אבל נתפרקה אברים אברים אינה מקבלת <small>(עי' הגהת מ"נ)</small> אפילו בארוכה ושתי כרעים ומ"מ מודה רבי אליעזר דאם נתפרקה וחזר וחיברה חזרה לטומאתה כדקאמרינן: 

'''ומטהרת חבילה.'''  כשטמאה היא אינה עולה לה <small>(צ"ל טבילת איברים)</small> אברים אלא מתקנה ומטבילה: 

'''וחכמים אומרים מטמאה אברים.'''  וכדמפרש פרק קמא דסוכה {{ממ|[[בבלי/סוכה/טז/א|דף טז.]]}} בקצרה ושתי כרעים כך ריהטא דמתני' לכאורה אבל בתוספתא לא משמע הכי תניא בתוספ' [פ"ח דב"מ] מטה מיטמאת חבילה ומיטהרת חבילה דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים מיטמאת אברים ומיטהרת אברים כיצד כרע שפירש מן הארוכה עם הקצרה רבי אליעזר אומר הרי זה חיבור ואם הטבילוה אינה חוצצת וחכמים אומרים אינה חיבור ואם הטבילה הרי זה חוצצת דברי ר"ש ר' אליעזר אומר אין מטה מיטהרת חבילה אלא כשהיא חבילה שלימה. מטה שנחלקה לשמונה מטות טמאה מפני שהוא מחזירה קבעה במסמר טהורה. פירוש לפי שיטת התוספתא הוי פירושא דמתני' מטמאה חבילה דכשם כשכולה שלימה אם נטמא אחד מאבריה נטמאת כולה כן נמי כשפירש הכרע מן הארוכה ועמדה עם הקצרה חיבור הוא ואם נטמא הכרע נטמאת גם הקצרה והיינו דקתני בתוספתא [שם] רבי אליעזר אומר הרי זה חיבור ומיטהרת חבילה דאם הטביל את הכרע ואת הקצרה אין הקצרה חוצצת עליו כי היכי דלא חייצא במטביל את השלימה: וחכ"א מיטמאת אברים. ולא חבילה דאם נטמא הכרע היא טמאה ואין קצרה טמאה דאין חיבור בשלמה היינו דקתני בתוספ' וחכ"א אינו חיבור ומיטהרת אברים מטביל הכרע בפ"ע ולא חיברה עם הקצרה והקצרה חוצצת עליה ואינה כשלימה דמטביל שלימה טהורה אע"פ שלא פירקה ומתני' ר"ש היא ולא רבי דלרבי מטהרת חבילה ולרבי אליעזר אא"כ היא שלימה:

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>