עריכת הדף "פירוש המשנה לרמב"ם/שבת/כב"

{{הועלה אוטומטית}}

{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

'''חבית שנשברה מצילין הימנה מזון ג' סעודות כו'.''' הטעם אשר בעבורו לא יספוג שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול:

ומאמר ר' יהודה אם לאכילה רוצה בו כי כשהכניס אותן הפירות לאכילה היוצא מהן מותר כי לאכילה היה מזמן אותו דבר הזב ממנו ואם הכניסם למשקין אותן המשקין אינן מותרין לפי שאין לו רשות לשתות מאותן המשקין בשבת ועיקר מחלוקת בזאת המשנה הוא בתותים ורמונים בלבד אבל ענבים וזיתים הכל מודים שהיוצא מהן אסור ושאר פירות מלבד ענבים וזיתים ורמונים הכל מודים שהיוצא מהן מותר ואפי' הכניסן למשקין ומחלקותם בתותים ורמונים כי החכמים דמו אותן לענבים וזיתים שדרך בני אדם לעצור אותם כענבים וזיתים ורבי יהודה דן כל מין ומין לעצמו כאשר תראה והלכה כרבי יהודה והלכה כרבי אליעזר:

== ב ==

'''כל שבא בחמין מע"ש שורין אותו בחמין בשבת כו'.''' אמר כי כל מה שנתבשל קודם השבת ואחר כך הוציאו מן המרק והצניעו שמותר להשרותו במים חמין בשבת ומה שלא נתבשל קודם השבת שאסור להשרותו אלא מדיחין אותו בלבד חוץ מן הדג המליח ומן דג דק הקליפה והוא הנקרא קולייס האספנין לפי שאלו הדחתן מכשירתן לאכילה ויהיה כמו שבשלן בשבת:

== ג ==

'''שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרת כו'.''' לא יקבנה מצדה רוצה לומר מצד החבית. ושעוה הוא הדונג. ממרח כלומר מחליק כמעט שיחייב רבי יוחנן חטאת לזה שנתן שעוה על פי הנקב והלכה כרבי יוסי:

== ד ==

'''נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור כו'.''' אולי יעלה על הדעת כי אסור ליתן תבשיל לתוך הבור גזירה שמא ירד הכלי לתחתית הבור ואתי לאשויי גומות וג"כ יעלה על הדעת שלא יתן צונן לתוך החמין [<small>צ"ל</small> החמה <small>פי' שמש והכי מוכח בסוגיא דשבת {{ממ|[[בבלי/שבת/לט/א|ל"ט ע"א]]}}] גזירה שמא יטמין ברמץ ולכך הודיענו בכאן כי מותר לעשותן ואת הדומה להם ואם הוא מבואר והוא אמרם ואת המים היפים ברעים. נשרו כליו נשרו מגזירת משרה ושורין. שוטחן אומר שמותר לשטוח בגדיו השרויים בחמה ושוטחן מלה עברית שוטח לגוים {{ממ|[[תנ"ך/איוב/יב#כג|איוב יב כג]]}} משטח חרמים {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/כו#יד|יחזקאל כו יד]]}} אבל לא כנגד העם כדי שלא יחשדוהו שרחצן בשבת וזה הסתם דחוי ואין היתר לשוטחן כי העיקר אצלנו כ"מ שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור:

== ה ==

'''הרוחץ במי מערה ובמי טבריא ונסתפג כו'''' :

זאת הרחיצה אינה אלא במקום שמותר לו לטלטל ממנו לביתו ומביתו לאותו מקום כמו שיהיה בחצר או במדינה ויהיה שם ערוב ולא נשאר להחמיר עליו אלא שמא יסחוט הבגד שמסתפג בו כשנשרה ואז יוציאנו והוא יבש וכשנאמר לו כי אין דרך להוציא זה הבגד שנסתפג בו ממקום רחיצתו יניחנו שם ולא יחוש לו בין שיהיה יבש או שרוי. ואמר כי אפי' נסתפג בעשר רדידים והם הנקראים אלונטית כי האלונטית האחרונה בלי ספק אין בה מים שיצטרך לסחוט אותה ואפי' סחט אותה לא יצא ממנה דבר אעפ"כ לא יביאם בידו גזירה שמא יביא הראשונה ויסחוט אותה ואם הרוחצים רבים בטלה הגזירה לפי שהם מזכירין אלו את אלו ולפיכך יביא הרדיד שמסתפגין בו ואפי' הוא שרוי לפי שרבים נסתפגו בו וזאת המשנה דחויה והפסק כי אפי' אחד יביא הרדיד שנסתפג בו בידו:

== ו ==

'''סכין כלומר מושחין בשמן וממשמשין.''' הוא מגזרת משה משיתיהו {{ממ|[[תנ"ך/שמות/ב#כא|שמות ב כא]]}} וענינו משיכה וגרירה כלומר כשמושכין וגוררין הידים על בשר האדם בחוזק. מתעמלין כמו מתיגעין והוא מגזרת עמל שיעמול האדם {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/א|קהלת א]]}} עמלו בוניו בו {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קכז#א|תהילים קכז א]]}} והוא העמל והיגיעה. מתגרדין מגזרת להתגרד בו {{ממ|[[תנ"ך/איוב/ב|איוב ב]]}} וכמוהו בלשון חכמים מתחככין. לפלומה קורדימא בור המים ויש בו חמימות לפי שהמים מכונסין בו והנכנס לשם יזיע והזיעה ביום השבת אסורה:

אפיקטויזין פי' הקיא והיא מלה מורכבת ממלות ארמיות אפיק טויזין פירוש הוצאת הלחם מן הבשול ר"ל שיקיא הלחם ויוציאנו מן האיסטומכא קודם שיתעכל ובתנאי שישתה סס מקיא וזהו האסור אבל להכניס אצבעו לתוך פיו מותר. מעצבין הוא השבת חליות השדרה ועריכתן וזהו כמו בונה אבל כריכת הולד בבגדים וחתולו מותר ואמרם אין מחזירין את השבר אינה הלכה והפסק מחזירין את השבר. נפרקה ידו כלומר נשמט פרק היד או הרגל:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}