עריכת הדף "צדקת הצדיק/רלג"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
‏[רלג] להנצל ממחשבות זרות והרהור שחוץ מרצון הש"י כל היום זה א"א אלא מי שנקי לגמרי ‏מנגיעה לגופו. והיינו כאשר כבר הרגו ליצר־הרע כדוד המלך־עליו־השלום ומאן דנצח בקרבא יהבין ליה כו' צלותא {{ממ|כמ"ש תקו"ז סוף [[תיקוני זוהר/יג|תיקון יג]]}} כי מי שאינו נקי ממ"ז כל היום לא ימלט ג"כ ממ"ז בתפלה וכמ"ש {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/קסד/א|ב"ב ‏קסד.]]}} דעיון תפלה אין אדם ניצול ומשמע דעל כל אדם קאמר. ואתאן דברי הירושלמי שהביאו התוס' ‏‏{{ממ|[[תוספות/ראש השנה/טז/ב|ר"ה טז:]]}} אנא מן יומא לא כוונית כפשטיה שלא היה אפשר לו להמלט בכל התפלה כולה משום נצנוץ ‏מ"ז. ומחשבת מאן עייל קמי מלכא כו' הוא מחשבת כבוד מצד נגיעה לכבוד נכנס מחשבה זו ביומא ‏דבעי כוונות שהכין עצמו כחסידים הראשונים שוהים כו' שיכוונו כו' {{ממ|[[בבלי/ברכות/ל/ב|ברכות ל:]]}} פי' יישרו הלב שלא ‏יהי' בו שום נגיעה ורצון זולת רצון הש"י. ואולי בשעה זו יעזרו הש"י לנצח בקרבא ולבטל היצר ‏מקרבו. ומחשבת מנית פרחייא ודמוסיא שהוא הרהורים דרכושו הוא מצד נגיעה דתאות ממון. ‏ומחזיקנא טיבותא לרישא כו' דמצד הקנאה בא מ"ז בעת מודים שהוא ההודי' על חסדי הש"י. ‏והמקנא הרי חסר ואינו מודה להש"י על טובותיו אדרבא מתרעם על שנותן טובה לחבירו. וז"ש ‏בב"ק {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/טז/א|טז.]]}} שדרו כו' וה"מ דלא כרע במודים דרקב עצמות קנאה ושורש נחש הוא קנאה כמשז"ל ‏‏{{ממ|[[בבלי/סנהדרין/נט/ב|סנהדרין נט:]]}} ראה כו' ונתקנא. וכן האכלת חוה לאדם מטעם קנאה. וידוע דג' אלו קנאה תאוה ‏וכבוד אין אדם כמעט שיהי' נקי לגמרי. וכמש"ל ומי יעמוד לפני קנאה. ובתאוה אז"ל {{ממ|מ"ר ר"פ ‏תזריע}} אפי' חסיד שבחסידים כו' וא"צ לומר בכבוד שהוא כולל דשניהם כנודע. לכך אין אדם ניצול ‏ממ"ז. ולפי שקנאה הוא הגרוע מהכל ושורש נחש שנגדו המצורע המשתלח חוץ למחנה ישראל ‏שהוא על קנאה שכולל כל הז' דברים שחשבו רז"ל {{ממ|[[בבלי/ערכין/טז/א|ערכין טז.]] ומ"ר ר"פ מצורע}} וכאמרם ז"ל {{ממ|[[בראשית רבה/כ/ד|ב"ר ‏כ ד]]}} דנחש הוא מצורע לכך אמר מחזיקנא כו' דהגם דודאי אין אדם נקי מעטיו של נחש שהרי סוף ‏אדם למות ע"ז. רק מ"מ טיבותיה לרישיה הוא שורש נשמת ישראל כרע מנפשיה ועצמות החב"ד ‏שבראשו נקיים מזה. רק המ"ז הוא לבוש שאינו מעצם שורש ישראל כלל דהוא חוץ למחנה ישראל ‏כנ"ל. ולכן לא זכר מהו אותן מ"ז דמה שהם ספרו המחשבה הוא כדי להעלותה כנ"ל [[צדקת הצדיק/רג|אות ר"ג]] בענין ‏החלצת ד"ת מן המ"ז דבודאי יש רמז בזה ג"כ לסודות ד"ת הגנוז תוך המ"ז. כי הלבוש הוא כפי ‏הראוי לאותו אדם היינו לפנימיות החכמה משא"כ הלבוש דקנאה הוא להעלימו לגמרי כנ"ל [[צדקת הצדיק/ריח|אות ‏רי"ח]] והעלאתו הוא ע"י אמירת מחזיקנא כו' דבאמת הראש אינו כן כמו הלבוש ושאינו באמת כך ‏כלל. וזהו התיקון למצורע שילוחו חוץ למחנה ישראל דעי"ז שיכיר שזו המדה אינה ממחנה ישראל ‏ומצד שם יהדות שעליו שזהו שורש נשמתו הוא מרוחק מזה לגמרי ע"י הכרה ברורה זו היא התיקון ‏והרפואה לקודם כשהוא מדבק עצמו בשורש קדושת שם ישראל שעליו ממילא נפרד מן הרע ונרפא ‏גם אלהבא. דז"ש בזוהר משפטים {{ממ|[[זוהר/שמות/ק/א|ק' א']]}} דמאן דלא כרע במודים אינו קם בתחה"מ. פי' דהוא משורש ‏הרע דקנאה והוא מי שהוא חוץ למחנה ישראל בשורש נפשו. ‏
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>