עריכת הדף "פתחי תשובה/אבן העזר/עח"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''נשבית חייב לפדותה.''' עיין בספר בית מאיר שכתב שראה אגרת חתום מבית דין גאוני ק"ק פרנקפורט דמיין שכתבו דדוקא אם נשבית ממילא אבל אם נשבית בשביל שגנבה אין מחויב כלל הבעל לפדותה כו' והוא ז"ל חולק ודעתו דאפי' נשבית מכח גרמא שלה בשביל שגנבה מכל מקום חייב לפדותה וכן גבי רפואתה אף אם אכלה בפשיעתה דברים המזיקים לתאוותה עד שחלתה מכל מקום חייב ברפואתה ע"ש. ותימה שלא זכר דברי השיטה מקובצת {{ממ|[[שיטה מקובצת/כתובות/נא/ב|כתובות נא:]]}} שכתב בהדיא בשם הריטב"א ז"ל דהא דקתני לקתה חייב לרפאותה להכי נקט לקתה ולא קתני חלתה לאשמועינן דאם חלתה בפשיעתה אינו חייב לרפואתה ע"ש. גם בתשובת מעיל צדקה [[מעיל צדקה/טו|סי' ט"ו]] מבואר שלא כדברי הבית מאיר הנ"ל ושם נשאל בנידון ראובן שנשא אלמנת שמעון וקרה מקרה שגנב אחד הודה שגנב זה שלשים שנה נחושת ומכר לאשה הנ"ל והוא זמן היותה תחת שמעון בעלה הראשון והיתה אז נו"נ בתוך הבית והנה היא כלואה בבית האסורים וההכרח להצלות נפשה להוציא הוצאות מרובות וקנסות להשררה וטען ראובן אחרי שזה נעשה בבית בעלה הא' שהתעסקה בעסק זה לטובתו א"כ מוטל על נכסי בעלה הראשון להוציאה מבית כלא ועוד טען שאין החיוב עליו לפדותה כיון שלא בא השביה באונס רק שגרמה לעצמה וגם כי עשתה קודם שנשאה כו' והשיב לענין טענה הא' לחייב יורשי בעלה הראשון אין בטענתו ממש לא מבעיא מדין פדיה ודאי פטורים היורשים דחיוב פדיה אינו אלא על הבעל עצמו (כדלקמן ס"ח) אלא גם מדין שותף ומתעסק ג"כ פטורים ואע"ג שכ' הרמ"א בחושן משפט [[שולחן ערוך/חושן משפט/קעו#יב|סימן קע"ו סעיף י"ב]] בשותף שקנה גניבה וחלק עם חבירו ובא אח"כ עלילה ההפסד לאמצע מאחר שנתרצה למעשיו כו' הנה בנ"ד מסתמא לא נתרצה הבעל למעשיה מה שקנתה מן הגנב אף שלקח מה שהרויח זהו קנין ממילא דמה שקנתה אשה קנה בעלה ואין זה דומה כלל לשותף שלקח חלק בגניבה. ואף אם היא תאמר שבעלה נתרצה וידע שלקח' מן הגנב היא אינה נאמנת בזה נגד היורשין להוציא מידן ואפילו שבועה אינם צריכים ואם תאמר שהעלילה היה שקר שלא לקחה מעולם או שלא ידעה שהדברים ההם גנובין מכ"ש שפטורים היורשין ואפי' שותפין בעלמא פטורים בכה"ג לאחר שחלקו כמבואר בח"מ שם אכן אם טוענת ברי נגד היורשי' שגם הם בעצמם יודעים שבעל' הי' מרוצ' למעשיה ליקח מן הגנב היו מחוייבים שבוע' לפי דעת רמ"א הנ"ל אך דינו של הרמ"א בזה צע"ג כו' (עמ"ש בפתחי תשובה ל[[פתחי תשובה/חושן משפט/קעו|חושן משפט שם]]) אמנם טענה הב' של ראובן בעלה השני לפטור עצמו מחיוב פרקונה הואיל והיא גרמה לעצמה הדין עמו דלא תיקנו חז"ל דהבעל חייב לפדות' אלא אם נשבית באונס כסתם שביה אבל לא אם פשעה בנפשה דאל"כ כל אחת שיהיה לה כעס עם בעלה תפיל עצמה לגייסות ומחייבת בעלה בכל יום כמו שחששו חז"ל בעבד בקדושין [[בבלי/קידושין/טו/ב|ט"ו ע"ב]] כו' וא"כ אם אמת הדבר שקנתה בפשיעה פטור בעלה מלפדותה מחמת חיוב פורקנה וא"כ לא מבעיא אם לא ידע בעלה השני בשעה שנשאה שקנתה מן הגנב ושיש עליה עלילות דברים דפשיטא דפטור כו' אלא אפי' ידע הבעל מזה קודם שנשאה לא אמרינן דה"ל להתנות כיון אונסא דלא שכיחא דלא אסיק אדעתיה שיבא לידי גילוי אחרי שנשתקע כמו שלשים שנה כו' ולכן בנ"ד פשיטא עד כדי כתובתה שהוציא עליה גובה מכתובת' דהיינו בעת שתבא לגבות כתובה יכול לנכות לה כל מה שהוציא עליה ואף אם תטעון שהעלילה הי' שקר והיא בכלל נשבית באונס מ"מ אינה יכולה להוציא ממנו פדיונה שהוא כנגד דמי כתובת' שבידו ולא דמי למ"ש בחושן משפט [[שולחן ערוך/חושן משפט/עה#ט|סי' ע"ה ס"ט]] בטוען א"י אם פרעתיך דחייב דש"ה שבא הספק קודם שהוציא עלי' ואנחנו מחייבים אותו להוציא ע"ש כתובתה כו' ואמנם אם יעלו ההוצאות יותר מכדי כל כתובת' אם רשאים להטיל על הצבור או לפחות שיתחייבו בנים עם הבעל ויושם ביניהם נ"ל דפשיטא דהצבור נקראים מוחזקים נגדם וכיון שעכ"פ מחוייבים לפדותה והיא בכלל לא תעמוד על דם רעיך יכולים לומר להם אתם מחוייבים בפדיון זה עכ"פ ודמיא להא דאמרינן {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/כד/ב|ב"ב כ"ד ע"ב]]}} ספק אם האילן קודם יקוץ ואינו משתלם וגם למה דאמרינן ביבמות ל"ז כו' ואפי' אם תאמר היא ברי שפשעה בענין שיפטור בעלה מלפדותה מ"מ יכולים לו' קנוניא עשו על הצבור מיהו בניה וקרוביה שהם כיחודים לגביה רשאי הבעל לטעון עמהם קודם שיוצי' עליה ומן הראוי מה שיוציא יותר מסך כתובתה להעריך ביניהם כפי ראות עיני ב"ד עכ"ד עש"ה:

{{עוגןמ|ב}} '''אחר שהדיר'.''' עי' [[באר היטב/{{כאן}}|באר היטב]] מ"ש ונראה לי דדוקא באשת ישראל כו' עד ודבר זה למדתי מפירש"י כתובות כו' ועיין בס' ישועות יעקב [[ישועות יעקב/{{כאן}}#ב|סק"ב]] שהשיג עליו:


{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}