עריכת הדף "פתחי תשובה/אבן העזר/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

{{עוגןמ|א}} '''לישא אשה.''' עיין [[באר היטב/{{כאן}}#|באר היטב]] בשם [[בית שמואל/{{כאן}}#|ב"ש]] מה שהקשה דהא אפילו אם קיים פריה ורביה חייב לקיים לערב כו'. ועיין בספר [[ברכי יוסף/{{כאן}}#ב|ברכי יוסף]] מהגאון החכם חיד"א ז"ל דניחא ליה לחלק דאם קיים פריה ורביה אינו חייב לבעול בכל עונה, אלא משום לערב אל תנח סגי לעתים רחוקות, רק שלא יניח לגמרי, והיינו דקאמרי הרמב"ם {{ממ|}} ומרן {{ממ|[[שולחן ערוך/אבן העזר/עו#ו|לקמן סי' ע"ו ס"ו]]}} דאם לא קיים פריה ורביה חייב בכל עונה, אבל אם קיים אינו חייב בכל עונה, לא משום פריה ורביה דכבר קיים ולא משום עונה שכבר מחלה, אבל אין הכי נמי דמשום ולערב אל תנח מחוייב בעת מן העיתים ע"ש.

ומ"ש '''הראנ"ח נסתפק כו'''' דברי ראנ"ח אלו הבאתי באריכות בפתחי תשובה ליורה דעה {{ממ|[[פתחי תשובה/יורה דעה/רלד#ט|סימן רל"ד סק"ט]]}} ע"ש:

{{עוגןמ|ב}} '''והמקדים לישא כו'.''' כתב [[ברכי יוסף/{{כאן}}#ו|ברכי יוסף]] ובדורות אלו נחלשו הטבעים ונשתנו הדורות לכן אין ליזהר בזה להקדים ולישא בן י"ג. הרב מהר"ר יונה חסיד בצוואותיו:

{{עוגןמ|ג}} '''דהוי כזנות.''' עיין [[באר היטב/{{כאן}}#ה|באר היטב]] בשם כנסת יחזקאל {{ממ|[[כנסת יחזקאל/נה|סימן נה]]}} שמחלק אם אביו משיאו כו'. ועיין בתשובת כנסת יחזקאל שם שמבאר על פי סברא זו דלא פליגי כלל התוס' ורש"י והרא"ש עם הרמב"ם וטור וש"ע, דבדקדוק כתבו התוס' והרא"ש דלא חשיב בעילת זנות, פי' מצד הבעילה ומצוה נמי איכא להשיא לבנו קטן. פי' אביו. ומתני' דהכותב נמי קאמר קטן שהשיאו אביו וכן לשון רש"י והרא"ש. וכן דורות הראשונים ואנשי ירושלים היו משיאין לבניהם מה שאין כן לשון הטור ושולחן ערוך אבל קודם י"ג לא ישא פי' הוא עצמו בלי אביו דהוי כזנות מטעם דא"א לכתוב כתובה וכן בלשון הרמב"ם יש לפרש כן.

וכתב עוד שם דדוקא אם האב מתפיס מטלטלין מהני אבל אם יתן האב שטר על כתובתה לאו כלום הוא פן ימות האב ולא יניח ברכה כדי כתובת בניו ע"ש. ועיין בספר שער נפתלי ב[[שער נפתלי/אבן העזר/א#|סימן זה]] שדחה דברי הכנסת יחזקאל הנ"ל משום דיש לדמות נשואי קטן להא מלתא לנשואי חרשת וחרש דתקינו להו רבנן קדושין ולא תקינו לה כתובה {{ממ|כדלקמן [[שולחן ערוך/אבן העזר/סז|סי' ס"ז]]}} ע"ש עוד:

{{עוגןמ|ד}} '''ב"ד כופין אותו.''' עיין בספר בני אהובה {{ממ|[[בני אהובה/אישות/טו#ז|פט"ו מהלכות אישות הלכה ז']]}}:

{{עוגןמ|ה}} '''נהגו שלא לכוף.''' כ' בר"י דכ"כ מהרש"ל ביש"ש פ' הבע"י סימן מ' אבל בס' קרית מלך רב בביאורו פט"ו דאישות כתב דכל ב"ד שאינו כופה ע"ז לאו שפיר עביד ואין להשגיח במנהג. וכ' עוד במהריק"ש דקדק לשון המחבר ואינו רוצא לישא כו' דמשמע שאם רוצה אלא שמתעכב עד שימצא זיווג נאה או לסבה אחרת לא כייפינן ליה. ומ"מ יראה דאין להתאחר מפני סבה שחוץ מגופו אלא עד עשרים וארבע (ע' קידושין דף ל') ע"ש:

{{עוגןמ|ו}} שלא לכוף עח"מ סק"ד וסק"ה ועיין בס' תולדות אדם פ"ו:

{{עוגןמ|ז}} '''לגרשה.''' עיין [[באר היטב/{{כאן}}#|באר היטב]] בשם ב"ש. וע' מזה לקמן סעיף י' ס"ק ט"ז ולקמן סי' קנ"ד ס"ק כ"ה וס"ק כ"ט:

{{עוגןמ|ח}} '''סריס.''' עיין [[באר היטב/{{כאן}}#|באר היטב]] בשם ח"מ דאם הם ראוים להוליד אלא הבן נשא איילונית והיא נשואה לסריס אביהם פטור מפו"ר. ובח"מ כתב עוד או שלא נשאו כלל והבה"ט לא העתיקו דכ"ש הוא. ועיין בס' בני אהובה פט"ו מה"א הלכה ה' שמפקפק ע"ז מהא דקיי"ל היו לו בנים ומתו לא קיים פ"ו משום דבעינן לשבת יצרה וא"כ גם אלו הבנים שלא נשאו נשים סופם למות בלא זרע אך בזה אפ"ל דדוקא מתו בחיי האב לא קיים פ"ו אך בבת שנשאת לסריס דודאי לא תוליד במה יקיים האב פו"ר וכי תולין שיגרשה הבעל או שימות ובח"מ החליט גם בזה דיצא ולדידי צ"ע ע"ש:

