עריכת הדף "פתחי תשובה/יורה דעה/שצב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''שלש רגלים.''' עי' בדגמ"ר שכתב דשמיני עצרת חשוב רגל בפני עצמו גם לענין זה ע"ש [ועי' בתשו' חתם סופר [[שו"ת חתם סופר/ב/שנ|סי' ש"נ]] דחותנו הגאון ר"ע איגר זצ"ל כתב עליו שלא נראה כן מהרא"ש פרק אלו מגלחין סי' צ"ה ע"ש. וע"ש עוד במי שחלתה אשתו בע"פ ושבקה חיים ביום ג' דחוהמ"פ ורוצה לישא אשה ביום ך' אדר שני שעבר עליו יותר מיב"ח אך לא ג' רגלים. דעת חותנו הגאון הנ"ל להתיר והוא ז"ל האריך בזה והסכים עמו כי יש הרבה צדדים להקל ע"ש ובתשו' הקודמת שם העלה להתיר לרב גדול א' שמתה אשתו ורוצה לישא אשה אחרי ב' רגלים יען כי אף שיש בביתו בתו וכלתו אך לא הורגלו לשמש ביתו לפי כבוד רב ות"ח כמותו ולפי כבוד הנכנסים הנכבדים המשכימים לפתחו אבל הרבנית המדוברת לו הנהיגה בית בעלה הראשון בקהלה גדולה. ובצרוף כי האלמנה המדוברת היא בת ת"ח גדול ואלמנת ת"ח גדול וגלי ים עברו על ראשה כו' ומצוה רבה להרנין לב האלמנה להוציא ממסגר נפשה לכן פשוט להתיר לישא אותה אחר ב' רגלים עש"ב]:

{{עוגןמ|ב}} '''וה"ה בשאר אבילות.''' [עי' בתשו' חתם סופר [[שו"ת חתם סופר/ב/שמח|סי' שמ"ח]] שהעלה דמי שהתירו לו לישא בתוך שלשים ע"פ המבואר בש"ע פשוט דמותר לכבס וללבוש דלרוב הפוסקיס אינו מן הדין לאסרו ונהי דנהגינן להחמיר כריב"א כמבואר בש"ע סי' שפ"ט ובש"ך שם סק"ב הכא אין להחמיר דנפק מיניה קולא בימי חתונתו ומכ"ש באיסור רחיצה דלכ"ע אינו אלא חומרא. ולענין תספורת פשוט ג"כ דביום חתונתו ממש מותר להסתפר וליטול אמנם בשאר יומי אם לא גילח ביום הנשואין אסור לו לגלח נמי בשאר ימים ואם גילח באותו יום אזי יש להתיר לו גם בשארי הימים שבתוך ימי המשתה לגלח {{ממ|כן הוא הלשון בסוף התשו' שם אך מתוך פלפולו שם מבואר דלא קאמר רק על תספורת הזקן הנהוג במדינתו ומצער הרבה}} אם אין שניהם אבלים אבל אם גם היא אבילה אזי לא הותרו אלא בכיבוס ורחיצה ולא בתספורת וכתב עוד דעכ"פ אין הנשואים מבטלים ממנו גזירת שלשים אלא אחר ימי הנשואים חוזר להשלים ימי אבלו הנשארים וימי הנשואים עולים ולא דמי לקובר מתו קודם רגל שהרגל מבטלו לגמרי דהתם אמרו הטעם באגדה שהרגל מבטל מהנשמה דין שמים וזה שייך ברגל דרבים אבל הכא בי"ט שלו אין הדין מתבטל מהנשמה ונהי שמצות שמחה דוחה לאיבול מ"מ כשעברו ימי השמחה חוזר להשלים ע"ש]:

{{עוגןמ|ג}} '''מקילין.''' עי' בתשובת חינוך בית יהודה [[חינוך בית יהודה/צ|סי' צ']] שכתב דכוונת הרמ"א שסומכין על קולא של ריצב"א הנ"ל אם אין בתו כו' וע"ז כתב בעל נפש יחוש לעצמו שלא לסמוך על קולא הנ"ל דכל הראשונים פירשו סתמא אין לו מי שישמשנו שאין בידו לשכור משרתים וגם דקדק הרמ"א וכתב ונושאין נשים תוך ג' רגלים לומר אע"פ שמקילין כדעת ריצב"א עכ"ז מחמירין להמתין ב' רגלים כר' יהודא וגם הריצב"א צירף צדדים להקל לאחר ב' רגלים דוקא והרוצה לפרש דברי הרמ"א שנוהגין להקל אפילו כשאין צדדים הנ"ל שחידש הריצב"א הוא מגלה פנים שלא כהלכה דחס ליה להרמ"א ז"ל לעקור דין המפורש בגמרא ולכתוב שב"נ יחוש לעצמו כאילו הוא מדת חסידות ע"ש שהאריך בזה. ועי' בתשובת שבות יעקב {{ממ|[[שבות יעקב/ב/ק|ח"ב סי' ק']]}} שנשאל ע"ז אם כוונת רמ"א דוקא היכא שיש צדדי היתר הנ"ל או בכל ענין וכתב דאף דבתשו' חינוך בית יהודה החמיר בזה מאד חזינן דהעולם נהגו להקל בכל ענין והעתיק שם צדדי היתר שכתב מהרא"י בזה וכתב עוד ע"ז דאפשר לומר עוד טעם להיתר כי בכל יום פרוץ מרובה ורבו בעלי עבירות ע"כ כדי לשמור אותו מן החטא טוב שלא לאחר וזה גם כן כוונת רמ"א ובעל נפש יחוש לעצמו היינו אם יכול לאוקים נפשו מן העבירה. וכתב עוד מדכתב הרמ"א יחוש לעצמו משמע דהוא עצמו יחוש לדבר להחמיר אבל אם הוכן עצמו לקידושין ונישואין אין להמורה לעכב סידור קידושין ולא כמו שעלה על דעת מורה חחד. וכתב עוד שמונין מיום המיתה ואין להחמיר כלל בשמועה רחוקה ע"ש:

{{עוגןמ|ד}} '''ונושאין נשים.''' עי' בדגמ"ר [וז"ל ונראה דמה שנתפשט המנהג להקל הוא מטעם כיון שבמדינות הללו מארסין ביום החופה ואם לא יכנוס לא יארס ג"כ ויש לחוש שמא יקדמנו אחר וכי היכא שמותר לארס בחוה"מ ובט' באב משום שמא יקדמנו ה"נ מותר אפילו לישא תוך שלש רגלים כיון שבמדינתנו אין מארסין רק בשעת נישואין ואף שבשביל זה לא נתיר לישא בחוה"מ או מר"ח אב עד התענית מ"מ באיסור של שלש רגלים שהוא קיל שהרי התירוהו בשביל שאין לו מי שישמשנו וכיוצא יש להתיר ג"כ מטעם שמא יקדמנו ואפילו כבר נתקשר בשידוכין איכא למיחש לחזרה ובימי הגמרא וכן עתה בשאר מדינות שמארסין ושוב אחר זמן נושאין אסור לישא תוך שלש רגלים דכיון שכבר אירס ליכא חשש שמא יקדמנו עכ"ל. ועי' בתשו' חתם סופר [[שו"ת חתם סופר/ב/שנ|ס"ס ש"נ]] שהוסיף ליתן טוב טעם לקולא הנזכר לעיל וכתב דחזי לאצטרופי ע"ש]:

{{עוגןמ|ה}} '''ואחר שהכין.''' [עיין ט"ז [[ט"ז/{{כאן}}#ה|סק"ה]] ועי' בתשו' חתם סופר [[שו"ת חתם סופר/ב/שנא|סי' שנ"א]] במי שמתה אשתו ולא קיים פ"ו ונתרצה לאחות אשתו משום עג"נ דידה ונסתפק השואל דאולי מותר לישא אותה בתוך שלשים לאבילות שניהם ואף דליכא הכנת צרכי חופה אפשר סגי לצרף עגמת נפש דידה שאם ישא אחרת יופסד כל מה שירש הבעל מאחותה והוי ותם לריק כחכם ואע"ג דלזה סגי אירוסין בלי נישואין מ"מ הא כתב הדגמ"ר כו' והוא ז"ל כתב דאין להתיר נשואין בשום אופן דהא אין להתיר בלי טעם בטול פ"ו כמבואר בש"ס כו' ואבילות דידה שאינה מצווה על פ"ו אין להתיר אלא בצירוף שנתקשר בשידוכים ואם לא ישא זו לא יוכללישא אחרת ויתבטל מפ"ו וצריך עוד לצרוף פסידא הכנסת צרכי חופה ונימא עתה דעג"נ דידה יהיה במקום פסידא הנה לזה סגי בקישור שידוכים דממ"נ אם יתבטלו השידוכים ליכא תו ביטול פ"ו דישא אחרת ומשום עג"נ דידה לחוד בלא ביטול פ"ו לא שרינן ואי לא יתבטלו ולא יכול לישא אחרת ויהיה בטול פ"ו א"כ תו ליכא משום עג"נ ובלי צירוף לא שרינן אבילות דידה א"כ אין מקום להתיר ע"ש]:

{{עוגןמ|ו}} '''מותר לכנסה ולבא.''' עיין [[באר היטב/{{כאן}}#|באר היטב]] בשם [[ט"ז/{{כאן}}#|ט"ז]] דהך לכנסה הוא נמי אחר ז' דוקא. ועי' בשו"ת מאיר נתיבים {{ממ|[[מאיר נתיבים/עט|סי' ע"ט]]}} בשם בנו הגאון מהר"ר שאול אב"ד מלובלין שהורה באחד שהכין כל צרכי חופת בתו ואח"כ מתה אשתו היא אם הכלה והנה הדין פשוט מכניסים את המת לחדר כו' כדלעיל סי' שמ"ב אך שם לא היה אפשר לנהוג כן כי החתן לא בא עדיין בעת ההיא וא"א להלין המת כ"כ ועוד מכמה טעמים ונשאל הרב הנ"ל אם מותר לעשות נשואי בתו בתוך ז' ימי אבילות כי אם יודחו עד אחר שבעה יהיה הפסד גדול ופסק להתיר לעשות הנישואין אחר ג"י הראשונים חדא דמ"ש הש"ע מותר לכנסה ולבא נראה דהך לכנסה היינו מיד מכמה הוכחות וגם הט"ז שמחמיר בזה היינו בדין דמתה אחות המשודכת שיש מי שיטרח בעבורה פעם אחרת אבל כאן שמתה אמה של כלה יש להקל להתיר לעשות הנשואין אחר ג"י מהקבורה וכתב שהסכים עמו בזה גדול אחד וגם שמע בבירור שגדול אחד הורה בנדון כזה להתיר אפילו תוך ג"י ע"ש באריכות. ועי' בתשו' מהר"ם זיסקינד סי' ט' ובתשו' דרכי נועם [[דרכי נועם/יורה דעה/כח|סימן כ"ח]] ו[[דרכי נועם/יורה דעה/כט|סימן כ"ט]] באריכות:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}