עריכת הדף "פלתי/יורה דעה/יג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}
{{OCR|קישור=https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8189&st=&pgnum}}
{{עוגןמ|א}} דגים וחגבים אין טעון שחיטה בגמרא ריש פ"ב דחולין יליף דכתיב הצאן ובקר ישחט להם ואת כל דגי הים יאסף ש"מ באסיפה בעלמא ופריך הגמרא אלא מעתה דכתיב ויאספו השליו ה"נ וכו' ומשני הגמרא דכתיב אסיפא דילי' במקום שחיט'. והעתיקו הרמב"ם בפ"א מהלכות שחיטה ועל החגבים כתב דכתיב כאוסף החסיל. ותמה הרשב"א בת"ה הא לא כתב במקום שחיטה. וזה לי חמשים שנה כשהייתי פה בבית חמי זקני הנגיד הנדיב מפורסם רחים רבנן כהר"ר מרדכי כהן ז"ל #ב) אמרתי ישובו בדרך פשוט כי ודאי לשון אסיף מורה על אסיפה בעלמא ולא שחיטה רק קושית הגמרא כך הא כתיב ויאספו השלו וזהו ודאי בעי שחיט' ועכצ"ל דלכך כתיב לשון אסיפה דבמדבר באמת לא היו שוחטים רק נוחרים בעלמא א"כ גם מדגי הים אין ראיה דאז במדבר שפיר נאמר דגי הים יאסף דלא נהוג שחיטה ומשני הגמרא דכתיב במקום שחיט' דכתיב צאן ובקר ישחט ואף הם לא צריכי שחיט' רק התור' דיבר' בלשון הנהוג שהי' לקדשי' וכדומה שחיט' וא"כ אף אסיפ' בדגי' הוא ודאי ואינו מטעם היתר בשר נחירה וזהו הכל במדבר אבל בזמן ישעי' הנביא שנאסר בשר נחיר' וכתיב אוסף החסיל ובלשון אוסף אי אתה יכול לפתור שחיט' ע"כ מותרי' בלי שחיט'. ושנים רבות אח"כ שמעתי כי אתמר משמי' דגברא רבא כוותי': 

{{עוגןמ|ב}} או לחתוך ממנו אבר הפר"ח כת' דכן משמע מגמרא ג"ה כל שאתה מצוה על דמו אתה מצוה על אבריו וכו' #ג) ויש לדקדק קצת אם כן הא דפריך הגמרא ולר' יהודה ל"ל קרא הא איסור אמ"ה נוהג בב"נ ומה קושיא דלמא להתיר דגים וחגבים קאתא אלא דבאמת א"צ לכל ראי' דריש פ' כל הבשר מבואר דבשר דגים אינו נקרא הן בלשון התור' והן בלשון בני אדם בשר ובקר' כתיב אך בשר בנפשו וגו': 

{{עוגןמ|ג}} שאר טריפות ובניקב הוושט או נפסק גרגרת יש לספק דזה מעכב השחיטה ושחיטה בעי מיהו יש לסמוך ארשב"א דאף בחלדה וכדומה מתיר וה"ה זה. ויש לזה סמך מדברי גמרא דנפל דובא עליה והתירו ר"י לשוחטו ומזה ילפינן דאין טריפות פוסל בו ויש להבין הא בדרוסת הדוב יש לחוש לסימנים דילמא דריס לסימנים ומקלי קלי וה"ל כניקב ושט ונפסק גרגרת דלא מצינו שצוהו לבדוק נגד סמנים א"ו כשר #ד) ואפשר דמהכ' יליף רשב"א דאף שהיה חלדה כשר כמו ניקב וושט: 