{{עוגןמ|ט}} '''ונקיבה.''' עיין [[באר היטב/{{כאן}}#|באר היטב]] ומ"ש ואם הבן קיים ולא הוליד כו' הוא לדברי הב"ש וע' בהגהות יד אפרים. שכ' ע"ז לדעת התוס' (רס"ק זה) דג' זכרים הבאים מזכר ונקיבה מהני פשיטא דגם זה מהני. ומ"ש עוד יש להסתפק אשה שנתעברה באמבטי כו' עיין בס' בני אהובה פט"ו מה"א הלכה ו' מ"ש בזה על דברי הח"מ. וגם האריך שם לסתור דברי המשנה למלך בפרק הנ"ל ע"ש וגם בס' בר"י סי' זה אות י"ד האריך בזה:

{{עוגןמ|י}} '''שוטה וקטן.''' לכאורה אגב שיטפי' נקט וקטן. הגהות יד אפרים. ועמ"ש לעיל ס"ק ח':

{{עוגןמ|יא}} '''היו לו בנים.''' עב"ש ס"ק י"ב מ"ש וע' בח"ה סי' רע"ז כו' וע' בס' בני אהובה פט"ו מה"א הלכה ו':

{{עוגןמ|יב}} '''בלא אשה.''' עיין [[באר היטב/{{כאן}}#|באר היטב]] ועיין בר"י שכתב דהרב ארעא דרבנן אות תקי"ז הביא דברי מהרד"ך בית י"ז חדר ט' שכתב דלהרי"ף איסור זה מדאורייתא. וק"ק שלא הזכיר דלהרמב"ם הוא מדרבנן וכמ"ש פרק ט"ו מאישות עיין שם:

{{עוגןמ|יג}} '''שאינה בת בנים.''' עיין [[באר היטב/{{כאן}}#|באר היטב]] ועיין בתשובת גליא מסכת ר"ס י"ב שתמה על הח"מ וב"ש למה הוצרכו לדייק דיוקין מדברי הנ"י אם ס"ל דמוכרין או לא ולא דבר זה מפורש בנ"י שם בתחילת הפיסקא דמציין אחרי המשנה וז"ל בלא אשה משום הרהורי עבירה כו' ומיהו אינו מוכר ס"ת מפני זה עכ"ל ע"ש עוד:

{{עוגןמ|יד}} '''על אשתו.''' עב"ש לקמן סימן קנ"ח סק"א שכ' לכאורה נראה בזה"ז שיש חרגמ"ה שלא ישא אשה על אשתו אין עד א' נאמן להעיד שמתה אשתו דהא דבר שנתחזק באיסור הוא ואין עד א' נאמן כמ"ש בי"ד סי' קכ"ז עכ"ל. ושם כתב זה כמסתפק אך בסי' ט"ו סק"כ כתב כן בפשיטות ע"ש. ועיין בת' נו"ב חאה"ע סי' ל"ג בד"ה העולה כתב שדברי הב"ש בזה אינם מוכרחים ע"ש גם בס' קרבן נתנאל פ"י דיבמות אות ק' חולק על הב"ש בזה עיין שם. גם בתשובת בית אפרים חאה"ע סימן א' בדבור המתחיל ועוד. כתב דהך דינא דהב"ש צ"ע די"ל דשפיר מהימן עד א' משום דהוי מלתא דעבידי לגלויי וכמדומה שאין נוהגין עתה לדקדק בזה כלל כי מי שבא אליו כתב מאוהבו ממרחקים שמתה אשתו נושא אשה על פיו ואין מדקדקין אחריו למחות בידו כלל עכ"ד. גם בס' ישועות יעקב בסי' קנ"ח סק"א חולק על הב"ש בזה דכיון דאינו רק מלתא דרבנן נאמן עד א' אף דאיתחזק איסורא ובפרט במילתא דעל"ג ע"ש: 

ושם העיר עוד לחקור בזה בעד א' שמעיד שמתה אשתו והוא בא לב"ד לשאול אם מותר לישא אחותה שהוא איסור כרת וגם אי מותר לישא אחרת מצד איסור רגמ"ה דאף אי מאמינים אותו נגד זה שמותר לישא אחרת מ"מ אסור לישא אחותה (עב"ש בסי' ט"ו שם) מעתה כיון שבא לשאול על שני דברים דבר תורה ודרבנן כאחד אפשר דאין אנו יכולין להקל גם בענין דרבנן דהוי זלזול לדחז"ל וכמ"ש הרדב"ז הובא במ"גא הלכות ק"ש בספק קרא ק"ש חוזר וקורא משום דק"ש דאורייתא אף דרק פסוק ראשון הוא מה"ת מ"מ צריך לקרות כל הג' פרשיות כיון דאנו מסופקין על דאורייתא ודרבנן כאחד אם אנו מחמירין על ד"ת ומקילין בדרבנן הוי כמזלזל במלתא דרבנן (לא מצאתי זה במג"א הלכות ק"ש ע' בסי' ס"ז סק"א שכ' טעם אחר דכך היתה התקנה כו' אמנם בסי' קפ"ד סק"ז כ"כ המג"א בשם הר"ש חיון והר"י הלוי בענין ספק אם בירך בהמ"ז דצ"ל גם ברכה ד' מהאי טעמא ע"ש) אך באמת לא דמי דהכא אם ישא אחרת לא ישא אחות' בלא"ה ע"כ אין מקום להחמיר בזה ע"ש: 

ועיין בנו"ב תניינא סי' ו' על דבר האיש אשר בשנת רעבון הלכה אשתו ממנו ובן ובת עמה מדוחק פרנסתם ושוב לא נודע מהם דבר יותר משמנה שנים אם יש להתיר לבעלה לישא אשה אחרת. והשיב שאין למצוא לו עזר כיון שאשתו לא פשעה ומחמת רעבון הלכה ולפי המובן ברשות בעלה הלכה ומי יודע סבת עכובה ואולי הוא ע"י אונס ומקום מצוה אין כאן שאנו נותנים ג"כ לבן ובת חזקת חיים וא"כ קיים מצות פ"ו ואף שהכנה"ג בהגב"י אות ע"ח מביא תשובת רש"ך אם נשבה יכול הבעל ליקח אשה אחרת אולי מיירי שם שלא קיים פ"ו. וסיים דאף שיש סברא לדון ולהתיר לו שלא יהא נכשל בהרהורי עבירה בכל יום מ"מ נתת דבריך לשיעורין ואם תתעלם אשה מבעלה איזה זמן לאיזה סבה או שתהיה חולה איזה זמן וכי נתיר לו לישא אחרת על אשתו לכן אין דעתי להתיר בזה וגם איסור איני אומר כיון שכבר יושב זמן שמנה שנים בלא אשה ואם ימצא מאה רבנים שיתירו לו לא אמחה בידו עכ"ד: 

ושם בסי' ז' נשאל על שאלה כזה ממש אלא דשם העיד עד א' ששמע מאחד שהאשה מתה ואשיב להתיר מחמת העדאת העד וכתב דאף דבנו"ב קמא סימן ל"ג לא הכרעתי לסתור דברי הב"ש לחלוטין אבל בסימן נ"ד בד"ה ואמנם הבאתי דברי התוס' דמה שאינו דבר שבערוה אף דאיתחזק איסורא אינו ברור שאין עד א' נאמן רק מספקא לן וא"כ באיסור דרבנן יש להקל ובפרט שזה שנים רבות שאבד זכרה קרוב הדבר שמתה בשנת הרעבון ולכן יש להתיר. 

