עריכת הדף "פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/קז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''לא.''' עט"ז וכ"ש דגים דרגילין לבשל הרבה דשרי ומה דנקיט ביצים לומר דאפ"ה דיעבד שרי לכתחלה הוא דאסור:

== ב ==

וחוזר. עט"ז המחבר מיירי בשופך הביצים או הדגים עם הרוטב מעט מעט לקערה ועל זה אמר הר"ב י"א דשמא בפעם א' ששפך הרבה ביצים או דגים לקערה שהיה ס' נגד הטמא חיישינן שמא הטמא נשאר עם נ"ט בקדירה ונאסרו ואח"כ כשמערה לקערה אוסרין הנ"ט למה שבקערה כ"ק עכ"פ או הכל למאן דאוסר בכלי שני וכן למאן דמחמיר בגוש. והמחבר שכתב בקליפתן אפשר לומר דיעבד אין איסור דעירוי כ"ק עס"י ס"ח ס"י ומקלפן ודיו ודוחק ועמ"ש בש"ך אות א'. ואו"ה כלל כ"ז ד"י מיירי שמסנן המים מן הביצים והדגים והלכך חיישינן כו' ויראה דאם מסנן עז"ה דהיינו ששופך הקדירה על הטעליר וכדומה ומסנן א"כ חיישינן שמא היה הטמא סמוך לשפת אוגנו וכיון שנתמעטו המים אוסר הטמא עד ס' שאין שאר הדגים שמונחים בלא רוטב מצטרפין. ומכ"ש אם סינן קצת מים ואח"כ העמיד הקדירה על שוליה דממ"נ אי היה הטמא סמוך לאוגנו אוסר שם עד ס' ואח"כ המים הולכים אל שולים ואוסר שם עד ס' ואם בשולים היה מונח נאסר אח"כ כשעומד על השולים והלשון ק"ק:

== ג ==

'''ולא.''' עט"ז והיינו לי"א אבל למ"ש הר"ב יש להתיר אפילו עירה בב' פעמים:

== ד ==

'''ויש.''' עט"ז הנה רמ"א הביא טעם דר"ש דתולין איסורא ברובא איתא והלכך כשעירה הרבה דגים לקערה אמרינן גם הטמא נפל לקערה ושרי הכל:

'''אמנם''' רבינו ברוך התיר מטעם דאף אי נשאר הטמא במחבת מ"מ המעט שנאסרו בטילין ברוב בקערה וזה שייך בדגים ולא בביצים דאין מבשלין כ"כ שיהא רוב נגד הנאסרין. עוד נ"מ דלר"ש בכ"ע שרי ולר"ב אף בדגים לא שרי אלא כשעירה בפעם א' הרבה דגים עם רוטב לקערה והמעט הנשאר בקדירה סינן אח"כ הרוטב מהם לכלי אחר הוא דבטילין הדגים הנאסרים ברוב בקערה (ואף דרוטב בקערה למאן דאומר כ"ש מפליט מ"מ אין מפליט ומבליע כאחד) אבל עירה עם המעט רוטב נאסרין הכל דעירוי מבשל כו' ויש"ש כתב דהמעט שבקדירה אין בו כח להפליט ולהבליע כאחד כיון שהוא מעט רוטב ועוד אפשר דדרך הרוטב שמערין עם הדגים נפסק הקילוח הוא (עש"ך ק"ה ד' וכר"ו כאן) ואי שמעט רוטב הנאסר בקדירה נבלע עצמו בדגים שבקערה (ליש"ש דאף כ"ש מבליע בכולו עט"ז ק"ה ד' או כמ"ש בש"ך אות א'). לז"א דיש ס' בקערה נגד מעט רוטב הנשאר בקדירה ולפ"ז באין ס' נגד המעט רוטב יש לאסור לר"ב (וה"ה דנ"מ לר"ב הרוטב עכ"פ אסור שנתערב לח בלח כל שאין ברוטב ס' וי"ל) אבל רמ"א התיר מטעם הר"ש דאיסורא ברובא איתא. ומ"ש הט"ז להקשות על הת"ח יש בו מקושי ההבנה ועמ"י כלל נ"א אות ז'. ומ"מ יראה לפרש דהכי קשי' ליה כיון דדג טהור וטמא אינו מינו כמ"ש בש"ך אות א' א"כ נ"ט דגים נאסרו מ"ה טכ"ע אלא שאח"כ בטילין ברוב בקערה כיבש ביבש ומיהו הרוטב הנאסר מ"ה נבלע בדגים כדין לח בלח וצריך ס' מדרבנן דמ"ה נגד הטמא יש ס' ונ"נ הוה רק מדרבנן והטעם נ"ט דגים טהורים הנבלעים במעט רוטב הוה מין במינו לז"א כיון דמתחלה היה ספק איסור תורה ואח"כ נתגלגל לידי איסור דרבנן לא אמרינן ספק דרבנן להקל והמשל בזה ספק טריפה שנתערב לח בלח במינו פחות מס' א"א ספק דרבנן להקל עמ"ש בסי' ס"ו ומדבריו אתה רואה אף שלא נודע הספק תורה עד שנתהווה דרבנן אפ"ה א"א ספק דרבנן להקל ובסי' ק"י אבאר אי"ה. ועוד הקשה ביצה שיש בה אפרוח הוה אינו מינו ונאסרו מ"ה ותו ליכא רוב בשאר ביצים דאין רגילים לבשל כ"כ. ומ"ש בשם ש"ד ספק מלח בשר נבילה עם שחוטה יש לעיין דהוה ספק דרבנן מין במינו ולקולא:

'''ומה''' שתמה הט"ז על הת"ח שהביא ראיה מקי"א ס"ז דכל מה שנכנס בספק הכל מצטרף וכתב הט"ז דמ"מ אין רוב בביצים תמה המ"י שם אות ט' דבקי"א אות ז' כתב הט"ז עצמו ראיה מדגים אמאי לא אמרינן שהכל יצטרף לס' אלא באינו מינו מ"ה לא אמרינן יע"ש. ובאמת צ"ע על הלשון. אמנם עיקר הטענה לפי האמת דאין הכל נכנס בגדר הספק באיסור תורה ואפרוח או דם הוה אינו מינו ונאסרו כמה ביצים בספק איסור תורה ותו אין רוב אחר כך. ע"כ החמיר להלכה בביצים והתיר בדגים מטעם ר"ב:

'''בהך''' דעירה דגים פי' הב"י והר"ב שמערה מעט מעט לקערה דגים עם רוטב והחשש הוא שמא נשאר אח"כ פחות מס' ונאסרו ואוסרין אח"כ השאר שבקערה וכ"כ היש"ש (דלא כש"ך אות א' שכתב בשם יש"ש בע"א והמ"י אות ב' תמה על הש"ך יע"ש) והקשה הט"ז דא"כ איך כתב הטור וחוזרין ואוסרין השאר שבמחבת שבקערה היל"ל. ולכן פי' דהורק המים לכלי אחר ויש חשש כמ"ש או"ה באות ב' וכמ"ש שם הפי' יע"ש ומ"ש לענין דינא חדא הוא אבאר בש"ך ומ"ש על הב"ח תי' דיש ס' נגד מעט מים:

== ה ==

'''דלא.''' עט"ז ולשונו קושי ההבנה ויראה לפרש אם בישל עד"מ ק' ביצים ממ"נ אי איסורא ברובא בקדירה נאסרו ונ"ט או ס' ביצים עם המים ואין רוב נגדם ואי לקח בכף בראשונה הטמא א"כ נ"נ הבלוע בכף ואוסר ס' ביצים אחרים וכדומה. ומ"ש בשם איסור והיתר להחמיר בספק דרבנן כי הא כתב הט"ז דאין הלכה כן וכן הלכה אף שבנה"כ תירץ דאין לדמות ספיקות דרבנן זה לזה מכל מקום כן הלכה וכ"כ המ"י שם ובסימן ק"י אבאר עוד:

'''ומה''' שכתב לאסור כאן מספיקא דדם אינו מינו וחיישינן שמא לקח הטמא בראשונה יראה לפרש דהיה הרבה מים בקדירה דממ"נ ליכא אלא דחיישינן שמא לקח הטמא בראשונה ונאסר הכף ומ"מ קשה לדעת ר"ש נימ' איסור' ברובה איתא תוך הקדירה וכל דפריש מרובא מהיתירא קפריש ויש ליישב וצ"ע:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}