{{עוגןמ|ד}} שחיטה והרשב"א בתשו' כתב שיש לברך כמו על כל מצות דרבנן. ופר"ח פקפק מדברי הר"ן פי' במה מדליקין בחצר שיש לו ב' פתחי' דמדליק בשניהם וכ' הר"ן דאין לברך הואיל וליכא רק משום חשדא ע"ש. ואין הנידון דומה דשם משום חשדא והכא משום מראית עיין ומי מדמה זה לזה גם שם הפי' שלא יברך בשני פתחים רק בפתח א' ומוציא חבירו דכיון דהוא משום חשדא הני ב' פתחים שייכים בהדדי וכחד ויחשב ומברך על א' ופוטר חבירו. אבל כאן לפטור אותו כלל מברכ' והוא מקיים מצוה דרבנן זו לא שמענו. ויש סמך לדברי רשב"א מגמרא בהא דאמר ר' אשי לההיא דנפל עלי' דובא שחטיה ופריך הגמרא הא הלכה כר"ש שזורי דא"צ שחיטה. ויש להבין כיון דהיה דרוסה והי' מתה לולי דנטל נפשה כמ"ש רש"י וא"כ ע"כ צריך להמית אותה א"כ מה יזיק לי' אם יהרגנה בחניקה ונחירה או ישחוט לי' הלא טוב לו שחיטה לקיים מילתא דרבנן דאמרו דוקא שחיטה במקום דלי' פסידא ועכצ"ל דקאמר לי' סתם שחטי' היינו כשאר נשחטין ויברך ואם הלכה כר"ש בן שזורי דא"צ אף מדרבנן שחיטה אין כאן ברכה וה"ל ברכה לבטלה וא"ש ודוק: 

{{עוגןמ|ה}} שום ולד הנמצא בבהמה וכו' וכ' הש"ך בס"ק י"א אם ימתין ח' ימים יצא מחזקת נפל וכ"פ הפרישה וכ"כ פר"ח #ה) ואני שותא דמרן לא ידענו א"כ כל הפוסקים הסמ"ג ובה"ת ואו"ה מה קמ"ל הלא כך הדין בכל בהמות אם ידעינן דכלו חדשיו מותר ואף בהמה זו אם ידעינן דכלה מותר ואי לא ידעינן דאנן לא בקיאין לדעת זו כל בהמות אסורות עד דשהה ח' ימים וכששהה הא אף כאן מותר וא"כ מה הבדל יש בין בהמה זו לשארי בהמות. ונראה דהרב בעל לח"מ הרגיש קצת בקושי' זו ותמה למה תאסור המתן לה ח' ימים והוא כמ"ש לכן ברור דס"ל לגאונים הללו הא דסמכינן על ח' ימים אף דלא ידעינן בכלו חדשיו. משום דמצטרפין רובא רוב בהמות יולדים ולדות קיימי' כמ"ש התו' להדיא בדוכתי טובא ועיין בכורות. ולכך מהני שהיי' משא"כ כאן דלא נולדה הבהמה והי' במעי אמה אין כאן רוב וס"ל לגאונים דעל זה דשהה אין לסמוך ובפרש כי לא אפשטא בנדה דף כ"ד אי בהמה מולידת לז' ושהה ע"ש. ולכך אוסרים וזה ברור ופשוט. והאריכות בזה ללא צורך ושגגה יצא מלפני השליטי' האלה: 

{{עוגןמ|ו}} אין לו תקנה ואם זה הולד בא על בהמה דעלמא והוליד לכאור' נראה דגם אותו ולד אין לו תקנ' דמ"ש הרי כאן בולד זה קצת סימניה שחוטים וא"כ אף להנולד ממנו קצת סימנים שחוטים והרי כאן שהי' וכדומה. אלא דנראה דתלוי במחלוקת הב"ח וש"ך לקמן סי' י"ד ס"ק י"א אם חלב מאותו ולד מותר דלדעת הש"ך דהוי טריפה ע"ש א"כ בבא על בהמה דעלמא הולד מותר דהוי זו"ז גורם ומותר וכמ"ש התו' להדיא בפ' א"ט בשמעתא דשיחלא קמא דיש הבדל בין חוששין לזרע אב לזה וזה גורם דגבי חוששין הכל היתר ואסור ובזה וזה גורם חד טרפה ומותר עיין מ"ש מהרש"א בבהמה המקשה בפסקא מה לחוש לזרעו ע"ש. אבל לדעת הב"ח דמכשיר חלבו ואינו טריפה א"כ שייך בהו חוששין לזרע אב וגם הולד אין לו תקנה ועיין מ"ש לקמן בסי' י"ד בזה: ויש #ו) להקשות לדעת הש"ך דהולד טריפה וחלבה אסור א"כ הא דטרח הגמ' בזבחים למצוא במה דקתני במשנה טריפה ה"ד וכו' דלמא איירי בולד כזה שהוא נקרא טרפה ובאמת נתערב ואין לו מכיר ועיין מ"ש בזה לקמן סי' נ"ז באריכות ודוק:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}