וכתב עוד שם בסי' ח' בעובדא שהעיד העד שבהיותו במקום פלוני מתה אשה פלונית אבל העד לא ידע אשת מי היא והאיש בשמעו הדברים האלה אמר אשתו היא בזה יש לדון אולי הבעל דבר עצמו אינו נאמן במקום דאיכא למיחש שמא עיניו נתן באשה אחרת (עיין לקמן בסמוך בשם תשובת ב"א מה שמביא בשם צ"צ ועה"ג) ומ"מ כיון דבזה"ז שכבר כלה הזמן חר"ג ליכא חשש איסור תורה וגם מאחר דמתחילה לא איתחזק איסור רק מפיו שאמר שיש לו אשה יש להקל ע"ש: 

וכתב עוד ס"ס קל"ו שנשאל מהגאון מלונדון אודות אנשים הבאים ממדינות רחוקות לקהילתו ושלחו גיטין לנשותיהם ובא כתבים מב"ד שהשליח מסר הגט להאשה כדת ואין חתימת הב"ד ניכר שמה אם יכולים המגרשים לישא שם נשים. וכתב כבר הכרעתי בנו"ב תניינא שעד א' נאמן להעיד לאיש שמתה אשתו וכיון שעד א' נאמן א"כ שטר בעדים אפי' לא נתקיים כיון שלדברי הרשב"ץ (המובא לקמן ס"ס קמ"ב בהגה) זה עדיף מעד א' לכן דעתי להתיר ע"ש: 

ועיין עוד שם בסי' קמ"ז בתשובה מבן המחבר באשה שנשתטית וזה שבע שנים אשר ברחה מבעלה מתוך טירוף הדעת ונאבד זכרה ולא נודע מה היה לה אם מותר הבעל לישא אשה אחרת. והביא דברי אביו בתשובה סימן ו' הנ"ל שלא רצה להתיר באשה שנאבד זכרה זולת בהעדאת עד א' וכתב דאף דיש לדון בזה מחמת דנגד חזקת חיים יש חזקה אחרת שאם היתה בחיים היתה חוזרת לבעלה באשר שלא היה קטטה ביניהם ומ"מ חלילה לו לחלוק על אביו ז"ל. ומ"מ העלה להקל להבעל זה כיון שיצאה אשתו מביתו מתוך טירוף הדעת ולפי דבריו היתה כמה שנים מוחזק' לנשתטית ובנשתטי' פסק הרמ"א דיש להקל להתיר לו לישא אחרת ואף די"ל דדוקא באשה שהיא שוטה לפנינו אבל כאן יש לחוש שמא נתפקחה מ"מ מוקמינן לה אחזקתה אשעת יציאתה מבית בעלה ויש לזה הוכחה דאל"כ היתה חוזרת לבית בעלה כו' ואף דהב"ח כתב דצריך היתר ממאה רבנים י"ל דגם הב"ח לא כ"כ אלא אם היא בחיים בוודאי אבל אם יש ג"כ ספק שמא מתה גם הב"ח מיקל. וסיים ויען כי אין הדבר ברור כ"כ כו' לכן אין לסמוך עלי עד שיסכימו עוד שני רבנים ובענין התחייבות שיש להאשה על הבעל וגם בהשלשת ג"פ כי למיחש בעי פן תבוא האשה יעשו כמו שפסק אאמ"ו בנו"ב קמא סי' ג' (ע' לקמן ס"ק ט"ז) ע"ש (ובתשובת חתם סופר סימן ב' באיש א' נשתטה אשתו זה כמה שנים והוליכה לעיר אחרת למקום רופאים ועתה אומר שנודע לו שמתה וגם הביא עד א' ששמע שמתה אשתו של זה באותה העיר אם מותר לישא אחרת. והאריך שם בדברי הב"ש דסי' ט"ו וקנ"ח הנ"ל דאין עד א' נאמן כו' ודעתו להחמיר כהב"ש וכתב ואפי' אם נכניס עצמינו בפרצה דחוקה להקל משו' עיגון דבעל היינו אי אשה בריאה נאבדה וכדרך שמקילין בעיגונא דאיתתא אבל הכא נשתטית הרי יכול להמציא לו היתר ע"י מאה רבנים והשלשת גט וכתובה ואין כאן עיגון כו' ועוד הא האשה במקום ידוע ואינה מעבר לים ולא במדברות והדבר יכול להתברר ע"כ איני רוצה להיות מהמתירין ע"ש): 

ועיין בתשו' בית אפרים סי' א' באחד שהיה מתגורר בקהילה אחת ערך י"ב שנה והגיד לפני כמה אנשים שיש לו במקום אחר אשה ובת אחת והחזיק בדבריו זמן רב ועתה בא לפני הרב והגיד ששקר ענה ומעולם לא היה לו אשה רק מחמת הבושה אמר כן שכבר בא בימים בן שלשים ועדיין הוא פנוי. אם מאמינים אותו באמתלא זו ומותר לישא אשה או לא והנה מה שיש לדון באמתלא זו הוא משני חששות אחד כי להסיר מסוה הבושה היה די לו שיאמר שהוא אלמן וגם למה הוסיף לומר שיש לו בת הימנה. הב' מטעם דכל שהוחזק ל' יום לא מהני אמתלא כמ"ש הב"ש בסי' י' ט' ומלקין ושורפין על החזקה והאריך מאד בזה לבאר דהך אמתלא אינה גרוע וגם יש לצדד דאף אמתלא א"צ כלל בנ"ד לפי דכל שויא אנפשיה חד"א דאסרינן עליו ולא מהני חזרה אינו בתורת ודאי אלא מתורת ספק דשמא דבריו הראשונים עיקר ומה שחוזר בו שקורי משקר וא"כ בנ"ד שאחר אלף החמישי אינו אלא מנהג וכל ספק ופלוגתא אזלי' לקולא כמ"ש הב"ש סקכ"א אולי מהני חזרה אף בלא אמתלא וגם דינו של הב"ש בענין אחר ל' יום אינו מוחלט דבתשובת רמ"א סי' ב' מבואר דאף אחר ל' יום מהני אמתלא היכא שלא הוחזק רק מפי עצמו וע"י דבור לבד (עמ"ש בסי' י"ט שם) ועוד דהכא אית ליהו מגו דאי בעי הוה אמר שמתה אשתו והיה נאמן בכך כמבואר בתשובת צ"צ ועה"ג שהוא עצמו נאמן בענין זה השתא נמי שחוזר בו נאמן במגו וי"ל דגם הב"ש מודה בזה. וסיומא דפיסקא העלה שאין להחמיר בזה ומ"מ יש לאיים עליו בב"ד ולהודיעו חומר חרגמ"ה הכל לפי מה שהוא אדם ואם כה יאמר כי בצדק אמרי פיו ופנוי הוא לא נחשדו ישראל על כך ובפרט שהוא ג"כ מלתא דעל"י ע"ש באריכות. והנה מ"ש דכל דשויא אנפשיה חד"א דאסרי' עליו ולא מהני חזרה אינו בתורת ודאי כו' צ"ע ממ"ש בש"ע לקמן סי' ג' ס"א ואם נשאה או נטמא לוקה ומשמע דאפי' חוזר בו (עמ"ש בסי' ג' שם ועמ"ש לקמן סי' קט"ו ס"ז סקל"ז. ומ"ש שם בריש דבריו לפלפל בדין שויא אנחד"א אם הוא מטעם הודאת בע"ד או משום נדר ע' בפ"ת ליו"ד סי' א' סקט"ו ולקמן סי' ל"ז סקי"א מ"ש בזה:

{{עוגןמ|טו}} '''לכנוס.''' עיין [[באר היטב/{{כאן}}#|באר היטב]]. עד ובה"י פירש הרמ"א בענין אחר. וע' בספר בית מאיר דנראה לו יותר פירוש הבה"י דכוונת הרע"א לפרש דברי המחבר דבארוסה לא תיקן היינו מה שתיקן שלא לגרש בע"כ. וזהו שהוסיף אם אינו רוצה לכנוס אלא לפטור והיינו דיכול לגרשה בע"כ. אבל מלישא אחרת קודם גירושין לא מיירי והוא אסור אם לא על צד המוזכר בסוף הגה שהיא אינה רוצה להנשא לו או לפטור אז יש להקל לו לישא אחרת (וכן הסכים בתשו' חתם סופר סי' א' וכתב דפירוש זה הוא אמת ומוכרח מסוף הגה ע"ש) ובזה מרווח לן דלא קשה קושיית הח"צ סי' קט"ז מהכא לסי' קנ"ט ס"ה בהגה דאמאי תהא עדיפא זיקה דרבנן מארוסה דאורייתא כמ"ש בשם ח"צ קטן שנפלה לו יבמה כו' כעת אין תשובת ח"צ לפני ולא ידענא אי התיר מטעם שכבר נשתדך וכמ"ש הרמ"א לקמן סי' קנ"ט ס"ה ואף דכאן נפלה קודם שנשתדך מ"מ כיון שהיה באותו שעה קטן דמי לנפלה אח"כ או דילמא אף בנשתדך אחר יב"ש התיר מטעם כיון שעדיין אינו ראוי לחלוץ מחמת הסימנים ואפשר אף לכתחלה מותר לשדך מטעם זה. וע' בשו"ת אבן השוהם סי' ל"ד ול"ה על נדון כזה ממש ושם נזכר שעשה שידוך אחר שנעשה בן יג"ש וכ' דלכתחלה עשה שלא כהוגן אך מאחר שכבר עשה מותר לכנוס וגם נדפס שם תשובה מגאון מהר"א ברודא להתיר לכנוס וגם כתב שכמה גאונים הסכימו לזה ע"ש. וע' בשו"ת בית אפרים סי' קמ"ג על מעשה כזה ובעובדא דידיה נעשה השידוך בעודו קטן והאריך בזה לפלפל בדברי הח"צ ואבן השוהם הנ"ל ומסיק ג"כ להקל והמחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין וסיים ומ"מ ראוי לב"ד שקודם שיבא לידי נשואין יפשרו בין היבם והיבמה בעסק החליצה שלא יהא שום דבר חוצץ ביניהם וגם יתן ערבון כפי הנראה לב"ד באופן שתיכף שיהא ראוי לחליצה יחלוץ לה מיד בלי שום עיכוב אמנם אם האשה תקשה ערפה שלא לפשר כפי שיראה לב"ד ותתן עיניה בממון יוכלו ב"ד להתיר לו אף בלי רצונה ע"ש. וע' בשו"ת הגאון מהר"ש זלמן זצ"ל מלאדי שהאריך ג"כ בענין זה: 

בתשובת חתם סופר סי' א' אודות בחור בן עשרים שנפלה יבמה ורכושה רב מנכסי אחיו והיא מסרבת ואינה רוצה בחליצה אא"כ יחלוץ בחנם כי חשבה שאסור לו לישא אשה עד שיחלוץ תחלה ואין ביד ב"ד להעמיד על דת תקנת הקהילות המבואר סי' קס"ה ס"ד בהגה והבחור נשתדך בינתיים עם ההגונה לו ושואל אם מותר לו לישא משודכתו ועי"ז תהא היבמה מוכרחת לירד לדת כדי שיחלוץ לה. והצריך שם בדברי תשובת ח"צ סי' קט"ז הנ"ל ובנדון השאלה העלה להתיר לו לישא משודכת שלו לאחר התראה מב"ד כראוי ובאופן שיעמיד ערבות ובשבועה שמיד שתתרצה היא אח"כ לעמוד לפני ב"ד שבעירם או המרוצה לשני הצדדים מחויב הוא לעמוד וככל היוצא מפיהם יעשה ויקיים ויחלוץ אח"ז מיד בלי עיכוב ע"ש):

{{עוגןמ|טז}} '''שנשתטית.''' עיין [[באר היטב/{{כאן}}#|באר היטב]] מ"ש ובד"מ כתב כו' עד שנהגו להחמיר. והוא מדברי הב"ש ושם מסיים וז"ל לכן כלל כאן אלו ב' דינים כשנשתטית וכשהוא מה"ד לגרשה ש"מ שניהם שוים וכשהוא מה"ד לגרשה לא תיקן ר"ג וכמ"ש בסי קט"ו עכ"ל: וע' בתשו' שב יעקב סי' א' שהשיג על הב"ש וכ' דמה שכלל רמ"א הני ב' דינים היינו היכא שהדין לגרשה ומ"מ היא לא פשעה כגון שהתה י"ש ולא ילדה וזה שוה עם נשתטית ובשניהם צריך התרה מק' רבנים ומ"ש רמ"א בס' קט"ו ס"ד בהגה ב' ויכול לגרשה בע"כ ואין בזה משום חר"ג היינו בעוברת על דת שהיא פשעה ותדע שכן הוא דאל"כ סתרו דברי רמ"א אהדדי דשם החליט דל"ש בזה חר"ג וכאן הביא יש חולקין דנוהג אפי' במקום מצוה א"ו דכאן מיירי שלא פשעה ולכן יש חולקין אבל בסי' קט"ו מיירי שפשעה ולכן אין חולק עכ"ד וע' בתשו' נו"ב סי' א' שגדול א' רצה לתרץ דברי רמ"א דלא ליסתרו אהדדי באופן אחר. דבאמת לגרש בע"כ קיל יותר מלישא ב' נשים כמ"ש בת' מהר"ם פדוא סי' י"ג (הובא בבה"ט לקמן סי' קי"ט סק"א ע"ש וא"ב בסי' קט"ו דמיירי לגרש בע"כ בזה הכל מודים דלא תיקן ר"ג אבל כאן דמיירי לישא ב' נשים בזה הביא ב' דיעות ומ"ש רמ"א או שהוא מה"ד כו' יש להתיר לו לישא אחרת ר"ל דא"א לגרש בע"כ. והוא ז"ל חולק דבאמת יותר חמור גירושין בע"כ מלישא אחרת דבזה לא קבע הגאון בה זמן כלל ומ"מ דברי מהר"ם פדוא נכונים דלענין עוברת על דת עדיף יותר לגרש בע"כ מלישא אחרת דשמא תחזור למוטב ויהיו לו ב' נשים כשרות אבל בשהתה י"ש יותר טוב להתיר לישא אחרת ושלא ידור עם הראשונה וממילא לא תלד ונמצא השניה בהיתר עולמית אבל לגרש בע"כ שבזה עדיין לא כלה חרגמ"ה לא שמענו. אמנם כל זה לשיטת הב"ש אבל באמת אין לדחות דברי השב יעקב דהיכא דלא פשעה אין להתיר לישא אחרת (בלא ק' רבנים) ובפרט דהרבה פוסקים ס"ל דל"ש האי דינא בח"ל (וע' בזה בתשו' ברית אברהם סי' פ"ט וצ') . וכתב עוד דאם הבעל רוצה ליסע לא"י והיא אינה רוצה וגם כבר שהתה עשר שנים ולא ילדה ממ"נ יש להתיר לגרש בע"כ ויתן הכתובה או מטעם הוא אומר לעלות (כמ"ש לקמן סי' ע"ה) או מטעם ששהתה י"ש אך כל זה אם השנים שוים בזמן דאל"ה יכולה לומר דמתחלה היה אפשר לעלות ולכן עון ח"ל גורם ועכשיו יש סכנה לעלות ע"ש עוד גם בנו"ב תניינא סי' ק"ב: 

(ומ"ש הבה"ט מיהו ב"ח כתב קבלה היא מגדולי עולם כו' ויסכימו בהיתר מאה רבנים כו' ע' בתשו' ח"ס סי' ד' שנשאל אי צריך דוקא מאה מג' מדינות שוה בשוה או סגי צ"ח ממדינה אחת ושנים הנותרים א' א' ממדינה אחרת. ומה הוא בכלל מדינה ומדינה ואם סגי בבחורים מופלגים להשלים מנין המאה וכתב הא ודאי דמ"ש הב"ח ויסכימו בהיתר מאה רבנים ע"כ לאו רבנים ממש יושבים על כסא רבנות בקהילות דהרי כתיב בהתקנה שיהיה מג' קהילות וא"א מאה רבנים בג' קהילות אמנם גם א"א דאנשים בעלמא קאמר כדמשמע לשון תשובת מהר"ם והכל בו דהא כתוב שם דבעינן שיהיה להם מבורר ויסכימו עם הדין אלא ודאי דבעינן שיהיו ראוים להוראה ומביני מדע להסכים עם המורה הראשון בענין ההוא וכבר נהגו כמ"ש בנו"ב סי' ג' לצרף המוסמך במורינו שראוי לסדר קדושין כמו שתיקן מהרי"ל שלא יסדר גיטין וקדושין מי שאינו מוסמך ה"נ הכא ודי בקולא זו אבל לא בחורים אפי' גדולים וטובים. ואודות מה הוא בכלל מדינה הנה בכל בו איתא שלשה ארצות כגון ארגון לומברדיא וצרפת והם ג' מלכיות ממש לומברדיא באיטיליא ארגון בשפניא וצרפת ידוע מ"מ נ"ל אם ע"י מלחמות נכנסו שלשתן תחת ממשלת מלך א' ועתידה אדום שתפשוט מלכותה ט' חדשים על כל העולם לא מפני זה לא נוכל להסכים בהיתר הנ"ל כי אין המלך גורם אלא שווי דעות אנשי מדינה ורוב אנשי מדינה נמשכים אחר רבני מדינה ההוא וה"כ במדינתינו כגון מלכות גאליציא ומלכות הגר ומלכות עסטרייך אף ע"פ ששלשתן תחת ממשלת הקיר"ה מ"מ לשלשה יחשבו וכן נוהגים. ומ"ש בהתקנה מג' קהילות לכאורה פשיטא דכיון דבעינן ג' ארצות בודאי ג' קהלות הם נ"ל לאפוקי שלא ימצא בקהילה א' אנשים מג' ארצות דזה לא מהני אלא במושבותיהם למקומותם. ואודות אי בעינן מספר הרבנים מג' מדינות שוה בשוה. לכאורה כוונת התקנה היא שהרב אשר המאורע בגבולו יחקור וידרוש הענין היטב ויסכים כי זה ראוי להתיר ואח"כ יסכימו ע"פ דבריו עוד צ"ט רבנים מג' ארצות וכיון שלא נתן גבול ומספר משמע שישתלשו שוה בשוה כיון שראוי להשתלש הגע עצמך אילו כתוב בשטר ליתן צ"ט זהובים לג' עיירות או אנשים והלא היו ביניהם שוה בשוה כו' אך לא נהגו לדקדק בכך וכן מוכח מתשובת נו"ב סי' ג' שדקדק לכתוב כל התנאים השייכים למאה רבנים ולא הזכיר כלל שיהיו מג' ארצות אין זה כי מאחר שראשי המדברים בענין ההוא היו שלשה רבנים מג' מדינות שוב לא הקפיד אם יהיו המסכימים אפי' ממדינה א' כו' ומ"מ נכון שהרב וב"ד דמקום המאורע יכתבו פסק שלפי הענין ראוי להתיר לזה וגם יציעו הדבר לפני גדול א' במדינה הואיל ונפיק מפומיה דב"ח (שיציע לפני גדולים) ואם יסכים יצרפו סמוכים במורינו מג' מדינות אף שא"צ משולשים ממש מ"מ יראו לקבץ מספר מסויים מכל מדינה כו' (עכ"ד ע"ש): 

ומ"ש הבה"ט ועו"כ בסי' קי"ט שיתן הגט ביד שליח הולכה שיהיה הגט בידו עד שתשתפה כו' מבואר מזה דאמר שתשתפה יתן לה השליח גט זה ותהיה מותרת לשוק ע"י גט זה. אמנם בהגהת מל"מ פ"ו מה"ג דין ג' מבואר דחכמי קיסטנטינא הסכימו לאיסורא מטעם דכל מידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח כמ"ש התוס' פ"ב דנזיר ע"ש וע' בזה בתשו' נו"ב סי' ג' כתב שם שלא רצה לתקוע עצמו בדבר הלכה בזה להתיר האשה שתנשא לשוק ע"י גט זה מטעם שכ' הרב המגיה כו' ואף שבתשובה הארכתי בזה מ"מ וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה להתיר א"א במקום שיש ריעותא בזו ומ"מ לא רצינו לבטל מנהג ראשונים שנהגו שלא להתיר מרגמ"ה. עד שימסור הבעל גט ביד שליח כו' ע"ש עוד מבואר כל סדר ההתרה לאיש שנשתטית אשתו ע"ש באריכות (ולכאורה י"ל דדוקא אם היא שוטה גמורה דהיינו שא"י לשמור את גיטה דאינה בת גירושין מדאורייתא אבל אם היא יכולה לשמור את גיטה רק שא"י לשמור את עצמה דמה"ת בת איגרושי היא ורק מדרבנן כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר כמבואר בש"ס יבמות קי"ג ע"ב אין לומר בזה כל מידי דלא מצי עביד השתא כו' וכמ"ש המל"מ פ"ב מהלכות ביאת מקדש דין ו' ע"ש ומדברי הגהת מל"מ דפ"ו מהל' גירושין הנ"ל אין הכרע כי שם הלשון מגומגם שכתב דמעשה היה בקונסטנטינא בארוס א' כו' ונדע לב"ד שהארוסה היתה שוטה באותן הימים שאינה יודעת לשמור עצמה ומשלחה וחוזרת קרינן בה ושאל השואל כו' עכ"ל ומדבריו משמע דמשלחה וחוזרת חד שיעורא הוא עם אינה יודעת לשמור עצמה וא"כ מיירי אפי' אם היא מה"ת בת גירושין רק מדרבנן אך באמת ז"א כמבואר בש"ס שם דמשלחה וחוזרת חד שיעורא הוא עם א"י לשמור גיטה דאינה בת גירושין מה"ת ולכן נראה דט"ס הוא בהגהת מל"מ שם וצ"ל שא"י לשמור גיטה וא"כ י"ל דדוקא בהך עובדא הורו לאיסורא משא"כ בא"י לשמור עצמה וכמ"ש בפרט לפ"ד מרן המחבר לקמן סי' קי"ט ס"ו דבדיעבד מגורשת וצ"ע) . וע' עוד בנו"ב תניינא סי' קכ"ו ובתשו' חמדת שלמה סי' ע"ז. ובס' בית מאיר סי' קי"ח ובס' מרכבת המשנה פ"ו מה"ג ובס' גט מקושר בס"ג ראשון אות י"ג ובסוף ס"ג שני באורך (ובתשו' ח"ס סי' י"א וגם בס"ס ד' שם) ועמ"ש לקמן סקמ"א סכ"ט סקנ"ט סק"ך ועו"ע בת' מנ"ע סי"ט אות ה' ו' מזה: וע' בנו"ב תנינא חלק יו"ד סי' קמ"ו שכתב וז"ל הנה בגופא דעובדא אינני מכניס עצמי להתיר לבעל לישא אשה על אשתו אחר שזו אינה משוגעת גמורה והיא עוסקת במו"מ אלא שהיא אינה בת דעת שלימהבכל הדברים. עכ"פ ראויה לתשמיש ע"י בדיקת חברותיה אם באנו לדון בה דין שוטה להתיר להבעל חרגמ"ה נתת דבריך לשיעורין כו' ובפרט בדור פריץ כזה וכיון שאין בנדון זה ביטול פו"ר רק הבעל אינו רוצה בחיי צער אין אנו נזקקין לו עכ"ד: ובתשו' כ"י מכבוד הרבה גאון מהר"י אייזיק ז"ל אב"ד דק"ק טיקטין ראיתי שחקר בזה באיזו גדר שטות דברו להתיר כאן והעלה דבענין זה בודאי יכולים לסמוך על דעת הרמב"ם שהביא הב"י בסי' קכ"א דל"ד באותם הסימנים שהוזכר בש"ס אלא ה"ה שאר דברים מה שעושה דרך שטות ודבר זה תלוי לפי ראות עיני ב"ד. עוד ראיתי שם דאם אירע שאחר שהתירו לו מאה רבנים קודם שנשא אחרת לגמרי רפואה גמורה פשוט דחוזר האיסור למקומו אלא דאם נתרפאה אחר שגבר נשא אחרת ודאי אין בזה חשש. וגם זה פשוט שא"צ הבעל למקור ולדרוש קודם החתונה עם האחרת אולי חזרה הראשונה לקדמותה כל שיצא בהיתר יצא אך אם במקרה נתעצל הבעל ושהה מלישא אחרת ובין כך חזרה אשתו לשפיותה אין מועיל ההיתר כלל. ואם עדיין לא נשא אלא שכבר נשתדך באחרת וקשר עצמו בקנס כנהוג בזה יש לדון אם מותר לישא השניה ודעתו נוטה להיתר וע' ביו"ד סי' רכ"ח סמ"ג בהגה:

{{עוגןמ|יז}} '''ואינה רוצה ליקח גט.''' ע' בתשו' מנחת עני סי' נ' שכ' מסתימות ל' הרמ"א משמע אף שאומרת שתקבל הגט אחר שנה או שנתיים כל שאינה רוצה לקבל הגט עכשיו מתירין לו ע"ש:

{{עוגןמ|יח}} '''שנהגו להחמיר.''' עיין [[באר היטב/{{כאן}}#|באר היטב]] בשם ר"ם מטראני וע' בתשובת נו"ב סי' ב' שנשאל על כיוצא בזה באחד שאיחר זמן רב מאשתו ובא שליח מאשתו שישלח לה גט והוא לא רצה לשלוח גט לחלוטין כרצונה רק התנה עם השליח לעכב הגט לזמן והשליח הלך לדרכו. אם עתה שכבר עבר הזמן ורחוק המקום שא"א לחקור אם נמסר הגט מיד השליח להאשה אם מותר לזה ליקח אחרת על סמך שבודאי נמסר הגט ליד האשה. והאריך מאד בפרט הזה דחזקה שליח עושה שליחותו והעלה דאין חילוק בין דאורייתא לדרבנן רק החילוק אם המשלח יכול להיות נכשל על ידו אלא כל זה אם הדבר ביד השליח אבל בנ"ד אולי לא תרצה האשה לקבל הגט ואף שהיא שלחתו אולי לשעה היתה רוצה להתגרש וכיון שהבעל דחה השעה שוב לא נתרצית ובפרט שהדיינים מסדרי הגט מקבלים פרס ובמחוסר ממון לא אמרי' חזקה זו ולכן אין להקל וכתב שם דדברי הר"ם מטראני שהביא הבה"ט בסקכ"ג לא נהירין ליה ע"ש:

{{עוגןמ|יט}} '''עד סוף אלף החמישי.''' הוא מדברי מהרי"ק שכ"כ בשם הרשב"א שמענו שלא גזר רגמ"ה אכא כו' ע' בתשו' משכנות יעקב סי' א' שכ' דנראה לו לתת טעם לשמועה זו אף דכל גזירות חכמים נופלות לעולם עד שיעמוד ב"ד הגדול בחכמה ומנין כידוע משום דכל גזירות חכמים צריכין שיהיה בהן סייג ומשמרת לאיסור תורה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בפי' התורה פ' ואתחנן שאין לחדש שום דבר וגזירה כ"א לעשות סייג לתורה רק זאת יש לב"ד רשות לצורך שעה לפי ענין הדור לתקן למיגדר מלתא ודוקא לצורך שעה ולא לקבוע הל' לדורות ועפ"ז י"ל שבעלי השמועה היו סוברים שרגמ"ה ז"ל לא תיקן זאת משום סייג שלא מצאו בזה שום ענין האסור מה"ת בכדי שיגזור על הכל משום סייג רק תיקן זאת לפי השעה הצריכה ולכן נתנו גבול וזמן לדבר זה שלא תהא תקנה קבועה לדורות ולא יהיה בזה הוספה על דברי תורה כן נראה טעם בעל השמועה הזאת. אך באמת לאו דברי הכל היא ואינו מוסכם כלל וכבר עמדו ע"ז קצת גדולים בתשובת ב"י. וכמה גדולים שהיו בתחלת אלף הששי כמו הר"ן ומרדכי ומהר"מ רוטנבורג והראבי"ה אשר דברו בענין זה ולא הזכירו כלל הקולא הזאת וגם המעיין בתשובת מהרי"ק שמביא שם ת' הרשב"א שכ' שם שמענו כו' יראה דאיהו גופיה לא ברירא ליה הך שמועה וגם ביש"ש יבמות פ' הבע"י העיד ג"כ קצת על שמועה זאת ודחאה מהלכה ולפ"ז צ"ל שר"ג תיקן התקנה הזאת לסייג לאיסור תורה כי יש למצא בזה איזה טעמים וא"כ גם הגזרה זאת היא לעולם כמו כל גזירות חכמים עכ"ד ע"ש ובתשובת מהר"ם אלשקר ס"ס צ"ה כתב וז"ל ובענין תקנת ר"ג מ"ש שלא היתה תקנתו אלא עד אלף הששי כבר ידע כ"ת שרוב הגלות לא קבלוה עליהם מעולם לא אז ולא היום כגון בגלילות ספרד ובמערב ובכל המזרח ויש מקומות שקבלו אותה עליהם אפילו עד הזמן הזה ונהגו בה עד היום לפיכך כל המקומות שקבלו אותה עליהם עד היום הרי היא לדידהו כאלו היא תוך זמנה לכל עניניה עכ"ל:

{{עוגןמ|כ}} '''לגרש אחת מהן.''' עיין בתשובת נו"ב תניינא סימן צ' שכ' דהכנה"ג סימן זה בהגב"י אות ט' הביא הרבה פוסקים ובכללם מרן הב"י בתשוב' סימן י"ד ומהרח"ש סימן מ"ו שגזירת רגמ"ה לא הי' רק על תחלת הנישואין ואם עבר ונשא שוב אין כופין אותו להוציא וסיים ולפ"ז מ"ש הנ"י וחייבים לכוף על החרם. בבא לישא לכתחלה קאמר אי נמי אפילו בנשא למקרייא עבריינא ולהחרימו על שעבר חרגמ"ה. ובאות י"ב כתב כמו שאין כופין אותו לגרש השניה ה"נ אין כופין אותו לגרש הראשונה אם היא תרצה בגרושין עכ"ל. והוא ז"ל כתב עליו שדעת אחרונים שלנו אינו כן ע' בב"ש סימן זה סוף סק"ג שכ' ואחר שתתרפא חייב לגרש מיד כדי שלא יהיה לו שתי נשים (איני יודע מדוע לא הזכיר דברי הרמ"א בכאן דמפורש בהדיא שכופין לגרש ואם הוא רק ממנהגא גם דברי הב"ש י"ל כן) וכן משמעות כל חכמי הדורות במדינה זו שהרי לכך הוכרח להשליש גט ביד שליח בשעת ההתרה שיהא מוכן לגרש תיכף כשתתרפא ומבואר מדבריהם דלאו דוקא בנשא באיסור אלא אפילו בנשא בהיתר כגון ע"פ עד שהטעה אותו שמתה אשתו ג"כ מחוייב לגרש שהרי בנשתטית נושא בהית' אפ"ה כתבו שצריך לגרש מיד כשתתרפא עכ"ד ע"ש וגם בסימן קכ"ו. ובענין שכ' הכנה"ג שאין כופין אותו לגרש הראשונה עמ"ש מזה לקמן סימן קנ"ד סעיף א' סק"ה:

{{עוגןמ|כא}} '''ע"י אחר.''' עיין [[באר היטב/{{כאן}}#|באר היטב]] בשם צ"צ ועיין בתשובת עה"ג סימן ל"ו הביא שם דשאלה זו נשאל בע"פ מהגאון בעל ט"ז והשיב שרשאי ליקח אחרת וא"צ לזכות גט לאשתו הראשונה ע"י אחר וע"ז הרהרו איזה רבנים ובראשם חותנו הגאון בעל צ"צ ולבם יחשוב שלא טוב הורה לא זו בלבד שאינו יכול לישא אחרת בלי זיכוי גט ע"י אחר אלא גם זאת שאינו יכול לזכות גט ע"י אחר בע"כ כיון שעזבה דת רק באונס והוא ז"ל השיב עליהם ודעתו שעכ"פ יוכל לזכות לה גט בע"כ. דכיון דהוי כעוברת על דת כמובא ברמ"א לקמן סימן קט"ו ס"ג אף דלענין כתובה צריכה התראה מ"מ לענין חרגמ"ה יוכל לגרשה בע"כ וכתב שם דאף דלא הפסידה כתובת' מ"מ אין חיוב כתובת' מעבבת אותו לגרשה בע"כ במקום שיוכל לזכות לה גט ולישא אחרת אע"פ שאינו בהשיג יד להשליש כתובתה יעו"ש (ובס' כרם שלמה הביא דבתשו' זכרון יוסף כתב דאם המירה ברצון אין צריך זיכוי גט ע"י אחר ולא היתר ממאה רבנים עכ"ל מבואר שדעתו כעה"ג הנ"ל וע' בס"ק שאח"ז וע' בתשו' ברית אברהם סי' צ"א מ"ש בזה):

{{עוגןמ|כב}} '''אין להחמיר.''' ע' בתשו' חמדת שלמה {{ממ|[[חמדת שלמה/ד|סימן ד']]}} שכ' בזה וז"ל אף דלכאור' לשיטות מהר"ם ודעימ' דאף במקום מצוה גזר הגאון א"כ אף בעזבה דת יהי' צריך היתר ע"י מאה רבנים ומכ"ש כיון דאפשר ע"י זיכוי גט וצ"ל הטעם בזה כיון דעזבה דת והיא בחזקת זונה ואסורה עליו א"כ אינו בכלל נושא שתי נשים כיון שאסורה עליו מדאורייתא ול"ד למ"ש דאף במקום מצוה גזר דהיינו בשהה י"ש דעכ"פ אינה אסורה לו או עוברת על דת אף דמצוה לגרשה מ"מ אינה אסורה עליו ואם רצה מקיימה משא"כ היכא דהויא בחזקת זונה דאינה בכלל אשה הראוי' לו בזה ודאי לא גזר. ושוב מצא כדבריו להדיא במהרי"ק שורש קמ"א ע"א. וכתב עוד דמ"ש הרמ"א במקום שאין מנהג אין להחמיר לעכ"ד דאפי' אין רשאים להחמיר מתרי טעמי חדא כיון דהרמ"א כתב בסי' ק"מ לאותן המזכין לעזבה דת אם חזרה א"צ גט אחר כו' ועוד לפי מה דמשמע לקמן סי' קי"ד דאשה שזנתה אינו מחוייב לגרשה וכ"כ בתוס' ריש זבחים להדיא וא"כ לפמ"ש הרמ"א (בסי' קל"ד ס"ד) דאפי' קיבל עליו ליתן קנס אם לא יגרש יש מחמירין דהוי גט מעושה ואף להמקילין שם היינו משום דיכול ליתן הקנס ולא לגרש משא"כ כאן כיון שמחוייב לישא אשה ואם נכריחנו מחמת חומרות יתירות ליתן גט לראשונה יש לחוש לגט מעושה. וע"ש עוד דמשמע מדבריו דאם זינתה בודאי באופן שנאסרה על בעלה שוה לעזבה דת בזה. ובדברי הרמ"א דלקמן סימן ק"מ ס"ה לא משמע כן וצ"ל שמפרש דברי הרמ"א שם כמו שפי' החכם השואל בנו"ב סי' צ"ב יובא בדברינו שם ולא כדברי הנו"ב עצמו (אכן בתשובת חתם סופר סי' ג' מבואר דאפי' באסורה עליו מדאורייתא ואינה אשה הראויה לו לא נהיגי להתיר לישא אחרת בלא ק' רבנים וכתב שם נדון גרושה שנשאת לכהן בחזקת אלמנה וכשנודע הדבר ברחה לה ולא נודע מקומה והבעל מצטער בעיגון וביטול פ"ו אם יש להתיר לישא אחרת בלא היתר ק' רבים. והאריך שם לבאר שורש ב' התקנות של רגמ"ה ומסיק וז"ל היוצא מזה דהכא לא שייך לזכות לה גט דאיזה זכות יש לה דאע"ג דנחשדה באיסור גרושה לכהן ה"מ בזנות לא נחשדה ואין לה שום זכיה בגירושין ואם תרצה להנשא תבא ותקבל גיטה וא"כ א"א לזכות לה גט ע"י אחר ולגרשה בע"כ הרי אינה פה עמנו וא"א רק לישא אחרת ולזה צריך ק' רבני' והשלשת גט כמבואר מדברינו הנ"ל עכ"ל) ועי' בתשו' ברית אברהם סי' צ' מ"ש בזה:

{{עוגןמ|כג}} '''משום חשדא.''' עיין [[באר היטב/{{כאן}}#|באר היטב]] בשם רד"ך ועיין בר"י אות ט"ז דתהי הרבה בדברי הרד"ך בתשו' הנ"ל וגם מרן בב"י בי"ד סימן רכ"ח כתב דרך כלל במקצת דברי הרב מהרד"ך בתשובה הנזכר לא ישרו בעיניו ע"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}